יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

מועדים לשיגרה

מזמן לא כתבתי (לא, זה מעולה להתחיל כל פוסט במשפט הזה כאילו זו הפעם הראשונה שבה מזמן לא כתבתי...), קרו כל מיני דברים קטנים, היו חגים, חזרנו לשיגרה.....אני פשוט אספר סיפורים קטנים שתייקתי לי בזכרון:


♥__________________________________________________♥


ערב יום כיפור:
כמו בכל שנה, הארוחה המפסקת שלנו נפתחת בהתנצלות ובקשת סליחה גורפת.

ראשון מתחיל בעלי (בשלב הזה כמו בכל שנה אני מתחילה להתייפח מגודל המעמד, בעלי טוען שזה מעומס החטאים...שזה חבל שהוא אומר את זה כי בדיוק על סוג המשפטים הללו הוא צריך להתנצל).

קודם כל, הוא ואני מתנצלים אחד בפני השניה על כל העוולות הרבות שעשינו זה לזה במהלך השנה החולפת.
אחר כך, באוירה סוחפת זו, גם הגדולים מתנצלים על זה שלא תמיד הם מתנהגים כראוי וכמצופה מהם, מיד הם משכנעים גם את הקטנצ'יק להגיד לכולנו "סליחה" ובמשך כל הארוחה הוא הוא צועק לנו:"סליחה, סליחה" עד שהאחים שלו אומרים לו: "די, בסדר, איזה חופר אתה...".

ואז כולם מסתכלים בציפייה בפעוט שיושב מולנו כולו שקוע בהרהורים.
"קדימה", אומר לו בעלי, "עכשיו גם התור שלך להתנצל בפני כולם על ההתנהגות שלך בשנה החולפת".
"מה זה להתנצל?" מנסה הפעוט להתחמק
"זה לבקש סליחה על התנהגות לא כל כך טובה" מסביר לו בעלי בעדינות, "על משפטים שענית בחוצפה, על דברים שלא רצית לעשות כשביקשו ממך...על מכות שנתת..., כמו שהסבירו לכם בגן..."
הפעוט ממשיך להתעמק במחשבות, ואז, לקראת סוף הארוחה הוא אומר לנו (בש' שורקנית): "ל-א, אני לא חושב שאני צריך להתנצל בפני מישהו...".
"אה, כן?" מתנפלים עליו שאר בני המשפחה, ומה עם כל הפעמים שהתנהגת לא יפה?
"ל-א", מקשה הפעוט, "אני לא חושב שאני צריך".
"בסדר", אנחנו אומרים לו, "עכשיו תאכל את העוף שלך ותסיים כי עוד מעט נכנס הצום". 
הפעוט יושב עד סוף הארוחה בשתיקה מוחלטת ובסוף אומר לבעלי: "טוב, אז אני רוצה להתנצל על כל הפעמים שאמרת לי ללכת לישון ולא רציתי בכלל לישון..."
"לא", מסביר לו בעלי, "אתה אמור להתנצל על דברים לא טובים שאתה עשית, לא כאלה שאתה חושב שאחרים עשו לך".
"אז אני רוצה להתנצל על כל הפעמים שאמרת לי לקום מהמחשב ולבוא לאכול אפילו שרציתי לשחק" ממשיך הפעוט לא להפנים.
ושוב מסביר לו בעלי את ההבדל בין להתנצל ללהאשים.
זה לגמרי מאוחר מדי, כמו מעין נובע, הפעוט נזכר בכל העוולות שנעשו לו במהלך השנה וכך כל הערב אנחנו שומעים האשמות על כל מיני פשעים איומים שפשענו וכולם מוצגים בצורת התנצלות....

אולי בשנה הבאה, במעמד המופלא הזה, יפנים הפעוט את הנושא (אבל סביר להניח שהמשיח יגיע לפני שהפעוט יתנצל בפני מישהו).
♥__________________________________________________♥

מי אמר שפייסבוק זה לא טוב? השבוע למשל, הבת שלי הלכה אחר הצהריים לחברה שלה.
 לקראת שעות הערב התחלתי קצת להתגעגע אליה (אחרי שראיתי ביחד עם הקטנים את אותה תכנית של "סמי הכבאי" חמש פעמים ברצף, פשוט בכל פעם שזה נגמר מיד צועק התינוק "הכבאי, הכבאי" ואז אני נאלצת לשים שוב את אותה התכנית והפעוט שלגמרי נמאס לו מזה צופה תוך נסיונות לעשות עמידת ראש על הספה).

בכל אופן, חשבתי על הדרך הטובה ביותר ליצור קשר עם הילדה בלי להציק, ואז נזכרתי שהיא השאירה את הפייסבוק שלה פתוח במחשב שלה, ומיד נכנסתי והקלדתי הודעה לשאול האם היא מתכוונת לחזור מתי שהוא הביתה ובאותה שניה היא ענתה לי: "כן, אימוש, חחח, אנחנו בפייסוש, מגייסות לייקים, אני אחזור עוד מעט, קיס קיס וביוש". אתם הבנתם את זה?

♥__________________________________________________♥



בעלי קנה לי אייפד (מה התרגום העברי לזה? מחשב שטוח בעל מסך מגע?) , הוא קנה לי אותו ביום ההולדת שלי לפני מספר חודשים.
מיד כשראיתי את האריזה התבאסתי (אני יודעת, אין כפוית טובה ממני בעולם כולו), "למה אני צריכה את זה?" אמרתי לו, "ביקשתי מפורשות תכשיט, מפורשות..." הוספתי באיום, "טוב, עכשיו אני לא פותחת את זה ומחר אתה תלך לחנות ותחזיר, שלא לדבר על זה שזה עולה הון תועפות, באמת אתה מגזים"

"בסדר" אמר לי בעלי, "אבל את בטוחה שאת לא רוצה? זה דבר נחמד, את מאוד תהני ממנו...אפשר לקרוא בו ספרים, לראות סרטים, לשחק, שלא לדבר על האינטרנט שאת כל החיים דבוקה אליו"
מספר דקות ישבתי קודרת מול האריזה, אוזני ריקות מעגילים וצוארי עירום, ואז עשיתי טובה ופתחתי את האריזה.

