יום שבת, 2 בפברואר 2013

העזרה

בסדר, אז היא איחרה בבוקר, אפילו לפעמים בשעה שלמה, ותמיד היא גם יצאה לפני הזמן, והיא לא היתה הכי טובה בעולם, היא לא הגיעה לגמרי לפינות,  ואפילו פעם אחת הבת שלי מצאה אותה שוכבת על הספה בסלון עם המזגן דולק, ככה בסבבה שלה.... אבל בגלל זה לפטר אותה? ולהשאיר אותי תלויה באויר? בלי עוזרת?

כן, כל האירועים מסמרי השיער האלה התרחשו לפני שלושה שבועות (בדיוק!), ואז בעלי, שהתעצבן עליה בבוקר (כי בגלל האיחור הקבוע שלה הוא איחר בשעה לפגישה חשובה נורא בעבודה), פיטר אותה במקום (בטלפון, היא עוד לא הגיעה פיזית לבית) וכך נותרנו, המגב ואני, להתיידדות כפויה מחדש.

שלושה שבועות בלי עוזרת זה כמו שנתיים, שנתיים של טאטוא יום יומי, שנתיים שבהן את יודעת, שגם אם דחפת משהו מתחת לספה בסלון, הוא יישאר שם (אז עדיף שלא תעשי את זה  למרות הצורך הבלתי נשלט...), שנתיים בהן בעלך מפחד לחזור מהעבודה הביתה (כי מצפה לו שם אשה זועמת עם מגב ביד), ולכן, הוא מיהר וקבע עם מישהי אחרת, אבל אני לא יכולה לספר לכם אם היא ישנה על הספה בסלון או לא כי היא תגיע רק ביום שלישי (אליו כל בני הבית מחכים בציפייה דרוכה..טוב, רק אני מחכה לזה, לאחרים זה לגמרי מעניין איבר בגוף שנוהגים לשבת עליו).

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥


הפעוט: "אמא, קראטה זה נקרא להרביץ מכות?" אני: "לא, מה פתאום, קראטה זאת אמנות לחימה עתיקה ויפה"  - * אני מקצרת כי נתתי פה הרצאה ארוכה אחו שלוקי על מה זה קראטה, ואיך זה דומה לג'יאוג'יצו (תוך הפתעה ונזיפה בילד על זה שהוא לא יודע לעשות את הקישור כאשר הוא מגיע בעצם ממשפחה של לוחמים...), וכמה זה חשוב ללמוד אומנויות לחימה (כן, בעלי אילף אותי לחלוטין, חבל שהוא לא מצליח כל כך יפה עם התוכי), וכמה זה נהדר, ואז, אחרי איזה חצי שעה של דיבור בשטף (ואחרי שהפעוט כבר לגמרי עסוק בטלויזיה) החשד שלי מתעורר לפתע פתאום (כי אני מכירה את הנפשות הפועלות).  

"למה אתה שואל על קראטה?" אני חוקרת אותו
 "כי עשיתי קראטה על ילד אחד בגן" (אהא, ידעתי)
"אוי ואבוי, מה זאת אומרת עשית עליו קראטה?"
 "עשיתי לו ככה (מדגים תנועה של הורדת כאפה) קראטה בכתף"
"והוא החזיר לך?"
 "לא, זה היה קראטה" (אה, ברור, אם קוראים לזה ככה אז לגמרי מותר לכסח...)
"טוב, אל תעשה את זה יותר על אנשים, בסדר?" 

למחרת הפעוט חוזר מהגן.
"נו, עשית היום קראטה על מישהו?"
"לא, עשיתי רק קראטה באויר" 

 אוי, גוד, עכשיו הילד סתם נהיה תמהוני..... 
 ♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥

כפי שכבר חפרתי כתבתי לכם בעבר, הבית שלנו מושתת לגמרי על חוקים. לפעמים אני, שעל פועלי הרב בתחום החקיקה שמעתם רבות, נאלצת לתפקד גם על תקן הרשות השופטת.

