יום שלישי, 19 בפברואר 2013

מילים מחופשות

פורים כמעט כאן, אז לרגל החג, נדבר קצת על כל מיני דברים מחופשים ובסוף יש גם הדרכה למשלוח מנות חמוד ומקורי מבדי לבד ללא תפירה בכלל.

ילדים מחופשים (או איך חסכתי 300 ש"ח):
כן, לדאוג לתחפושות לארבעה ילדים, זה לגמרי עסק לא קל, דבר ראשון אני מתחילה משני הקטנים (מתחילה זה אומר שאני מקיצה בבהלה ומגלה שפורים זה עוד שבוע..), "למה אתם רוצים להתחפש?" אני שואלת אותם (שזאת לגמרי טעות של טירונים, ממתי שואלים ילד למה הוא רוצה להתחפש?), הקטנצ'יק לא מבין בכלל מה זה להתחפש, הפעוט יודע רק דבר אחד: בתחפושת שלו צריכה להיות חרב.

ביום שישי בצהריים אנחנו הולכים סוף סוף לחנות. בתוך שקיות התחפושות בחנות נשארו בעצם רק תחפושות שמישהו הוציא מהשקית, מדד אותן, דרך עליהן, איבד חצי מהחלקים, דחף חזרה לשקית ועכשיו רוצים עליהן 150 ש"ח, הפעוט מסתכל (כהרגלו) בחוסר רצון.

באופן מפתיע התינוק חוטף מהקולב תחפושת ספיידרמן שגדולה עליו ב-2 מידות לפחות  ומסרב לעזוב אותה, מיד גם הפעוט רוצה ספיידרמן (הייתם מצפים שכל התהליך יהיה הפוך, לא?), יש תחפושת ספיידרמן אחת במידה שלא מתאימה לא לפעוט ולא לתינוק.
אנחנו הולכים לחנות אחרת, שם יש רק תחפושות ספיידרמן של מעצבת, התחפושות נלבשות כסרבל צמוד ונסגרות למעלה באזור הצוואר. ברור לי שעם תחפושת כזאת הפעוט יתאפק כל היום ולא יילך לשירותים (או שיברח לו), אין סיכוי שבעולם שהוא יצליח להתמודד עם זה לבד בגן.

אנחנו הולכים לחנות שלישית (אני, כרגיל בשלב הזה, כבר הופכת לבלתי נסבלת לחלוטין לסביבתי הקרובה, בעלי טוען שזה המצב הרגיל שלי והוא לא מבחין בשינוי), שם אין בכלל ספיידרמן, המוכר מנסה לשכנע אותנו שתחפושת של איש חלל ב- 195 ש"ח זה הספיידרמן החדש.

אנחנו חוזרים הביתה.

בערב אני נזכרת שיש לי בארון שקית עם תחפושות ישנות של הילדים הגדולים שאולי כדאי לבדוק (למרות שחצי מהן זה פיות/נסיכות/שלגיות/ מלכות המשהו....).
אני מוצאת תחפושת של רובין הוד שהגדול שלי לבש כשהיה בכיתה ד', מיד אני עושה לה הסבה לפיטר פן ומשכנעת את הפעוט שלפיטר פן היתה חרב והוא כל הזמן השתמש בה (לפעוט אין מושג מי זה רובין הוד ולכן ההסבה, גם בפיטר פן הוא לא מאוד חזק...), הפעוט שמח מאוד וחובש את כובע הלבד הירוק כל הערב.

התינוק נדחס לסרבל קנגורו (התחפושת של שנה שעברה, כן, זאת שאיבדנו בעדלאידע ביחד עם שני אחים ובסוף מצאנו זרוקה על הדשא...), הוא מקפץ בכל הבית ורוצה לישון עם הסרבל (חוסר נאמנות משווע לספיידרמן...), אני נושמת לרווחה.

נשאר לי רק להתעסק עם שני הגדולים שחושבים שלהתחפש זה ילדותי/תינוקי/מביך (הבן הגדול) או מקורי/יוצא דופן/מיוחד(הבת שלי שעוד לא סגורה על עצמה והרעיון היחיד שהיה לה עד כה זה איך היא מתחפשת לנעל אול-סטאר...נו באמת....).

