יום חמישי, 20 במרץ 2014

פורים



פורים היה ונגמר

תלמיד כיתה א' אחד התחפש לסופרמן, גר בתחפושת שלו 3 ימים ונפרד ממנה בצער רב (כי עוד רגע היא הייתה מתחילה לקבל חיים באופן עצמאי).
הקטנצ'יק התלבט קשות באיזה תחפושת הוא בוחר (באטמן או סרבל של קנגורו שאיתו הלך בשנה שעברה) ובסוף בחר בסרבל של הקנגורו.
"אתה לא רוצה להיות גיבור על?" אמרתי לו, "אתה בטוח שאתה רוצה ללכת עם הקנגורו? זה קצת של קטנים וחברים שלך יתחפשו לגיבורי על..."
"לא!!!!!!!!!!" ענה הקטנצ'יק.
וכך הוא הלך לגן, ומה קרה? הוא נכנס עם הסרבל שלו (ובתוך הכיס הקדמי של הקנגורו עוד היתה לו בובת קנגורו קטנה ותינוקית) ואז כל החברים שלו קפצו עליו עם החרבות שלהם בגלימות מתנפנפות ומיד הוא התחבא לי מבואס כולו מאחורי הרגליים.
כל כך קטע של "אמרתי לך".
גם הבת שלי שרצתה להתחפש לבקבוק קוקה קולה, ואז לסמיילי של פייסבוק, ואז לאייקון like של פייסבוק, ואז ל...(עוד עשרים רעיונות שכולם היו בלתי ניתנים לביצוע רגע האחרון) חוותה רגע קשה של "אמרתי לך" כשבסופו של דבר הלכה (בניגוד לעצת הוריה שאמרו לה שתשים על עצמה משהו מהמגוון שיש בבית ) עם בגדים רגילים ועל ראשה שתי אוזני נמר קטנות...שזה עוד טוב לעומת הבן הגדול שהלך ביום של חגיגות פורים ותחפושות עם חולצת בית ספר...
שזה כבר לא קטע של "אמרתי לך" אלא יותר קטע של "מה הבעיה שלך?"

בבית שלי גרים אנשים ממש מוזרים...

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

בפעם הראשונה בחיי, הצטערתי שלא עשיתי חיסון שפעת
זוכרים שהייתי חולה במלון? אז לפני שבועיים חטפתי שוב שפעת, כאילו לא הייתי כבר בסרט הזה...
מסתבר שלהיות חולה במלון היה עדיף מלהיות חולה בבית.

דבר ראשון, לילדים לא היה מה לאכול כשהם חזרו מבית הספר (ואז אמרתי לעצמי: "אם אני לוקחת אדויל, ואחר כך יושבת ליד הכיריים וזורקת כמה תפוחי אדמה לתבנית, מה כבר יכול להיות?" וזה באמת מה שעשיתי וזה לקח בסך הכל שעתיים של עמידה במטבח עם חום)
דבר שני, סל הכביסה התמלא וגלש לכל הכיוונים (ואז אמרתי לעצמי: אם אני לוקחת אדויל, זוחלת לאט לאט למעלה עד המכונה ואז יושבת לידה ומכניסה כביסה... מה כבר יכול להיות?" וזה באמת מה שעשיתי וכמעט נשארתי כבר לשכב ליד המכונה).
ודבר אחרון, אם אמא שוכבת בסלון חולה, זה יפה לנצל את ההזדמנות שהיא נרדמה ולהלביש לה על האצבעות בייגלה עגולים? ואז כשהיא מתעוררת (בסדר, וצוחקת מזה), זה יפה להגיד: "אני ליצן רפואי" וכל זה עוד מהבן הגדול ולא מהקטנים (כי הם לא ליצנים רפואיים).
♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

ושוב אנחנו בארוחת ערב אצל חמי וחמותי.
בעלי, שלא יכול לפספס אף כתבה בחדשות, עוצר את הממיר כדי שיוכל להמשיך לצפות אחרי האוכל.
 אחרי שחמותי ואני מסיימות לפנות את הכלים (בעלי יושב כמו קינג בכורסת הטלויזיה בסלון), יש פרסומות. בגלל שעצרנו קודם את הממיר, אפשר להריץ בכיף את הפרסומות.
חמי: "מה, מה עשית, איך עשית את זה?"
גיסי:" הוא עשה פאוז"
חמי: "מה עשית?, הולד? מה זה? זה הולד?"
אני (בנסיון כושל להתבדח) "הוא עשה פולד" -שזה שילוב של הולד ופאוז (אף אחד לא צוחק...)-
חמותי (שואלת בתדהמה עצומה את בעלי): "מה, תמיד אפשר להריץ ככה כשיש פרסומות בטלויזיה?"
אני מסתכלת על בעלי ורואה איך הוא נקרע בין הרצון להסביר לה איך עובד הממיר (משהו שייקח לפחות 10 דקות) לבין הרצון שלו להמשיך לראות חדשות (שהרי הוא עצר את הממיר בשביל לא להפסיד אף מילה) ובסוף הוא מיישיר מבט לטלויזיה, ואומר: "כן".
חמותי: "איזה יופי, אז עכשיו תמיד נוכל להריץ את הפרסומות, לא ידעתי שיש אפשרות כזאת..."
שתיקה בסלון, כולם מיישירים מבט אל הטלויזיה.
♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