השבוע חזרתי הביתה מהעבודה ומצאתי צלחת על השיש, לא סתם צלחת, אלא כזאת עם כמה שאריות  עוף ולידם הר אורז קטן.
 "מה זה?" שאלתי את הבת שלי שצפתה בדריכות בטלויזיה
 "צלחת?" (כאילו?) ענתה לי הבת שלי כדרכה (שזה אומר שלכל תשובה שלה אפשר להצמיד את המילה "כאילו" עם סימן שאלה בסוף).
 "אני יודעת שזאת צלחת" עניתי לה "למה היא לא במדיח?" (כאילו?)
"אה, כי...כי... כי זה לא שלי, זה של אח שלי"
"ואיפה הוא?"
 "בשירותים"(כאילו?)  , ברור שהוא בשירותים (בשעתיים האחרונות) ועוד עם אייפדון, שאני ממש שונאת שהוא לוקח את אייפדון לשירותים (זה מסביר את השעתיים), כך אמרה הבת שלי, מיהרה לקחת את הסווצ'ר שלה והלכה לחברה.

 אחרי איזה חצי שעה הבן הגדול שלי נקלע (במקרה) לאיזור האסון.
"מה זה"? אני שואלת אותו את אותה שאלה מתחכמת
"זאת הצלחת שלה (אחותו יענו), את יודעת שאף פעם היא לא מכניסה למדיח ותמיד היא מתחפפת"
עונה לי הבן שלי תשובה הגיונית.
 "אה כן? היא אמרה שזאת הצלחת  שלך..." אני מודיעה לו באופן חד משמעי.  

ואז חל רגע מכונן בתפקידי כשופטת, רגע יוצא דופן שבו את נתקלת בנאשם, שמביא טיעון להגנתו, שמיד כשהוא אומר אותו, את יודעת שהוא חף מפשע, לחלוטין.
מן טיעון כזה, שהאמת שבו היא כל כך מוחלטת, כל כך חד משמעית שמיד היא מזכה אותו בדין.
הבן שלי אמר לי רק משפט אחד.  
הוא אמר לי: "אמא, אני את הצלחת שלי ליקקתי"
ומיד, אפילו בלי לבדוק את זה (ויכלתי, אבל לא רציתי...מסיבות מובנות...), ידעתי שהוא צודק, לא סתם צודק, אלא צודק במיליון אחוז, ואיך בכלל יכלתי לחשוד בו קודם? ומיד הוא זוכה מאשמה ואני חיכיתי לאחותו בדריכות עד שובה הביתה (אבל זה לקח כמה שעות והיא חזרה עם כל כך הרבה סיפורים חמודים שכבר קצת סלחתי לה...)

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥

בשנה הבאה הפעוט עולה לכיתה א'.
כששני האחים הגדולים שלו עלו לכיתה א', אמרתי לעצמי שאין צורך ללמד אותם כלום לפני, הם ילמדו הכל בבית הספר, מה אני צריכה לשגע אותם כל יום אחר הצהריים עם חוברות ושטויות?
ובאמת, הם עלו לכיתה א' ולא ידעו כלום
ואז גיליתי שאני צריכה לשבת איתם כל יום אחר הצהריים וללמד אותם את כל מה שלמדו בבוקר בכיתה.

עם הפעוט החלטתי שלא עוד, הפעוט יעלה לכיתה א' אחרי שיעשה את כל חוברות ההכנה האפשריות (למגינת ליבו), ובאמת, מדי יום (כמעט) אנחנו יושבים אחר הצהריים עם חוברת, ועם אח קטן וזעפן שדורש (ומקבל) חוברת לעצמו (תמיד זאת החוברת שכבר סיימנו ועליה הוא מקשקש קישקושים גדולים ומפטפט ללא הפסק פטפוטים חמודים ומדי פעם אומר לי: "אלף, בית", או "אחת, ארבע, שמונה, עשר") והפעוט נאלץ ללמוד אותיות ומספרים ולחשב כמה עודף יחזיר לו המוכר (אם הוא היה אי פעם מגיע לחנות לבד ואשכרה מושיט למוכר כסף בלי שההורים שלו יעשו את זה) וגם למה אסור להרביץ בגן (עוד לא הגענו להפנמה מוחלטת בנושא)


