יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

לימודי תיאוריה

באופן מוזר ומעניין, הפעוט, שלומד רק מה שמעניין אותו ומסרב ללמוד מה שאני רוצה שילמד, סיים את לימודי ההכנה שלו למבחני התאוריה.

באופן תיאורטי, הוא יכול לגשת למשרד הרישוי, ולסיים בהצלחה את ההסמכה שלו בנהיגה.

זה התחיל מזה שהוא התעניין בתמרורים שראינו בדרך, ואחר כך בסוגי מכוניות שנסעו לידינו, ואחר כך לאט לאט נסחפנו כולנו לעולם הלא בטוח של הזהירות בדרכים.

להלן רשימת הנושאים שנלמדו עד כה על ידי הסמכות (המחשיבה עצמה כ)העליונה בבית בנושא נהיגה (בעלי)
במסגרת השאלות ששאל הפעוט:
  • מהם תמרורים, ההבדל בין תמרורי אזהרה ותמרורי הוריה
  • סימנים על הכביש ומדוע אף אחד לא מתייחס אליהם באמת...
  • מהו שוטר תנועה ומה עושים כשרואים אחד כזה עם אקדח לייזר ביד (מורידים מהר את הרגל מהגז, אחר כך מקללים...)
  • ובעקבות הסעיף הקודם: מתי כדאי לרכוש מכשיר מגלה רדאר והאם זו קניה מוצדקת (לחלוטין, לדברי בעלי)
  • לוח המחוונים ברכב (כולל הדגמות כייפיות על ברכי המורה לנהיגה, כשהאוטו עומד, כמובן)
  • מהי המהירות המותרת בכל כביש (ולמה יש פער גדול בינה ובין מה שהשעון בלוח המחוונים מראה באוטו של אבא)
  • מדוע כשנוסעים רחוק, אבא תמיד נוהג (התשובה של המורה לנהיגה: "כי אם אמא תנהג, נגיע מחר....")
  • האם מותר לדרוס גנבים? (אכן, התלבטות לגיטימית)
  • מהם קנסות ומתי בדיוק מקבלים אותם? (נושא שנדון בהרחבה כולל סיפורים מהעבר, התעצבנויות וקללות)
  • למה כשאמא מוציאה אותך מהגן, היא באה ברגל (כי זה דקה מהבית, כאילו? בשביל זה להוציא את האוטו?)
  • למה תמיד יש חול בכיסא של האוטו? (מאותה סיבה שיש בכיסים שלך... למה את חייב להתפלש בחול בגן? לא מספיק בנעליים?)
  • למה תמיד יש פירורים על הכסא של האוטו? (מבט קטן לימינך יגלה לך את הסיבה, אחיך הקטן והלכלכן...)
  • האם מותר לנסוע באור צהוב? (ואם לא, אז למה אבא כן?)
  • האם אפשר להגיע עם האוטו לכוכב אחר? (עדיין לא...)
  • למה ילד בן חמש חייב לשבת בכסא בטיחות מיוחד? (ולמה להצמיד לו את כסא הבטיחות של אח שלו מה שמאפשר להם לחטוף חפצים ומיני מזונות זה מידו של זה במהלך הנסיעה.... )
  • מדוע שני האחים הגדולים שלך מסרבים לשבת במושב הפנוי שנותר ליד שניכם ומעדיפים לשבת במושב האחורי ולשים אוזניות...
  • למה אמא נוהגת לקרוא לאוטו שלה "אוטו זבל" (כי היא לא טורחת אף פעם לנקות אותו וכך היא נוסעת לעבודה וסביבה מרחפות באויר עטיפות של חטיפים, פתקים שכוחים ופחיות דיאט קולה ריקות שהיא שותה מדי יום במהלך הנסיעה...)
  • מה ההבדל בין מנהרה ומערה ומה יותר כיף (היה אולי אפשר לעמוד על הנקודה אם לא היית ממשיך להתבלבל לנצח בין שתיהן..)
  • מה ההבדל בין משאית לרכבת (הפעוט יודע את ההבדל כמובן, אבל אחיו הצעיר נהג לצעוק בהתלהבות "אכבת, אכבת" בכל פעם שהוא ראה משאית על הכביש ולכן הנושא נדון בהרחבה כולל טיול ברכבת הקלה בירושלים, הנקודה אמנם הובהרה אבל כעת בכל פעם שהוא רואה אוטובוס הוא צועק "משאית"....)
בעקבות הידיעות המקיפות של הפעוט התרחשו מספר דברים:
1. אף אחד לא מוכן יותר להסיע את הפעוט (זה מאוד מעצבן אנשים שיושב להם איזה זב חוטם קטן בכסא הבטיחות שלו מאחורה ואומר להם כל דקה: "עברת בצהוב, עוד לא היה ירוק... מותר לנסוע פה רק על 70 ואני רואה בשעון 100....היה שם התמרור עם היד שאומר לעצור ולא עצרת...." ואחרי כל הערה כזאת, אח שלו (הקטן) נוהג לצעוק על הנהג: "מה עשית?").
וכך יושב לו צוות הטסטרים מאחורה ומעיר הערות כל הדרך (בעלי טוען שבנוסף לצוות מאחורה יש גם טסטרית ליד הנהג... שזה כזה לא נכון...הוא שוכח שבכל פעם שאני נוהגת והוא יושב לידי, הוא מעיר לי כל הדרך, נוגע לי בהגה, אומר לי כל שניה "תיזהרי, תיזהרי" והכי מעצבן...לוחץ כל הזמן בבהלה על דוושת ברקס דמיונית, ואחר כך הוא עוד אומר שאני נוהגת לאט...בטח, אם הוא היה מפסיק ללחוץ על הברקס אולי היינו מגיעים יותר מהר...).

