יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

שידרוג מגבת - הדרכה
























כדי לרענן קצת את החופש הבלתי נגמר הזה, אני מעלה הדרכה לשדרוג מגבת לבנה פשוטה.



החומרים הדרושים:

















מגבת
ריבוע בד בגודל 15 ס"מ על 15 ס"מ ליצירת לב.
רצועת בד (מעט יותר רחבה מרוחב המגבת, אורך של כ- 8 ס"מ)
מספרי זיג זג
סיכות
מכונת תפירה
פיסת תחרה ברוחב המגבת
פיסת תחרה נוספת לעיטור הלב (מעט יותר רחבה מהלב)
קרטון של קורנפלקס
מגהץ


הוראות:

על קרטון הקורנפלקס מסמנים לב וגוזרים אותו.

מציירים את צורת הלב על הצד האחורי של ריבוע הבד בעזרת עיפרון.



















חותכים בזהירות את לב הבד בעזרת מספרי זיג זג.

















מגהצים את רצועת הבד, מקפלים את שני השוליים כך שיתאימו לרוחב המגבת ומגהצים ליצירת הקפל, תופרים במכונת התפירה.

















כעת מקפלים את שני הצדדים הנותרים ומגהצים





















מצמידיםלמגבת בעזרת סיכות ותופרים.























מניחים את רצועת התחרה הארוכה יותר על רצועת הבד התפורה, מצמידים בעזרת סיכות ותופרים, מחזקים קצת את שולי התחרה וגוזרים בעדינות (היא יכולה להיות יותר בולטת מהבד, מאחר והיא לבנה, לא רואים אותה על המגבת).




















מחליטים על מיקומו של הלב, מצמידים בעזרת סיכות למגבת ותופרים בזהירות במרחק של כחצי ס"מ משולי הלב.


















מצמידים בסיכות את פס התחרה ותופרים (שוב, התחרה יכולה לבלוט מעבר לשולי הלב).



















זהו, מניחים את המגבת בזהירות בשירותי האורחים ואוסרים על בני המשפחה להשתמש בה לשימוש יומיומי.

























עוד 7 ימים למנאייק.

נשיקות,

מקופלת

יום שני, 17 באוגוסט 2009

זה יגמר בסוף?

השבועיים האחרונים של אוגוסט מאוד מזכירים לי את השבועיים האחרונים של החודש התשיעי, כל יום נמשך שנה, את סופרת את הדקות וכלום לא קורה, מדי פעם את מרגישה שזה הסוף, כולם אומרים לך שתיכף זה נגמר, נסיון העבר אומר לך שתיכף זה נגמר, ילדייך מוכיחים לך שהיה לזה סוף, הם נולדו מתי שהוא, אבל בסתר ליבך, את יודעת שזהו זה, זה לנצח, זה המראה שלך ואיתו את צריכה לחיות מעכשיו, להשלים עם הכדורגל הזה שגידלת לך מקדימה, עם העובדה שציצייך פורצים מגרונך , שכפות ידייך מזכירות את אלה של גודזילה, שאפך הפחוס והשמנמן ילווה אותך בשנות הפנסיה שלך, את פשוט מתחילה להכין את עצמך לגרוע מכל, לחיות עם זה..

זה בדיוק מה שקורה בסוף החופש הגדול, את מתחילה להשלים עם זה שילדייך לנצח ינהגו כחיות פרא, שתלכי לישון והפעוט ינשק אותך נשיקת לילה טוב ויהדק היטב את השמיכה סביבך, שילדייך הגדולים ירכשו השכלה מהמורה החביבה עליהם, "האנה מונטנה" (אם אתם לא מכירים, אל דאגה, לא הפסדתם כלום...), שהרצפה של ביתך תהפוך אפורה ודביקה (בערך אותו צבע שעוטה הפעוט במשך חודשיים שלמים), שאימך תתחיל להגיע מספר פעמים בשבוע כדי שתוכלי ללכת לפעמים לעבודה, את משלימה עם העובדה שאין פירור צ'יפס , המבורגר או בדל גלידה שמצא את דרכו לפח הקרוב (אלא אם כן את קוראת לפח הקרוב, "הקיבה שלי").

אנחנו נמצאים בדיוק במצב הזה, אומרים שיש לזה סוף, נסיון העבר מראה שזה נגמר מתי שהוא, אבל אני ממש לא בטוחה בזה, אני מאושרת עם כל יום שעובר וילדיי בוכים עם כל יום שעובר.

עכשיו, אחרי שהבהרתי את המצב לאשורו (כי זה קורה רק לי, אני יודעת את זה...) אתן בטח רוצות לדעת איך הייתה המסיבה שערכה המטפלת ואיך לעזאזל הכנתי את הפנים לבבושקות, ובכן, המסיבה הייתה בסדר, שרדתי כפי שאתן יכולות לראות, המטפלת התרגשה מאוד ונשאה מילות פרידה, האמא שהכתירה את עצמה לנשיאת ועד ההורים התרגשה מאוד ונשאה מילות פרידה (הילדים שלה אצל המטפלת חודשיים) והכינה לה מתנה בשם כל האמהות שקנו ביחד מתנה ,עציץ פלסטיק ובתוכו היו נעוצים פרחי קרפ אדומים וסגולים עם תמונות הילדים שאמהותיהן שילמו.

