עולמה של בלוגרית

קראתי כהרגלי את תגובותיכן לפוסט הקודם.

מן הקריאה עלתה המסקנה העצובה והבלתי נמנעת (לא, לא מערכת היחסים המוזרה קצת עם אחותי האהובה, גם לא העובדה המעציבה שרובכן קראתן לי "קוטרית", למרות שהכל נרשם....)

עולה תמונתה של הבלוגרית החרוצה, המחרפת ימיה כלילותיה בישיבה מול המחשב, מקלידה ללא הרף (לרוב כשפעוט יושב בחוסר נחת על ברכיה ומקיש באושר על המקלדת בחשיבות עצמית), המחפשת עבורכן את המשעשע שבסיפורים, המצלמת באישון לילה את המעפנית שבעבודות, וכל זה כדי לדעת שהיא לא לבד בעולם, שאנשים קוראים את הבלוג ונהנים ממנו.

ומה יוצא מזה? (בנימה פולנית וקוטרית, אתן אמרתן...), שאנשים לא טורחים להגיב, זה יפה זה?

ולנושא קצת פחות כאוב:

גיסתי החמודה אמורה ללדת מחר תאומים, בן ובת, ולכן שוטטתי ארוכות ונואשות ברחבי הרשת כדי לחפש מתנה קטנה ומקורית להביא לכל הכנופיה הזאת לבית החולים.

החלטתי להכין שתי חליפות קטנות עם הכיתובים "בן" ו- "בת" (סתם, הם הורים טריים, ברור שהם לא ידעו להבדיל מי זה מי....).

נעזרתי במספר הדרכות מהרשת

הראשונה מהאתר הזה שמראה איך לחתוך אותיות (הפוך) ולתפור אותן לבגד לתינוק.

והשניה מהאתר של לימור שהעלתה הדרכה מפורטת ונהדרת בנושא אפליקציות .

מקווה שהם יאהבו

שבוע מקסים ורטוב

נשיקות

מקופלת

פתרון החידה הבלשית

זוכרות איך לפני מלא זמן עסקתי בפתרון חידה בלשית סבוכה ועלומה מאין כמוה? טוב, מן הסתם אתן לא זוכרות אבל קצת אחרי שפתחתי את הבלוג אמרה לי אחותי שהיא נוהגת להגיב תחת שם בדוי שאותו היא סירבה למסור.

נאלצתי לעשות תחקיר מעמיק בנושא (הכל מפורט בפוסט הזה), חקרתי ובדקתי כל תגובה והגעתי לתשובה חד משמעית.

את מסקנותיי פירסמתי באותו פוסט וישבתי לחגוג מלאת אושר והנאה על היותי בלשית מן המעלה הראשונה.

היו פאדיחות, אין ספק, העליתי בחכתי את יפעת (שאני לא מעלה פה קישור לבלוג שלה כי הוא עוד לא קיים, אבל זה בתהליך... היא פשוט מוכשרת כל כך שזה ביזבוז שאין לה בלוג), ברור שהיא לא אחותי, ברור שאחותי חגגה באושר את ניצחונה והמשיכה כדרכם של פושעים קטנים ובזויים במלאכתה.

אולי פרשתי לעד מעולם הבלשות אבל התיק לא נסגר, התיק נשאר פתוח ואני חיכיתי לשביב מידע קטן שיפיל את העבריינית בפח.

ואכן, כדרכם של דגי רקק קטנים, אחותי נפלה יום אחד בפח (או בלשונה ליתר דיוק), באחד הפוסטים שפירסמתי התפקדו כל הבנות שענו לי: "יש אני ראשונה... יש אני שניה....." ואחותי, שלא שמה לב שהיא מפילה את עצמה בפח, שאלה אם ראיתי איזה תגובות חמודות קיבלתי ומיהרה להגיד שהיא ביניהן, מיד רצתי למחשב והצלחתי למרבה ההצלחה לסנן את כל מי שאינה אחותי, הסתבר (היכונו, היכונו...) שאחותי נוהגת לענות תחת הזהות הבדויה "אמא של ניבי", " מי זאת ניבי?" מיהרתי לשאול, מתברר שניבי היא איזה ילדה מעפנית (ציטוט נאמן למקור), שהיתה פעם בצהרון עם הילדים שלה, נחמד.

הבעיה, שאחרי ההתגלות הגדולה, אחותי המשיכה להגיב תחת השם הזה, ולמה אני חושפת רק עכשיו את פרטי החקירה ותוצאותיה שהיו במשך זמן רב סודיים? בעיקר בגלל שהיא מעצבנת אותי, היא ממשיכה להגיב לי תגובות לאקוניות ויבשושיות תחת השם הבדוי שלה.

למשל אחרי שעיצבתי לבת שלה את האלבום "גיל 16 המתוק", זה מה שהיא ענתה לי: "מקסים! איזה כיף לאחייניתך היפיפייה! (שהיא במקרה הבת שלך...), נראה פשוט מהמם!", באמת, תודה רבה לך אחותי היקרה.

ושבועיים אחר כך, כשסיפרתי לכם איזה משפחה מטיילת חרוצה אנחנו, זה מה שהיא ענתה לי: "איזה יופי של בלוג, כל כך מזכיר לי את מה שקורה אצלנו במשפחה (ברור, זה עליכם, בין היתר) את מצחיקה מאוד כרגיל !אם יש לך רעיון לטיול לשבת- אשמח מאוד לשמוע (שזה החלק הכי מעצבן, כי כל השבוע אני טוחנת לאחותי במוח שתמצא מסלול הגיוני לפעוטות, נשים בהריון ובעלים קצרי סבלנות והיא זורקת חזרה עלי את הכדור בטענה שאני היצירתית מבינינו ולכן אני זאת שאמצא את המסלול וככה זה הולך עד שבסוף אחת מאיתנו נשברת ומוצאת מסלול... ככה זה כל שבוע.... חוצפנית....)

אחותי היקרה והאהובה (או "אמא של ניבי הילדה הדמיונית"), ברור שתמשיכי להגיב תחת הכינוי הזה עד קץ הדורות, ברור שתכניסי לי בקטנות את התגובות היבשושיות שלך, אבל לפחות התיק הפתוח הזה נסגר.

הייתי גאה להגיש לפניכן את פתרונה של החידה הבלשית הזו.

מזל שיש לי אחות אחת בלבד.

סוף שבוע קייצי, מקסים, נהדר וכייפי

צאו לטייל (בקשו מבני משפחותיכם מסלול קל ונוח לטיול, לא בטוח שהם באמת יעשו את זה, אבל תנסו...)

מעלה עוד קצת חותמות שעוד לא ראיתן.

נשיקות,

מקופלת