יום רביעי, 14 בינואר 2015

I hate you 2015

נגיד שהייתי בלוגרית אחרת, ולא היו קוראים לי דורית אלא בשם אחר וחסר דאגה כזה, הייתי עכשיו עסוקה בלסכם את שנת 2014 (המופלאה) ובלהעלות כל מיני תמונות מהממות שלי, כאלה שבהן אני יפה ומאופרת, והשיער שלי לא אסוף בקוקו נצחי עלוב כזה, והן מצולמות כראוי, מלמעלה, בלי שרואים בכלל סנטר כפול, לא כמו שהילדים שלי תמיד מצלמים אותי, מלמטה, ואז אני צריכה לצעוק עליהם "מלמעלה, תצלמו מלמעלה" אבל זה תמיד מאוחר מדי כי הם לחצו ואין להם כח להעמדות ותאורה ושטויות, ותמיד אני יוצאת ג'יפה.

ואז הייתי מעלה תמונות זוגיות יפות עם בעלי, וכותבת כל הזמן "אני ואהובי" (למרות שצריך לכתוב ההיפך, "אהובי ואני", אבל הייתי מן בלוגרית כזאת שממש מרוכזת בעצמה ושמה את עצמה קודם, כי היא מגשימה את עצמה...), ואחר כך הייתי מעלה תמונות של הילדים המושלמים שלי מחבקים אחד את השני ומחייכים למצלמה ובכלל לא קוראים אחד לשני "סתום" או "מפגר" ובטח שלא מחטיפים אחד לשני רק כי משעמם להם, וגם לובשים בגדי מותגים מאגניבים כאלה ולא מה שהם לובשים תמיד (תלבושת בי"ס מקומטת ודהוייה).

ואחר כך הייתי מחכה לחצות הלילה ובערב השנה האזרחית החדשה מצלמת אותי (ואת אהובי, או אולי אפילו רק אותי, כי בינינו, מי הכי חשוב פה?) מתנשקים ומבלים ועושה רשימה ארוכה של דברים שאני מאחלת לעצמי לשנת 2015 כמו הגשמה עצמית וסיפוק ושלמות ורקימת חלומות והגשמתם ועוד המון מילים שממש קשה להבין לאן הן מובילות ואיך לעזאזל עושים את זה ולוחצת על כפתור "פרסם בבלוג" וכולכם הייתם אומרים: "אוף, איזה בלוג מושלם יש לה, איזה חיים מושלמים היא חיה, בטח לילדים שלה יש רק מאיות בתעודה" וככה הייתי ממשיכה, כל שנת 2015 ואולי אפילו 2016 והכל אצלי היה "מקסים, קסום ומוקסם ומדי פעם מופלא" ובסוף הייתי משעממת אפילו את עצמי.

אז זהו, שלא...
החיים המושלמים שלי לקראת השנה החדשה התחילו עם ילד אחד בכיתה ב' שחזר הביתה עם חום, ומייד הדביק את האח הקטן שלו, ואז שניהם שכבו בסלון מעולפים וקודחים אבל בכל זאת רבו מי יתכסה בשמיכת הפליז הורודה שמונחת שם דרך קבע ואני רצתי הלוך ושוב בין ההסעות של האחים הגדולים ותרופות להורדת חום ובשמונה וחצי בערב הבנתי שבעצם בעלי לא ממש מתכוון להגיע הביתה מהעבודה כדי לשמור על הבנים הקטנים שלו בזמן שאני צריכה להחזיר ילדה אחת ממורה פרטי (בתקווה למאיות בתעודה ובינתיים אנחנו עוד לא שם) ולהקפיץ ילד גדול לשיעור ג'יאוג'יצו.
אז השארתי לראשונה את שני הקטנים לבד בבית (כיביתי רדיאטור, ניתקתי מחשבים, סגרתי את כל החלונות, תקעתי לכל ילד שקית במבה ביד והדלקתי טלויזיה, ועדיין כל הדרך ראיתי בעיניי רוחי את הבית עולה באש והקטנים והחולים שלי לכודים בתוכו...) ונסעתי כמו מטורפת בגשם להחזיר את הילדה הביתה ואז כשחזרתי בעלי כבר הגיע ועמדתי וצרחתי עליו כמו משוגעת על זה שהוא חסר אחריות ואחרי שתי דקות גיליתי שגם הילדה עם חום.

