יום רביעי, 23 ביוני 2010

חשבון פשוט

חידה מתמטית:
משפחה בת 6 נפשות צריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', תוך כמה זמן הם יעשו את זה ולמה, למה הם תמיד מאחרים?


זה מתחיל מזה שכל השישה צריכים להתקלח, שניים (הכי קטנים) מקולחים בלי ששואלים אותם (אבל הפעוט כל הזמן שואל: "למה?, אבל לאן הולכים? למה אני חייב להתקלח? למה? למה?"), שניים (בעלי ואני)  מתקלחים מרצונם ועושים את זה בשתי דקות אפילו בלי ליהנות מזה (אבל בין כה אין לנו חיים, אז מה זה משנה?), שניים (כמעט מתבגרים)  מאולצים תחת פיקוח קפדני ללכת להתקלח ("אבל אתמול התקלחתי, אני ממש לא צריך, אבל בכלל לא הזעתי, אז אני אשים דיאודורנט....נו, אמא....").


יפה, התקלחנו, הבן הגדול מתלבש ויורד לסלון, לצערי הרב מאוד הילד נולד ללא חוש לאסתטיקה (לפעמים נראה לי שהוא נולד ללא חוש ראיה בכלל....), אני מכירה פועלי בניין שבסוף יום העבודה נראים מטופחים ומוקפדים יותר ממנו, מיד הוא עף חזרה לחדר שלו להחליף חולצה, הפעם הוא יורד עם חולצה לבנה חגיגית ומקומטת עד מוות שהוא שלף מארון הגיהוץ, שוב הוא נשלח לאחר כבוד לחדרו להחליף,  הוא יורד עם חולצה ארוכה (80 מעלות חום בחוץ...), עכשיו מתחיל להימאס לו לעלות ולרדת ולכן הוא מתחיל להתווכח ("אבל לא חם לי, בכלל לא הזעתי, נוסעים לירושלים, שם תמיד קפוא.., נו, אני אשים דיאודורנט...."), בצעד נחרץ אני מוליכה אותו חזרה לחדר, תולשת מעליו את החולצה ומלבישה לו טריקו נורמלית, תוך כדי אני כבר מרחמת על אשתו העתידית שתיאלץ להלביש את בעלה...
("אבל למה הוא החליף חולצה?" שואל הפעוט, "גם אני רוצה, למה? למה?)


לילדה לעומת זאת יש חוש נהדר לבגדים (יותר ממני, פחחחח...), למרבה הצער, בגילה המופלג (9), אסור לה ללבוש כל סוג של חצאיות ו/או חולצות, על שמלות אין בכלל מה לדבר, מותר לה ללבוש רק מכנסי טייטס וגופיות, זהו, אני כמובן מבואסת מזה קשות, בכל זאת, יש לי רק ילדה אחת ולכן היא תילבש רק ורוד ורק נצנצנים ורק לבבות ופרחים עד גיל 20.

עכשיו נותר רק לחפש סנדלים של הילדים בכל הבית, להכין לתינוק תיק (איפה המוצץ שלו לעזאזל? "אבל למה רק לו יש מוצץ?", "למה?" שואל הפעוט), לשבת להניק אותו כי בדיוק באותו רגע הוא צורח, להחליף לו שוב (אני לא רוצה ליפול לתוך הפח הזה, אחר כך אתן אומרות שאני כותבת רק על קקי למרות שיש לי סיפור מעורר פלצות על תקרית קטנה שקרתה לנו בטיפת חלב, אבל אני אשאיר אתכן במתח....), אחר כך צריך למצוא שני זוגות מפתחות למכוניות (לא, עוד לא החלפנו אוטו) ולהתחלק לשתי קבוצות ("למה הוא עם אמא"? "למה אני עם אבא, למה?..." שואל הפעוט) וזהו, להתחיל לנסוע.
אחרי שתי דקות שתי המכוניות עוצרות, אבא אחד ופעוט אחד רצים בכל המהירות להשקות את השיחים הקרובים ("אבל למה על השיחים, למה?") ואנחנו מפליגים במהירות לדרכנו, באמת, קלי קלות....

לפעמים אנחנו פשוט מעדיפים להישאר בבית.

