פוסט קצת עצבני

משפטים שאנשים אומרים לך כשאת בסוף הריון (לרוב במקום העבודה, אבל לא רק):


1. מה, את עוד פה?

בערך מאמצע חודש שביעי את שומעת את זה כל יום, כן, אני עוד פה, וכל מה שאתה רואה, זה אני, אז תיזהר ממני....

2. מה, עוד לא ילדת?
סתם, האמת שילדתי, וישר בלעתי כדור רגל וחזרתי.
3. מה, את בהריון
לא, זה המבנה הרגיל שלי....
4. וואו, בטח את קרובה ללידה, איך גדל לך האף
תודה, פשוט לא שמתי לב לזה בעצמי, וזה מידע שהיה ממש ממש חיוני לי....(לעזאזל, אפילו לא שיקרתי...)
5. התפתחת יפה...
כן, תודה, עכשיו אם תואיל להרים את העיניים ולהסתכל לי בפנים, אני ממש אודה לך...
6. הבטן שלך עוד גבוהה, יש לך עוד מלא זמן...
לא מבינה למה אני טורחת ללכת לרופא פעם בחודש כשיש לי צוות יועצים מומחים בעבודה...

7. מה, חם לך? את עם סנדלים...

לא, קר לי, אני גם מתנשפת כי אני אוהבת להתנשף...
8. עד חודש שישי בכלל לא ראו עלייך שאת בהריון
כן, רק שכחת את התחקיר המקיף שעברתי כשהייתי בחודש רביעי, רובו התרחש בלחישות רמות במסדרון....
9. אבל לא מזמן ילדת, לא?
כמעט שלוש שנים, אבל מי סופר...
10. מה יש לך בבית? אה, עוד בן....
נא להפנות תגובות (בכתב) לבעלי בנושא הזה...
11. לא נורא, פעם הבאה זאת תהיה בת....
המממ, פעם הבאה?
12. את בטוחה שיש לך רק אחד בבטן?
לא, אני גם לא בטוחה שזה הריון....
13. ממש יפה לך ההריון, את נראית פורחת....לא, באמת....

תודה תודה תודה לאשה היחידה והמקסימה שאמרה לי את זה, היא תזכה ממני לאהבת נצח

טוב, כמו שאתם יכולים להבין, אני עצבנית, קצת, טיפה, ממש.....
ולכן, זה יהיה פוסט קצר (בכל זאת כמה אפשר לקטר) אבל עם מלא תמונות.
בקומונה פרידה ונומה התקיימה החלפת גמדים וענקים (כן, אני יודעת, הייתי גמד, שזה ממש מגוחך לקרוא לאישה במימדים שלי גמד, אבל עמדתי בזה, בכבוד אני מקווה). הייתי צריכה להכין שלוש הפתעות לענקית שלי (פיית מרציפן, ענקית יצירה, מוכשרת במיוחד ומקסימה) ולכן ישר חטפתי רגליים קרות (אבל נפוחות) ואחר כך קצת הפשרתי ויצאתי לדרך.

אני זכיתי לקבל את המתנות המקסימות שלי מנילקי האחת והיחידה (שבטח תעלה פוסט בנושא כדי שכולם יוכלו להתפעל מהפינוקים המשגעים שהיא שלחה לי, תודה נילקי, שיחקת אותה, הדברים נכנסו לשימוש מיידי).

מתנה ראשונה לענק שלי - קופסא בצורת עוגת לבד ובתוכה עוגיות מסוגים שונים
יש המון הדרכות ברשת הנוגעות לאוכל מלבד, אני השתמשתי להכנת התותים והקצפת בהדרכה הזאת.

מתנה שניה לענק שלי הייתה נרתיק לבד עם ריצ'רץ' ובתוכו 3 לבבות ריחניים לתליה בארון

ומתנה אחרונה, שתי תמונות של טילדה, אחת רקומה והשניה עם שילוב של בדים ותחרות

וכך הן היו ארוזות:

הייתה החלפה כייפית במיוחד, תודה למורן שארגנה ודאגה לכל פרט ופרט

שהיה לכולנו המשך שבוע מופלא

נשיקות

מקופלת

פורים

איזה כיף זה חג פורים, נכון? זאת אומרת, כיף בתנאי שהצלחת למצוא תחפושת כלבבך, ואז הגעת לכיתה ולא צחקו עליך ואיכשהו הצלחת להעביר את היום הזה בהנאה.  אז זהו, שלא תמיד זה כל כך כייף

הילד הגדול החליט שהוא מתחפש לדארת ויידר (דמות ממלחמת הכוכבים), לפני החג אנחנו מתייצבים ב"כפר האימים" (שם שהדביקו ילדיי לחנות "כפר השעשועים" המתאים לימות החופש הגדול ולתקופה שלפני פורים בשל העומס הבלתי אפשרי במקום), אני עצבנית ונכונה להרוג כל מוכרת, בעלי סבלני יותר, עומד וכרטיס האשראי שלוף בידו נכון לשלם כל סכום העיקר שנתחפף משם, הילדים קופצניים כעיזים.

