כמה דקות אחרי שנגמר סוכות, פתאום אני מתחילה לראות אותן מציצות אלי מכל מיני מקומות, עגולות כאלה ושמנמנות, מלאות ריבה וזרויות אבקת סוכר. "מי אוכל את זה בכלל?" אני אומרת לעצמי.
אחר כך פתאום מתחילים לחלק אותן כקינוח בארוחת הצהריים בעבודה... איפה התפוח הרגיל והקמחי? איפה הבננות הקצת בשלות מדי? מה פתאום סופגניות, מי אוכל את זה בכלל? (כולם, כולם בחדר האוכל בעבודה אוכלים את זה כאילו אין מחר).
אחר כך יש מסיבת חנוכה בגן של הפעוט שמשתתף כל כך יפה ורוקד ומדקלם ביחד עם כולם (להבדיל ממתבכיין ומיילל שהיה לנו בשנה שעברה). אחר כך יש את הריקוד הרגיל של האב המושפל התורן שנאלץ לרקוד עם מריצה מלאה סופגניות עשויות נייר קרפ, ובסוף, אפילו סופגניות אמיתיות שאף אחד לא אוכל חוץ מילדי הגן וחוץ מכל הצוות הפדגוגי וחוץ מכל ההורים שסופרים את הקלוריות עם כל ביס וחוץ מבעלי והפעוט ואחיו הקטן שהגיע למסיבה למרות שביקשו במפורש לא להביא אחים (או כמו שאמר לי בעלי: "איזה חלק במשפט -נא לא להביא אחים- לא הבנת?", ואני עניתי: "את החלק של ה-לא"), ובאמת זאת היתה טעות, התינוק ישב שם וצייץ לאורך כל המסיבה וחזר כמו תוכי קטן אחרי הנאום המרגש שנשאה הגננת.
ואז היתה המסיבה בגן של התינוק (שישב כרגיל על ברכיה של אמו וסירב להשתתף) וגם שם, הפתעה, אוכלים בסוף סופגניות וכל האמהות אומרות שסופגניות זה הכי משמין בעולם, זה רעל, זה כמו ספוג של שמן, שכבר עדיף לקחת את בקבוק השמן ולשתות ממנו ישר, זה בדיוק אותו הדבר, אבל הן אוכלות את הסופגניה שלהן ואז את מחצית הסופגניה שהילד שלהן השאיר, ורק מקופלת לא אוכלת, וכל זה למה? כדי שאחר כך היא תוכל להגיד: "סופגניות? מי אוכל את זה בכלל? אני? אני לא נוגעת...אף שנה....".
ואני ממשיכה לראות אותן, בסופר, ובמכולת, ובקניון, ויש אפילו כאלה בכל מיני צבעים, ובכל הבלוגים האפשריים של אוכל יש מתכון וכל צילום נראה יותר יפה ויותר טעים מהשני.
ואז מגיעה ארוחת ערב אצל חמי וחמותי.
תמיד לקינוח יש עוגת מוס כזאת עם המון שכבות (קנויה, ברור שקנויה) ופתאום הן גם פה, במגרש הביתי, ועוד לא סתם פושטיות, אלא כאלה עם ציפוי שוקולד לבן, וחום, וורוד, וקישוטים קטנים למעלה....(רגע, בולעת רוק..), ואז חמותי שמה בחרדת קודש לכל אחד סופגניה כזאת בצלחות החרסינה (שלי עם שוקולד לבן ופסים בורוד, אוי מיי גוד...) ורק צלחת אחת נשארת ריקה, של חמותי, היא לא תאכל את זה גם יאיימו עליה בנבוט, "אני?" היא אומרת לי, "אני לא נוגעת בזה, אף פעם...אכלתי סופגניה אולי ב- 1972, וגם אז רק חצי...אבל תאכלו, תאכלו, למה את לא אוכלת?".
ואני אומרת לה: "את יודעת מה, בואי נעשה חצי חצי, אני אוכלת אם את אוכלת", אבל היא לא שומעת אותי, אולי בגלל שכל השיחה הזאת התנהלה אצלי בראש (מהפחד) והיא לא יכולה לשמוע.
