יום שני, 11 במרץ 2013

מלשנים

יכול להיות שיהיו בבית שיבעה סוגי קורנפלקס, מאוד יכול להיות שילד אחד קטן  לא יצליח בשום פנים ואופן לבחור בבוקר את הסוג האהוב עליו.
ואז הוא מתחיל לבלבל את המוח ולשכב על הכסא שלו שבפינת האוכל מקופל כולו כמו חילזון קטן ובסופו של דבר לבחור איזה סוג שקנינו לפני כמה חודשים במיוחד לאירוח של ילדה שלא אוכלת גלוטן ומאז נותר מיותם ושכוח בארון.

ואותו אחד שבילבל את המוח יושב ומסתכל בעניין רב בצלחת שלו ואז צועק לאבא שלו באושר: "אבא, אבא, תיראה..." וכשאבא בא הוא מוצא תולעת קטנה ולבנה מתנועעת על אחד מכדורי הקורנפלקס ומיד כל האחרים צועקים: "איכסס" ובודקים את הקורנפלקס שלהם לוודא שאין שם משהו קטן ובשרי (זה מלא חלבון בסך הכל...כך שזאת ארוחת בוקר בריאה ומזינה).

ולמחרת זה יום שישי בבוקר ואני אמורה לדעת איזה סוג כל ילד אוהב, אבל אף פעם אני לא יודעת כי הם כל פעם משנים וגם עובר שבוע שלם ואני שוכחת...
אז אני מוזגת לכולם ורק אותו אחד שבילבל את המוח אתמול (וגם היום) לא אוכל בכלל ושוכב מקופל על הכסא שלו כמו חלזון קטן וכשאני שואלת אותו למה הוא לא אוכל הוא אומר לי בתוכחה : "אבא שם לי זחל...".
"אני באמת מצטערת שהבוקר אין לי זחל לשים לך בצלחת" אני אומרת לקטן הזה "אבל היום יש קורנפלקס רגיל, אז תאכל מהר ונלך לגן".

♥   __      ___ ♥   __      ___ ♥   __   ___♥   __   ___♥   __   ___ ♥   __   ___ ♥


בשבוע שעבר טס בעלי לקוריאה (הדרומית, למרות שבאמת, מן הראוי היה שהיו שולחים אותו לצפונית).
כמו תמיד בזמנים כאלה, הילדים היו עסוקים בלעשות בית ספר לאמא שלהם.

זה התחיל בדיוק כמו בפיסקה הקודמת, עד שכבר הצלחתי במאמצים רבים להעיר את כולם בבוקר ולהגיע למצב שארבעתם יושבים ליד השולחן חצי מעולפים ואמא שלהם מציעה להם מיני מזונות וקורנפלקס, אז קטן אחד לא מצליח לבחור וכל סוג שאני מציעה לו הוא צורח "לאאאאא" בקול גדול (להציע לו זחל אתם אומרים? קצת ירדנו מהעניין אחרי שמצאנו בחוץ זחל שמן וצמרירי במיוחד ואני הצעתי אותו לקטנצ'יק והוא נסוג אחורה בפחד... רק בארוחת בוקר על אמא שלו הוא גיבור גדול...).

ואחרי כל צרחה כזאת הבת שלי אומרת לי בקוצר רוח: "נו, אמא, תעיפי אותו כבר לעונש, אבא לא היה מוותר לו... "
אבל אם אני מעיפה אותו לעונש זה אומר שהוא עולה לחדר שלו זועף ועצבני כולו וכבר לא אוכל ולא נועל נעליים ולא רוצה לצחצח שיניים וכולו בכיות ועצבויות וככה הוא הולך לגן...

 ואחרי שעברנו על כל סוגי הקורנפלקס ומתוך ייאוש אפילו כבר הצעתי לו סנדביץ' שהכנתי לאחד הילדים לבית ספר, הוא מתרצה ויושב לאכול ומעכב את כולנו (וכל דקה חשובה לגמרי).

ועושה לי את אותו סיפור בדיוק גם בארוחת הערב
ולא רוצה להתקלח ולא רוצה לצחצח שיניים ולא רוצה...