ברור שאין תחפושת של דארת ויידר (אזל) ובמקום זה נותרה רק תחפושת אחת שהילד מוכן ללבוש והיא של דמות מסרט אימה ועולה 200 ש"ח, כמו כן הוא רוצה גם שרשרת אסיר מגומי במחיר 09 שקלים (בקופה נגלה שהמחיר שלה 60 ש"ח והילד קרא הפוך את תג המחיר), אנחנו משלמים בשתיקה, התחפושת מגיעה עם לחצן ובטריות ונדרש רק לילה שלם של הלחמת החלקים כדי שכל העסק הזה גם יהבהב בבוקר.

הילדה החליטה להתחפש ביחד עם חברה שלה לתאומות (גם ככה תמיד שואלים אותן אם הן תאומות), אנחנו קונים כמה אביזרים זהים לשתיהן, בבוקר הילדה מתלבשת בהתרגשות והולכת לכיתה רק כדי לגלות שחברה שלה מבריזה חצי יום והיא נותרת עם תחפושת של ספק בובה ספק מעודדת (וכמובן שכל הילדים שואלים אותה מה זה הדבר הזה והיא מתיישבת לבכות...).

הפעוט יודע שהוא מתחפש ב"קחקושת גנגרו" (תחפושת קנגרו שעברה אליו בירושה מאחיו), לרוע המזל מרגע שהוא רואה מה זאת בדיוק התחפושת הוא מסרב שהיא תיגע לו בשום חלק מגופו, בטח שלא ללבוש אותה.
אנחנו קונים לו כובע שריף קטן, חגורת אקדחים וכוכב קטן כסוף לתלות על החולצה, בחנות הוא לובש את התחפושת כולה ויורה במוכרות (אני מסתכלת בו בקנאה...).

בבוקר של פורים אני קמה לבד להכין את שלושתם לבית הספר ולגן (אבא שלהם חלה, כנראה מעוגמת הנפש ב"כפר האימים" ונבצר ממנו (לדבריו) לעזור להכין אותם בבוקר ולכן נותר במיטתו לשכתב בפעם המיליון את צוואתו...). הגדולים מתלבשים באושר וחגיגות, הפעוט מוכן ללבוש את כובע השריף בלבד, אני מצליחה איכשהו לתלות לו על החולצה את כוכב הכסף הקטן, מיד כשאנחנו מגיעים לגן הילד מעיף בחמת זעם את הכובע וכל תחפושתו היא כוכב קטן כסוף עליו כתובה המילה "שריף", שאר הילדים בגן מחופשים ומאופרים מכף רגל ועד ראש,  אבל אני לא מקנאה, הילדים שלי תמיד מתנהגים אחרת ממה שאני מצפה מהם...

בצהריים שלושתם שבים הביתה, הילדה שכחה שבכתה חצי יום וחזרה עם תאומתה האבודה (עכשיו, כשהן לבושות אותו דבר כולם אמרו שהן בכלל לא דומות...), הגדול גלגל את כל תחפושתו לכדור והיה עסוק בגרירתה הביתה בגשם תוך זלילת משלוח המנות שלו, הפעוט איבד את כל תחפושתו בגן (הכוכב, כאמור), העיקר ששלושתם חזרו מרוצים ומאושרים.

ועכשיו, אחרי שנרגענו מאימי החג, תכירו את שרונה ופינקי, שרונה היא בובנאית בחסד (ויוצרת מאוד מוכשרת)  ופינקי הוא אחת מהבובות המקסימות שלה, שרונה ביקשה חותמת מתוחכמת שבתוכה אפשר להחתים פעם את שם האתר שלה ופעם את מספר הפלאפון שלה בהתאם לצורך.
תודה שרונה על הפירגון בבלוג שלך ועל התמונות של פינקי עם החותמת.

סוף שבוע מקסים ונהדר

נשיקות,

מקופלת