יום רביעי, 25 בפברואר 2015

משלוח מנות


ביום שלישי, הוא יום האפטר, יוצא בעלי מוקדם מהעבודה.
"אני הולך להיות קצת עם אשתי והילדים" הוא אומר (בצער) לחבריו לעבודה, "ככה, קצת מכיר אותם... דווקא אנשים נחמדים...".
לרוב אנחנו אוכלים בחוץ. בן שמונה מוכן לאכול רק המבורגר, אם הולכים למקום אחר הוא יושב זועף ולא אוכל*

*בן שמונה הזעפן היה אצל הרופאה לפני כמה ימים והיא שקלה אותו ומדדה אותו ויצא שהוא (באופן ממש מפליא) רזה בטירוף, שלא לומר בתת משקל.
"מה זה? מה, הוא לא אוכל?" אמרה לי הרופאה בפליאה, כאילו אני אוכלת לו את כל האוכל...(ככה זה כשאת קצת שמנמנה וילדייך נראים כולם כמו קיסמי שיניים, ברור מי אוכל בבית את כל האוכל).

ולכן מדי יום שלישי תוכלו למצוא אותנו אוכלים המבורגר איפשהו.
"אתם יודעים?" אנחנו אומרים לשני המתבגרים שלנו, "עובדים פה בעיקר בני נוער" (כן, היה פה רמז)
המתבגרים מתעלמים.
היחיד שמסתכל בעניין הוא דווקא בן שמונה שלועס את ההמבוגר שלו ומסתכל בדריכות על הקופה שמולו.
"אם אני הייתי עובד פה" הוא אומר לנו בריכוז עמוק "הייתי פותח את הקופה ולוקח את כל הכסף"
"אולי היית לוקח את הכסף" אומר לו בעלי "אבל תוך דקה היו תופסים אותך".
"אבל איך היו תופסים אותי? הייתי ממש מחביא את הכסף" ממשיך בן שמונה בחשיבה הקרימינלית המדאיגה.
"תסתכל מעל הקופה בדיוק" אומר לו בעלי, "אתה רואה שיש שם כדור כזה? זאת מצלמה, עכשיו תסתכל על התיקרה, יש שם לפחות עוד שתי מצלמות, תוך דקה היו רואים שגנבת והחבאת".

בן שמונה ממשיך להסתכל על המצלמות (כעת הוא מחפש דרך לעקוף את הבעיה הקטנה הזאת),
ואילו הבן הגדול שלי ששתק עד עכשיו (זה קורה רק כשיש לו אוכל בתוך הפה) אומר לנו ביובש: "יופי, באמת יופי, מקסים שניהלתם עכשיו שיחה שלמה על איך תופסים אותו במקום להסביר לו שפשוט אסור לגנוב..."

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

בערך אחת לשבוע אני עושה ניקוי יסודי לכלוב של התוכים. הפעם אני מחליטה ממש להגדיל ראש, מוציאה את הכלים של האוכל והמים וקצת משרה אותם עם סבון כלים.

אולי שעה (בהגזמה) שהכלים היו מחוץ לכלוב.
אני מייבשת אותם, ממלאה מים נקיים ואוכל ושמה בכלוב (בינתיים התוכים מסתובבים כהרגלם חופשיים בסלון).
מיד רץ אוקי התוכי למים שלו ולוגם בקולניות, מדי פעם הוא מרים ראש ומסתכל עליי בעין מאשימה, ואז מוריד ראש ולוגם.
"זאת הייתה בקושי שעה" אני אומרת לו בהתגוננות, "וחורף, זה לא מידבר פה, אתה יודע..."
אבל אוקי מסתכל עליי בזעף והולך לעמוד על המוט בכלוב ששייך רק לו (הוא לא מרשה לתוכית בשום פנים ואופן לעמוד שם) ואני חושבת לעצמי שאם היה יכול לטרוק את דלת הכלוב בהפגנתיות, מן הסתם היה עושה את זה.