אוכל מחופש:
כולם רוצים שהילדים שלהם יאכלו אוכל בריא, אז אני עומדת לחשוף בפניכם סוד שמור לחלוטין (שעליתי עליו לגמרי במקרה כמובן) וילמד אתכם כיצד ילדיכם יאכלו אחר הצהריים קרקרים מחיטה מלאה במקום ביסלי.

דבר ראשון, עליכם (כמובן) ללכת ולרכוש את הקרקרים מחיטה מלאה (אין שום טעם להתחיל בתהליך אם לא עשיתם זאת), לאחר מכן אתם שמים אותם על השיש ומודיעים נחרצות לילדיכם: "אתם רואים את זה? זה רק שלי, של אמא, כן?, אז אל תיגעו בזה בשום פנים ואופן כי זה שלי, לכם יש את החטיפים שלכם (ביסלי ודומיו...)", מאוד כדאי גם להגיד משהו כמו: "החטיף הזה הוא שלי" (שימוש במילה "חטיף" מאוד מועיל פה).

דבר שני, אתם יושבים עם ילדיכם בסלון, אוחזים באריזה של הקרקרים, פותחים אותה ואוכלים (לידם) את הקרקר, אפשר ברעש ורצוי אף להתענג עליו (זה מאוד טעים, האמת, לא חייבים להעמיד פה פנים...), אתם מרשרשים קצת באריזה וכשהילדים שואלים אתכם מה אתם אוכלים (כי ילדים תמיד רוצים לדעת מה אמא שלהם לועסת) אתם עונים בסתמיות: "זה רק שלי".

עצם העובדה כי יש מאכל שהוא של מישהו אחר שלא מוכן לחלוק בו, מכניסה את הילדים למצב של אובססיה מיידית למזון שלכם (לא משנה שהם בעצמם אף פעם לא רוצים לחלוק), הקטן למשל מתחרפן מזה לגמרי כי הוא רגיל להוציא אוכל מהפה של אמא שלו בבכיות איומות ולאכול אותו בעצמו (כן, מאז שהוא נולד לא הצלחתי לאכול משהו בשלמותו, יחד עם זאת זה לא ניכר במראה שלי וחבל...), בשלב זה עליכם להיות ממש חזקים ולא להיכנע, כדאי לחזור על משפטי מפתח כמו: "זה שלי, של אמא, אל תגעו".

אחרי שאכלתם כמה קרקרים מול פניהם המקנאות (והם מסתכלים איך לעסתם כל ביס) אתם אומרים להם: "טוב, אבל רק אחד, לא לגמור לאמא את החטיף שלה".

השאר הוא היסטוריה, פתאום ילדים מתים על קרקרים מחיטה מלאה, אבל עליכם להמשיך לדבוק במשימתכם ולהתקמצן עליהם כמה שניתן, להקציב להם רק כמה ביום ולגמרי לטעון שזה שלכם ושאוכלים לכם. זה מה שקרה לכל פריכיות האורז שלי, בסוף עשיתי כאילו אני נכנעת ושמתי את כל השקית בארון החטיפים....כולם בבית (כולל התוכי) מתים עכשיו על פריכיות אורז, מה שיפה זה שהם קוראים לזה "הפריכיות של אמא".

חדר מחופש:
השבוע, באופן שאינו מפתיע, גיליתי שאחרי פורים מגיע פסח. כידוע לכל קוראי הבלוג, שבועיים לפני פסח אני מתעוררת בבעתה ומגלה שהבית מפוצץ שטויות שאנחנו לא צריכים (עצם העובדה שאני כל פעם מופתעת מחדש, היא המוזרה פה), ואז אני נוהגת לרוץ מיוזעת כולי בחדרים (עם שקית זבל גדולה) ולהשליך את כל החפצים האישיים של הילדים.

