חידה מתמטית:
משפחה בת 6 נפשות צריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', תוך כמה זמן הם יעשו את זה ולמה, למה הם תמיד מאחרים?
זה מתחיל מזה שכל השישה צריכים להתקלח, שניים (הכי קטנים) מקולחים בלי ששואלים אותם (אבל הפעוט כל הזמן שואל: "למה?, אבל לאן הולכים? למה אני חייב להתקלח? למה? למה?"), שניים (בעלי ואני) מתקלחים מרצונם ועושים את זה בשתי דקות אפילו בלי ליהנות מזה (אבל בין כה אין לנו חיים, אז מה זה משנה?), שניים (כמעט מתבגרים) מאולצים תחת פיקוח קפדני ללכת להתקלח ("אבל אתמול התקלחתי, אני ממש לא צריך, אבל בכלל לא הזעתי, אז אני אשים דיאודורנט....נו, אמא....").
יפה, התקלחנו, הבן הגדול מתלבש ויורד לסלון, לצערי הרב מאוד הילד נולד ללא חוש לאסתטיקה (לפעמים נראה לי שהוא נולד ללא חוש ראיה בכלל....), אני מכירה פועלי בניין שבסוף יום העבודה נראים מטופחים ומוקפדים יותר ממנו, מיד הוא עף חזרה לחדר שלו להחליף חולצה, הפעם הוא יורד עם חולצה לבנה חגיגית ומקומטת עד מוות שהוא שלף מארון הגיהוץ, שוב הוא נשלח לאחר כבוד לחדרו להחליף, הוא יורד עם חולצה ארוכה (80 מעלות חום בחוץ...), עכשיו מתחיל להימאס לו לעלות ולרדת ולכן הוא מתחיל להתווכח ("אבל לא חם לי, בכלל לא הזעתי, נוסעים לירושלים, שם תמיד קפוא.., נו, אני אשים דיאודורנט...."), בצעד נחרץ אני מוליכה אותו חזרה לחדר, תולשת מעליו את החולצה ומלבישה לו טריקו נורמלית, תוך כדי אני כבר מרחמת על אשתו העתידית שתיאלץ להלביש את בעלה...
("אבל למה הוא החליף חולצה?" שואל הפעוט, "גם אני רוצה, למה? למה?)
לילדה לעומת זאת יש חוש נהדר לבגדים (יותר ממני, פחחחח...), למרבה הצער, בגילה המופלג (9), אסור לה ללבוש כל סוג של חצאיות ו/או חולצות, על שמלות אין בכלל מה לדבר, מותר לה ללבוש רק מכנסי טייטס וגופיות, זהו, אני כמובן מבואסת מזה קשות, בכל זאת, יש לי רק ילדה אחת ולכן היא תילבש רק ורוד ורק נצנצנים ורק לבבות ופרחים עד גיל 20.
עכשיו נותר רק לחפש סנדלים של הילדים בכל הבית, להכין לתינוק תיק (איפה המוצץ שלו לעזאזל? "אבל למה רק לו יש מוצץ?", "למה?" שואל הפעוט), לשבת להניק אותו כי בדיוק באותו רגע הוא צורח, להחליף לו שוב (אני לא רוצה ליפול לתוך הפח הזה, אחר כך אתן אומרות שאני כותבת רק על קקי למרות שיש לי סיפור מעורר פלצות על תקרית קטנה שקרתה לנו בטיפת חלב, אבל אני אשאיר אתכן במתח....), אחר כך צריך למצוא שני זוגות מפתחות למכוניות (לא, עוד לא החלפנו אוטו) ולהתחלק לשתי קבוצות ("למה הוא עם אמא"? "למה אני עם אבא, למה?..." שואל הפעוט) וזהו, להתחיל לנסוע.
אחרי שתי דקות שתי המכוניות עוצרות, אבא אחד ופעוט אחד רצים בכל המהירות להשקות את השיחים הקרובים ("אבל למה על השיחים, למה?") ואנחנו מפליגים במהירות לדרכנו, באמת, קלי קלות....
לפעמים אנחנו פשוט מעדיפים להישאר בבית.
ציון קטן לשבח: לממציא האדוויל, היתה לי מגרנה חבל"ז בגלל החום הזה ונשבעתי להודות לו באופן אישי.
נקודה למחשבה: לממציא המובייל, מה הקטע הזה עם המנגינה? כאילו, למה אי אפשר לעשות את זה קצת יותר ארוך, למה זה מסתובב ומנגן בפרק זמן שמספיק רק לחצי מקלחת מהירה? (בלי חפיפה...), למה? למה?
ועכשיו, קצת חותמות שגילפתי בתקופה האחרונה לבנות מקסימות ומיוחדות (היה לי ממש כיף לעבוד אתכן), חותמת ראשונה היא עבור קרן מהחנות bebe שהבטחתי לעצמי לקפוץ לבקר בנסיעה הבאה דרומה.
יש לה גם בלוג מקסים.
לכל הבנות שגילפתי עבורן חותמת ולא העליתי לפה תמונות, זה לא בגלל שלא אהבתי את החותמות (כי אני מתה באופן אישי על כל חותמת שעשיתי) או שלא מגיע לכן פרגון (כי אתן מקסימות אחת אחת), זה בגלל שיש בהן פרט אישי כלשהו (שם, מספר פלאפון, וכדומה...) ואני לא רוצה לפגוע בפרטיותכן, אז אם אתן רוצות (או מסכימות) שאעלה תמונה של החותמת, פשוט ידעו אותי.