2. השבוע כשחזרנו מהגן, הפעוט שהיה שקוע רוב הדרך במחשבות אמר לי: "אמא, אני חושב שאני יכול כבר לנהוג באוטו, בסך הכל אני צריך לדעת לעשות ימינה ושמאלה...".

צודק.

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥

בסוף השבוע שעבר עלה הצורך בארוחה חגיגית ומפנקת, הבעיה היתה שאחרי חמין המקרוני פחדתי מכישלון נוסף. "אני מפחדת שעוד פעם לא יצליח לי" אמרתי בדאגה לבעלי.
"אז תבשלי משהו שאת ממש ממש שולטת בו" אמר לי בעלי, "תבשלי אותי..." .

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥
נגיד שבחורה הולכת ומסתפרת, תספורת מאוד חמודה עם פוני קטן הצידה וקצת קופץ כזה מאחורה, איזו מן תגובה זאת, שהיא באה למחרת לעבודה וכולם אומרים לה: "מה, הסתפרת?"

וזהו....לא אומרים לה שזה יפה...או מתאים לה...או חמודי.... כלום...רק חברה אחת מוצאת לנכון להגיד לה שזה יפה ומאוד הולם אותה, אבל היא לא משוכנעת מזה, כי היא יודעת שהחברה הזאת עיוורת... לחלוטין ...(כי כשהיא היתה בהריון האחרון, החברה הזאת אמרה לה שמאוד יפה לה להיות בהריון ושהיא נראית פורחת, ואז היא הבינה שהחברה עיוורת..וחבל...).

ואיזו מן תגובה זאת שדופקים לה על העורף ואומרים לה: "ספיחס, ספיחס", ולא אומרים לה שזה יפה? או לא יפה? (זאת התגובה של חמותי, במצב רגיל לא הייתי מכניסה אותה לבלוג, כי היא עושה את זה מיום שאני מכירה אותה, אבל בתקופה האחרונה חמותי הפכה לכוכבת של הבלוג (למרות שהבן שלה טוען שזה הוא...) ולכן חשתי אשמה לא להזכיר אותה אחרי שביקשתם חזור ובקש שאכתוב עליה, אז בקטנה כי בכל זאת, זה עובר ביקורת (קפדנית) של הבן שלה).
♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥

