יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

לימודי תיאוריה

באופן מוזר ומעניין, הפעוט, שלומד רק מה שמעניין אותו ומסרב ללמוד מה שאני רוצה שילמד, סיים את לימודי ההכנה שלו למבחני התאוריה.

באופן תיאורטי, הוא יכול לגשת למשרד הרישוי, ולסיים בהצלחה את ההסמכה שלו בנהיגה.

זה התחיל מזה שהוא התעניין בתמרורים שראינו בדרך, ואחר כך בסוגי מכוניות שנסעו לידינו, ואחר כך לאט לאט נסחפנו כולנו לעולם הלא בטוח של הזהירות בדרכים.

להלן רשימת הנושאים שנלמדו עד כה על ידי הסמכות (המחשיבה עצמה כ)העליונה בבית בנושא נהיגה (בעלי)
במסגרת השאלות ששאל הפעוט:
  • מהם תמרורים, ההבדל בין תמרורי אזהרה ותמרורי הוריה
  • סימנים על הכביש ומדוע אף אחד לא מתייחס אליהם באמת...
  • מהו שוטר תנועה ומה עושים כשרואים אחד כזה עם אקדח לייזר ביד (מורידים מהר את הרגל מהגז, אחר כך מקללים...)
  • ובעקבות הסעיף הקודם: מתי כדאי לרכוש מכשיר מגלה רדאר והאם זו קניה מוצדקת (לחלוטין, לדברי בעלי)
  • לוח המחוונים ברכב (כולל הדגמות כייפיות על ברכי המורה לנהיגה, כשהאוטו עומד, כמובן)
  • מהי המהירות המותרת בכל כביש (ולמה יש פער גדול בינה ובין מה שהשעון בלוח המחוונים מראה באוטו של אבא)
  • מדוע כשנוסעים רחוק, אבא תמיד נוהג (התשובה של המורה לנהיגה: "כי אם אמא תנהג, נגיע מחר....")
  • האם מותר לדרוס גנבים? (אכן, התלבטות לגיטימית)
  • מהם קנסות ומתי בדיוק מקבלים אותם? (נושא שנדון בהרחבה כולל סיפורים מהעבר, התעצבנויות וקללות)
  • למה כשאמא מוציאה אותך מהגן, היא באה ברגל (כי זה דקה מהבית, כאילו? בשביל זה להוציא את האוטו?)
  • למה תמיד יש חול בכיסא של האוטו? (מאותה סיבה שיש בכיסים שלך... למה את חייב להתפלש בחול בגן? לא מספיק בנעליים?)
  • למה תמיד יש פירורים על הכסא של האוטו? (מבט קטן לימינך יגלה לך את הסיבה, אחיך הקטן והלכלכן...)
  • האם מותר לנסוע באור צהוב? (ואם לא, אז למה אבא כן?)
  • האם אפשר להגיע עם האוטו לכוכב אחר? (עדיין לא...)
  • למה ילד בן חמש חייב לשבת בכסא בטיחות מיוחד? (ולמה להצמיד לו את כסא הבטיחות של אח שלו מה שמאפשר להם לחטוף חפצים ומיני מזונות זה מידו של זה במהלך הנסיעה.... )
  • מדוע שני האחים הגדולים שלך מסרבים לשבת במושב הפנוי שנותר ליד שניכם ומעדיפים לשבת במושב האחורי ולשים אוזניות...
  • למה אמא נוהגת לקרוא לאוטו שלה "אוטו זבל" (כי היא לא טורחת אף פעם לנקות אותו וכך היא נוסעת לעבודה וסביבה מרחפות באויר עטיפות של חטיפים, פתקים שכוחים ופחיות דיאט קולה ריקות שהיא שותה מדי יום במהלך הנסיעה...)
  • מה ההבדל בין מנהרה ומערה ומה יותר כיף (היה אולי אפשר לעמוד על הנקודה אם לא היית ממשיך להתבלבל לנצח בין שתיהן..)
  • מה ההבדל בין משאית לרכבת (הפעוט יודע את ההבדל כמובן, אבל אחיו הצעיר נהג לצעוק בהתלהבות "אכבת, אכבת" בכל פעם שהוא ראה משאית על הכביש ולכן הנושא נדון בהרחבה כולל טיול ברכבת הקלה בירושלים, הנקודה אמנם הובהרה אבל כעת בכל פעם שהוא רואה אוטובוס הוא צועק "משאית"....)
בעקבות הידיעות המקיפות של הפעוט התרחשו מספר דברים:
1. אף אחד לא מוכן יותר להסיע את הפעוט (זה מאוד מעצבן אנשים שיושב להם איזה זב חוטם קטן בכסא הבטיחות שלו מאחורה ואומר להם כל דקה: "עברת בצהוב, עוד לא היה ירוק... מותר לנסוע פה רק על 70 ואני רואה בשעון 100....היה שם התמרור עם היד שאומר לעצור ולא עצרת...." ואחרי כל הערה כזאת, אח שלו (הקטן) נוהג לצעוק על הנהג: "מה עשית?").
וכך יושב לו צוות הטסטרים מאחורה ומעיר הערות כל הדרך (בעלי טוען שבנוסף לצוות מאחורה יש גם טסטרית ליד הנהג... שזה כזה לא נכון...הוא שוכח שבכל פעם שאני נוהגת והוא יושב לידי, הוא מעיר לי כל הדרך, נוגע לי בהגה, אומר לי כל שניה "תיזהרי, תיזהרי" והכי מעצבן...לוחץ כל הזמן בבהלה על דוושת ברקס דמיונית, ואחר כך הוא עוד אומר שאני נוהגת לאט...בטח, אם הוא היה מפסיק ללחוץ על הברקס אולי היינו מגיעים יותר מהר...).