נשיקות
מקופלת
משפחה בת 6 נפשות צריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', תוך כמה זמן הם יעשו את זה ולמה, למה הם תמיד מאחרים?
זה מתחיל מזה שכל השישה צריכים להתקלח, שניים (הכי קטנים) מקולחים בלי ששואלים אותם (אבל הפעוט כל הזמן שואל: "למה?, אבל לאן הולכים? למה אני חייב להתקלח? למה? למה?"), שניים (בעלי ואני) מתקלחים מרצונם ועושים את זה בשתי דקות אפילו בלי ליהנות מזה (אבל בין כה אין לנו חיים, אז מה זה משנה?), שניים (כמעט מתבגרים) מאולצים תחת פיקוח קפדני ללכת להתקלח ("אבל אתמול התקלחתי, אני ממש לא צריך, אבל בכלל לא הזעתי, אז אני אשים דיאודורנט....נו, אמא....").
יפה, התקלחנו, הבן הגדול מתלבש ויורד לסלון, לצערי הרב מאוד הילד נולד ללא חוש לאסתטיקה (לפעמים נראה לי שהוא נולד ללא חוש ראיה בכלל....), אני מכירה פועלי בניין שבסוף יום העבודה נראים מטופחים ומוקפדים יותר ממנו, מיד הוא עף חזרה לחדר שלו להחליף חולצה, הפעם הוא יורד עם חולצה לבנה חגיגית ומקומטת עד מוות שהוא שלף מארון הגיהוץ, שוב הוא נשלח לאחר כבוד לחדרו להחליף, הוא יורד עם חולצה ארוכה (80 מעלות חום בחוץ...), עכשיו מתחיל להימאס לו לעלות ולרדת ולכן הוא מתחיל להתווכח ("אבל לא חם לי, בכלל לא הזעתי, נוסעים לירושלים, שם תמיד קפוא.., נו, אני אשים דיאודורנט...."), בצעד נחרץ אני מוליכה אותו חזרה לחדר, תולשת מעליו את החולצה ומלבישה לו טריקו נורמלית, תוך כדי אני כבר מרחמת על אשתו העתידית שתיאלץ להלביש את בעלה...
("אבל למה הוא החליף חולצה?" שואל הפעוט, "גם אני רוצה, למה? למה?)
לילדה לעומת זאת יש חוש נהדר לבגדים (יותר ממני, פחחחח...), למרבה הצער, בגילה המופלג (9), אסור לה ללבוש כל סוג של חצאיות ו/או חולצות, על שמלות אין בכלל מה לדבר, מותר לה ללבוש רק מכנסי טייטס וגופיות, זהו, אני כמובן מבואסת מזה קשות, בכל זאת, יש לי רק ילדה אחת ולכן היא תילבש רק ורוד ורק נצנצנים ורק לבבות ופרחים עד גיל 20.
עכשיו נותר רק לחפש סנדלים של הילדים בכל הבית, להכין לתינוק תיק (איפה המוצץ שלו לעזאזל? "אבל למה רק לו יש מוצץ?", "למה?" שואל הפעוט), לשבת להניק אותו כי בדיוק באותו רגע הוא צורח, להחליף לו שוב (אני לא רוצה ליפול לתוך הפח הזה, אחר כך אתן אומרות שאני כותבת רק על קקי למרות שיש לי סיפור מעורר פלצות על תקרית קטנה שקרתה לנו בטיפת חלב, אבל אני אשאיר אתכן במתח....), אחר כך צריך למצוא שני זוגות מפתחות למכוניות (לא, עוד לא החלפנו אוטו) ולהתחלק לשתי קבוצות ("למה הוא עם אמא"? "למה אני עם אבא, למה?..." שואל הפעוט) וזהו, להתחיל לנסוע.
אחרי שתי דקות שתי המכוניות עוצרות, אבא אחד ופעוט אחד רצים בכל המהירות להשקות את השיחים הקרובים ("אבל למה על השיחים, למה?") ואנחנו מפליגים במהירות לדרכנו, באמת, קלי קלות....
לפעמים אנחנו פשוט מעדיפים להישאר בבית.
ציון קטן לשבח: לממציא האדוויל, היתה לי מגרנה חבל"ז בגלל החום הזה ונשבעתי להודות לו באופן אישי.
נקודה למחשבה: לממציא המובייל, מה הקטע הזה עם המנגינה? כאילו, למה אי אפשר לעשות את זה קצת יותר ארוך, למה זה מסתובב ומנגן בפרק זמן שמספיק רק לחצי מקלחת מהירה? (בלי חפיפה...), למה? למה?
ועכשיו, קצת חותמות שגילפתי בתקופה האחרונה לבנות מקסימות ומיוחדות (היה לי ממש כיף לעבוד אתכן), חותמת ראשונה היא עבור קרן מהחנות bebe שהבטחתי לעצמי לקפוץ לבקר בנסיעה הבאה דרומה.
יש לה גם בלוג מקסים.
שלוש חותמות לאישה מאוד מאוד מיוחדת
חותמת ללילך, אם לא היית בוחרת אותה, הייתי מחרימה אותה לעצמי, אני מודה שהתאהבתי בה
חותמת לגליש המוכשרת כל כך שאם אתן לא רשומות לבלוג שלה, רוצו עכשיו ותעשו את זה
נשיקות
מקופלת