בתום שבוע שלם כזה של אי רצון חוזר בעלי הביתה עייף מאוד.
אחת הסיבות לכך שהוא עייף מאוד היא שערב לפני הטיסה הם יצאו למסעדה קוריאנית ואכלו אוכל קוריאני ושתו שם משקה קוריאני כמיטב המסורת המקומית ואז השתכרו עד מוות (מהמשקה הקוריאני שהמסורת שלו בעצם אומרת: "הרבה") בעודם עוטים את חליפות העסקים המחויטות שלהם.

(וכשהם היו מבושמים לחלוטין, הם שאלו את המלצרית הקוריאנית במי מכולם היא היתה בוחרת, והמלצרית הקוריאנית הצביעה על אחד...בעלי).
ולכן למרות עייפותו כי רבה, הוא מאוד מרוצה (מעצמו), אבל כל דקה הוא חייב לספר לי כמה הוא עייף...

-----מיד אני מתייעצת עם אחותי בנוגע לחוק חדש שכדאי לחוקק בבית (כן, לפעמים גם המחוקק מתייעץ עם מומחה חיצוני, לא תמיד המומחה החיצוני מעריך את המחוקק כפי שהיה ראוי, לפעמים אותו גורם חיצוני מתקשר אל המחוקק וקורא לו בשמות שרובם מבוססים על השורש ק.ק.ה, שזה לא ראוי מפאת כבודו של המחוקק...לפחות בעיני עצמו...)

החוק אומר שאדם שנשלח לחו"ל לצרכי עבודתו (או כל צורך אחר כולל חופשה) ושהה שם מספר ימים תוך לינה במלון מקסים וארוחות במסעדות (כולל שתיה חריפה ומלצרית קוריאנית) לא יחזור הביתה ויגיד פעם בדקה את המילה: "ג'ט- לג" (או כל תרגום שלה בעברית)---

אחרי חיבוקים ונשיקות הוא שואל "איך היה?", והבן הגדול שלי אומר לו במלשנות מהסוג הבזוי ביותר:  "אמא ויתרה לקטנים ונתנה להם כל מה שהם רצו, היא לא חינכה אותם בכלל" ואני סתם עומדת שם (דמות לא חינוכית בעליל) ומתלבטת מה להגיד, ובסוף אני (נאלצת) להלשין עליו בחזרה ואני אומרת: "הוא (הבן הגדול) קיבל 10 במבחן בערבית" (שזה עשוי להישמע חיובי אבל זה 10 מתוך 100... )

ובעלי מסתכל על כולנו במורת רוח גדולה ואומר: "אני רואה שיש לי הרבה עבודה לעשות פה בבית"

ולמחרת בבוקר הוא מעיר את כולם והקטנצ'יק יורד לסלון ומפזר מלא צעצועים וכשבעלי אומר לו לאסוף, הקטנצ'יק אומר לו: "לא!!!  אבא (יאסוף)" ובעלי טוען שכל ההתנהגות הזאת היא תוצאה ישירה של השבוע החינוכי שלי.

יומיים אחרי שובו מהנסיעה הזאת אנחנו מכינים קפה ובעלי אומר לי (אבל הוא אומר את המילים האלה ממש ממש מהר, מהפחד כפי הנראה): "יש לי נסיעה ארוכה לארצות הברית, אני ממריא במוצאי שבת"
ושנינו מסתכלים אחד על השני והוא חושב לעצמו שייקח לו אחר כך איזה חודש לעשות בקרת נזקים ותיקונם, ואני חושבת לעצמי רק: "שיט, שיט, שיט".
 ♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥

לא רק בעלי היה בגילופין...גם אני ואפילו הרבה:




















שיהיה לנו המשך שבוע מופלא
נשיקות, 
מקופלת

44 תגובות:

ימה אמר/ה...

מכרה את ההודעה על נסיעות שנופלות עלייך משום מקום... החותמות מדהימות !!

אנונימי אמר/ה...