השנה החלטתי שלא עוד, ולכן הגדלתי ראש (פשוט חברה אמרה לי שעוד 7 שבועות פסח ואז כמובן הלב שלי החסיר פעימה קטנה, כי חשבתי שזה עוד, נגיד, חצי שנה...) והחלטתי להיות פעם בחיים שלי בן אדם ולסדר כראוי.

כנהוג (אצלי) במצבים כאלה, אני מתחילה מהפעולה הקלה ביותר (כדי לא לייאש את עצמי על ההתחלה) ולכן התחלתי מהחדר של הבן הגדול שלי שעל פניו נראה ריק לחלוטין, הילד לא צריך כלום חוץ ממיטה ומחשב... ולא למשל מהחדר של הקטנים שעמוס במליוני צעצועים וכל שנה אני אומרת לעצמי ששנה הבאה אני אסדר להם כראוי וכך בעצם הגענו למצב הזה, או מהחדר של הבת שלי שנראה כולו כמו מן מערת קסמים ורודה, פרוותית ומנצנצת ואיפה שאתה דורך, נופלת עליך איזה פיה או איזה נעל אול-סטאר.

אז אחר הצהריים אני נכנסת לי בנחת לחדר, עם שקית זבל גדולה ואומרת לעצמי שיש פה 10 דקות עבודה (גג).

ואז אני מסדרת לו את ארון הבגדים, וקצת את השולחן כתיבה שלו ואומרת לעצמי שאני אתן איזה הצצה קטנה למגירות מתחת למיטה למרות שברור לי שהן נקיות ומסודרות ושם (גבירותיי ורבותיי) חל מהפך וגיליתי שלא סתם החדר של הילד נקי ומסודר (וריק), הוא פשוט שפך את כל תכולת החדר שלו למגירות מתחת למיטה ולצערי הרב היו לו הרבה סיכות מהדק שהוא זרק אותן כמו שהן ביחד עם שאר הזבל שלו ואני מבלה את השעה וחצי הקרובות רק בהעברת כל הג'יפה הזאת לשקית זבל ובהידקרות אין סופית מסיכות המהדק שלו.

פלא שאחרי חדר אחד אני צריכה שבוע חופש?

קקי בתחפושת:
כן, נושא אהוב במיוחד בבלוג חוזר (ובגדול).
לפני שבוע בא חבר של הפעוט לשחק איתו  - שזה אומר צרחות בכל הבית, רצוי בלוויית חרבות ואקדחי פלסטיק, ובעיקר משחק של בריחה והסתתרות מפני התינוק שנורא רוצה שיצרפו אותו (מזל שהוא לא מבין וחושב שאם הם מתחבאים לו זה חלק מהמשחק...).
אחרי איזה שעה וחצי של צעקות בלתי פוסקות משתררת דממה בקומה העליונה.

אני עולה למעלה בזהירות ומוצאת את החבר של הפעוט בוכה על השטיח והפעוט עומד לידו בחוסר אונים.
"מה קרה לו?" אני שואלת (בחשש, כי בשלב זה אני בטוחה שהפעוט עשה קראטה על חבר שלו או משהו דומה)
"הוא רוצה לעשות קקי ולא יכול כי הוא לא מכיר את השירותים שלנו" אומר לי הפעוט במבוכה (שזה קצת מוזר, כי הוא היה בבית שלנו איזה מיליון פעם ואכל איתנו המון ארוחות ערב).
"בוא תכיר את השירותים שלנו" אני אומרת לו ברכות "ואחר כך תוכל לשבת ולעשות"
"לא, אני לא יכול לעשות פה קקה, אני לא מכיר" בוכה החבר.

בשלב הזה כולנו מסתכלים עליו בבעתה
דבר ראשון, מה זה השימוש בשם המפורש ?(ולמה המצאנו לזה כזה שם חיבה נחמד עם י' בסוף?)
דבר שני, ממתי צריך להכיר את המקום כדי לעשות? (ופה מזדעזע בעיקר הבן הגדול שלי שעושה בכל מקום ויעידו על כך כל השירותים הציבוריים בארץ...).