ואני אומרת לה: "את יודעת מה, בואי נעשה חצי חצי, אני אוכלת אם את אוכלת", אבל היא לא שומעת אותי, אולי בגלל שכל השיחה הזאת התנהלה אצלי בראש (מהפחד) והיא לא יכולה לשמוע.
אז אני פשוט אוחזת את הסופגניה (עם השוקולד הלבן, והפסים, והכל...) בשתי אצבעות ממאנות, מחזירה אותה לצלחת המרכזית ואומרת: "לא, אני לא נוגעת, מה פתאום, מי יכול לישון אחר כך עם כל השמן הזה? (כולם, כולם יכולים, גם בעלי שאכל שתיים, אחת עם ציפוי חום ואחת עם ציפוי ריבת חלב...).
ובסוף נשארות 5 סופגניות עגלגלות ויפות (כן, גם זאת עם הציפוי הלבן) ואף אחד כבר לא רוצה יותר (או לפחות אומר שהוא לא רוצה...) וחמותי אורזת אותן יפה יפה ודוחפת לי אותן כי "אין אצלנו מי שיאכל את זה, אני לא נוגעת...בכלל אני לא אוכלת מתוק....או אוכלת באופן כללי...."
ואנחנו חוזרים הביתה. כבר מאוחר והקטנים הלכו לישון, וגם הגדולים הלכו לישון, ובעלי הלך לחדר עבודה לעשות אלוהים יודע מה.
אני על הספה בסלון, הסופגניות על השיש
אני על הספה בסלון, הסופגניות התקרבו לפינת האוכל
אני על הספה בסלון, הסופגניות על שולחן הסלון לידי
ואז ביד שלי
וממש, תוך עניין של חמש דקות אולי (בממוצע כדקה לסופגניה)
הן בבטן שלי
אחת, שתיים, שלוש (עם הציפוי הלבן והפסים בורוד), ארבע....ואפילו חמש....
ולא נודע כי בא אל קירבו... רק במשקל בבוקר זה נודע (וגם בבוקר שאחריו....)
ואז אני מצחצחת שיניים והולכת לישון, וישנה מצויין, וכל הבטן שלי מרופדת ושמחה ונינוחה.
דרך אגב, שמתם לב שבכל מקום יש קרמבואים? מי, מי אוכל את זה בכלל? אני? לא נוגעת....
אז אם גם אתם כמוני (לא נוגעים...אף שנה....), אתם יכולים להכין אותם מלבד (אבל זה פחות טעים, תשאלו את התינוק שבאמת ניסה לטעום אחת...)
הדרכה-סופגניות לבד
החומרים הדרושים:
בדי לבד במגוון צבעים
חוט תפירה
אקרילן למילוי
הדפסה של השבלונה המצורפת.
גוזרים את העיגול מהשבלונה, מסמנים אותו עם עפרון על הבד החום
עם מספריים קטנות, גוזרים איקס במרכז הבד המסומן בעיגול
מניחים אותו על בד נוסף באותו גודל (דואגים שיישארו שוליים קטנים סביב העיגול)
תופרים את כל היקף העיגול (אפשר ביד ואפשר במכונת תפירה).
גוזרים את השבלונה של הציפוי, גוזרים כך שיישארו שוליים לבנים של הדף, מצמידים בסיכות לבד לבד צבעוני.
גוזרים את בד הלבד ביחד עם הנייר לצורה הרצויה (הלבד מאוד רך וביחד עם הנייר, אפשר לגזור אותו באופן מדויק)
את העיגול החום שתפרנו, הופכים דרך הפתח שהכנו, ממלאים אותו טוב טוב עם אקרילן
מניחים את הלבד הגזור מעל הכדור שיצרנו כך שיכסה את הפתח ותופרים סביב סביב
אפשר לקשט את הסופגניה שלנו בחתיכות קטנות של לבד צבעוני (לתפור כל אחת מהן בנפרד עם תפר קטן)
או לגזור עיגול אדום קטן ולהדביק/לתפור במרכז הסופגניה
מחזיקים ביד וחולמים שזאת סופגניה אמיתית (או חמש אמיתיות...)
--------------------------------------------------------------------------------
וכדי לעבור לפוסטים של שאר הבלוגריות שמשתתפות בפסטיבל הנפלא הזה, פשוט תקליקו עם העכבר על התמונה שמסקרנת אתכם. ממולצות: כולן...!!!