2. השבוע כשחזרנו מהגן, הפעוט שהיה שקוע רוב הדרך במחשבות אמר לי: "אמא, אני חושב שאני יכול כבר לנהוג באוטו, בסך הכל אני צריך לדעת לעשות ימינה ושמאלה...".

צודק.

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥

בסוף השבוע שעבר עלה הצורך בארוחה חגיגית ומפנקת, הבעיה היתה שאחרי חמין המקרוני פחדתי מכישלון נוסף. "אני מפחדת שעוד פעם לא יצליח לי" אמרתי בדאגה לבעלי.
"אז תבשלי משהו שאת ממש ממש שולטת בו" אמר לי בעלי, "תבשלי אותי..." .

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥
נגיד שבחורה הולכת ומסתפרת, תספורת מאוד חמודה עם פוני קטן הצידה וקצת קופץ כזה מאחורה, איזו מן תגובה זאת, שהיא באה למחרת לעבודה וכולם אומרים לה: "מה, הסתפרת?"

וזהו....לא אומרים לה שזה יפה...או מתאים לה...או חמודי.... כלום...רק חברה אחת מוצאת לנכון להגיד לה שזה יפה ומאוד הולם אותה, אבל היא לא משוכנעת מזה, כי היא יודעת שהחברה הזאת עיוורת... לחלוטין ...(כי כשהיא היתה בהריון האחרון, החברה הזאת אמרה לה שמאוד יפה לה להיות בהריון ושהיא נראית פורחת, ואז היא הבינה שהחברה עיוורת..וחבל...).

ואיזו מן תגובה זאת שדופקים לה על העורף ואומרים לה: "ספיחס, ספיחס", ולא אומרים לה שזה יפה? או לא יפה? (זאת התגובה של חמותי, במצב רגיל לא הייתי מכניסה אותה לבלוג, כי היא עושה את זה מיום שאני מכירה אותה, אבל בתקופה האחרונה חמותי הפכה לכוכבת של הבלוג (למרות שהבן שלה טוען שזה הוא...) ולכן חשתי אשמה לא להזכיר אותה אחרי שביקשתם חזור ובקש שאכתוב עליה, אז בקטנה כי בכל זאת, זה עובר ביקורת (קפדנית) של הבן שלה).
♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥

