מיד אני מדביקה לו את שני הקטנים שאמנם כבר אכלו (הם לגמרי אכלו את מה שהם בישלו....) אבל ממש התגעגעו לקצת זמן איכות עם אבא שלהם (זה היה התירוץ להדביק אותם).
ואז הוא לוקח אותם לקומת האוכל בקניון, ומזמין לו משהו והם משחקים שם על המתקנים הקטנים האלה שצריך לשים שני שקלים וזה נותן לך שקט לשתי דקות.
אני כמובן ממהרת לנצל את זמן האיכות המופלא הזה עם עצמי לסגור פערים עם סדרות דרמה תקופתיות שלא יצא לי לראות.
ואז, כמה דקות אחרי שאני מתמוגגת לי בסלון, בעלי משתלט לי על מסך הטלויזיה בשיחת סקייפ (אפשר, לצערי, לעשות זאת בטלויזיה החכמה מדי שלנו) ותוך כדי שהוא אוכל הוא מחליט להראות לי את הקטנצ'יק נלחם על מקומו על הג'ירפה המתנדנדת.
מילא לראות את הילד יושב במשך רבע שעה על הג'ירפה (ונפרדנו לפני כשתי דקות בקירוב), אבל לראות אותו יושב כמו איזה חננה קטנה ולידו יושבת איזו ילדה זערורית שדוחפת אותו והוא בתגובה צועק: "אי, אבא, הוא דוחפת אותי... אי, אבא הוא מלכלכת אותי, אי, אבא, הוא מרביצה לי"....(השגיאות במקור). ואז בעלי מתנתק (בשעה טובה) מהסקייפ ועשר דקות אחר כך הם שוב בבית.
תאמינו לי, אל תאפשרו לטלויזיות החכמות להכנס אליכם הביתה....
♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥
המיטה שלנו נשברה. עכשיו בטח חלק מכם מחזיקים ממני איזה תותחית על שהצליחה לשבור את מיטתה מרוב פעילות אבל האמת היא שהמיטה שלנו הייתה כבר בת 15. בהתחלה היא סתם קצת התנדנדה והשמיעה קולות חריקה מוזרים, ואז בעלי שמתקן כל מה שמתקלקל בבית הביא את הרתכת שלו וריתך אותה והודיע לי ש"אני עוד אמות במיטה הזאת, את עוד תראי איך היא תחזיק לנו כל החיים...".
אחר כך הצד שלי כמעט קרס בצורה מסוכנת ובעלי פירק מהאופניים של הילד את גלגלי העזר וריתך את הברזל שמחזיק את גלגל העזר לצד שלי של המיטה (הוא טען שרק אני צריכה גלגלי עזר, הוא כבר לגמרי מעבר לשלב הזה) וכך ישנו עוד כמה חודשים.
אחר כך קמתי בוקר אחד ושמתי לב שבאמת יש סיכוי שבעלי ימות במיטה הזאת, ראש המיטה היה נטוי בזוית מסוכנת בערך חמישה סנטימטר מראשו ועוד רגע היה חונק אותו למוות. מאחר ובעלי בעל כושר המצאה יוצא דופן (כי באמת מעטים האנשים שהיו חושבים על פתרונות כל כך יצירתיים במטרה לשמר מיטה שבמקור הייתה דרעק אחד גדול ) הוא קשר חוטי ברזל בין הרגליים של המיטה כדי שגב המיטה לא ייפול לנו על הראש. כל העסק הזה היה מוזר ומעניין, מיד כשהייתי קמה בבוקר היו רגליי מסתבכות בחוטי הברזל ומשמיעות צליל פריטת מיתר מוזר ומתכתי (מנגינת בוקר טוב), לפעמים הילדים היו נתקלים בזה ונופלים, ולפעמים זה סתם התרופף קצת ודרש תיקונים ושיפוצים.
בסופו של דבר החלטנו להחליף מיטה, מצאנו מיטה מעץ מלא (עלק, רק אחר כך גילינו שכולו חלול מבפנים, אבל בחנות זה היה נראה עץ מלא לגמרי, בסדר, הוא היה מלא אויר בעצם).
המיטה הגיעה, מסתבר שהביאו אותה בלי ארגז מצעים שהזמנו במיוחד, ואז המרכיבים אמרו לי שאין טעם להרכיב את כל המיטה ובינתיים הם שמו לנו מין מיטה זמנית כזאת.
המיטה הזמנית מאוד מזכירה לי את המיטה הקודמת שלנו, כולה רופפת ומתנדנדת ובלילה כשאנחנו ישנים, היא משמיעה קולות חריקה מוזרים.
קולות החריקה המוזרים האלה, כל כך מוכרים לאזנינו, שאנחנו ישנים שינה עמוקה ונהדרת על המיטה הזמנית, ועכשיו אנחנו מאוד מודאגים מהרגע בו תגיע המיטה האמיתית והיציבה שהזמנו....
♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥
אחיו הקטן חזר גם הוא עם שפה עשירה מהגן, דבר ראשון הוא למד להצמיד לכל דבר ששואלים אותו את צמד המשפטים: "אבל מה את רוצה ממני?", וגם " מה הבעיה שלך?", נגיד אני פוקדת עליו לבוא להתקלח, מיד הוא אומר לי: "אבל מה את רוצה ממני, אני לא צריך להיללח (להתקלח...), מה הבעיה שלך?".
השבוע הוא גם אמר לי: "אסור להגיד חרא, חרא זאת מילה לא יפה ואסור להגיד חרא, נכון אמא שאסור להגיד חרא?" (והנה, אמרת את זה עכשיו רק 4 פעמים).
ובינתיים בראשי ההוזה עולות כל מיני הדרכות לעבודות עץ עם גירוד של תמונה עליהן (זה ממכר שחבל על הזמן, כל הזמן אני מחפשת אלמנטים בבית שאפשר לגרד עליהם תמונה...)
קצת חותמות לסיום
רובן חותמות חתונה
איזה כיף, כבר יוצאים לחופש סוכות
כמה חיכיתי לו
שיהיה לכולנו חופש נהדר
ותודה על התגובות החמודות שאתם משאירים לי (החלטתי להיות בן אדם ולענות סוף סוף לכל תגובה ותגובה, כפי שתוכלו לראות בפוסט הקודם...)
נשיקות
מקופלת