אפשר גם ללחוץ על שם הבלוג ולהגיע לפוסט בנושא:
MISSPETEL
קפה ויפה
Colourful way
מתוקים שלי
דנה ישראלי
Petit Blog
ג'ינג' - אורית גידלי
מאיוק
מקופלת
Tweelingen
קול אנג בלו
אילאיל זיו
My Lovely Mess
בלוג הביתה
ליאת הדס The Art Of Living
Lula
קרן אבני
Rooms &Words
טוב ויפה - קרן שביט
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לשרית-מיספטל ולאפרת- קפה ויפה שחירפו נפשן, ימיהן ולילותיהן כדי שהפרויקט הזה ייצא לאור (וייראה כל כך יפה ומושלם) ולכל המוכשרות שמשתתפות.
שיהיה לכולנו חג שמח ומואר במיוחד
נשיקות,
מקופלת
37 תגובות:
מקסים!! כמו תמיד :-)
הסופגניות לבד שלך מושלמות, ברמת על! אני מודה שאכלתי 2 סופגניה וחצי: אחת אפויה עם מילוי שוקולד וחצי עם ריבה. שתיהן של לחמנינה שעושה קסמים באפיה. שיהיה חג שמח וטעים!!
יקירתי-כרגיל אצלך לא רק מצחיק (והפעם גם מאד מזדהה) אלא שזה נראה מדליק לגמרי (וזו עם הריבה המבצבצת נראית מעולה....
חג שמח <3
אוי מקופלת מקופלת כמה שאת טובה! וסופגניות הלב פשוט מקסימות!
נהדרת שכמותך!
חח... הרגת אותי עם הסופגניות (האמיתיות) והלבד- מדהימות!
חג שמח :)
תארזי לי? אפילו את זאת עם הביס. לא אכפת לי בכלל שנגסו בה.
תוך חצי שעה אני מגיעה.
קודם כל, מקופלת זה הרבה יותר טעים מסופגניה! עכשיו שיישבנו את הנושא הזה, איזו סופגניה אכלת... אהמ... טעמת שגרמה לך להיות כה מוכשרת?
אני כותבת את זה כאן שכולם יראו ולא יהיה לי תירוץ. השבוע אני עושה את זה!!!! מושלם!!!! מקווה שיצאו עסיסיות כמו שלך :)
הסופגניות האלו הן שוס מטורף!! במיוחד זו עם ביס הריבה, יאמי!!!
ולגבי מי אוכל סופגניות? מודה! אף פעם לא הבנתי מי באמת אוכן אותן עד שהתחלתי להכין בעצמי! תקשיבי, זה טעים!!!!
:)
(אגב, השנה משה נודב להיות האב המושפל עם מגש סופגניות במסיבת הגן של רותם הי הי הי)
כמו תמיד- התגלגלתי מצחוק! גם אני לא אכלתי סופגניה מ-72...חוץ מזו שטעמתי במסיבת החנוכה בגן של הילדון...וזאת שנישנשתי היום בעבודה...נו שויין! מזל שאפשר להכין כאלה סופגניות מקסימות ודיאטטיות :)
סופגניות נהדרות יקירתי, כלכך יפות
גם אצלי בפיסבוק כולם אהבו
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151546555164338&set=a.51402124337.74237.663324337&type=1
מדהים וגאוני!
פרויקט ממש יפה. חג שמח לכולם
סופגניות כאלו אני מוכנה לאכל כל השנה.
הרגת אותי מצחוק עם תיאור אכילת הסופגניות.
האם זה לא כך אצל כולנו?
נשבעות שלא נוגעות בזה ואז בסתר מגניבות איזה אחת או שתיים...
הסופגניות מלבד מקסימות!!
זה נכון שאני אוהבת את כל הפוסטים שלך, אבל את אלו עם חמותך - שתחייה - אני הכי הכי אוהבת בעולם! ולו בגלל שזה חוסך לי את המבוכה בלרשום (פחות מוצלח..) אותו דבר. אין - אלופה! שתיכן אלופות. אני רוצה להיות גם חמות כזו בדיוק שאהיה גדולה. אני לא אכלתי סופגניות השנה (חוצמה את אלו שהילדים הכינו עם חמותי ומילאו במיוחד בשבילי בשוקולד, אחת עם ריבת חלב, אחת עם שוקולד מריר ושתיים עם משהו ירוק - פיסטוקי-זה כבר לא היה משנה. וזה רק נר שני). הסופגניית לבד הנגוסה נהדרת!
