יום חמישי, 16 במאי 2013

שבועות

שבועות, שבועות שלא כתבתי בבלוג שלי....
באמת, איזה הצדקה יש למקופלת לנטוש בצורה בזויה כזו את הבלוג שלה?
שום הצדקה, אתם צודקים לגמרי, שום הצדקה....

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥

אז מה עשיתי בתקופה הזאת?

* עשיתי בת מצווש לבת שלי. זה נראה אירוע סבבה כזה, מעט משתתפים, הרבה ילדים מהכיתה, לא יותר מדי מאמץ לפני (כדוגמת בר מצווה שיש את כל העליה לתורה...), ובכל זאת, עבדנו כמו חמורים.
כלת בת המצווה לבשה שימלה מתנפנפת לבנה וקלילה ונראתה לגמרי כמו נסיכה מהאגדות
ואני לבשתי שימלה שחורה ונעלי עקב שחורות ונראיתי לגמרי מה שהייתי...האמא של הכלה....(וגם כל האורחים אמרו לי: "ניפגש בחתונה שלה" ובכלל רציתי למות...).

ערב בת המצווה נאלצתי לשבת ובמו ידיי לכתוב שלוש דרשות:
דרשה ראשונה- לעצמי - אם הכלה -  בה נשאתי נאום חוצב להבות ובו סקירה  של חייה ופועלה של ילדתי מלידתה ועד להגיעה להישגיה המופלגים בגיל כה צעיר ....12....

דרשה שניה - לאחיה הגדול - ובה הוא מספר איך זה לחיות במחיצת אחות, איך הם אוהבים זה את זה, איך יוצא שפעם במליון שנה הם רבים (באמת...נדיר...) ואיך זה שתמיד כל ציוד כלי הכתיבה מוצא את דרכו לחדרה למעמקי הארון (ולכן זכתה לשם המופלא "הבונקר").
דווקא ביקשתי מהילד שיכתוב כמה מילים בעצמו אבל הוא סירב. מאחר ועצבי היו מרוטים גם ככה ונסיוני בכתיבת דרשות הולך וגדל (בכל זאת, גם לפני שנתיים בבר המצווה של הילד כתבתי שלוש דרשות מה שהפך אותי לכותבת דרשות מקצועית....) נכנעתי וכתבתי לבד.

דרשה שלישית -  לכלת בת המצווה -  שגם היא הלכה בדרכי אחיה (הם מאוד קרובים זה לזה כפי שהדגשתי בדרשה) וסירבה בתוקף לכתוב כמה מילים. (מה כבר ביקשתי? שתודה להוריה שהביאוה עד הלום? למה זה כל כך מסובך?) ולכן גם  עבורה ישבתי וכתבתי.
כמה ערבים לפני האירוע בעלי נכנס לחדר העבודה ומוצא אותי עומדת באמצע החדר וקוראת בלהט את הנאום חוצב הלהבות שכתבתי בשם הילדה (וכולו בחרוזים) ואז כשאני מגיעה לשלב התודות : "ותודה להורי היקרים שהביאוני עד הלום" פורצת בבכי חסר מעצורים.
ואז בעלי אומר לי (בחשש מהול בשעשוע): "אבל למה את בוכה?"
ואני עונה לו: "תיראה איזה יופי של תודה היא כתבה לנו, זה פשוט מרגש אותי... איך הילדים כל כך יודעים להעריך כל מה שעושים בשבילם...."
(אתם שואלים מדוע מבטו היה חשש מהול בשעשוע? שאלה מצוייינת...אני גאה בכם...החשש היה מכיוון  שהוא לא כתב את דרשתו ובשלב זה שקל האם לפנות אליי - כותבת הדרשות המקצועית לעזרה. 
 והשעשוע-כי באמת שהוא כבר ראה את אשתו בכל מצב).

בסופו של דבר הוא הסתגר ערב האירוע בחדר העבודה עם בלוק הכתיבה שלו ומדי פעם שמענו גידופים עולים מהחדר הסגור וכדורי נייר עפים, ולאחר מספר שעות הוא יצא משם עם דרשה מתוקתקת שבה הוא סיפר על איך הילדה שלו עשתה לו בית ספר בנושא בגדים ואופנה ועל כך שאהבה לנעליים היא גנטית, כפי שהוא גילה בדרך הקשה.

ואז היתה הבת מצווה וכולנו שרדנו אותה ממש מעולה וכל אחד קרא את דרשתו המרגשת ונהנינו מאוד.
ובני הדודים שלי אמרו שהם לגמרי מחכים לבלוג החדש שיתפרסם ואני נאלצתי לתקן אותם (כי  באמת..אנשים....כמה זמן אתם קוראים את הבלוג שלי? שנים, נכון? ) אז איך לכל פוסט חדש שמתפרסם אתם קוראים "בלוג?"  ואחרי שתיקנתי אותם הם קראו לי "קטנונית".. ככה קוראים לאם הכלה? לא יפה...

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥



מר תינוק היקר חגג יום הולדת שלוש. בהתחלה הוא התכחש לכל העניין הזה, בכל זאת, מה פתאום לשתף  פעולה עם משהו שאמא שלך אומרת? ואז אחרי שחגגנו לו פעם אחת בהרכב מצומצם בבית ואחר כך עם משפחה מורחבת עם צד אחד, ואז עם צד שני, ובסוף יום הולדת בגן, הוא ממש הפנים את העניין ואף קפץ בגן ביום הולדתו מחישוק לחישוק בחרדת קודש (כן, זה מה שעושה ילד-יום-ההולדת בגן, שורת פעילויות שבאה להראות שהוא יחיד ומיוחד).