אני ועוד שתי אמהות מבריזניות נתנו מתנה בנפרד וילדינו לא זכו שפניהם יודבקו על פרח קרפ.

הילדים רצו בדשא וזרקו פיסות בורקס על העוברים ושבים, ההורים ישבו בדשא, לעסו בורקס ונעצו זה בזה מבטים נבוכים (כי בעצם, אנחנו לא מכירים זה את זה), לאחר שעה וחצי חזרנו הביתה שבעים ומתגרדים (מהדשא).

את הפנים של הבבושקה הדפסתי על פיסת בד, קודם עיצבתי אותן במחשב בגודל ובצבע שרציתי ואז הדפסתי אותן בדיוק לפי ההוראות של מאמא מיסיסיפי בקישור הזה, אני מודה שויתרתי על הקטע של החומץ אבל אם מתכוונים להרטיב את הבד, בהחלט רצוי לא לדלג על השלב הזה, השתמשתי בבד כותנה לבן דקיק וההדפסה יצאה מצוינת, גם למדפסת שלום, תודה למאמא מיסיסיפי על הסדנא המצוינת בקומונה המתוקה "תפירת בובות והכנת צעצועים".


מאחר והתלהבתי מאוד מכל נושא הבבושקות (טוב, כאילו התחלתי עכשיו להתלהב מכל נושא הבבושקות, כאילו אני לא מתלהבת מהן כבר כמה שנים..), הכנתי גם שתי תמונות מבד בתוך מסגרות עץ בדיוק באותה הטכניקה.














































אומרים שזה יגמר בסוף,


נשיקות,

מקופלת


יום חמישי, 6 באוגוסט 2009

זמן שאול

בשבוע הבא המטפלת של הפעוט עורכת מסיבת פרידה.
במידה ולא אשרוד את מסיבת הפרידה, אני מאוד מבקשת שמישהו מקרובי משפחתי ירשום זאת בבלוג, סתם, שיעדכן אתכן.
הסיבה שבשלה כנראה לא אשרוד מאוד פשוטה: הצלחתי להסתכסך עם כל שאר האמהות של הילדים במשפחתון.
זה לא שאני מכירה ממש מישהי מהן, אולי ראיתי אותן חולפות על פניי עם איזה ילד בידיים אבל לא יותר מזה.
כעת אתן מן הסתם שואלות את עצמכן כיצד בריה ממוצעת וחביבה כמוני (שלא לומר פראיירית) הצליחה לעשות זאת, והתשובה ממש פשוטה, אני אוהבת להיערך מראש, ולכן, כבר באמצע יולי אני מתחילה להכין למטפלת מתנה. החלטתי לעשות לה משהו קטן תוצרת בית ויחד אתו גם לקנות לה איזה משהו כייפי, קניתי קופסה יפה של מוצרי ללין והתחלתי להכין לה בבושקות קטנות תפורות וריחניות לתליה בארון.

מסתבר שבעיניי שאר האמהות זה לא מצא חן, לא שהן ידעו על זה אבל התחילו להישלח כל מיני הודעות sms הנוגעות לסוף השנה, שצריך להפתיע את המטפלת, לאסוף כסף, להביא תמונה של הילד ועוד כהנה וכהנה בקשות ומענות. או קיי, אני מודה, אולי לא הייתי לגמרי בסדר (טיפה, באמת, זה כל כך זניח) ולא ממש עניתי להודעות האלה, אחר כך איזה אמא אחת השאירה לי הודעה במשיבון וגם לא בדיוק חזרתי אליה, בסופו של דבר אמא אחרת הצליחה ללכוד אותי כשגבי לקיר.


"אה, סוף סוף אנחנו מצליחות לתפוס אותך" תקפה אותי האמא בלשון רבים (ומיד נתנה לי להבין שיש קבוצה "שלהן" וקבוצה "שלי"), "למה לא העברת את הכסף?" (ולרגע התבלבלתי לעצמי ותהיתי האם אני מדברת עם אמא מהמשפחתון או מנהלת הבנק שלי...), "אני אגיד לך את האמת" מיהרתי להצטדק, "הסתדרתי לבד, אני מעדיפה לתת את המתנה לבד" עניתי בחיפזון תוך תקווה לסגור את הטלפון בזריזות ולהמשיך בעיסוקיי (שאיבת הסלון מפירורי בייגלה, אלמנטרי כאילו....).