את גדולה!
(צחוק של הזדהות)
לא הפסקתי לצחוק ולהזדהות. עכשיו הבטן כואבת לי, מרוב צחוק.
לא הפסקתי לצחוק ולהזדהות.
אין עליך!!!
מצחיקה בטירוף והסופגניות מלבד נראות כל כך טעימות.
אני רוצה את זו עם ציפוי השוקולד והסוכריות הצבעוניות בבקשה :)
פשוט נפלא!
חמודה חמודה(: הסופגניות הדיאטטיות שלך מקסימות!
ואו! זה פשוט מקסים וחמוד ומהמם! איזה כשרון ויצירתיות, הכי דיאטה!
מעולה,מעולה :) והסופגניה עם הביס, מעולה!!! :)
הבלוג שלך הוא אחד האהובים עלי... לגמרי...
יא, חבל שאין הדרכה לסופגניה עם הביס, היא מקסימה.
אחלה הדרכה ואחלה סיפור (מתה על הסיפורים עם חמותך, תמשיכי..)
סיפור מצחיק ביותר! גם חמותי לא אוכלת כלום, בעיקר לא את מה שאני מבשלת.
אהבתי את הסופגניות מלבד, תודה על ההדרכה!
חמותך שולטתתתתת, מתה על הסיפורים עליה. נ
הנגוסה, הנגוסה! איך מכינים את הסופגניה הנגוסה??? לא שאני יודעת להכין את האחרות, אבל אני אנסה! בחיי שאני חייבת לנסות.
אבל תגלי איך עושים את הנגוסה.....
אני מתה על סופגניות. יש לי חוק שאומר ככה: עד הנר הראשון של חנוכה , למרות שכל הסופרמרקטים והמכולת מלאים בסופגניות, אני לא נוגעת. זה לא קשה אני רגילה. לא נוגעת בכלל! ומהנר הראשון עד האחרון, אני אוכלת בכל פעם שאני פוגשת אחת שווה. אז יסורי המצפון נשארים בחוץ ואני נהנית מהן!
וממילא יום אחרי חנוכה כבר לא רואים אותן ואז אני לא אוכלת אוזני המן עד פורים ממש....
אבל קרמבו יש תמיד ובגללו ובגלל החברים שלו אני שמנמנה...
את מופלאה ואני אוהבת אותך! זהו!
ילדה יקרה שלי,
כמה הבן אדם יכול להתאפק שכל הזמן מנפנפים לו עם סופגניות מפתות מול הפרצוף?
אני בהחלט יכולה להבין אותך, ילדה שלי, זה לא קל וסופגניה אחת פעם בשנה, זה
ממש לא סוף העולם ואת הורסת עם התאורים שלך במיוחד על עצמך.את כל כך אמיתית
שזה מדהים ומשעשע גם יחד.
והעבודות המקסימות שלך, שראיתי אותם במציאות - ממש נפלאות.
כל הכבוד, מותק......נשיקות.....אוהבת........אמא
מעולות הסופגניות שלך! מצחיקה כהרגלך וההדרכה מצויינת. אולי שנה הבאה.. במקום לטגן :)
את מעולה כתמיד :)
ועברתי חנוכה שלם בלי קרייבינג לסופגניות. עד שהגעתי לפוסט שלך. באמת תודה. מה זה בא לי עכשיו אחת עם שוקולד לבן, ופסים ורודים..
משגע!!
אהבתי
זהבית שקד
אוי, הסוגפניות האלה כל-כך יפות, אני רוצה לתפור כאלה בעצמי! בחיי שזה נראה כ"כ פשוט ומקסים ומזמין. אוף!
מדהים-מדהים.
ומדהים, כבר אמרתי?
תודה על פוסט מצחיק ומקסים (ומדהים).
את תמיד מאוד משמחת :)
פוסט מקסים. הראשון שקראתי פה. נראה לי שאשאר. :)
הוסף רשומת תגובה