סוף סוף, אחרי שחלמתי במשך המון המון זמן, התחלתי ליצור בעיסת נייר.
את ההשראה לעיסת נייר קיבלתי מיעלי - מהבית של יעלי. לדעתי היא היוצרת מספר אחת בעיסת נייר, אני פשוט מאוהבת בעבודות שלה (וחוץ מעיסת נייר היא עושה עוד המון דברים יפים).
בבלוג שלה יש גם את המתכון שלה לעיסת נייר ולפיו גם אני עבדתי.
וגם הדרכה נהדרת להכנת מובייל דגים מעיסת נייר.
בניגוד למה שחשבתי בהתחלה, אי אפשר לפסל בעיסת הנייר עצמה אלא לבנות את כל המבנה ועליו מדביקים שכבה דקה יחסית של עיסת נייר.
התחלתי משתי יפניות (בקבוקי אקטימל הודבקו לכדורי קלקר והכל נעטף בעיסת הנייר)
ואז גיליתי שלוקח לכל העסק הזה בערך שבוע להתייבש.
מאחר ולא היתה לי סבלנות, אפיתי אותם בחום נמוך בתנור וזה מה שהיה לאכול לארוחת ערב באותו יום....





אחר כך עברתי לדמויות מסובכות יותר, הן הוכנו מחוטי ברזל מלופפים בעיתונים.
עדיין לא הבנתי איך עושים פרטים עדינים כמו כפות הידיים


זאת הסיבה שהגברת הזאת יושבת עם הידיים בכיסים...


גם הבובה הזאת הוכנה בצורה דומה:


בסדר, הראש שלה יצא קצת שטוח מאחור, אני מייעצת לה לשבת ולהישען על משהו....

 







ניסיתי את מזלי גם בתחום המחול (הקלאסי), יצאה רקדנית קצת עבה אבל היא בהחלט מפצה על כך בלבוש ונעליים כראוי לרקדנית בלט (לבעלי זה לא הפריע שהיא עבה, הוא אמר שבהחלט יש לה פרונט מרשים).







זהו, עד כאן נסיונותי בעיסת נייר.

 
שיהיה לכולנו שבוע מקסים,
תודה על כל התגובות הנהדרות שלכם ובכלל, שבאתם לפה
נשיקות
מקופלת

יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

הדרכת חנוכיה מל‏בד

טוב, מסתבר שחג חנוכה, מעבר להיות חג האור והסופגניות ("לא נוגעת", ברור.... זאת אומרת, אם מתחילים מרגע זה, נכון? כי מה שהיה היה....), הוא חג של שיתופי פעולה.

ועוד שיתוף שהתבשל לו לפני החג יוצא לפועל:
בבלוג הנהדר של שרון עשת gonna be 40 חוגגים את שמונת ימי חנוכה עם אורחים שונים, גם אני מתארחת אצלה עם הדרכה להכנת החנוכיה הזו, אז אם בא לכם ללמוד את כל השלבים, הכנסו לבלוג של שרון.






שיהיה לנו המשך חג מלא אור
נשיקות
מקופלת

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

פסטיבלוג חנוכה



מה קורה כש- 20 בלוגריות מוכשרות, חרוצות ומשקיעניות נפגשות?
פסטיבלוג חנוכה!
פרוייקט שיתוף פעולה תוכני, בו משתתפות בלוגריות עיצוב ולייף סטייל בפוסט חנוכה חגיגי, אותו יום, אותו נושא, אותה מטרה, אחרי שתסיימו לקרוא את הפוסט שלי, תגללו למטה וצאו למסע מרתק בשאר הפוסטים.

  סופגניה נגד מקופלת:

כמה דקות אחרי שנגמר סוכות, פתאום אני מתחילה לראות אותן מציצות אלי מכל מיני מקומות, עגולות כאלה ושמנמנות, מלאות ריבה וזרויות אבקת סוכר. "מי אוכל את זה בכלל?" אני אומרת לעצמי.
אחר כך פתאום מתחילים לחלק אותן כקינוח בארוחת הצהריים בעבודה... איפה התפוח הרגיל והקמחי? איפה הבננות הקצת בשלות מדי? מה פתאום סופגניות, מי אוכל את זה בכלל? (כולם, כולם בחדר האוכל בעבודה אוכלים את זה כאילו אין מחר).