וכך התחילה 2015, שלושה ילדים חולים ובעל אחד נזוף (לא לחלוטין באשמתו, מסתבר שהיו נסיבות מקלות אבל לא שמעתי מרוב הצרחות של עצמי, יום אחרי זה נאלצתי לעשות את הדבר השנוא עליי בעולם -להתנצל).
ובשתים עשרה בלילה נחרתי עמוקות והפניתי גב כועס לבעלי (ועדיין, יכלתי לכתוב בבלוג: "בחצות קיבלתי את השנה החדשה תוך רקימת חלומות חדשים עם אהובי לצידי").

מילא זה היה נגמר בזה אבל אחרי שכל הילדים הבריאו בעלי חלה, ומילא זה היה נגמר בזה, לסיום סיומת גם אני נדבקתי (ואז בעלי אמר לי: "כל מה שאני עושה, גם את חייבת...").

מתי מתחילה 2016?


♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

אני שואלת את הבן הגדול שלי מה הוא לומד מחר

הבן שלי: 
תנאחס
תנאחס,
מתמטיכייף
חנ"ג
מדאיכס
מוות
מוות

תרגום חופשי:
תנ"ך
תנ"ך
מתמטיקה (ה"כייף" הוסף באירוניה כפי שהבן שלי הדגיש)
חינוך גופני
מדעים
מדע וטכנולוגיה (מו"ט)
מדע וטכנולוגיה (מו"ט)

נראה שהילדים ממש אוהבים את בית הספר.


♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

הבת שלי: "אמא, מחר יש התרמות אחר הצהריים ואנחנו משתתפים"
אני: "מה, מה מתרימים הפעם"?
הבת שלי: "כסף" (כאילו?)
אני:"בסדר, אני יודעת שכסף (כאילו?) אבל עבור מי ההתרמה"?
הבת שלי (חושבת קצת): "ילדים מוגבלים" (כאילו?)
אני: "אבל מה, לא אמרו לכם בדיוק עבור מי, איזה מוגבלות?"
הבת שלי: "האמת שהראו לנו סירטון אבל לא שמנו לב כי הוא היה ישן-תחת, ראית לפי הבגדים שלבשו שם שזה ישן-תחת ומלפני איזה מליון שנה (כאילו)".

בסדר, העיקר הכוונה...
♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

אני מגישה לשולחן ארוחת ערב של יום שישי
תלמיד-כיתה-ב מסתכל באי רצון על האוכל
"למה את לא אוכל את העוף?" אני שואלת אותו
"את אומרת "עוף", אבל אני יודע שזה תרנגולות רצוחות, אני לא אוכל את זה"...

לא סתם תרנוגולות מתות...אלא רצוחות....מישהו פה כנראה בדרך לטבעונות...


♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

בערך שבועיים לפני חנוכה שלחו מבית הספר של תלמיד-כיתה-ב הודעה בזו הלשון: 

"לקראת חנוכה נקיים בבית הספר תחרות חנוכיות בנושא זהירות בדרכים.
יש ליצור חנוכייה מחומרים ממוחזרים המשלבת סמלים וסיסמאות בנושא זהירות בדרכים.
 נציגי מועצת התלמידים יחד עם מורות מאשכול חנוכה יבחרו את שלוש החנוכיות היפות ביותר ויעניקו פרסים לשלושת המקומות הראשונים"

מיד קראתי באופן חגיגי לתלמיד והודעתי לו שאנחנו הולכים לקחת את המקום הראשון ולזכות בפרס היוקרתי, התלמיד לא התרשם, גם ככה הוא ידע שהאמא המתלהבת שלו תעשה לבד את כל העבודה.

וזה בדיוק מה שהיא עשתה.
החנוכיה נעשתה מבקבוקי אקטימל שנצבעו ועל כל אחד מהם הודבק כדור קלקר קטן.
על הגב יש לכל אחד תיק קטן עשוי מלבד (ומודבק, לא תפור חלילה וחס)
הכל מונח על קופסת קרטון מדורגת וצבועה גם היא
(כל הצביעה נעשתה בצבעי אקריליק).








קצת לפני ההגשה בעודי  עפה על עצמי (או כמו שהבת שלי אומרת: "חשה את עצמי") על כמה יפה הכל יצא ואיך אני הולכת לזכות ותוך כדי גיחוך על האמא המסכנה שעשתה חנוכיה מעפנית מפקקים של בקבוקי יין והולכת להפסיד ובגדול, אמרה לי הבת שלי בעדינות:  "אמא, את יודעת, זה העיקר ההשתתפות פה, לא הזכיה"
ואני אמרתי לה: "מה? מה פתאום? מה אכפת לי ההשתתפות? אני רוצה את הפרס.. אם לא, לא הייתי טורחת בכלל...פחחח השתתפות, את מי זה מעניין?, מה זה השטויות האלה? השתתפות..."