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

ביום שישי בערב אנחנו בארוחה המסורתית אצל חמותי וחמי.
חמותי מספרת על הרצאה נהדרת שהם היו בה עם אמן ברזילאי, "שמעת עליו?" היא אומרת לי.
"בטח, הוא מוכר נורא" אני משקרת בלי בושה "אני זוכרת שקראתי עליו כתבה" אני מוסיפה בלי לפרט יותר מדי.
"טוב, מכתבה קצת קשה לדעת איזה אמן גדול הוא" אומרת חמותי (בלי בושה), "אנחנו, היינו בדיוק במקומות האלה שהוא יצר בהם בברזיל" ממשיכה חמותי להתרברב.
"מקסים" אני אומרת ומפשפשת במוחי למצוא משהו שישים אותי בנקודת יתרון (שזה נדיר)
"הבן הגדול עושה השנה חגורה שחורה בג'יאוג'יצו" אני אומרת בגאווה,
"אמא, אני לא עושה" מחרב לי הבן הגדול את היתרון, "אני דוחה את החגורה השחורה עד אחרי הצבא"
"איזה חבל" אני אומרת לו וממהרת להחליף נושא,
"לילדה יש מופע בלט ממש גדול בסוף השנה, זה מופע מקסים במיוחד" אני מגרדת יתרונות ממעמקי זכרוני.
"אמא, אני לא רוצה להשתתף במופע סוף שנה, לא בא לי...וזה גם לא בלט, זה ג'אז (כאילו?)" אומרת הילדה למורת רוחי (הגוברת והולכת),
ובינתיים שני הקטנים מתכתשים על השטיח ואני מסתכלת על כל ילדיי באין אונים וכך אני יוצאת ללא (אף) נקודת יתרון.

מסקנה: כשאת מדברת על ילדייך, הקפידי שהם לא יהיו בסביבה.

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___


אחר הצהריים אני יושבת עם בן שמונה ללמוד להכתבה.
"את יודעת", אומר לי בן שמונה בהרהור עמוק, "כשתהיה ההכתבה, אני פשוט אקח איתי את הדף הזה שהמילים כבר כתובות עליו, ואני אכתוב אותן על הדף בכיתה".
אני מסתכלת עליו בתמהון רב (ובדאגה עמוקה)

"אתה לא יכול, זה נקרא להעתיק" אני אומרת לו
"כן, אבל מה זה משנה? העיקר שהמילים יהיו כתובות נכון, לא?"

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___


בן שמונה קיבל אתמול 15 ש"ח לבזבוזים ואמר לי: "וואו, כסף...אני מת על כסף"
מאוד דואגת... מאוד....

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___


"למה אתה רוצה להתחפש השנה? אולי לבאטמן? זאת תחפושת מה זה מגניבה" אני משדלת את קטנצ'יק להתחפש שוב בתחפושת שכבר יש בבית.
"לא, אני רוצה להתחפש ל- גו גו פאוונג'ר אזאב - אומר לי קטנצ'יק
וכך אנחנו הולכים לחנות ומבקשים "גו גו פאוונג'ר אזאב" ומסתבר שזה "פאוור ריינג'ר" והדמות שלו בצבע זהב. כל כך פשוט (וגם כל כך יקר, מה רע בבאטמן?)


לפורים הכנתי משלוח מנות לא שגרתי
החלטתי להכין למורה של בן שמונה (שעושה עבודת קודש, כפי שאתם יכולים להבין בעצמכם) קאפקייקס סרוגים שישמשו כמגנטים למקרר (אני מאוד אוהבת שלמתנה יש גם "שימוש", המגנט הודבק רק לאחר הצילום).














את הקפקייקס סרגתי לפי הסרטון המצויין הזה (יש גם הוראות כתובות באנגלית). הסרטון מסביר מעולה (למרות שאורכו 20 דקות, אל תקצרו ותחפפו) ובסה"כ הסריגה היא ממש "קלי קלות בטעם תות" כמו שאומרים ילדיי, או אם אתם מעדיפים "קלות קלי בטעם תה").

