אנחנו עומדים סביבו עוד כמה דקות (גם הילדים הגדולים שלי באו לייעץ מה כדאי לעשות כי הם רואים עצמם לגמרי מומחים בנושא) ואני רואה שהזמן הולך ואוזל (זה כמו פצצה מתקתקת)
ואז, בהינף יד אני תופסת את הילד, דוחסת אותו לתוך נעליו ורצה איתו מהר מהר לבית שלו (וזה לגמרי לא פשוט) ומזל שהוא גר ממש קרוב ושם הוא רץ ועושה.
וזאת מילה (או שם חיבה) בתחפושת.


ואחרי ששמעתם על כל כך הרבה דברים מחופשים, נותר לנו רק להתרכז במשלוח מנות (בהנחה שנותר לכם תיאבון, כמובן).
אני מעלה הדרכה למשלוח מנות שעשוי מלבד ודבק (אין צורך לתפור אלא אם כן אתם ממש מתעקשים ומגדילים ראש מה שלא קרה במקרה שלי):

החומרים הדרושים:
בדי לבד בצבעים שונים
מספריים (אם יש מספרי צורות כגון זיגזג, מה טוב)
דבק ג'ל כלשהו (של יוהו או סקוטש יהיו מצויינים, או דבק גוטרמן לבדים).


עובדים לפי ההוראות (מקליקים על התמונה כדי להגדילה)



וכך נראית השקית המוכנה


מכינים עוד איזה אחת או שתיים או ארבע

לוקחים את הממתקים שהצלחתם בקושי רב להחביא מהילדים שלכם (תנו להם בינתיים קרקרים מחיטה מלאה...)





ממלאים ומחלקים למי שאוהבים




גם הבלוג הזה הוא חלק מפרויקט נהדר ומשותף לקבוצת באבלז בפייסבוק
30 בלוגריות מוכשרות בעמוד אחד


במשך השבוע, עד החג, יפורסמו בכל יום 3 פוסטים חגיגיים, משמחים וכיפיים  לכבוד פורים ומי שיעשה לייק
לעמוד שלנו בפייסבוק, עשוי לזכות במשלוח המנות השווה ביותר בעולם
(כל הפרטים בדף שלנו )



שיהיה לנו חג שמח ונהדר
נשיקות
מקופלת






59 תגובות:

זהבית שקד אמר/ה...

חחחח הרגת אותי
אין על הפוסטים שלך
אהבתי את המשלוח מנות

חג שמח!!
זהבית שקד

ליטל אמר/ה...

אין עליך.מעלה חיוך כרגיל.מזדהה איתך מאוד

אמא ברשת אמר/ה...

את אלופה ומצחיקה ונושא האוכל יאומץ מיד, אני לא מבינה איך לא חשבתי על זה לבד!!!

Iris Fogel Ben Hamou אמר/ה...

פוסט משגע רכגעל, ואהבתי מאווווד את משלוחי המנות. יש בהם משהו נוסטלגי, תמים וכובש, והם נראים נפלא. תודה על הרעיון:)

ifaa אמר/ה...

קודם כל תודה - על עוד פוסט משעשע בטירוף
ומשלוח המנות- מקסים!!!

מיכל אמר/ה...

את פשוט אלופה! הרגת אותי מצחוק!
כמו להסתכל במראה... בייחוד עם נושא האוכל
משלוחי המנות מקסימים ועושים חשק לקבל אחד כזה! :)
פורים שמייח יקירתי!

אנונימי אמר/ה...

קורעת!!!! אליפות!!!!!

קפה ויפה אמר/ה...

מתה עליך!

michal meiri אמר/ה...

איזה בלוג כיפי ומצחיק על הבוקר.. חג שמח!

Keren אמר/ה...

הורסת כרגיל. והשקי לבד מ ש ג ע י ם!!! נראה לי שאני אאמץ את הרגעיון אבל בנייר!!

איריס אמר/ה...

מקסים!!!

מיכל שרעבי אמר/ה...

פעם ראשונה כאן, נהניתי, הדפסתי ושמרתי! תודה

פילפילונת פ אמר/ה...