מאז, כפי שאומרים, הכל היסטוריה, אין דקה בה האייפד החמוד שלי לא נמצא בהישג ידי, לאחר שבוע כבר כיניתי אותו "אייפדון", אחרי שבועיים הלכנו כל המשפחה וקנינו לו כיסוי קשיח ירוק וזרחני, אחרי שלושה שבועות התאמתי לו אזניות לבנות ואיכותיות....אין מצב בחיים בו אייפדון לא מלווה אותי, החל בניווטים באוטו, וכלה בבישול במטבח (מתכונים, ברור), קראתי בו למכביר, גלשתי עד אין סוף וצפיתי בו בסרטים בהתמוגגות רבה.

בעלי שבהתחלה חגג על ההצלחה ההיסטרית של המתנה שלו החל מעט להתבאס, בלילה הוא עולה למיטה שלנו, ובמקום למצוא את אשתו מלאת ציפייה ומעוטת בגדים, הוא מוצא אותה מכוסה עד הצואר, בידיה האייפדון, אזניה חמושות באזניות וכולה שקועה לחלוטין עד שכל נסיון להסיט אותה למשהו אחר עולה בתוהו.

"אני מניאק אם ככה היית נהנית מתכשיט" הוא אומר לי בתסכול (אבל אני לא שומעת.. יש לי אזניות כאילו?)
"איזה טעות עשיתי, איזה חמור אני, בטח בכל הבתים בהם אנשים התגרשו יש אייפד..."ממשיך בעלי להתבאס.

"איזה קוטר אתה", אני אומרת לו "קנית לי מתנה, במקום לתת לי ליהנות ממנה, אתה מתלונן, דרך אגב, ליום ההולדת בשנה הבאה אני רוצה מתנה לאייפדון, הוא יחגוג את יום הולדתו הראשון ואני ממש רוצה להפתיע אותו" אני מוסיפה שמן למדורה הרותחת ממילא....

♥__________________________________________________♥

עדכון תוכי:
השבוע חזרתי מהעבודה ומצאתי את הילדה והתוכי מבלים יחדיו בסלון, "מה, שיחררת אותו כשחזרת מביה"ס?" אני תוהה (היחסים ביניהם לא משהו...), "מה פתאום, הוא יצא לבד" עונה לי הילדה.
אז יופי, עכשיו התוכי למד לפתוח לבד את דלת הכלוב והוא מבלה את הבקרים בחופש מוחלט.

מלבד זה, לפני כמה ימים לקח בעלי את כל הבנים להסתפר (הוא בעצם לקח רק את הבן הגדול ועל הדרך "הודבקו" לו למשימה שני הקטנים). הפעוט בכלל לא רצה ללכת אבל הבטחתי לו שאבא יקנה לו מתנה ושינעל מהר סנדלים ויילך.
ובאמת, הם אמנם חזרו עם שקית ניילון מרשרשת אבל עם פעוט בוכה, "אבא לא הסכים לקנות לי כדור בובספוג שרציתי, אבל קנה צעצועים לתוכי" ייבב הפעוט.
בשקית המרשרשת (בצירוף קבלה על סך 83 ש"ח, יקרים הצעצועים לתוכי...) היה פעמון וחבל עבה. מיד הם נתלו בכלוב ומאותו רגע התוכי לא הפסיק לצעוק בכלוב ולנפנף בכנפיו בהיסטריה עד ששכנעתי את בעלי להוציא את הנחש (החבל, אני בטוחה שהתוכי חשב שזה נחש....) ומאז הוא משתמש רק במחצית מהכלוב שלו כדי לא לפלוש לשטח הטריטוריאלי של הפעמון....
אין התקדמות בתחום הדיבור או האילוף.

♥__________________________________________________♥


טוב, זה היה פוסט חופר ביותר, רציתי עוד לספר לכם על הביקור של התינוק בטיפת חלב, אבל אני אקצר (כי נראה לי שכבר איבדתי אתכם מזמן) ונתפנה מיד לענייני יצירה.

את השמיכה הזו התחלתי לסרוג (ולפרום, בערך מידה שווה של סריגה ופרימה) בחורף שעבר, ועכשיו סוף סוף סיימתי אותה (מה זה לקח לי? שנה בסך הכל? כלום זמן...) והרי היא לפניכם:







אני מאוד מרוצה מאופן החיבור בין הריבועים, הדרכה מאוד ברורה ופשוטה אפשר למצוא פה.





הפילפילון הוכן לפי גיזרה של טילדה מהספר הזה, באופן נסתר מבינתי, כאשר מסתכלים בתוך הספר (יש לו את האופציה הזו באמזון), רואים את כל הגזרות פרושות לפניכם, ואם אתם קרימינלים ולא טורחים לקנות את הספר אלא רק מעתיקים את הגיזרה, אתם יכולים למצוא הסבר מעולה על איך תופרים את הפילון בסרטון הזה ביוטיוב (לא אמרתי שאתם כאלה...או אני...חלילה וחס....).




תכתבו לי משהו, שאדע שהייתם פה
 
סוף שבוע כייפי כייפי (תחשבו עלי כשתבלו לכם בשישי בבוקר, אני ארקוד בגן של הפעוט לרגל פתיחת ספרית הגן)
נשיקות
מקופלת