את גורמת לחיים שלי להיראות רגועים על גבול המשעממים במיוחד (ויש לי שלושה קטקטים בני חמש ומטה, כן?)
עם כל הבלגן, הנסיעות לחו"ל ותקריות הקורנפלקס - את עדיין גורמת לזה להישמע אטרקטיבי לגמרי! החותמות הורסות, אהבתי מאוד את האחרונה.
המשך שבוע מוצלח (ורגוע)
סנטה

ליאת הדס אמר/ה...

ולא חשבת לגלות לנו איך את עושה אותן.....?! או שרק אני מפגרת כאן בחומר...
בעיניי את רעיה למופת. אולי שווה לבדוק סדרת חינוך דווקא לבעל :-)

מיכליקה אמר/ה...

את נהדרת.. וכל הכבוד על הרוח הטובה. אני אחרי חודש מילואים (שלו) - וטוב לא יצא מזה.. החותמות יפהפיות, ובתור חדשה.. איך?

ליטל אמר/ה...

את ענקית כרגיל

Iris אמר/ה...

את כל כך מצחיקה וכשרונית. שמחה שנפגשנו ועכשיו אני מחברת פנים לטקסט והכל נראה לי יותר מוחשי, כמו סיטקום מוצלח. ברור שיום אחד עוד יפנו אליך לתסריט:)

miss pudding אמר/ה...

את מצחיקה ומשעשעת! עד דמעות! קראתי והתענגתי. את צריכה להפוך את כל הפוסטים לספר ואולי גם להפוך לסידרה כי הכל כל כך נכון וכל כך מצחיק.

גלית ריזקן אמר/ה...

חשבת פעם לכתוב סיטקום לטלוויזיה? לדעתי יתחילו לדקלם את הדברים שלך מאד מהר, והתכנית תהפוך לקאלט.

וכרגיל הכל מקסים מקסים.
בהצלחה עם הנסיעה הבאה של הבעל. חשבת אולי לצרף אל הנסיעה הזו גם את הילדים?
:)

מירי אמר/ה...

מצחיק ומשעשע - אני מזדהה איתך לחלוטין (בעיקר בחלק של "מה נאכל היום לארוחת בוקר" בגזרת בן ה-3)

Ayelet Landau אמר/ה...

זחלים + מלצריות קוריאניות + שיט! שיט! שיט! = ככה אני אוהבת! (כמו תמיד...)
פוסט נהדר (כרגיל). קורע מצחוק (כרגיל). והחותמות מקסימות (כרגיל).
תודה :)

Keren אמר/ה...

אאוצ' - לא יפה לעשות ככה לאשה שכל רגע אמורה ללדת. לא יודעת אם הבטן כואבת מצחוק או מציר.
ואוי - כמה כל זה מוכר. ראשית הקורנפלקס - איך אני אמורה לזכור אם הם רוצים כריות וניל או ש "וניל זה מגעיל אמא - אני אוהב רק נוגט" ולמה בכלל זה אמור להזיז לי? ולמה תמיד משאירים כריות ספוגות חלב בכיור וזה נדבק להכל??? ולמה לוקח חמש דקות לנעול נעליים עם סקוצ'ים?????

ולמה בעוד חודש וקצת (אחרי שכבר סוף סוף יצא בטוח התינוק) הוא יסע לשבועיים וחצי לארהב ולפני זה בדיוק יהיו לו מילואים שהוא "נורא מנסה לצאת מהם" ואחרי זה "קחי בחשבון שאני אהיה כונן כל יום"???
ולמה כשהוא מוציא אותם פעם ב .... ביום ששי בבוקר במקומי, אז אני מגחכת לי במיטה כשאני שומעת שהם עושים לו אותו דבר שהם עושים לי כל יום???

והחותמות מדהימות - מהר מהר תזמיני מלא חומרי יצירה מאמריקה - שיצא מזה משהו טוב!!!

ורד והדס אמר/ה...

אני מלאה בהערצה. קוראת ורואה את הסרט של החוויות שלך. את חייבת לאגד את הפוסטים בספר. יהיה להיט.
והחותמות מלאות הכשרון שלך, מקסימות.