מעולה!! התאפקתי שלא לצחוק בקול גדול (בעבודה..) :)

Adiya אמר/ה...

כרגיל, הרסת אותי לגמרי :)
וסאחטיין על משלוחי המנות המהממים!!

יעל - קונדסונים אמר/ה...

כרגיל תענוג לקרוא (: השקיות מהממות. מושקעות בטרוף ויפיפיות (:

שרון אמר/ה...

את כל כך מצחיקה! הרגת אותי :)
והשקיות מקסימות ביותר!

תודה רבה ופורים שמח לך ולמשפחה!!!

טליה אמר/ה...

מקסימה ומתוקה את כמו משלוח מנות מושקע.. ( כזה כמו שאני מכינה לילדים כל שנה ובתמורה הילדים מקבלים משלוח מעאפן ואני מתעצבנת ומבטיחה ששנה הבאה אני יעשה אותו דבר ושוכחת כמובן..או שהפולניה שבי שוכחת..)

לא דיברנו עוד על עגבניה אמר/ה...

קרעת אותי מצחוק!
והשקיות יפהפיות!

אנונימי אמר/ה...

אחד הפוסטים המצחיקים שקראתי :D

קשת זאבי אמר/ה...

איזו אלופה את! זה מהמם!!!

מירי אמר/ה...

הקטן (בן 3) רוצה להתחפש לספייברבן (ספיידרמן בשפת בני 3). סבא וסבתא קנו לו תחפושת של ת'ור. יש שם פטיש אז זה כל מה שחשוב...
פוסט חמוד ומשעשע כתמיד. אנסה לעשות את שקיות הלבד כמשלוח מנות לגן.

galit.rizcan@gmail.com אמר/ה...

הפוסטים שלך הם המשלוח מנות הכי איכותי שיכולתי לקבל.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה", וכולי מלאת שמחה עכשיו.

חג פורים שמח ומבדח לכם.

נ.ב. ה ש ק י ו ת ---- מ ש ג ע ו ת !!!!!!

אפרת אמר/ה...

לא- אין דברים כמוך!! אני גוססת בדרך למיטה אבל יש לי כזה חיוך ענק על הפנים D:
והטריק עם הקרקרים - מעולה - ובכלל לקרוא לכל דבר חטיף - ממש עובד!
נשיקות

Lital Mordechai אמר/ה...

כואבת לי הבטן מרוב צחוק!!
השקית בד מקסימה ומלאת חיים!
שיהיה חג פורים שמח :))

תופרת חלומות אמר/ה...

הקרקרים... אווו הקרקרים! פריכיות.
מעולה, פוסט משובח לעילא ולעילא!


לצערי הרב זה עובד גם בכיון השני. אצבעות שוקולד. אני מגדירה מראש. זה רק של הילדים, ובסוף אני משנוררת מהם:-)

תודה על פוסט משובח
פורים שמח@!

חתולי8 אמר/ה...

לכי לפוסט הראשון....תקראי ה כ ל ....תקחי המון טישיו כי תבכי מרוב צחוק.....

חתולי8 אמר/ה...

מקסימה שלי..... עוד פוסט שגרם לי למות מצחוק....אין עליך!
הקקי, הקרקרים, התחפושות..הכל!
השקיות משגעות, אין מצב שאני אצליח להכין מין ליצן מקסים שכזה...
וכייף לך שהתחלת לסדר!
נשיקות מלא♥

אנונימי אמר/ה...

פוסט מקסים.
מכיוון שבדיוק היום שוב יש עדלאידע, אני נזכרת בגעגועים בפוסט הקורע שלך על העדלאידע שנה שעברה, ואיך שהזדהיתי עם כל מילה...

אילה בדים-דים אמר/ה...

מדוייק כתמיד.

Michal Peled אמר/ה...

נהדרת כרגיל והתיקים נפלאים !!!

Michal Peled אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מומין אמר/ה...

אין עלייך בכל הבלוגוספרה! אין! תודה על החיוכים של הבוקר!

מיכל פלד אמר/ה...

