תחילתו של חודש שמיני מכניס את כל הבית לסחרחרת מחשבות ופחדים לקראת הלידה, טוב, האמת שזה שקר וכזב, היחידים שממש לוקחים לתשומת לבם את העובדה שעוד מעט יהיה תינוק חדש בבית הם אני והפעוט, האחרים ממשיכים בשגרת חייהם.
אני, למשל, עמוסת חרדות שונות, מה יהיה עם הלידה? (לא מתרגלים, לא לומדים, זה מפחיד כמו בפעם הראשונה, טוב, אולי אפילו קצת יותר....), עוד לא הכנתי כלום כלום כלום, הכל במצב מג'וייף למדי אחרי שימוש של הפעוט הבלתי אחראי ובלתי שומר על חפציו, האם גם אחרי שייוולד התינוק, הוא ימשיך לזכות לכינוי המעליב "חייזרי" שזה השם שילדיי הגדולים הדביקו לו (די בצדק, האמת) אחרי שראו את האולטרסאונד הראשון?
ולחרדה הגדולה מכל, האם הפעוט שעל מעלליו קראתם בפוסט הקודם, הוא זה שיהווה דמות לחיקוי ואב רוחני עבור התינוק החדש (שכך אני קוראת לו וזה הרבה פחות מעליב אם כי לפעמים גם אני חוטאת באיזה "חייזרי" קטן)?
הפעוט מצידו לוקח את כל עניין ההריון ברצינות ראויה, לא רק לי יש למשל תינוק בבטן, גם לו יש, שנינו בהריון ולכן לפחות פעם ביום עלינו לעשות "לחיים" בטן לבטן, הוא מרים את חולצתו, חושף בטן קטנה ולבנה, מרים גם לי את החולצה (קודם מוודא שיש גם ציצים באזור, זה מאוד מטריד אותו משום מה....) ואז מזנק לי על הבטן בקריאות "וויפי, וויפי".
בעלי חי מצוין עם העובדה כי עומד להיוולד ילד נוסף, הסיבה היחידה שהוא לא בהיסטריה גמורה היא שהוא לא ממש הפנים את העובדה שאשתו בכלל בהריון, הוא מתייחס לכל הסיפור הזה כאילו אני באיזשהו מצב רפואי (צמח לי למשל כדורגל בבטן) ולכן יש לנהוג בי בעדינות (מסוימת).
מדי פעם אני מתקילה אותו בשאלות מכשילות כמו "מה היא החיה האהובה עליך? ("לוויתן"), "מהו כלי השיט החביב עליך?" ("נושאת מטוסים של הצי השישי"), לו היית נאלץ לבצע פעולה צבאית, מהו כלי הנשק בו היית בוחר? ("טנק מרכבה סימן ארבע"). תשובות אלה מראות לי כי חלה הפנמה מסוימת מאוד במצבו ההכרתי של בעלי (או שהוא נהנה לצחוק קצת על חשבוני).
הבן הגדול שלי לא מוטרד כלל מהעובדה שיהיה לו אח קטן (נוסף), ובאמת, אני לא רואה איך זה יפריע לו להמשיך להעיף את הגרביים המסריחות שלו בכניסה לבית יום אחרי יום, או לשחק במשחקי המחשב האהובים עליו, או לאכול בסלון ולפורר את כל הבית.
הבת שלי טיפה יותר מודאגת, "עכשיו" היא אומרת לי בפרצוף קטן ורציני מאוד, "זה לא רק הפעוט שיחטט לי בדברים ויטפס לי על השולחן, עכשיו הם יהיו צוות שלם שיעשה את זה, והפעוט יהיה המנהיג שלהם" (היא צודקת, אין סיכוי שהוא יקשיב למישהו אחר בבואו לביצוע משימות חשובות בעורף האויב).
כפי שרואות אתן, מצבנו מעורר דאגה קלה.
אני מעלה 2 קופסאות ממתקים שהכנתי כמתנה, הן יכולות לשמש בהחלט גם כמשלוחי מנות מעוצבים.
הקופסא קנויה ועשויה מנייר ממוחזר ואני קישטתי בסגנון הוינטג'י הרווח בארצנו.
סוף שבוע נהדר לכולנו
רוב תודות על התגובות הכייפיות לפוסט הקודם
נשיקות
מקופלת