אחר כך יש מסיבת חנוכה בגן של הפעוט שמשתתף כל כך יפה ורוקד ומדקלם ביחד עם כולם (להבדיל ממתבכיין ומיילל שהיה לנו בשנה שעברה). אחר כך יש את הריקוד הרגיל של האב המושפל התורן שנאלץ לרקוד עם מריצה מלאה סופגניות עשויות נייר קרפ, ובסוף, אפילו סופגניות אמיתיות שאף אחד לא אוכל חוץ מילדי הגן וחוץ מכל הצוות הפדגוגי וחוץ מכל ההורים שסופרים את הקלוריות עם כל ביס וחוץ מבעלי והפעוט ואחיו הקטן שהגיע למסיבה למרות שביקשו במפורש לא להביא אחים (או כמו שאמר לי בעלי: "איזה חלק במשפט -נא לא להביא אחים- לא הבנת?", ואני עניתי: "את החלק של ה-לא"), ובאמת זאת היתה טעות, התינוק ישב שם וצייץ לאורך כל המסיבה וחזר כמו תוכי קטן אחרי הנאום המרגש שנשאה הגננת.
ואז היתה המסיבה בגן של התינוק (שישב כרגיל על ברכיה של אמו וסירב להשתתף) וגם שם, הפתעה, אוכלים בסוף סופגניות וכל האמהות אומרות שסופגניות זה הכי משמין בעולם, זה רעל, זה כמו ספוג של שמן, שכבר עדיף לקחת את בקבוק השמן ולשתות ממנו ישר, זה בדיוק אותו הדבר, אבל הן אוכלות את הסופגניה שלהן ואז את מחצית הסופגניה שהילד שלהן השאיר, ורק מקופלת לא אוכלת, וכל זה למה? כדי שאחר כך היא תוכל להגיד: "סופגניות? מי אוכל את זה בכלל? אני? אני לא נוגעת...אף שנה....".
ואני ממשיכה לראות אותן, בסופר, ובמכולת, ובקניון, ויש אפילו כאלה בכל מיני צבעים, ובכל הבלוגים האפשריים של אוכל יש מתכון וכל צילום נראה יותר יפה ויותר טעים מהשני.
ואז מגיעה ארוחת ערב אצל חמי וחמותי.
תמיד לקינוח יש עוגת מוס כזאת עם המון שכבות (קנויה, ברור שקנויה) ופתאום הן גם פה, במגרש הביתי, ועוד לא סתם פושטיות, אלא כאלה עם ציפוי שוקולד לבן, וחום, וורוד, וקישוטים קטנים למעלה....(רגע, בולעת רוק..), ואז חמותי שמה בחרדת קודש לכל אחד סופגניה כזאת בצלחות החרסינה (שלי עם שוקולד לבן ופסים בורוד, אוי מיי גוד...) ורק צלחת אחת נשארת ריקה, של חמותי, היא לא תאכל את זה גם יאיימו עליה בנבוט, "אני?" היא אומרת לי, "אני לא נוגעת בזה, אף פעם...אכלתי סופגניה אולי ב- 1972, וגם אז רק חצי...אבל תאכלו, תאכלו, למה את לא אוכלת?".

ואני אומרת לה: "את יודעת מה, בואי נעשה חצי חצי, אני אוכלת אם את אוכלת", אבל היא לא שומעת אותי, אולי בגלל שכל השיחה הזאת התנהלה אצלי בראש (מהפחד) והיא לא יכולה לשמוע.
אז אני פשוט אוחזת את הסופגניה (עם השוקולד הלבן, והפסים, והכל...) בשתי אצבעות ממאנות, מחזירה אותה לצלחת המרכזית ואומרת: "לא, אני לא נוגעת, מה פתאום, מי יכול לישון אחר כך עם כל השמן הזה? (כולם, כולם יכולים, גם בעלי שאכל שתיים, אחת עם ציפוי חום ואחת עם ציפוי ריבת חלב...).
ובסוף נשארות 5 סופגניות עגלגלות ויפות (כן, גם זאת עם הציפוי הלבן) ואף אחד כבר לא רוצה יותר (או לפחות אומר שהוא לא רוצה...) וחמותי אורזת אותן יפה יפה ודוחפת לי אותן כי "אין אצלנו מי שיאכל את זה, אני לא נוגעת...בכלל אני לא אוכלת מתוק....או אוכלת באופן כללי...."