לא דיברנו עוד על עגבניה אמר/ה...

אויש הינשופים, הינשופים!

וכל הכבוד על השבוע, תנשמי עמוק עמוק!

חתולי8 אמר/ה...

ושלי, ושלי??? איפה החותמות שלי?
את נהדרת! כל הכבוד שהחזקת מעמד ואני בטוחה שגם הנסיעה הבאה תהיה קטנה עליך! ואני גם מציעה שכשהוא יחזור, קחי חברה, סעו לכמה ימים ותשאירי אותו לחנך.....
אחלה פוסט! כרגיל!
נשיבוקים מותק♥

אפרת אמר/ה...

איזה סוף דרמטי!!
פוסט מעולה!
- - -
והחותמות כל כך יפות - אני חייבת לחשוב על איזו חותמת אני מזמינה לעצמי :)
- - -
שולחת לך נשיקות!

שרון רותם אמר/ה...

מחכה לפוסטים המעולים שתניב הנסיעה הבאה :-)

קרן (פרפרים) אמר/ה...

נראה לי שהבקרים שלי מעצבנים לא פחות, אבל משום מה מהבקרים שלך אני צוחקת ומשלי ממש לא... תעלומה!
מתה על החותמות שלך - אהבתי במיוחד את זו של הילדים - אלופה!

עדי אמר/ה...

הבנתי למה הפוסטים שלך קורעים כ"כ. זה אצל כולם אותו דבר, כולל חו"לים, בעלים ודילמות קיומיות בענייני קורנפלקס. את גדולה!

קואלה22 אמר/ה...

את מוזמנת כל הזמן להיות כך בגילופין - הנאה צרופה לנו!
אחלה פוסט קורע כרגיל... :)

שרון אמר/ה...

איזה כייף לפתוח את הבוקר בקול צחוק המלווה כרגיל את קריאת הפוסטים שלך.תודה רבה
ובל נשכח את החותמות המקסימות:)

דנא אמר/ה...

בגילופין זה מדהים! בגילופין זה ה-פתרון! הצחקת אותי על הבוקר איזה כיף.

טליה אמר/ה...

תודה שתיזמנת לי פוסט ליומהולדת !! מקסימה!!

ליליאת אמר/ה...

איך כל פעם את מצחיקה אותי מחדש.
את נהדרת והחותמות שלך מהממות שאין לתאר

רק בשמחה אמר/ה...

אוי, את פשוט קורעת.
חותמות מקסימות ביותר.

לימונדה אמר/ה...

למי יש זמן לארוחת בוקר ??? נס קפה/שוקו/תה עם עוגיה ולעוף לבי"ס ולגן.

וזחל בקורנפלקס???? אוי ואבוי....

אנונימי אמר/ה...

מלכה מלכה! הכתיבה שלך מעולה!

אנונימי אמר/ה...

מוכר לי ברגע שהאבא נוסע לחו"ל או למילואים המיטה מתמלאת 3 ילדים ונהיה בלגן ובסוף כמובן שאני אשמה שלא הייתי מספיק קשוחה ולוקח לכולם עוד שבוע להתאפס, כל הכבוד שיש לך זמן לכל הדברים המקסימים האלה!!! כיף לשמוע שלכולם יש את אותם שטויות :)

pichifkes.com אמר/ה...

מזדהה... האיש במילואים לשלושה שבועות. חזקי ואמצי. אחותך לצרה.

עינת אמר/ה...

מפחדת מהיום שההוא יגיד שהוא צריך ליסוע... לא פשוט... שרדתי בפעם הקודמת בקושי יומיים ומאז כל פעם שהוא נוסע- אני מצטרפת, אין ברירה... :)

caspit אמר/ה...

את משו משו ::))) אצלי דווקא אין בעיה כזאת - הילדים מוכנים לאכול סוג אחד ויחיד של קורנפלקס, דווקא את הפשוט חסר הסוכר!!! מדהים, אני יודעת... את אמנית בכתיבה ואומנית בגילוף, איזה דיוק ואיזו מורכבות, הוקסמתי!!!

yael yaniv אמר/ה...

