אמא חוזרת לעבודה

האם שמתן לב שספטמבר כמעט נגמר?
שלא הספקתי להירגע מחופשת הקיץ והילדים כבר בחופשת סוכות?
שנותר לנו שבוע וחצי להיות ביחד...
האם ידעתן שאני חוזרת לעבודה ב 3.10?
האם אתן יכולות לראות את ידיי רועדות על המיקלדת?
את ליבי פועם בחוזקה?
את הזיעה הקרה?
את עיני המבריקות (מדמעות)?




אה לא? טוב, אז תדמיינו (או אולי עדיף שלא...)
כן, זה עומד לקרות, אני עומדת לסיים את הדבר הזה שמשום מה קוראים לו "חופשת לידה" (המילה חופש פה מיותרת לגמרי, תחליפו במשפט "עבודה שאני עושה שלא במסגרת עבודתי הרגילה") ולחזור לעבודה.


זה לא כזה גרוע, לחזור לעבודה, חופשת הלידה הפכה אותי לבן אדם משעמם למדי, הנה למשל בעלי, חוזר לו מהעבודה (משתדל לחזור בשעות כמה שיותר מאוחרות, בכל זאת, איזה אבא רוצה להיות בבית בשעת "ארוחת ערב, אמבטיות, תסדרו כבר את הילקוטים שלכם ותעופו לישון...") ואז הוא מספר לי על כל מיני ישיבות בעבודה, האם כדאי לקלוט עובד חדש שהגיע ויודע מצוין את העבודה אבל נתגלעו קצת שגיאות כתיב בקורות החיים שלו? ועל הבנות במשרד שכמעט הלכו מכות... ועל ההרמת כוסית בצהריים לכבוד החג שבה חלק מהאנשים קצת התנדנדו חזרה הביתה...


"אז איך היה אצלך?"  הוא שואל


"אה,..." אני מנסה לדלות מעמקי זכרוני איזה מאורע שאינו משמים מוות, "אה, הפעוט שעה הציק לתינוק, ואז, הוא צעק לי שהוא חייב קקי, אז מהר רצתי איתו לשירותים עם התינוק על הידיים והוא ישב ופורר את הנייר טואלט על כל הריצפה ולא יצא לו כלום, ובדיוק כשהתינוק עשה (שאז זה מצב חירום כי זה גולש לו מכל הכיוונים ומסכן מי שמרים אותו באותו רגע) ורציתי להחליף לו אז הוא צעק לי "יצא לי, "יצא לי..." אני מסיימת את הסיפור בקול ענות חלושה.


"אה כן?" אומר לי בעלי ואני כבר רואה את המבט המעט זגוגי בעיניו...


(דרך אגב, זאת לא רק אני שמספרת סיפורים ארוכים על קקי, אני מפנה אתכן לפוסט הנהדר של הילה אהובתי שכל פוסט שהיא מעלה הוא פשוט חגיגה, שכתבה על אותו נושא בדיוק, והנה, הפלא ופלא, גם היא בחופשת לידה...)


אז זהו, זה נגמר, אני חוזרת לעבודה, התינוק הולך למטפלת, הוא לא יודע לאכול מבקבוק, אוכל טיפה מכפית, רגיל לישון על הציצי, מפונק כמו אני לא יודעת מה... (איך, איך ילד רביעי כזה מפונק? איך?) אני מתעלפת מכל רגע שחולף, אבל ננסה להחזיק מעמד (מבטיחה לעדכן) וכפי שאתן רואות, זה לא נהיה יותר קל עם הילד הרביעי, הפרידה, אני מתכוונת (אפילו להקליד את המילה הזאת קשה לי...)