ציון קטן לשבח: לממציא האדוויל, היתה לי מגרנה חבל"ז בגלל החום הזה ונשבעתי להודות לו באופן אישי.
נקודה למחשבה: לממציא המובייל, מה הקטע הזה עם המנגינה? כאילו, למה אי אפשר לעשות את זה קצת יותר ארוך, למה זה מסתובב ומנגן בפרק זמן שמספיק רק לחצי מקלחת מהירה? (בלי חפיפה...), למה? למה?


ועכשיו, קצת חותמות שגילפתי בתקופה האחרונה לבנות מקסימות ומיוחדות (היה לי ממש כיף לעבוד אתכן), חותמת ראשונה היא עבור קרן מהחנות bebe שהבטחתי לעצמי לקפוץ לבקר בנסיעה הבאה דרומה.
יש לה גם בלוג מקסים.

שלוש חותמות לאישה מאוד מאוד מיוחדת


חותמת ללילך, אם לא היית בוחרת אותה, הייתי מחרימה אותה לעצמי, אני מודה שהתאהבתי בה

חותמת לגליש המוכשרת כל כך שאם אתן לא רשומות לבלוג שלה, רוצו עכשיו ותעשו את זה



לכל הבנות שגילפתי עבורן חותמת ולא העליתי לפה תמונות, זה לא בגלל שלא אהבתי את החותמות (כי אני מתה באופן אישי על כל חותמת שעשיתי) או שלא מגיע לכן פרגון (כי אתן מקסימות אחת אחת), זה בגלל שיש בהן פרט אישי כלשהו (שם, מספר פלאפון, וכדומה...) ואני לא רוצה לפגוע בפרטיותכן, אז אם אתן רוצות (או מסכימות) שאעלה תמונה של החותמת, פשוט ידעו אותי.

נשיקות
מקופלת

יום חמישי, 10 ביוני 2010

הביצה שהתחפשה


טוב, אם מישהו חושב שאני הולכת לכתוב פה על ביצים (של תרנגולת) וקישוטים וכאלה, אז הוא טועה, אני הולכת לספר על הדבר האמיתי (אשך), להגנתי רק אקדים ואומר שאני אשה משועממת בחופשת לידה, וחוץ מזה, הרימו לי להנחתה.

ובכן, לענייננו, בשבוע שעבר חזר בעלי מאימון הג'יאוג'יצו שלו והוא צולע ביותר, מסתבר שאיזה אחד בשם פיליפ נתן לו במהלך האימון ובטעות (לדבריו), וואחד בעיטה בביצים ("אחת כזאת שהתלבשה לי יפה יפה על השמאלית" אמר בעלי, אם זה מעניין אתכן לדעת מיקומים וכאלה...).
פציעה באימון היא מחזה מאוד רווח במחוזותינו, עד כה בעלי שבר את כל האצבעות ברגליים, סדק כמה צלעות, חבר שלו שבר יד, על נקעים ומכות יבשות אני כבר לא מדברת, ולכן חבריו לקבוצה רק אמרו לו שיתפתל בבקשה בשקט בצד על הספסל ויחשוב על זה שיש לו כבר מספיק ילדים.

בהתחלה שמרתי על האיפוק המתבקש, אפילו בדיחת ביצים אחת לא נשמעה בחלל החדר, להיפך, אפילו הצעתי לו לשים קרח על המקום, אולי אפילו לשכב ולהרים את הביצה למעלה (על משקל לשכב עם הרגליים למעלה, אף אחד לא צחק... מעניין למה...).
למחרת רק שאלתי אותו בחשש כשהוא חזר הביתה איך הביצה ("חמינדוס" היתה התשובה), אחר כך רק שאלתי אותו איזה ביצה הוא רוצה לארוחת ערב, אולי מקושקשת תתאים?
אחר כך דיברו בטלויזיה על משהו נורא משעמם, "את יודעת" אמר לי בעלי, "כל הנושא הזה ממש מעניין לי את הביצה".
אחר כך היו כמה דברים שהוא אמר לי שהיו נשמעים לי ממש מופרכים, "זה ממש פטפוטי ביצים" אמרתי...
אחר כך הצעתי לו שאולי נשדרג את הביצים שלנו ונתחיל לקנות "ביצי חופש".
אחר כך זה עבר לו וגם קצת נגמרו לי בדיחות הביצים...