כתיבה שנונה ונהדרת כמו תמיד
ותיקי המשלוח מנות - שוססס
חג פורים שמח

בעיקר פורמת אמר/ה...

יחי רשומות הקקי (יייי) ! אצלנו זה קרה רק שלא הספקתי לרוץ עם החבר לבית שלו... וקקי(ה) של ילדים אחרים זה אפילו יותר מגעיל. התמונות שלך עברו שדרוג או שנדמה לי? ממש צילומים מוצלחים! תמיד כייף לפתוח איתך בוקר (-:

מור אמר/ה...

טוב, זה לא הוגן שיש לך גם כזה כשרון ליצירה והכנת שקיות לבד עם ליצנים וכל הדברים היפים והמגניבים שאת תמיד עושה.. ואת גם כותבת כל כך טוב ומצחיק. לא הוגן, שמעת אותי?
מקופלת, תעשי לי משלוח מנות!!

אנונימי אמר/ה...

את מדהימה. איזה כייף לקרוא אותך על הבוקר.
והמשלוחים פשוט חתיכים!

אנונימי אמר/ה...

בוקר טוב,
אני אף פעם לא מגיבה לפוסטים, אבל הפעם אני לא מצליחה להתאפק.
את קורעת...אני יושבת במשרד, קוראת וצוחקת לעצמי עם דמעות, כולם
חושבים שהשתגעתי!
את גדולה! הקטע האחרון השאיר אותי מרוחה על הריצפה!
מעבר לזה, השקיות מדהימות, יבוצע היום.
יישר כח!
מיטל.

אנונימי אמר/ה...

בוקר טבו,

פוסט מהנה כרגיל, והשקיות למשלוח מנות הן מדהימות. רעיון מקסים.
תודה רבה
פורים שמח!

יעל אמר/ה...

לא, את לא אמיתית...
מילא הסיפורים הקורעים שלך, אבל ה"מכינים עוד איזה אחת או שתיים או ארבע"????
את לא צריכה להתחפש, את כבר סופר וומן...

אמא של ניבי אמר/ה...

מדהימה!!! התפקעתי מצחוק מכל מילה שכתבת.
רעיון החטיפים מעולה. מעניין אם זה יעבוד גם עם בני נוער...
נהניתי מאוד מהקריאה והתפעלתי מאוד מהיצירה.
את פשוט גדולה.

miss pudding אמר/ה...

הכל מקסים ומצחיק. ונראה שפשוט כייף אצלכם.
הרעיון למשלוח מנות נהדר

סמדר ינשופים אמר/ה...

הצחקת אותי מאד. משלוח המנות מקסים. תודה על הפוסט הכייפי הזה;)

סמדר ינשופים אמר/ה...

הצחקת אותי מאד. משלוח המנות מקסים. תודה על הפוסט הכייפי הזה;)

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

טוב גמרת אותי מצחוק, שהבנות שלי באו לראות מה קורה איתי. והתחילו לקרוא בעצמן וגם הן נקרעו.
איזה כיף שיש אותך, להעלות כמה חיוכים במשך היום.

טושטוש אמר/ה...

את מדהימה!!!
ועשיתי כבר 2 שקיות, יצא מהמם... תודה רבה רבה על ההוראות!
(רק כנראה יצא לי בהדפסה קטן והייתי צריכה שקית יותר גדולה אז הפרופורציות לא נראות אותו דבר)

טושטוש אמר/ה...

ורציתי להגיד שהשתמשתי בדבק חם והיה ממש קל להדביק

וגם- את יודעת שכשרושמים מקופלת בגוגל הדבר הראשון שעולה זה הבלוג שלך?
(כבוד!!!!)

ריי פלוס אמר/ה...

מקסים! חג שמח!!

דפנה י. אמר/ה...

בכיתי מצחוק מהסיפור על הקקי. בכיתי. עם דמעות וטישו והכל.

הרגת אותי על הבוקר, תודה.

ורד והדס אמר/ה...

רק עכשיו יש לי זמן לשבת ולהגיב, אז אוהבת הכל (ונהנית לקרוא כמו תמיד) והתחברתי במיוחד לאוכל המחופש...משלוחי המנות מקסימים !!! חג שמח ועליז (-:

gallish אמר/ה...