סוף סוף, אחרי שחלמתי במשך המון המון זמן, התחלתי ליצור בעיסת נייר.
את ההשראה לעיסת נייר קיבלתי מיעלי - מהבית של יעלי. לדעתי היא היוצרת מספר אחת בעיסת נייר, אני פשוט מאוהבת בעבודות שלה (וחוץ מעיסת נייר היא עושה עוד המון דברים יפים).
בבלוג שלה יש גם את המתכון שלה לעיסת נייר ולפיו גם אני עבדתי.
וגם הדרכה נהדרת להכנת מובייל דגים מעיסת נייר.
בניגוד למה שחשבתי בהתחלה, אי אפשר לפסל בעיסת הנייר עצמה אלא לבנות את כל המבנה ועליו מדביקים שכבה דקה יחסית של עיסת נייר.
התחלתי משתי יפניות (בקבוקי אקטימל הודבקו לכדורי קלקר והכל נעטף בעיסת הנייר)
ואז גיליתי שלוקח לכל העסק הזה בערך שבוע להתייבש.
מאחר ולא היתה לי סבלנות, אפיתי אותם בחום נמוך בתנור וזה מה שהיה לאכול לארוחת ערב באותו יום....





אחר כך עברתי לדמויות מסובכות יותר, הן הוכנו מחוטי ברזל מלופפים בעיתונים.
עדיין לא הבנתי איך עושים פרטים עדינים כמו כפות הידיים


זאת הסיבה שהגברת הזאת יושבת עם הידיים בכיסים...


גם הבובה הזאת הוכנה בצורה דומה:


בסדר, הראש שלה יצא קצת שטוח מאחור, אני מייעצת לה לשבת ולהישען על משהו....

 







ניסיתי את מזלי גם בתחום המחול (הקלאסי), יצאה רקדנית קצת עבה אבל היא בהחלט מפצה על כך בלבוש ונעליים כראוי לרקדנית בלט (לבעלי זה לא הפריע שהיא עבה, הוא אמר שבהחלט יש לה פרונט מרשים).







זהו, עד כאן נסיונותי בעיסת נייר.

 
שיהיה לכולנו שבוע מקסים,
תודה על כל התגובות הנהדרות שלכם ובכלל, שבאתם לפה
נשיקות
מקופלת

50 comments:

אנונימי אמר/ה...

יו אני ראשונה? יכולה לבחור לי קוקאש אחד? ;-)
מהמםם. מושלם.
את כזה כשרון.....
ו... אשמח להשאיל את הטסטר הפרטי שלך שינזוף קצת בהעל הטייס שלי...
נשיקות.
הילה

דנא אמר/ה...

גלגלת אותי מצחוק! והזכרת לי את ימי ילדותה של הבלרינה שגם היא יכלה לעבור תאוריה בגיל 3...הפיסול בעיסת נייר מעלף! אלופה את!

יעל אמר/ה...

את גדולה!!
אני מוכנה לצרף את הבן שלך לנסיעותינו, הוא יהנה בחברת הטסטרית שלי, שאחראית על דיווחי התנועה בנסיעות שלנו.
עיסת הנייר שלך מקסימה, ברעיונות ובביצוע, שאפו!
אה, וכמובן תודה על הפרגון, זה בהחלט הדדי!
♥♥♥

ציפי לוין אמר/ה...

אתמול חיפשתי פוסט חדש, והנה היום הוא הגיע! צחקתי הרבה, רק מהכיוון ההפוך, אצלנו אני הממהרת ובעלי האיטי.........והריבים הם על למה אתה זוחל בכביש ראשי ב80?? הבובות מקסימות, וגם אני הכי אוהבת את הרקדנית, אפילו שהיא כבדה, יש בה הרבה אנושיות! שבוע מקסים!

orly אמר/ה...

איזה כיף לפתוח את הבוקר עם פוסט חדש !
יושבת וצוחקת מול המחשב....
והבובות מקסימות !

ליטל אמר/ה...

אין עלייך.תמיד כייך לקרוא ומעלה חיוך על הפנים.תודה

מייה אמר/ה...

אוי אני ממש מדמיינת אץ מה שקורה אצלך באוטו... נפלתי פה מצחוק. הבובות מקסימות ( במיוחד זו עם הפרונט(. מוכשרת שכמוך! ידי זהב יש לך!!!!
נשיקות

ליאת הדס אמר/ה...

את פשוט מעולה! גם הפעם הייתי צריכה לנגב דמעות של צחוק. כמה שעות יש ביממה שלך שאת מספיקה לעשות את כל הדברים היפים האלה?

miki steiner אמר/ה...

הרקדנית העבה גמרה אותי!! בבקשה תפרסמי פוסט על חמותך ללא בדיקה קפדנית.... בשם חופש הביטוי!