השבוע שאלתי אותו אם הם גם לומדים משהו בגן
"כן, אנחנו לומדים אותיות, אבל זה סתם מבזבז לנו את הזמן.."
"איזה זמן זה מבזבז לכם?"
"את הזמן חצר"....

אוי גוד, מסתמן כאילו גם בשנה הבאה אני אשב כל אחר צהריים עם חוברות....

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥



בחודשים האחרונים (עכשיו זה באמת חודשים, לא כמו בסיפור עם העוזרת, אלא בזמן אמיתי) סרגתי את הכיסוי הזה לשרפרף (שמצאתי ברחוב, ועשיתי רוורס חצי רחוב רק כדי להציל אותו מפח הזבל, ובסך הכל שני אנשים שאני לא מכירה ראו אותי עושה את זה, אז לגמרי הכל בסדר).

הסריגה מאוד (מאוד) פשוטה וקלה, פשוט סורגים מן ריבוע גראני ענקי , וכשרוצים להתחיל ליצור את הפינות, משמיטים את עין השרשרת שיש בפינות ובפינה סורגים רק את שלושת העמודים ולא את הפרפר הזה שלרוב עושים  והסריגה הצפופה ממש יוצרת מסגרת (ברור שמההסבר שלי לא הבנתם כלום, אז פה יש הסבר מעולה שאני עבדתי לפיו).

ופה יש תרשים לריבועי הגראני עצמם וגם פה.

אני חושבת שהשרפרף יצא משגע, גם התוכי חושב ככה וכל פעם הוא בא לנגוס קצת בחוטים ולראות מה אפשר לפרום (ויעידו על כך כל הכריות בסלון שהוא כבר לעס אותן לגמרי).














עוד מעט פורים, מה יהיה?

נשיקות
ותודה על כל התגובות המקסימות שלכם
מקופלת

 

43 תגובות:

יותר מסתם יעל אמר/ה...

הסיפורים - פנינים כתמיד. והשרפרף משגע. לא להאמין שהוא היה בזבל לפני רגע (:

גלית ריזקן אמר/ה...

מהממת !!!
שיהיה לך שבוע מקסים.
גלית.

טושטוש אמר/ה...

איזה קטע- בדיוק אמרתי מה קורה עם מקופלת ונכנסתי לבלוג שלך וראיתי עדכון חדש (אפילו עוד לא הגיע באימייל!! )

ועכשיו לקטע החשוב- את קורעת, מעלפת, תוציאי ספר!!! :)

והשרפרף מקסים

אנונימי אמר/ה...

חייבת לבדוק את העניין הזה: בלי עוזרת, עם ילדים (יותר מאחד, זה בטוח) ויש לך קערת זכוכים מעוצבת עם לימונים על הרצפה על יד השרפרף כמו בז'ורנלים.... זה אמיתי?

מעבר לזה - כייף לקרוא כרגיל

לימור

orly אמר/ה...

פוסט מעולה , השרפרף מקסים !
ניסיתי פעם לסרוג שמיכת ריבועי גראני ,
ישבתי כמה שעות מול המחשב עם הדרכה בשביל ליצור חצי ריבוע...
רק כדי לגלות שעה לאחר מכן שגם טדי (הכלב שלנו)
מאוד אוהב ריבועי גראני וחשב שהריבוע הקטנטן שעמלתי עליו,
הוא בעצם משחק בשבילו...

adi אמר/ה...

כיף לפתוח איתך את הבוקר.... מזדהה עם סיפור העוזרת... מקווה שהחדשה תעשה עבודה טובה.... והשרפרף.... אח... מעלף!