מצורפת התגית, אם בא לכם להדפיס ולהוסיף למשלוח המנות.










שיהיה חג פורים שמח ונהדר,
קדימה, תתחילו לסרוג
דורית


15 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

טוב, גרמת לי לצחוק פה באמצע העבודה.
המשלוחים הסרוגים מהממים!

gonnabe40 אמר/ה...

גם אני צוחקת פה באמצע העבודה....
הפוסט שלך ללא ספק הקינוח המושלם אחרי הלאנץ'.
משתתפת בהרגשה של היקר. שחר רצה נורא להתחפש לבוב ספוג ובכל מקום שחפשתי זה אזל והסבירו לי שזה היה בשנה שעברה (כאילו מה? אין עוד ילדים שרוצים להיות בוב ספוג גם ב- 2015?..) בכל מקרה משם עברתי ליד2, אגורה, קבוצות שונות בפייס ואיפה לא, אפילו חשבתי להשקיע ביצירתיות אבל הוא התעקש על בוב ספוג המקורי. ובסוף נכנעתי כשמצאתי את זה בטויס אר אס וקניתי. לפחות היתה כזו שמחה שהפולניה שבי רוצה לומר שהיה שווה את המחיר :) ומזל שהגדולה החליטה להתחפש עם עוד 2 חברות לבובה ומקמבנות לעצמן הכל לבד.

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

לא משעמם לך... פורים שמח יקירתי.

ANAT S אמר/ה...

תמיד כייף לקרוא אותך.
המשפחה שלך מקסימה
הדלקת אותי על הקאפקייס.
עכשיו בא לי להכין טילדה למטבח עם קאפקייק ביד

עדי - בסטודיו של עדי אמר/ה...

הרסת אותי מצחוק :)
הקאפקייקס מהממים והלוואי שידעתי לסרוג...
חג שמח!

Zehavit Shaked אמר/ה...

כל פוסט הוא תענוג!

הקאפקייקס מהממים
הלוואי והיתה לי הסבלנות להכין!

חג שמח!
זהבית שקד

hadar ben-sade אמר/ה...

תענוג, פשוט תענוג לקרוא אותך!
כל מילה וכל שורה....
והקאפקייקס - יותר שווים מאלו שאפשר לאכול!

חתולי8 אמר/ה...

גדול! יש לך מתבגר עם נוצות!! כאילו 4 זאטוטים לא מספיקים לך...
נקרעתי מצחוק, מים זכים הכתיבה שלך♥
והקאפקייקס מטריפים!!!

אנונימי אמר/ה...

איזו קורעת...נהניתי מכל רגע

meitalyehudit אמר/ה...

החומיות (קאפקייקס??) מהממות! בהצךלחה עם הבן שמונה הזה (ישר למנהל עסקים)

טושטוש אמר/ה...

למה את לא כותבת לנו יותר? את פשוט מרוממת את המצב רוח!!
והקאפקייק הסרוגים מהממים!!!

טושטוש אמר/ה...

למה את לא כותבת לנו יותר? את פשוט מרוממת את המצב רוח!!
והקאפקייק הסרוגים מהממים!!!

ציפי לוין אמר/ה...

איזה כיף!! נזכרתי שהעלית פוסט כשהמלצתי עלייך עם קישור לבלוג, ונזכרתי ששחכתי לקרוא!! תודה ענקית שהעלית בי חיוכים רבים, ביום שהתחיל ממש מעצבן!! התובנות שלך ככ טובות!

עדי אמר/ה...

מתה על הפוסטים שלך. הרגת אותי עם הקופה והמצלמות ותזכורת האסור לגנוב מהגדול. את מעולה!

Unknown אמר/ה...

מקסים. ממש עושה חשק לנסות! תודה.
איך אפשר ליצור קשר לגבי הזמנת חותמת?...