זוכרים שסיפרתי לכם על סיוטי הלילה שלי? ואיך בעלי ואני ניהלנו מן תחרות סיוטים והצלות? אז זה לא נגמר, זה החמיר, עכשיו אחת לכמה לילות יש לי סיוט, לרוב אני מנסה להדוף תוקף אלמוני כלשהו, ותמיד כמו שקורה בחלומות, אני מנסה לצעוק ויוצאת לי מהפה מן התנשפות כזאת, ואז אני מנסה להרים את היד ולדחוף אותו והיד שלי זזה במין סלואו מושן מרגיז כזה ובכל הזמן הזה אני שוכבת לא רגועה במיטה ועושה קולות מוזרים עד שבעלי מתעורר ומלטף לי את הגב ואומר לי: די, די, זה חלום..על מה חלמת?" ואני אומרת לו: "מישהו ניסה לתקוף אותי ונלחמתי בו" ובעלי אומר לי: "ואיך חשבת שתנצחי אותו בדיוק? בזה שתתנשפי עליו?" 
ולמחרת בעלי אומר לי: "אי אפשר לישון יותר בבית הזה... בשתיים בלילה הבן הגדול חזר מחבר ולא היה לו מפתח, בשלוש בלילה הקטן בכה כי הוא לא היה מכוסה ובארבע בבוקר את התחלת עם הסיוטים שלך..."

אם הוא ימשיך ככה אני אאלץ להתנשף עליו...

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

הבן הגדול שלי (שזכה לשם החיבה "גודזיל" לאחר שעבר את רובנו בגובהו) עוזר לפעמים להוציא את אחיו הקטן מהגן (התגברנו קצת על טראומת השארת הקטנצ'יק לבד בגן הציבורי), ותמיד כשהוא לוקח אותו מהגן, הוא מלביש לו את תיק הגן הקטן שלו על הגב, קושר מעליו את המעיל, משחיל את המטריה על צד אחד, מכניס את קופסת האוכל לתוך התיק ואת בקבוק המים לכיס השני, קושר את השקית עם כל היצירות שהוא הכין לאחת הכתפיות, וכך חוזר לו הקטנצ'יק עם כל הפק"ל על הגב, סמוק לחיים ומתנשף כמו כלבלב, ולידו צועד אחיו הגודזיל בידיים ריקות.
"למה? "אני אומרת לו, "למה אתה נותן לו לסחוב את כל הציוד שלו, זה כבד"
"שיתחשל" אומר הבן שלי, "הוא כזה תינוק, מה יש, שיסחוב קצת כמו גבר..."

אני חושבת שהקטנצ'יק מוכן כבר לטירונות.

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___


לכבוד פורים הכנתי במו ידיי משלוח אחד ויחיד (כל השאר נקנו).
עטפתי קופסה מלבנית בנייר חום שגזרתי ממעטפות משרדיות רגילות, אני מאוד אוהבת להשתמש בנייר החום למראה בסגנון וינטג'.
קצת החתמתי והדבקתי שוליים מתחרה.


חתכתי דמויות נשים שהדפסתי קודם לכן במדפסת, את הליצנים אפשר למצוא באתר הזה (ובכלל, לאוהבי הוינטג' האתר הזה הוא גן עדן).
ואת שאר הנשים אפשר למצוא פה
הוספתי קישוטי תחרה ופרחים קטנים


 גולת הכותרת בעבודה הזאת הם ללא ספק הדפים המהממים של טווילינגן. הדפים האלה נתנו לי את הרעיון לכל העיצוב, ברגע שראיתי אותם ידעתי מה אני הולכת להכין. הם צבעוניים ויפים ומלאי השראה.

חתכתי מהם את הפרחים והדבקתי מאחורי הכיתוב וסביב הנשים











זהו, מתחילים להתארגן לקראת פסח
שיהיה לכולנו סוף שבוע מופלא
באהבה
מקופלת