חגית אמר/ה...

וואווו!!! איזה פיסולים מרשימים! אני מתה על הבובות שלך, יש להן מלא אופי, במיוחד לבלרינה, פשוט מהממת בעיניי, וגם ה-Raggedy Ann, משגעות!!!

ענת (טשופילה) אמר/ה...

אני מציעה לקנות לפעוט הגה ולפסל לו משהו דמוי ברקס וגז ולשלוח אותו מאחור לנהוג בזמן הנהיגה..... לא יפריע ויהיה עסוק בשלו.... (אפשר מדי פעם להעיר לו שהוא עובר את המאה קמ"ש ולחזור להנות מהדרך....) אה, ואפשר גם איזה תמרור קטן ככה בצד, נגיד של פה בתוך יד אדומה ולשכנע שיש תמרור כזה! = עצור! אל תמשיך לדבר כל הנסיעה..... תנסי. יתכן ויעבוד. ויצאו טעימות הבנות מהתנור.... ניחוח מזרח..
ענת

Lital Mordechai אמר/ה...

הילדודס שלך פשוט מתוקים קטנים!!
והעיסות נייר משגעות והציור שלך עליהן עוד יותר!

craftifairy אמר/ה...

ואוו, כמה מקסים! מוכשרת שכמוך.
ולגבי התספורת-מעיין, קרה לי אותו הדבר, ובגלל זה הסתובבתי שבועות עם הידיעה הברורה שעשיתי טעות קשה. הבעיה שבהמשך היו כמה שהחמיאו, ומאז אני בהתלבטות: להשאיר או לגדל???
דווקא לגביך, החברה העיוורת שלך כנראה רואה הכי טוב:)
נשיקות.

מיכלי אמר/ה...

נראה לי מלחיץ, אם כי מצחיק,לנסוע אצלכם באוטו. אם כי חייבת להודות שהתיאור של בעלך ודוושת הברקס הדמיונית היה החלק שהכי הצחיק אותי.
כיף לראות תוצאות ראשונות של משהו חדש :)
ורק אני רואה פרצוף של חתול מתחת לקוקיות הג'ינג'יות של הבובה שלך? :)

גלית ריזקן אמר/ה...

הרסת אותי !!! אני מעולפת !!!
אל תפסיקי!!!

חתולי8 אמר/ה...

יופי! תבני לפעוט אוטו מעיסת נייר.....
כרגיל התפוצצתי מצחוק. הכי אהבתי את "תבשלי אותי"....
העיסת נייר חמוד ביותר, אין ספק שיש לך את זה ואת בדרך הנכונה!
א ו ה ב ת להיות כאן!!!

גילי-בית קטן בערבה... אמר/ה...

אצלנו מכיוון שיש נסיעות ארוכות מידי....אני מחברת להן אוזניות ודיוידי ונוהגת בשקט.
ממש כאילו לבד באוטו...
קרעת אותי מצחוק כרגיל יקירתי, איך לא הבאת לראות בלייב את הדמויות המהממות במפגשון?!
את תותחית על!!!

מגילי-בית קטן בערבה...

בתיה אמר/ה...

יווו, גם לי יש אוטו זבל, חשבתי שרק אני קוראת לו ככה. למזלי הילדים שלי עוד לא יודעים לקרוא את מד המהירות שלי, אבל נועם טוען תמיד שאני נוסעת מהר, ואני טוענת (בצדק) שלא.
הבובות נהדרות, מה הגודל שלהן?

פרח46 אמר/ה...

חשבתי שדוושה דמיונית זה רק אצלי...
הבובות שלך מקסימות. יש לך את זה בגדול.
תודה על החיוך שאת מעלה אצלי בכל פעם מחדש.

ליליאת אמר/ה...

אני אומרת, תקליטי את הפעוט ועוד כמה שנים, כשהוא באמת ינהג, תוכלי לשבת ולהשמיע לו הערות רלונטיות כל הנסיעה. מה הוא יגיד? זה הוא זה שמעיר, לא את....

nuky1 אמר/ה...

טוב שאת מתעדת את כל הפנינים. זאת מזכרת נפלאה.
את תמיד מעלה אצלי חיוך עם הפוסטים שלך. שיהיה לך הרבה כוח להמשיך (-:
לגבי ידיים מעיסת נייר כשאני למדתי המורה (רוסיהרצינית ביותר) יעצה לעשות אותם מפימו.