ושבוע אחר כך היה יום הולדת בגן  לילד אחר,  ומר תינוק לא הסכים בשום פנים ואופן לקבל את זה ומבוקר יום ההולדת טרח לומר לילד השני: "זה יום הולדת שלי, לא שלך...". ואחרי שבוע היה יום הולדת לילד אחר וגם הוא נאלץ לחגוג תחת שלטון האימים של התינוק ("שלי...הבנת?").

באותו שבוע של יום ההולדת של התינוק הצלחתי להסתכסך (שוב) עם הועד של הכיתה.
זה התחיל כמובן בדרישה נחרצת של הועד לגבות את 100 השקלים הנדרשים מההורים.
הבעיה היתה שלמרות שהופעתי ברשימת ההורים שלא שילמו, זכרתי בוודאות שבתחילת השנה שמתי את הכסף במעטפת נייר חומה ומסרתי לבת שלי.
ואז ביררתי עם הבת שלי וגם היא זכרה שנתנו את הכסף, ולא סתם, אלא לעידו שימסור לאמא שלו מהועד.
ומיד כתבתי מכתב המפרט את השתלשלות מעטפות הכסף ושיבדקו בבקשה.
והם בדקו ואמרו (כמובן) שלא שילמתי ומעטפות כסף לא החליפו ידיים...

ואז כתבתי שוב וביקשתי שיבדקו שוב כי המעטפה ללא ספק עברה ידיים ומי יודע מה עידו עשה עם הכסף? ובדקו שוב (את אותה טבלת אקסל שכבר לא הופענו בה בפעם הראשונה) והודיעו לנו לשלם ומייד.

ובלית ברירה שלחתי צ'ק עם הילדה (כי כרגיל היו איומים על "אי השתתפות במסיבת סיום" וכדומה) ובאותו יום היא חזרה עם הצ'ק ואמרה שביקשו מזומן (כאילו לא היינו כבר בסרט הזה פעם אחת), ואז שילמתי במזומן וקיוויתי שסיימנו עם העניין.

אבל ועד הכיתה לא שכח ומיד נקם את נקמתו.
עוד באותו שבוע קיבלנו את רשימת הציוד שכל ילד צריך להביא למדורת ל"ג בעומר.
האמא שלפניי ברשימה התבקשה להביא שרוול כוסות חד פעמיות.
האמא שאחרי ברשימה התבקשה להביא חבילת שיפודי עץ.
ואילו אני, מקופלת, (הידועה בשמה: "האמא הבעייתית שניסתה להתחמק מתשלום דמי ועד") נתבקשתי להביא עוגת שוקולד. לא סתם עוגת שוקולד אלא פרווה. לא סתם פרווה אלא בלי גלוטן (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!).

אני רק אציין כי ניסיתי להתחמק מהמשימה בכל הדרכים הידועות לאדם ובסופו של דבר נכנעתי, חיפשתי מתכון באינטרנט, שלחתי את בעלי לקנות מצרכים שלגמרי לא עברו את סף דלת ביתי בשנים האחרונות (מרגרינה) ועל אפי וחמתי אפיתי את עוגת המרגרינה-שוקולד מריר- 8 ביצים ויצא אחלה למרות שבערב המדורה לא ביקשו ממישהו להביא סכין חד פעמי (יכלו לבקש מהאמא שהביאה חבילת שיפודים...באמת...איפה הצדק???) ואנשים סתם חפרו בעוגה עם כפיות חד פעמיות....

 ואז אפיתי לתינוק עוגת שוקולד ליום הולדתו בבית.

 וכמה ימים אחר כך אפיתי לו עוגת שוקולד ליום ההולדת בגן

ושבוע אחר כך הבן הגדול אמר לי: "אמא, מה את עושה השבוע? אין לך עוגות לאפות? מה קורה איתך?
ועניתי לו: "מה קרה לך? יש מחרתיים אסיפת הורים בבית הספר וביקשו ממני לאפות עוגת שוקולד...אל תתרגל לזה שהתנור נח...".
♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥


 ובעלי טס לחו"ל וחזר מחו"ל  וטס לחו"ל וטרם חזר.

והמחשבה היחידה שמחזיקה אותי היא המחשבה על איך עוד שבוע וקצת אני טסה לרומא עם חברות ושישרף העולם (והכי יפה, שקבעתי לבעלי לקחת את הקטנצ'יק לטיפת חלב לביקורת מעקב גיל 3 והוא אפילו לא יוכל להתחמק מזה בתואנה שהוא לא בארץ....או לא יכול בבוקר...הא..הא...הא...(תדמיינו קולות צחוק זדוני ברקע....)).

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥



לא רק אני חגגתי אירוע.
הדרלינג החמודה התחתנה וזה מה שהיא קיבלה במסיבת הרווקות הצוהלת שערכנו לה
עוגת לבד דו קומתית ועליה שני עכברונים.
הדרכה מצוינת לעכברונים כולל הגזרה אפשר למצוא פה






שיהיה לכולנו סוף שבוע מעולה
מי ייתן ואעדכן את הבלוג לעיתים קרובות יותר...א-מן....
באהבה
מקופלת