"אה, לבד, פשוט כולנו התארגנו ביחד והחלטנו לקנות לה מנוי לתיאטרון, זה יוצא 150 ש"ח לכל אחת" אמרה האמא בתקווה שאשלוף את הכסף ואשלח לה אותו (ב sms אולי...), האמת, במצב אחר אולי הייתי מתקפלת, אבל הנימה והתקיפה לא מצאו חן בעיניי ולכן סירבתי בתוקף אך בנימוס , "טוב" אמרה לי האמא, "אם את לא רוצה לא צריך, תעשי לבד, אנחנו גם עושות לה ברכה נורא יפה עם תמונות של הילדים ולכן ביקשנו תמונה שאת לא מסרת כי התעלמת מאיתנו, עכשיו אין טעם להכניס את הילד שלך כי את עושה לבד, בסדר, תעשי לבד, אין בעיה, אז תעשי גם ברכה לבד עם התמונה של הילד שלך, גם חשבנו שנשאר כסף אז קנינו לה בגד ים כי ביררנו טוב טוב מה היא אוהבת וזה היה מאוד חשוב לנו לקלוע לטעמה ולהפתיע אותה ביחד, אבל אין בעיה, את, תעשי לבד...."

בשלב זה התחלתי להרגיש גם קצת מבוהלת וגם קצת מפוחדת אבל עדיין מאוד אסרטיבית (מקופלת מקופלת אבל עד פה...) ולכן אמרתי לה בחביבות כאילו לא היו דברים מעולם: "יופי, אני שמחה שסגרנו בינינו הכל, שיהיה לך יום מקסים" וניתקתי.


וכמובן, כמו שקורה תמיד בחיים, אני חייבת להפגש בכוח עם אנשים ששונאים אותי ואני שונאת אותם (גם אם זה רק דרך הטלפון), לרוע המזל ובניגוד לכל הגיון, המטפלת שלחה הזמנה למסיבה שתיערך בשבוע הבא ובה היא מזמינה את כל האמהות החמודות ואת כל הילדים החמודים לבוא לזמן איכותי ביחד בפארק כדי שנוכל ליהנות זה מחברתו של זה, ולכן אני חיה כעת על זמן שאול.


זה ביום רביעי אחר הצהריים, בטח תשמעו את כל הפרטים במהדורה של 20:00.


ועכשיו, כדאי לנצל את הזמן כל עוד אני פה:

כפי שהבטחתי לכן

כדאי מאוד לפתוח את האתר ולראות את התמונות, יש שם כל מיני הסברים גראפיים מצוינים ובמקביל לעבוד עם התרגום שלי.

(מאחר ותירגמתי לבדי ולפי הבנתי, טעויות תיתכננה)


החומרים הדרושים:

חוט כותנה

אני השתמשתי במסרגה מספר 2.5


צעד 1: סורגים 5 עיני שרשרת, סוגרים בעין שטוחה.

צעד 2: בתוך העיגול שנוצר, סורגים 10 חצאי עמודים.

צעד 3: סוגרים בעין שטוחה.

צעד 4: בתוך חצי העמוד הראשון יוצרים את עלה הכותרת הראשון בסדר הבא: חצי עמוד, 3 עמודים, חצי עמוד.

צעד 5: יש ליצור בסה"כ 5 עלי כותרת. יש לנו 10 חצאי עמודים שסרגנו קודם ולכן סורגים את עלי הכותרת לסירוגין בחצאי העמודים (בחצי העמוד הראשון עלה כותרת, על הבא אחריו מדלגים...), מסיימים בעין שטוחה בעלה הכותרת הראשון.

נוצר לנו פרח בגודל של בערך אינץ', אפשר לסיים פה ואפשר להמשיך לפרח גדול יותר בעל שתי שכבות.

צעד 6: הופכים את הפרח ועובדים על הצד האחורי שלו, כעת נסרוג חצי עמוד בבסיס החיבור שבין 2 עלי כותרת.

צעד 7: בהמשך לחצי העמוד שסרגנו, נסרוג 3 עיני שרשרת ושוב חצי עמוד בבסיס החיבור של עלה הכותרת הבא.

צעד 8: חוזרים 4 פעמים (5 שרשראות בסה"כ בין עלי הכותרת), מסיימים בעין שטוחה.

צעד 9: בתוך השרשרת הראשונה סורגים בסדר הבא: חצי עמוד, 5 עמודים, חצי עמוד.

צעד 10: חוזרים על אותו סדר בכל שרשרת, נוצרו לנו חמישה עלי כותרת גדולים.

הפרח גמור, אפשר להדביק במרכזו כפתור, הפרח יכול לשמש בכרטיסי ברכה, עיצוב אלבומים, סיכות לשיער, בגדים וכדומה...


ולסיום, הנה תמונה של הבבושקות, הן בסגנון של היוצרת הזאת, היא מוכרת אותן בחנות מקסימה שלה באטסי וכל הזכויות עליהן שלה בלבד (אני סתם העתקתי אבל הן לשימושי האישי, זאת אומרת לשימוש האישי של המטפלת ולא למכירה חלילה וחס).





























שיהיה לכולנו סוף שבוע מקסים ונהדר

הולכת לנקות את הבית/דיר חזירים במצבו הנוכחי.

תודה לכל מי שהגיבה לי בפוסט הקודם (ובכלל), תודה על הקישורים שהוספתן ועל המילים החמות, שימו לב שלקחתי אתכן לתשומת ליבי ואני מפרסמת כעבור שבוע ולא שבועיים כהרגלי.

נשיקות


מקופלת