ואנחנו חוזרים הביתה. כבר מאוחר והקטנים הלכו לישון, וגם הגדולים הלכו לישון, ובעלי הלך לחדר עבודה לעשות אלוהים יודע מה.
אני על הספה בסלון, הסופגניות על השיש
אני על הספה בסלון, הסופגניות התקרבו לפינת האוכל
אני על הספה בסלון, הסופגניות על שולחן הסלון לידי
ואז ביד שלי
וממש, תוך עניין של חמש דקות אולי (בממוצע כדקה לסופגניה)
הן בבטן שלי
אחת, שתיים, שלוש (עם הציפוי הלבן והפסים בורוד), ארבע....ואפילו חמש....
ולא נודע כי בא אל קירבו... רק במשקל בבוקר זה נודע (וגם בבוקר שאחריו....)

ואז אני מצחצחת שיניים והולכת לישון, וישנה מצויין, וכל הבטן שלי מרופדת ושמחה ונינוחה.

דרך אגב, שמתם לב שבכל מקום יש קרמבואים? מי, מי אוכל את זה בכלל? אני? לא נוגעת....


אז אם גם אתם כמוני (לא נוגעים...אף שנה....), אתם יכולים להכין אותם מלבד (אבל זה פחות טעים, תשאלו את התינוק שבאמת ניסה לטעום אחת...)




 






 



הדרכה-סופגניות לבד
החומרים הדרושים:
בדי לבד במגוון צבעים
חוט תפירה
אקרילן למילוי
הדפסה של השבלונה המצורפת.





גוזרים את העיגול מהשבלונה, מסמנים אותו עם עפרון על הבד החום


עם מספריים קטנות, גוזרים איקס במרכז הבד המסומן בעיגול
מניחים אותו על בד נוסף באותו גודל (דואגים שיישארו שוליים קטנים סביב העיגול)


תופרים את כל היקף העיגול (אפשר ביד ואפשר במכונת תפירה).


גוזרים את השבלונה של הציפוי, גוזרים כך שיישארו שוליים לבנים של הדף, מצמידים בסיכות לבד לבד צבעוני.
גוזרים את בד הלבד ביחד עם הנייר לצורה הרצויה (הלבד מאוד רך וביחד עם הנייר, אפשר לגזור אותו באופן מדויק)

את העיגול החום שתפרנו, הופכים דרך הפתח שהכנו, ממלאים אותו טוב טוב עם אקרילן


מניחים את הלבד הגזור מעל הכדור שיצרנו כך שיכסה את הפתח ותופרים סביב סביב


 

אפשר לקשט את הסופגניה שלנו בחתיכות קטנות של לבד צבעוני (לתפור כל אחת מהן בנפרד עם תפר קטן)


 

או לגזור עיגול אדום קטן ולהדביק/לתפור במרכז הסופגניה




מחזיקים ביד וחולמים שזאת סופגניה אמיתית (או חמש אמיתיות...)


                                --------------------------------------------------------------------------------

וכדי לעבור לפוסטים של שאר הבלוגריות שמשתתפות בפסטיבל הנפלא הזה, פשוט תקליקו עם העכבר על התמונה שמסקרנת אתכם. ממולצות: כולן...!!!




http://colourfulway.blogspot.co.il/http://www.habaytashop.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92http://cafe-veyafe.com/http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?foldername=danaisrhttp://www.avnikeren.com/http://roomsandwords.co.il/http://www.lula-design.com/http://mekoopelet1.blogspot.co.il/http://www.tweelingen-design.com/blog/http://ililziv.blogspot.co.il/http://liathadas.com/blog-heb/http://coolandbello.co.il/http://www.mylovelymess.com/http://mayuk.radzis.com/http://www.shirley-nemesh.com/http://oritgidali.wordpress.com/http://www.misspetel.com/


אפשר גם ללחוץ על שם הבלוג ולהגיע לפוסט בנושא:
MISSPETEL
קפה ויפה
Colourful way
מתוקים שלי
דנה ישראלי
Petit Blog
ג'ינג' - אורית גידלי
מאיוק
מקופלת
Tweelingen
קול אנג בלו
אילאיל זיו
My Lovely Mess
בלוג הביתה
ליאת הדס The Art Of Living
Lula
קרן אבני
Rooms &Words
טוב ויפה - קרן שביט

אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לשרית-מיספטל ולאפרת- קפה ויפה שחירפו נפשן, ימיהן ולילותיהן כדי שהפרויקט הזה ייצא לאור (וייראה כל כך יפה ומושלם) ולכל המוכשרות שמשתתפות.



שיהיה לכולנו חג שמח ומואר במיוחד
נשיקות,
מקופלת