אחר כך הלכתי ותפרתי לתינוק שלי תיק חיתולים חמוד (בכל זאת, נשארנו באותו אזור פיזי) לפי ההדרכה המעולה הזאת.
השתמשתי בפשתן אותו הקשיתי עם פליזלין בד, ההדרכה מאוד נוחה ופשוטה ומומלצת.







האם באמת אפרסם את הפוסט הזה?
כן, נראה לי שכן
אני לוחצת על "פרסם רשומה", יהיה מה שיהיה...
סוף שבוע מקסים, מהמם ומרגש
נשיקות
מקופלת

יום שישי, 4 ביוני 2010

קופסת מתכת עטופה בבד

לאור בקשת הקהל, אני מעלה הדרכה מצולמת לקופסת מתכת עטופה בבד:

החומרים הדרושים:

קופסת מזון תינוקות עגולה
פיסת בד - שתהיה גדולה יותר מהקופסה
פיסת לבד לריפוד הקופסה מבפנים - שתהיה מספיק גדולה כדי שנחתוך ממנה גם תחתית פנימית וחיצונית.
פיסת לבד קטנה לבנה
פיסת לבד קטנה שחורה
סילואט של אשה שהדפסנו על דף מדפסת רגיל
אליפסה שהדפסנו על דף מדפסת רגיל
סרט לקישוט הקופסה - עבור הצד החיצוני
סרט תחרה לקישוט הסילואט
דבק סטיק
דבק נוזלי כלשהו
מספרים חדות וטובות (אני משתמשת במספרי ספרים)
מספרי זיגזג
עיפרון
                  
         


מתחילים בגזירת כל החלקים הדרושים


מסמנים 2 עיגולים על הלבד בעזרת עיפרון , אחד מהם יהיה לריפוד פנים הקופסה ואחד מהם לצד החיצוני (הסימון בעזרת תחתית הקופסה).

גוזרים את העיגולים בעזרת מספרי זיג זג, מקפידים לגזור בתוך העיגול כדי ליצור עיגול מעט מוקטן.
מצמידים את האליפסה ללבד הלבן בעזרת סיכה, גוזרים מסביב בעזרת מספרי זיגזג.


גוזרים את סילואט האישה מהנייר, מצמידים ללבד השחור בעזרת סיכה, גוזרים ממש לאט ובזהירות עם מספרים חדות מאוד (אני משתמשת במספרי ספרים).






גוזרים רצועת לבד שתתאים בדיוק בגובהה וקוטרה לחלק הפנימי של הקופסה, אפשר לחתוך את השוליים העליונים של הרצועה עם מספרי זיגזג למראה יפה יותר.


לוקחים את הבד ומורחים את כולו בדבק סטיק, מניחים את הקופסה ומצמידים אליה את הבד, יש לשים לב שלא יווצרו בועות אויר, יוצרים סיומת נאה ומדביקים אותה בעזרת דבק נוזלי, תתקבל קופסה עטופה ומשני קצוותיה יבלטו שאריות בד.


גוזרים חתכים בבד  - רק בצד התחתון של הקופסה, בעזרת דבק נוזלי, מצמידים את כל פיסות הבד לתחתית.




מדביקים את אחד מעיגולי הלבד על התחתית.




מורחים דבק על הצד הפנימי העליון של הקופסה, מקפלים את הבד ומהדקים לדפנות בצורה אחידה.



מורחים דבק על הדפנות הפנימיים, בזהירות מדביקים את רצועת הלבד שחתכנו קודם כאשר הצד הזיגזג פונה כלפי מעלה.

מורחים דבק גם על התחתית הפנימית, מדביקים את עיגול הלבד. 



בעצם כל הקופסה מצופה בבד ונותר רק לקשט.
מדביקים סרט בחלק העליון של הקופסה, אני השתמשתי בסרט קישוט עם גומי


לוקחים סרט תחרה ובעזרת חוט ומחט מכווצים אותו ויוצרים צורת עיגול
מורחים מעט דבק על השוליים של אליפסת הלבד שחתכנו קודם ומדביקים בזהירות את הסרט.


הופכים את הקישוט, מדביקים את סילואט הלבד השחור ומדביקים את כל הקישוט לקופסה.





זהו, מחפשים מה להכניס פנימה.


מקווה שההדרכה היתה מספיק ברורה


שיהיה לכולנו סוף שבוע מקסים ומרגש
נשיקות,
מקופלת