אמא של עוגי אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק הבוקר! אני ממש יכולה לשמוע את הטסטר הפעוט שלך ואת קטנצ'יק גוערים בכם יחד... עוגי מתאמן כרגע על ימינה, שמאלה וקדימה, ככל הנראה בהשראת הווייז. מעניין כמה זמן יעבור עד שהוא ייתן לי הוראות נסיעה :)

טליה אמר/ה...

איזה פינוק ליום רביעי בבוקר. לצחוק ככה סתם בכיף! תודה . גדולה את!! והתספורת מהממממת!!

הילה אמר/ה...

יצא לך מעלף עשית לי חשק לנסות גם...

בעלבוסטע אמר/ה...

מקסים מקסים מקסים!!
התאהבתי לגמרי ביפניות.

אני חושבת שאחת התגובות לפנתיאון שקיבלתי על תספורת היתה -
"מה, הסתפרת? אבל למה??????"

אמא של ניבי אמר/ה...

מצחיק ומהנה כרגיל!!!
גם אני בעד יותר סיפורים על חמותך. זה פשוט מתבקש.
ואם הבן שלה לא מסכים - אז פשוט תוסיפי יותר סיפורים עליו. גם הם מצחיקים מאוד.

מרו אמר/ה...

הבובות מהממות! נקרעתי מצחוק, גם אולי בגלל שיש לי בבית נהג מתלמד בן 3. לדרוס גנבים, אגב, באמת רעיון מעניין....

סאלי קוגן אמר/ה...

אין ! את מולטי טאלנט !!! ממש לא בסדר שקיבלת כישרון טבעי להכל !
בקצב שאני מנסה ללמוד את התיאוריה נראה לי שהפעוט שלך יהיה המורה שלי :(
איזה כיף לקבל קצת צחוקים על הבוקר !
חיבוק חם :)

לירון בן דוד אמר/ה...

איזה קפה לשבת לקרוא אותך עם הקפה.צחקתי בקול על הפעוט/מורה הנהיגה של המשפחה
איזה מבאס להסתפר ושאף אחד לא מפרגן!
והעיסת נייר...וואו זה פשוט מהמם!!! היפניות והדמויות היותר מורכבות.ממש אהבתי

הגריטה-hagar am אמר/ה...

מקסים
יופי של התנסות בעיסת נייר
ויופי של צחוקים וחוויות :-)

אפרת אמר/ה...

את כל כך מצחיקה! אני תמיד מחכה שיהיה שקט בבית ובראש כדי להתפנק על הפוסטים שלך (עם עוגיית קוואקר - סתם!)
והפעם במיוחד!! יש לי פעוט שצועק: אמא שתי ידיים על ההגה! כ"כ הזדהיתי!!
והבובות מקסימות והכיתובים שלך גם! בקיצור-
מתי את באה לקפה?

אנונימי אמר/ה...

פשוט כיף.
כיף לקרוא, כיף לצחוק, כיף לדמיין את הסיטואציות וכיף לראות את היצירות שלך.

יפעת

אנונימי אמר/ה...

שיואו מקופלת אני מאוהבת בך ובכתיבה שלך!!! קרעת אותי מצחוק :)

ג אמר/ה...

אני רועדת מרוב צחוק פה, והעבודות שלך מאד יפות.

מושית10 אמר/ה...

יפה כתבת וכמה צחקתי כשנזכרתי שלי העירו גם הילדים. לא חשוב אם זה היום או לפני שנים, הילדים הם אותם ילדים וההערות על הנהיגה לא השתנו. העבודות בעיסה מתוקות, במיוחד הזוג ראשון.

טושטוש אמר/ה...

אני ובעלי ממש צחקנו עכשיו (הוא שאל למה אני צוחקת מול המחשב והקראתי לו), תגובתו0 אז אנחנו לא הזוג היחיד שמעירים זה לזה :)

והעיסת נייר מקסים, מתי את מצליחה להכניס את זה עם 4 ילדים?!

אילאיל זיו אמר/ה...

אז רגע? זה אומר שעכשיו יש לך תיספורת חדשה עם פוני?
כי אחרי שלא ראיתי אותך, כמה? שלוש שנים???? כבר אין לי מושג איך את נראת!
:)

יפה אמר/ה...