לירון בן דוד אמר/ה...

איזה הזדהות עם העוזרת...אני הודעתי לבעלי שסביר שאתגרש ממנו לפני שאפטר אותה-האיום עבד...
השרפרף מהמם!!! והסיפורים שלך תמיד משאירים טעם של עוד...את צריכה טור בעיתון...שבוע מקסים

pastaeveryday אמר/ה...

את משהו! תמיד כיף לקרוא והשרפרף - עשית לי חשק ללמוד לסרוג!

אנונימי אמר/ה...

לאישה הכי מצחיקה ואמיתית בעולם...
על הבוקר לקרוא אותך בהחלט עושה לי את היום ואת השבוע.
בברכת קראטה ידידותית של חיבוקים...קינשסה

דנא אמר/ה...

אוי! לפטר את העוזרת! לא עושים דברים כאלה! סדנת חינוך לבעל במיידי... איזה כיף על הבוקר לקרוא ולצחוק. ככה אני צריכה להתחיל את היום.

Keshet Zeevy אמר/ה...

איזה ריבוע סרוג מקסים!
והסיפורים שלך מצליחים תמיד להצחיק אותי :-)
אני חייבת להזכר בך כשאני כועסת על הילדים שלי. בכלל, אני חושבת שאת צריכה להעביר סדנאות "הומור בסיטואציות יומיומיות מעצבנות ומטריפות", אני הראשונה שארשם :-)

Ayelet Landau אמר/ה...

טוב, התגלגלתי מצחוק (כמו תמיד!)
תודה רבה שהענקת לי (וליתר קוראותייך/קוראייך) בוקר מחוייך.
שיהיה שבוע נפלא :)

ANAT S אמר/ה...

כמה כייף לפתוח את הבוקר עם הסיפורים החמודים והכל כך מוכרים שלך מהשגרה היומיומית של כולנו.
השרפרף משגע !!!!

אנונימי אמר/ה...

מסכימה עם קשת! הסיפורים שלך תמיד מצליחים להעלות חיוך :)

השרפרף מקסים! יש תמונה איך הוא נראה לפני?

Orli אמר/ה...

איזה כיף לפתוח את השבוע עם פוסט שגורם לי לחשוב ..פיו... להוציא אויר ולהרגע שאני בחברה טובה (שיגרה של שיגעון במשפחות זו שגרה עולמית???)

ליליאת אמר/ה...

השרפשרף משגע וגם את לא רעה בכלל :-)

יפה אמר/ה...

יש רגע קטן של חסד בו אני נהנית לנקות את הבית בתקופת המעבר בין עוזרות(אצלי אלו לרוב עוזרים). כן הוא עבר מזמן, אני בשלב הזעם.
כרגיל הנאה צרופה מקריאת הפוסט שלך. לא זה לא ריכך את הזעם אבל צרת רבים נחמת טפשים.








אפרת אמר/ה...

תענוג לקבל ממך פוסט בראשון בבוקר! ממש ממליצה לך לקנות רובוט שואב כזה - אמנם הוא לא מנקה אסלות אבל הוא לא מנמנם על הספה!
וגם - השרפרף מהמם - וגם - שיהיה שבוע נפלא ::)) xxx

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

איזה כיף לפתוח איתך את הבוקר.
את קורעת אותי מחדש כל פעם , וכל פעם אני גם אומרת את זה, כניראה אני צריכה לחשוב על משהו שנון יותר.
בהצלחה עם העוזרת החדשה, זה באמת חשוב לשפיות הנפשית.

אנונימי אמר/ה...

אם הוא פיטר את העוזרת - שהוא יחליף אותה!! (ובלי נימנומים על הספה במזגן)

ויטרינה אמר/ה...