אז ברוח הפוסט הזה, ברור שזה בא לי בהפוכה ואחרי שכל החנוכיות הוצגו באופן חגיגי חזר הילד עם פתק נוסף וזו לשונו:
"תודה לכל התלמידים שהשקיעו והביאו חנוכיה לתערוכת החנוכיות  (אה, פתאום זה נהיה "תערוכה" ולא "תחרות"), בשבילנו כולכם מספר אחת ובשבילנו כולם זוכים, שיהיה לכם חג שמח..בלה..בלה..בלה..."

יופי, באמת יופי, ואיפה הפרס שלי? וטקס הענקת הפרס לזוכה? ואיזה תמונה קטנה בעיתון בית ספר? איפה כל זה? 
לא מגישה יותר חנוכיות לבית ספר...בחיים....

אבל בכל מקרה עטפתי טוב טוב את החנוכיה ושמתי במחסן, לקטנצ'יק, שאולי אצלו תהיה תחרות ולא תערוכה, מי יודע...

שתהיה לנו שנה אזרחית טובה
באהבה
דורית

32 תגובות:

יעל אמר/ה...

חחחחחחחחחח... קרועה!!!
שתהיה לך שנה מופלאה! ♥♥♥

הילי אמר/ה...

את משהו, כמה צחקתי!!
נשמע מוכר עד כאב.
שתהיה שנה יותר מוצלחת מתחילתה ורק בריאות :)

אנונימי אמר/ה...

אליפות!!! הרבה בריאות ושנה מצויינת!
בכל פעם אזיל ריר על חיים מושלמים של אחרים, אחזור לקרא את הפוסט הזה!

חיה שורץ אמר/ה...

דורית יקרה,
רשומה הורסת לגמרי, צחקתי בכיף אבל החנוכיה שהילד הכין מבקבוקי אקטימל - נ ה ד ר ת !!!! תבורנה הידיים !!
רפואה שלמה לכולם - חיה שורץ.

Adi's Studio אמר/ה...

קרעת אותי מצחוק! :)
והחנוכיה מהממת...

שתהיה שנה טובה ובריאה!

אביבית- הכל טוב אמר/ה...

החנוכיה יפה ממש
ואת כנה ןאמיתית ואומרת את כל מה שכולנו חיים ומתביישים לכתוב.

סתיו אמר/ה...

שתהיה שנה טובה ומלאת חוויות שונות ומשונות שתוכלי להמשיך ולכתוב לנו עליהן כאן... החנוכיה מושלמת (הנה, משהו מושלם בחיים) וכמובן הפוסט כולו קורע כרגיל, איזה כיף שהוא הגיע!

Galit Rizcan אמר/ה...

מהממת ומקסימה !! את והחנוכייה !
שתהיה לך שנה אזרחית מופלאה ובעיקר בריאות.

Chen R. אמר/ה...

חחחחחחח קרעת אותי מצחוק!!!!!

איגרת שאומרת אמר/ה...

אני מאוד נהינת מסגנונן הכתיבה שלך.
ספורי חיים של כולנו, מלווים בהומור שחור-אפור
שנותן מבט חד וחריף על חיינו.
והחנוכייה? אצלי את מקום ראשון כמובן!

KmoRakefet אמר/ה...

חחחחחחחח

אנונימי אמר/ה...

מעבר לעובדה שצחקתי בקול רם במשרד, שזה די פאדיחות... את מתארת את החיים במדויק אבל בהומור שזה לא פשוט בכלל. תמשיכי לכתוב וליצור וכמובן לשתף:-)

Adi Weinstein אמר/ה...

אויש, כמה צחקתי!!!
ענק כרגיל, שנון כרגיל ומצחיייק!!
שתהיה שנה אזרחית טובה, בריאה ומאושרת!

adi אמר/ה...

איזה מזל שאת מצחיקה אותי על הבוקר... (זה מה שאני עושה במקום לכתוב עבודות לתואר...) ששנת 2015 תהיה מלאה באושר צרוף ובלי ילדים חולים...

Michal Meiri אמר/ה...

ברגע שאני מעודכנת במייל על פוסט שלך.. אני ישר שם! אין כמוך! חיוך על הבוקר זה הכי חשוב (וגם שתהיו בריאים..) . מאחלת לך שנה אזרחית טובה, בריאה ומהנה עם המון פוסטים מצחיקים (זה איחול לעצמי, אני יודעת)..
החנוכיה - מהממת! אצלי ישר היית זוכה.