החותמות שלך מדהימות וכ"כ ממתוקות וכבר נמאס לך אולי לשמוע אבל את מצחיקנית בכל רמ"ח אברייך - גניאלה לונדון דקל....WATCH OUT

יעל אמר/ה...

החותמות מהממות!!
וטוב שיש מבוגר אחראי בבית שיעשה מדי פעם בקרת נזקים (כמובן כאשר הוא לא עייף/בהאנג אובר/בג'ט לג...)
נשיקות!
נ.ב.
מצאת משהו בפידברנר..?

לימורוש אמר/ה...

במה להתחיל? בפוסט הענקי? בצחקוקים שליוו אותי בזמן הקריאה? בהשתקפות במראה? או שאתחיל בחותמות המדהימות שלך?

מה את אומרת?

craftifairy אמר/ה...

ואוו, איך את עומדת בזה, כל הנסיעות האלה, נורא. באמת.
מזל שאת תמיד יכול לגלף חותמות:) הן נפלאות:)
נשיקות.

פרח46 אמר/ה...

מצידי תשארי בגילופין כל הזמן.
התוצאות - מהממות.
מעניין שאצלך השגרה נשמעת מחוייכת.
מאחלת המון חיוכים. כנראה שזו הדרך לשרוד.

orly אמר/ה...

את כותבת מדהים,
והחותמות מושלמות !
פוסט מקסים כמו תמיד !
:-)

Lital Mordechai אמר/ה...

מה נותר לומר חוץ מ...
הכנת את הרשימת קניות לארה"ב????

Yifat אמר/ה...

תודה רבה על עוד פוסט מצחיק שעוזר להתחיל את היום בשעה מופרכת לחלוטין - תרומתו של התינוק.

אמא ברשת אמר/ה...

מעולה כתמיד, ועם החיוך עוררת בי סוג של עייפות ועצבות על זה שאנחנו תמיד צריכות בסוף לאסוף את עצמינו ולהיות המבוגר האחראי...(שזה כנראה מה שאני מרגישה בימים אלה)
הינשופים פשוט מעלפים. כמה בכלל עולה להזמין אצלך חותמת? (שאלה שאני בטח צריכה לשאול בפרטי?).

יעל.קיפודים אמר/ה...

הפסקה הראשונה של הפוסט הזה ממש פיוטית!
(לא חסר שום דבר לכל השאר המופלא, המשעשע, אך גם מעורר קצת אמפתיה ורחמים :-))
את מדהימה!
גילופין-גילופין, הקבלה הורסת... והתוצאות המגולפות גם!

ציפי לוין אמר/ה...

דורית אני מעריצה אותך, את מסכימה לכל הנסיעות.....בנסיעה האחרונה של בעלי הערתי את הילדים בבוקר, ואמרתי להם שהם אחראים לעצמם, ומצידי הם ילכו לבית הספר עם פיג'מה ולא נקיים. זה עבד!! הם גם אכלו, את אחד מ-2 הקורנפלקסים, לא קונה יותר, הם התרגלו!! אולי כי יש לי 2 זה מצליח לי....אבל אני יודעת שהייתי משתגעת עם נסיעות רבות וארוכות. אז-יישר כוח, וכוח סבל כמובן! החותמות כרגיל, נפלאות!! וחג פסח שמח, טעים, ושמח!

Chen Eytan אמר/ה...

הוצאת לי את המילים מהפה (הוא גם ככה כבר היה פתוח מתדהמה על החותמות המקסימות האלה).
מצטרפת לבקשת תדריך ליצירת החותמות. או לפחות טיפ.

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

וואי זה קשה כשהבעל במילואים, אבל נראה לי שיש לך מילואים כל השנה.
החותמות שלך מהממות, אני צריכה גם אחת כזאת מתישהו.

עדי אמר/ה...

את קדושה. וטוב שזה לארה"ב, כי משם הוא יוכל להביא לך מתנה ענקית, משהו שאולי יתקרב לקרסולי מה שהוא צריך להעניק לך, האישה שמעניקה לו את החופש לנסוע.