לקחתי כוס קפה וביסקויט וישבתי כמו תמיד, בשמחה, לקרוא את הפוסט שלך שתמיד מעורר בי פרצי צחוק ולכן , אסור!!! לקרוא אותו כשיש אחרים בבית וזמן הבוקר והקפה אידאלים. ומיד גם מעורר בי תחושה שהנה שכנה שהדשא (בית), שלה נראה בדיוק (כמעט), כמו שלי - וזה בסדר.
מזדהה עם סיפור הועזרת, הצלחת והחוברות - והבן שלי בן השנתיים וחצי עושה כבר חודשים קארטה באויר ואני כבר בחרדות מתי יבוא ויספר שתירגל מעשית על ילד מהגן.... קטעים !
המשיכי לחלוק איתנו את הדשא והבית ואל דאגה עם פורים הוא יגיע וכמו כל שנה הוא יחלוף....נסתדר!
יש לי כבר אחת מארבע - 25% שלושה שבועות לפני זה במגבלות הבסדר - לא?

רחלה אמר/ה...

כבר כמעט התייאשתי, אחרי שלא הגיע כלום לקראת שבת...

איפה, איפה הספר?!?!

אנונימי אמר/ה...

תקשיבי את צריכה לפתח את כישורי הסטנדאפ שלך. הפוסטים שלך קורעים מצחוק!!! באמת!
והשרפרף מקסים! יש לי כזה בבית שאני מתה לעשות איתו משהו ונתת לי רעיון. הבעיה היא שאני לא יודעת לסרוג וכל יום ממש רוצה להתחיל ללמוד.
בכל אופן, תמשיכי עם הכתיבה המקסימה :-)

אנונימי אמר/ה...

יקירתי. שנון וחריף כתמיד.
אני בשביתת ניקיון. מלמדים את ינוקא להיות נקייה ומסודרת, כי עם הגדולים נכשלנו טוטאלית.......
מתה על השרפרפ שלך! ובאמת, איך עם ארבעה ילדים ובלי עוזרת יש לך קערת לימונים מזכוכית על הרצפה?!
הילה

אמא של ניבי אמר/ה...

איזה יופי. מקסים, נפלא ומשעשע.
קערת הלימונים באמת תעלומה.
מי מפטר עוזרת? מחזיקים אותה כמה שנים טובות, למרות שהיא מאחרת, מחפפת ומנמנמת.
פשוט אין ברירה!
הסריגה משגעת ובאמת הגיע הזמן שתעלי קצת עבודות סריגה למען חובבות הסריגה במסרגה אחת.
אם תרצי- יש לי כמה הוראות שזקוקות לפענוח מיידי... :)

פרח46 אמר/ה...

את ממש צריכה להופיע בפסטיבל מספרי סיפורים.
את מצחיקה .

השרפרף הורס. לא להאמין שנזרק לזבל.

ציפי לוין אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך דורית!! הכיסוי לשרפרף משגע, ולא חשוב מה חושבים אלו מהרוורס! המזל שלי הוא שהמטפלת של הילדים החליטה בזמן מסויים שהיא גם מנקה, ואכן השכר שאנו משלמים לה כולל גם את זה, אל דאגה, ומאז הבית נקי כל יום, כי היא שואבת ומסדרת גם לא ביום הניקיון. על זה אני מודה מליון פעם ביום. מאחלת לך מנקה טובה, יעילה ודייקנית. כולן טיפה מחפפות, צריך לקחת את זה בחשבון. שבוע מקסים!

Lital Mordechai אמר/ה...

איזה מקסימה את :)
פשוט כיף לקרוא!
והשרפרף...וואוו מהמם ביופיו!

Big Mook Craft אמר/ה...

שרפרף מהמם ואני בטוחה שלפורים עוד תפתיעי אותנו בקרוב

לימורוש אמר/ה...

את הורסת אותי כל פעם מחדש! את מצחיקה! מצאתי את עצמי בסיטואציה דומה (אפרופו עוזרת), יש לך כשרון כתיבה מיוחד! נצלי אותו!
השרפרף מדהים! לחשוב לפני שנייה הוא יכל להיות בזבל, איזה בזבוז!
אני כבר מחכה לפוסט הבא שלך!