תשמעי, אני שוקלת לתבוע אותך על כאבי הבטן שלי מהצחוקים מהפוסט שלך, אבל מצד שני אולי זה יתקזז עם התמלוגים שאצטרך לשלם לך על ההפעלה היחידה של שרירי הבטן והפנים בעטייך. וחוץ מזה, איזה יופי של עיסת נייר.

יעל.קיפודים אמר/ה...

תשמעי - אני לא יודעת מה יותר :
הפעוט דרך התיאורים שלך קורע, או עיסת הנייר היצירתית והנפלאה שהפגזת פה?
אז שניהם. קבלי פעמיים - נפלא נפלא!!!

מיטל אמר/ה...

הכי יפה רקדנית עבה.

נקודות אמר/ה...

שוב גרמת לי לדמוע מרב צחוק....במיוחד שנושא התאוריה חם מאד אצלינו בבית...מיד קראתי גם לביתי שצחקה גם היא עד עמקי נשמתה...אלופה את....שגית מנקודות

pastaeveryday אמר/ה...

מצחיקה שכמותך! תמיד כיף לפתוח את הבוקר עם סיפור שלך. הבובות הורסות! פשוט מוכשרת!

yael yaniv אמר/ה...

עיסת הנייר שלך מושלמת וה-RAG DOLL מהממת-לא פחות!!!!!!!!!

Unknown אמר/ה...

לא, לא, תודה לך שאת פה.... הרסת אותי. והעניין עם עיסת הנייר וארוחת הערב הרס אותי לגמרי.
בובות מקסימות.

caspit אמר/ה...

נו אז בישלת אותו?!?!? יצאו לך בובות יפיפיות מעיסת נייר.... גם אני חושבת על זה כבר המווון זמן, בסוף גם אצלי זה יקרה :)

אפרת אמר/ה...

יא אללה, איזה חוויות מטורפות אני מפספסת כי אין לי אוטו. אקנה מחר, אולי יצא לי פוסט קורע כמו שלך :)

אנונימי אמר/ה...

נסיכה שלי,
כמה נחמד לשמוע על הפעוט הקטן והחכם שלנו שכבר בשל לנהיגה.
בגיל התמים הזה הכל נראה כל כך פשוט וקל.
כיף לקרוא ולחוש את ההומור שלך המתפרש על כולם, בן זוגך המקסים
והילדים המתוקים שלנו. תמשיכי כך ילדה יקרה שלי ובמיוחד העבודות
היפהפיות שראיתי אותם במציאות.
נשיקות......אוהבת........אמא

Keren אמר/ה...

הפוסט כרגיל מצחיק ומלבב והעבודות החדשות משגעות

דפנה אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק עם סיפורי התיאוריה של הפעוט. כמובן שהקראתי למר בחור. הוא הקשיב :)

לגביי התספורת, אני לגמרי מזדהה עם העניין הזה, שאנשים לא יודעים לתת מחמאות. כשהיינו בביקור בארץ, אנשים כל הזמן אמרו לי, "רזית, נכון?". אתה חושב שרזיתי? אתה חושב שזה יפה? תגיד, "רזית, יפה לך!", אל תשאל אותי!!! איזו מן דרך עקומה זאת לתת מחמאה...
אז תתחדשי!

אני מאוד אוהבת עיסת נייר. ספרי אם פיצחת את סוד כפות הידיים והאצבעות.

אנונימי אמר/ה...

אז קיבלתי על עצמי לרחם על עצמי והשפעת שלי כיאות, והתיישבתי בפיג'מה הכי מפנקת מתוך כוונה לא לצאת ממנה עד שבת לפחות. ואז פתחתי את המייל. איך אני יכולה לרחם על עצמי כשאני שואגת מצחוק מול המחשב, גם אם השאגות מהולות בכחכוחי שפעת טורדניים? זה נשמע ממש לא אמין באוזני כל יושבי הבית האחרים שלקחו על עצמם יום חופש כדי לטפל בחולה האנושה (ואם לא, אז למה הם עדיין בבית איתי...?)
אין לי אלא להודות לך על רגעי אושר טהורים בתוך הסבל המתמשך והבלתי נגמר הזה!