יום שני, 28 בדצמבר 2009

משפחה מטיילת

בשבת אנחנו מאוד אוהבים לטייל, הבעיה שהאהבה שלנו לטיולים מתנגשת עם אהבה גדולה אחרת שלנו והיא לישון בשבת בבוקר (ולישון בכלל).

כל שבת אנחנו קובעים טיול מקסים ,"מחר ב-11:00 אנחנו אצלכם", מודיעה לי אחותי, מצאתי טיול מקסים ב"תל חדיד", יש שם את העץ הכי עתיק בארץ ובכלל מסלול נהדר, תהיו מוכנים.

אני דווקא קמה מוקדם (בלית ברירה, הפעוט מתעורר מוקדם ומסרב לבוא למיטה שלנו, הוא יודע שבשניה שהראש שלי נוגע בכרית הוא יכול לשכוח ממני), בשעה הקרובה הוא ינסה את כל סוגי הקורנפלקס שיש בבית בכל שילוב אפשרי (עם חלב, בלי חלב, על הרצפה, על השולחן, בלי קורנפלקס, לא רוצה לאכול בכלל....).
סוף סוף איזה ילד מגיע לסלון ואני מרשה לעצמי להשכב על הספה, סביבי ים של בלאגן, הטלויזיה בפול ווליום, מדי פעם הפעוט חובט בראשי בצעצוע כלשהו ואני נוחרת לי באושר לפחות עוד איזה שעה (או שעתיים...).

ב- 11:00, שעת הטיול היעודה אין נפש חיה בבית שמסוגלת לאסוף את עצמה לטיול כלשהו, לקראת 13:00 אני מתחילה לתהות מה קורה עם שאר הטיילנים החרוצים (נחרו עד עכשיו, אלא מה?).

באזור 14:00 אנחנו סוף סוף על המסלול (אנחנו משפחה מטיילת, שכחתם?), גם בהליכה ברגל אנחנו מאוד חזקים, הילדים רצים קדימה ועולים על ההרים כמו עיזים, המבוגרים נשרכים אחריהם ומקטרים ,אני עליתי על איזה ג'אבל ולא הצלחתי לרדת משם (את צווחות האושר של שאר המטיילים שראו איך בעלי הוריד אותי מההר אפשר לשמוע עד עכשיו), גיסי הפך את הרכב שלו לרכב שטח ומצליח להידחק איתו בכל שביל.
סוף סוף אנחנו מגיעים לעץ הגדול, כמו שאנחנו מתקרבים שלושה ילדים (שלי, אלא מה?) נוגעים בסירפדים וחוטפים גירודים בכל הגוף, אמא שלי מנצלת את ההזדמנות להאכיל אותם בבננות וגזר (כיאה לקופים).
אנחנו מצטלמים כאילו טיילנו עשר שעות (הילדה צריכה תמונות לבית ספר).

אחרי שעתיים אנחנו רעבים כזאבים ושבעים מהטיול.

בערב אני יושבת עם הילדה לכתוב חוויות ב"מחברת המטיילת" (מחברת שעוברת בין תלמידי הכיתה ובה כל ילד מספר את חוויותיו מטיולים משפחתיים), "אנחנו משפחה מטיילת" אני כותבת, "מדי שבת אנחנו משכימים קום ויוצאים למסלול חדש...."

כן, בטח.
הפעם אני מעלה תמונות של כרטיס ותגיות קטנות שהכנתי בבוקר של כיף אצל יפצ'וקית. היה כיף אדיר, היינו קבוצה מצטיינת, יפצ'וקית פתחה לפנינו את ביתה, את ליבה ואת הידע שלה (וגם ים, ים של חומרים וכלים... ישבתי כמה דקות בתחילת הסדנה ורק תהיתי מאיפה כדאי להתחיל), היה מעולה, תודה יפצ'וקית.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית חדשה ומאושרת במיוחד
נשיקות
מקופלת


13 תגובות:

יפעת אמר/ה...

לא משנה על מה את כותבת. אני כל כך אוהבת את סגנון הכתיבה שלך....טליינית מצטיניית אחת....
זה ככה אצל כולם...רק שלא כולם מדברים על זה וצוחקים על זה.
הכרטיסים נהדרים ואני בטוחה שנהנת אצל יפצוקית.

הדס שטרן אמר/ה...

חיחיחיחיחיחי
משעשע מאוד יקירתי!
(

אילאיל אמר/ה...

זה יפה שלפחות ב-2 אתם מגיעים למסלול טיולי. אצלינו כל הצעה או רעיון לטיול מתחילים ונגמרים בד"כ בבית :-)
הכרטיס והתגיות מעלפים!!!!

יעל.קיפודים אמר/ה...

:-)

יום שנפתח עם פוסט שלך - כבר לא יהיה אותו יום...!
הכרטיסים מקסימים - וכך גם תיאור דקות האושר שבלגנוב כמה דקות שינה על הספה בעוד הפעוט בוהה בטלויזיה...מים גנובים ימתקו!

אמא של ניבי אמר/ה...

איזה יופי של בלוג.
כל כך מזכיר לי את מה שקורה אצלנו במשפחה.
את מצחיקה מאוד כרגיל !
אם יש לך רעיון לטיול לשבת- אשמח מאוד לשמוע.

yael אמר/ה...

אולי תעלי פוסט כל יום - אפילו קצר (רק כדי להבטיח חיוך קטנטן כל יום...)
אהבתי את רעיון המחברת המטיילת (למה בזמני לא היה כזה דבר)-:
והתגיות פשוט מקסימות - נראה שנהניתן מאד (אצל יפצ'וק זה מובטח מלכתחילה)

דנא אמר/ה...

איזה תגיות מקסימות ! אנחנו כבר לא מנסים אפילו לטייל הדור הצעיר עסוק בלהשלים שעות שינה ואנחנו עסוקים בהרהורים לאן נעלם כושר השינה שפעם היה לנו. ששנת 2010 תהיה נהדרת !

רחלי גזית אמר/ה...

מקווה שהמורה של הילדה לא קוראת הבלוג... (-:
כרטיסים מקסימים במיוחד הילדות והפטריה.

yaffa אמר/ה...

מתה על הפוסטים שלך, כבר אמרתי, מצליחה להעלות חיוך ונקודת מבט אחרת על חיינו המעניינים.
הכרטיסים מקסימים

אנונימי אמר/ה...

משובח כרגיל.
הכרטיסיות סופסופיות! מהממות פשוט.
את מבינה שהכל זה כדי להרגיל אותך לכך שמעט השינה שיש בקרוב עומד להעלם?.....
הילה696

Du Gurit אמר/ה...

את משו, את!
מתה על הפוסטים שלך! שתהיה לך שנה שופרא דה שופרא!

בתיה אמר/ה...

איזה כיף לנו הדוסים, יש לנו פטור לחיים שלמים מטיולים של שבת.
אהבתי את הכרטיס והתגיות. וצחקתי ממה שכתבת עד שהג'ינג'י הרים את הראש מעל הציץ ושאל "מה את צוחקת?" וחזר לינוק.

הפיה לולית אמר/ה...

אני זוכרת את המחברת המטיילת הזאת. העיקר שאתם מטיילים, מה זה משנה באיזו שעה ולכמה זמן :)
לא מבינה איך את ישנה בתוך כל הבלגן...טוב, אולי זה ההריון.
תמשיכי לכתוב!