מיכלי אמר/ה...

יורחק התוכי לאלתר מהשרפרף המקסים שלך.
ואני מסכימה עם זו שכתבה למעלה שמי שמפטר את העוזרת צריך להחליף אותה בעצמו, לא בזוגתו...

ליטל אמר/ה...

את כותבת מעט מידי.אני כול כך אוהבת את ההגיגים שלך.מעלים לי חיוך תמידי

limor292 אמר/ה...

נהדרת את, ואולי עם העזרה החדשה יהיה לך יותר זמן לכתוב?
חיים מחוייכים זה תמיד טוב
לימור

יעל.קיפודים אמר/ה...

נפלאות כרגיל - את והכתיבה שלך!
וגם יופי של שרפרף :-)

עדי אמר/ה...

אני ממש מקווה שאצליח להגיב הפעם - כבר כמה פוסטים אני מנסה והכל נמחק לטימיון בלחיצה על הסנד. ררר.
אניווי, כתמיד אני מתעלפת מהכתיבה המענגת שלך. למה את לא כותבת כל יום? זה היה משמח אותי מאוד. הפעוט כבר עולה לכיתה א'??? בדמיוני הוא עוד, ובכן, פעוט. לפחות הוא אוהב משחקים בחוץ, שזה מצוין כי אוויר פתוח מעייף אותם וככה אנחנו אוהבים אותם, ישנים טוב.
יאללה, לוחצת על הסנד. אמאל'ה...

עדי אמר/ה...

יאי!!!

יעל אמר/ה...

חחח... רק שני אנשים שאני לא מכירה... גדולה!

חתולי8 אמר/ה...

מי שמפטר את העוזרת...שינקה בעצמו!
את יודעת מה אני הכי אוהבת? כשיש לך ממתק ואת יודעת שהוא שם, בארון ומחכה לך, ואת לא אוכלת אותו כי את נהנית מזה שהוא שם ושהוא שלך ומתי שיבוא לך תוכלי להתענג עליו? אז ככה הבלוג שלך בשבילי! מרגע שאני מקבלת הודעה שיש פוסט חדש, אני מאושרת ויודעת ששם, במחשב, יש ממתק שמחכה לי , ואני דוחה ודוחה את הקריאה, כדי שלא יגמר....
תודה יקרה שלי על עוד פוסט משובח ומצחיק!
אוהבתותך וזהו!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כולי תקוה שהעוזרת הגיעה וסייעה לך בניקוי הבית.
זאת משימה בלתי אפשרית לאשה בעלת תעסוקות כה רבות וילדים, שיהיו בריאים.
קראתי ונהנתי לשמוע על נכדי המקסימים ופעלוליהם.
וסריגת הכיסוי מקסים. כל הכבוד לך מותק.
נשיקות........אמא

סאלי קוגן אמר/ה...

הפלת אותי מצחוק : ) קודם כל לבעלך - מיש שמפטר את העוזרת מנקה במקומה !
אין אליך, בכל פעם את מצליחה להצחיק אותי והיום שלי כבר נהיה יותר טוב , תכתבי יותר ...
והשרפרף... מהמם !

נעמה אמר/ה...

א-לו-אים! איזה דבר יפה השרפרף הזה!

שולי חיפושולי אמר/ה...

את... את משהו מיוחד את!!! המערכונים שלך כל כך מצחיקים וכל כך מציאותיים שאני זוללת {אומנם באיחור} בשקיקה את הרשומות שלך!!!
מקווה שהסתדר העניין עם המנקה.
והשרפרף - מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!
שולי

gonnabe40 אמר/ה...

כרגיל את מצחיקה אותי...בעיקר הקטע שבו הפעוט (שהוא בגיל של שחר שלי... שגם הוא יעלה בשנה הבאה לא') אומר שהלימוד מבזבז לו את הזמן חצר. כמה פשוט ונכון זה בגילו, ובינינו- הוא גם צודק, לא?.. :)