משלוחי המנות שלך מהממים!!!!!!!!!!
והסיפורים, כרגיל מצחיקים ולגמרי מוכרים :-)
הקטע עם החטיפים גדול... אולי הגיע הזמן שהם יאכלו לי ולא אני אוכל להם :-)
חג שמח יקירתי!

Yael Ophir אמר/ה...

הכנתי משלוחים לפי ההדרכה, רק שדווקא כן תפרתי - פחדתי שהדבק לא יעמוד בעומס - והתעצלתי להכין ליצנים (בכל זאת, 17 משלוחים...) אז גזרתי והדבקתי סמיילים וכתבתי ברכה עם צבעי בד. יצא מהמם! חבל שאי אפשר להעלות כאן תמונה. פורים שמח :)

Unknown אמר/ה...

היי גאונת הדור, שוב הצחקת אותי כל כך עד שהייתי חייבת להשתיק את הבנות שמקשקשות לידי (לא ממש מעניין אותי מי אכלה ממתק אחד יותר מהשניה...)
תענוג לקרוא אותך , כמו תמיד את משקפת מה שקורה אצלנו בבית גם... אצלי במקום הקרקר זה מלפפון...
חג שמח יקירה, אין עלייך!

גילי - בית קטן בערבה

Unknown אמר/ה...

היי גאונת הדור, שוב הצחקת אותי כל כך עד שהייתי חייבת להשתיק את הבנות שמקשקשות לידי (לא ממש מעניין אותי מי אכלה ממתק אחד יותר מהשניה...)
תענוג לקרוא אותך , כמו תמיד את משקפת מה שקורה אצלנו בבית גם... אצלי במקום הקרקר זה מלפפון...
חג שמח יקירה, אין עלייך!

גילי - בית קטן בערבה

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
אני אתחיל מהסוף, שקיות הממתקים פשוט מ ה מ מ ו ת, כל כך יפות ומקסימות
שכל הכבוד לך ילדה יצירתית שלי.
מאין את משיגה את הזמן וההשקעה הרבה בזה,
לאחר שקראתי כמה קשה עבדת עם התחפושות ועם ההכנות לפסח שצחקתי ונהניתי כל כך.
ישר כוח ילדה שלי.
אוהבת.........אמא

yael yaniv אמר/ה...

כמה כיף לקרוא אותך, כמו תמיד והשקיות, השקעה מוטרפת אבל שווה בהחלט -אלופה את!

סאלי קוגן אמר/ה...

וואי קרעת אותי מצחוק ! הקטע על הקקי - געוני : )
השקיות נהדרות ונראות מיליון דולר !
אין אליך !!!

caspit אמר/ה...

את מטריפה :) גם הכתיבה, גם ההדרכה..... מקסימה!!!

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

תמיד כשאני קוראת את הבלוג שלך, כל הבית שואל אותי מה אני נקרעת כל כך , אהבה באה לראות למה אמא צוחקת ומצטרפת למסיבה, והשאר פשוט בוהות.
אגב קרקרים מחיטה מלאה זה עובד גם כשאת לא רוצה שיאכלו לך את האוכל. כמו לדוגמא לשים אוכל טעים על הצלחת ולגלות שהבת שלך פשוט רוצה בדיוק את זה עכשיו ואין יותר בסיר, והיא כמובן לא אוכלת את זה בסוף אחרי שהיא הוציאה לך את זה מהפה.

עדי אמר/ה...

גרמת לי להרהר מה עושים עם ילדים של אחרים שנגמלו מחיתולים, כי קקי של ילדים של אחרים זה כבר מעבר ליכולתי לגמרי. בעע.
כתמיד את מהממת. הילד שלי אגב נשלח לגן לובש על החולצה שלו קרטון שהורדתי מקופסת פאזל ועליו ציור של תומאס. אם להתעלם מהמבטים העקומים של הגננות והאימהות האחרות - שיחקתי אותה.
אבל את מצחיקה :)