אנונימי אמר/ה...

מתגלגת לי פה מצחוק מלווה בדמעות (של צחוק ) -תודה!!!!
והחנוכיה מהממת!!!!!!!-ברור מקום ראשון !!!!
אלה

אנונימי אמר/ה...

אני מאוהההבבבתתת בך

Alina B אמר/ה...

את מצחיקה שאין דברים כאלה!!! והחנוכיה מהממת ברמות!! מקום ראשון בתחרות ארצית!! אלופה!
רק בריאות לך לילדים ולבעל!

חתולי8 אמר/ה...

מדליקה שלי!!!!!!!!!!!
אין כמוך!
נקרעתי מצחוק!!
והחנוכיה שלך הורסת!

מושית10 אמר/ה...

כיף לקרוא אותך, כיף לצחוק. את מחזירה אותי לעבר הלא רחוק, מה שהיה הוא שיהיה, אין חדש תחת השמש. החנוכיה מקורית ויפיפייה!

petitcupcake אמר/ה...

כיף כל כך לקרוא!! והחנוכיה הזאת!!! עדיין לא יורד לי החיוך מהפרצוף מרוב שזה יפה!! את חייבת לעשות ליין של החנוכיות המדהימות האלה!! אני התאהבתי...

שרון רותם אמר/ה...

מדהימה אחת. החנוכיה משגעת. ברור שאת מקום ראשון!
כמה כיף שיש פוסט חדש. תמיד נהנת כל כך לקרא אותך.

ורד והדס אמר/ה...

פשוט נהדרת. מסיימת לקרוא והחיוך נשאר לי בפנים. מצחיק כמה שזה נכון. חנוכיה נהדרת, טוב זה ברור. המשיכי לגרום לקוראייך לצחוק ושתהיה לך שנה פוריה עם יצירותייך, בכתיבה ובכלל.

caspit אמר/ה...

את מושלמת, ברור שאת מושלמת! :) זה מטורף כמה שאת מושלמת וכמה כל מה שאת מכינה מושלם!!! אני דהומה לי פה!

ענתיס אמר/ה...

הי דורית!
נהניתי לקרוא את הפוסט שלך שהוא כל כך אמיתי וכן, את כל כך צודקת לגבי הבלוגים המושלמים עם התמונות של "אהובי" המושלמים, גם אני חטאתי לא מעט בזה חחח, אבל זה נחמד ששמים לך מראה.
את אשה מדהימה והחנוכיה שלך - אליפות, אצלי בגן היית זוכה מקום ראשון
ענת

פרח46 אמר/ה...

מצחיקה שכמוך. את כל כך צודקת לגבי תדמית הבלוגים (במיוחד בפייסבוק) שכולם מראים כמה החיים שלהם קצפת ודבש...
החנוכיה שלך היא ממש יצירה מופלאה, אבל זה לא מפליא בהתחשב בידי הזהב שלך.
שתהיה לך שנה נפלאה.

meitalyehudit אמר/ה...

את מדהימה אש! גם תותחית על, גם אישה אמיתית, גם מוכשרת וחשה את עצמה אבל ממש בקטע טוב! אין עליך. אצלי זכית מקום ראשון עם החנוכיה המהממת הזו (למה לאפסן? זה קישוט בסלון!) איזה פרס תרצי?

אנונימי אמר/ה...

נהדרת!
אל תפסיקי!!

wintam אמר/ה...

באיחור אקדמי חסר בושה אני אומרת לך: את מושלמת (או לפחות הפוסטים שלך...)!

עדי אמר/ה...

עזבי את זה שאני מתה על הטקסטים שלך ואת מצחיקה, החנוכייה שלך מהממת! לגמרי מגיע לך פרס.

יעל (עלמה7) אמר/ה...

החנוכיה הזו מעלפת לחלוטין!
זה מזכיר לי את שלוש חנוכיות הפימו (אחת מהן עם אנגרי בירדס!) שהכנתי לתערוכת חנוכיות בבית הספר (אצלנו ויתרו מראש על התחרות, כך שגם חנוכיות מגלילי נייר טואלט התקבלו).
העיקר שהיתה לי הזדמנות לשחק קצת בפימו.
אני יודעת לאיזה בלוג את מתכוונת בחלומות שלך. לזה:
http://cupcakesandcashmere.com/
המשותף לכן הוא הספר (היא כבר הוציאה, את עדיין לא, אבל הוא בדרך).

עינבל אמר/ה...

חנוכיה מהממתתתת!!!