וכמובן, העניין שלשמו התכנסנו, יצירה. בקומונה החמודה "צומת צבעים" קיימה גליש המוכשרת החלפת יומנים. אני הכנתי יומן ליעל (תודו שזה אתגר אדיר...).
הלכתי על יומן סולידי למדי, הצד החיצוני שלו מפשתן והפנימי מבד מנוקד, את ההדרכה המצוינת לתפירת כיסוי בד לקחתי מפה (הדרכה מאוד ברורה ומומלצת), את הרעיון לרקום דמות ולצבוע חלק קטן ממנה בצבע אקריליק לקחתי מאיולה10 שתמיד יש לה את הרעיונות הכי טובים בעולם, גם את הדמות לקחתי מבלוג שהיא המליצה עליו של המאיירת שרה ג'יין (נאלצתי קצת לשנות את הילדה כי באיורים של שרה, היא סירבה להחזיק את שרשרת הדגלים...), שרשראות דגלים יש בהמון המון בלוגים ופליקרים, למשל פה, או פה או פה.

נשיקות וחג שמח

מקופלת

רוששנה

כשהייתי קטנה, אמא שלי תמיד אמרה לי שמה שקורה בראש השנה, ישפיע על השנה כולה (ולכן, מקלחת למשל הייתה חובה) אז זה כנראה מה שצפוי לי ולבני משפחתי במשך השנה הקרובה:



* נאכל הרבה, אבל יהיה טעיםםםםם.


* נתלבש יפה (אבל זה לא יחזיק מעמד לזמן רב, חלקנו יירקו על הבגדים שלהם, ימרחו עליהם מיני מזונות, ישפכו קולה ולא מדובר דווקא על הקטנים ביותר שבינינו...)


* נאחר להגיע (מי קובע ארוחת חג כבר ב 18:30  בערב?)


* נסבול מחיות פרא, לא, לאו דווקא הילדים, מכה קשה מאוד של נמלים, (הילדים שלי קראו לזה, "מלחמת מלכה במלכה", אני, מלכת הבית שלי, ומנגד, מלכת הנמלים אותה ניסינו לחסל על ידי כדוריות רעל קטנות אותן הפועלות שלה אמורות לקחת לקן, "או שזה יעבוד" אמר בעלי, "או שקנינו להן אחלה ארוחת חג ב-40 שקל").

* נשתדל לישון הרבה, אבל לא תמיד בהצלחה יתרה, כנראה שאקום 5 פעמים בלילה להניק את התינוק (כן, בן ארבעה חודשים אבל סבור שהוא בן שבועיים...)



* נתפוס מסתננים בלילה, הפעוט מיודענו ינסה לחמוק למיטתנו לפחות 3 פעמים, אבא שלו שהוא עקשן גדול מאוד (ברור, תורשתי) יחזיר אותו פעם אחר פעם למיטתו ולפעמים אף יתפוס אותו על חם בדרך...

* נאהב, נריב, נשלים, נתחבק, נתנשק, נבכה, נצחק (אני גם כותבת "נירק" בסוגריים כי לא כולנו עושים את זה...), נקלל, נתנצל, נעוף לעונש, נחזור משם מעט זעופים, נהיה הרבה ביחד (הלוואי...).



*נתפלל שזה לא ייגמר לעולם

שתהיה לכולנו שנה מופלאה, שנה של יצירתיות ואהבה, שתמיד נהיה ביחד, אני רוצה בהזדמנות הזו להודות לכל קוראות הבלוג שלי (וקורא אחד בעל כורחו-בעלי), על כל התגובות החמודות והמצחיקות שלכן, כל תגובה מחממת את ליבי, תודה ענקית.


וקצת פרטים טכניים, הקאפקייקס נעשו לפי גיזרה של טילדה מהספר הזה, שאלתן אותי גם לגבי העגלה עליה צילמתי את הכריות בפוסט הקודם, זו עגלה שקניתי לפני 8 שנים במשתלה, היא נועדה במקור לעציצים ואיחסנה אצלי בבית פריטי נוי שונים, כל זה עד שהפעוט נולד, מאז היא התפרקה לפחות 5 פעמים, כל בורג שבה נפל, נכון להיום, כולה מחוזקת בעזרת אזיקונים (לא סתם היא מצולמת כנגד הקיר, אין לה יכולת עמידה עצמאית..)

תודה על היותכן
שנה טובה
מקופלת