יום שני, 17 באוגוסט 2009

זה יגמר בסוף?

השבועיים האחרונים של אוגוסט מאוד מזכירים לי את השבועיים האחרונים של החודש התשיעי, כל יום נמשך שנה, את סופרת את הדקות וכלום לא קורה, מדי פעם את מרגישה שזה הסוף, כולם אומרים לך שתיכף זה נגמר, נסיון העבר אומר לך שתיכף זה נגמר, ילדייך מוכיחים לך שהיה לזה סוף, הם נולדו מתי שהוא, אבל בסתר ליבך, את יודעת שזהו זה, זה לנצח, זה המראה שלך ואיתו את צריכה לחיות מעכשיו, להשלים עם הכדורגל הזה שגידלת לך מקדימה, עם העובדה שציצייך פורצים מגרונך , שכפות ידייך מזכירות את אלה של גודזילה, שאפך הפחוס והשמנמן ילווה אותך בשנות הפנסיה שלך, את פשוט מתחילה להכין את עצמך לגרוע מכל, לחיות עם זה..

זה בדיוק מה שקורה בסוף החופש הגדול, את מתחילה להשלים עם זה שילדייך לנצח ינהגו כחיות פרא, שתלכי לישון והפעוט ינשק אותך נשיקת לילה טוב ויהדק היטב את השמיכה סביבך, שילדייך הגדולים ירכשו השכלה מהמורה החביבה עליהם, "האנה מונטנה" (אם אתם לא מכירים, אל דאגה, לא הפסדתם כלום...), שהרצפה של ביתך תהפוך אפורה ודביקה (בערך אותו צבע שעוטה הפעוט במשך חודשיים שלמים), שאימך תתחיל להגיע מספר פעמים בשבוע כדי שתוכלי ללכת לפעמים לעבודה, את משלימה עם העובדה שאין פירור צ'יפס , המבורגר או בדל גלידה שמצא את דרכו לפח הקרוב (אלא אם כן את קוראת לפח הקרוב, "הקיבה שלי").

אנחנו נמצאים בדיוק במצב הזה, אומרים שיש לזה סוף, נסיון העבר מראה שזה נגמר מתי שהוא, אבל אני ממש לא בטוחה בזה, אני מאושרת עם כל יום שעובר וילדיי בוכים עם כל יום שעובר.

עכשיו, אחרי שהבהרתי את המצב לאשורו (כי זה קורה רק לי, אני יודעת את זה...) אתן בטח רוצות לדעת איך הייתה המסיבה שערכה המטפלת ואיך לעזאזל הכנתי את הפנים לבבושקות, ובכן, המסיבה הייתה בסדר, שרדתי כפי שאתן יכולות לראות, המטפלת התרגשה מאוד ונשאה מילות פרידה, האמא שהכתירה את עצמה לנשיאת ועד ההורים התרגשה מאוד ונשאה מילות פרידה (הילדים שלה אצל המטפלת חודשיים) והכינה לה מתנה בשם כל האמהות שקנו ביחד מתנה ,עציץ פלסטיק ובתוכו היו נעוצים פרחי קרפ אדומים וסגולים עם תמונות הילדים שאמהותיהן שילמו.

אני ועוד שתי אמהות מבריזניות נתנו מתנה בנפרד וילדינו לא זכו שפניהם יודבקו על פרח קרפ.

הילדים רצו בדשא וזרקו פיסות בורקס על העוברים ושבים, ההורים ישבו בדשא, לעסו בורקס ונעצו זה בזה מבטים נבוכים (כי בעצם, אנחנו לא מכירים זה את זה), לאחר שעה וחצי חזרנו הביתה שבעים ומתגרדים (מהדשא).

את הפנים של הבבושקה הדפסתי על פיסת בד, קודם עיצבתי אותן במחשב בגודל ובצבע שרציתי ואז הדפסתי אותן בדיוק לפי ההוראות של מאמא מיסיסיפי בקישור הזה, אני מודה שויתרתי על הקטע של החומץ אבל אם מתכוונים להרטיב את הבד, בהחלט רצוי לא לדלג על השלב הזה, השתמשתי בבד כותנה לבן דקיק וההדפסה יצאה מצוינת, גם למדפסת שלום, תודה למאמא מיסיסיפי על הסדנא המצוינת בקומונה המתוקה "תפירת בובות והכנת צעצועים".


מאחר והתלהבתי מאוד מכל נושא הבבושקות (טוב, כאילו התחלתי עכשיו להתלהב מכל נושא הבבושקות, כאילו אני לא מתלהבת מהן כבר כמה שנים..), הכנתי גם שתי תמונות מבד בתוך מסגרות עץ בדיוק באותה הטכניקה.














































אומרים שזה יגמר בסוף,


נשיקות,

מקופלת


18 תגובות:

חגית אמר/ה...

מקסימות, איך לא :-)

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

איך אני שמחה שחזרת הביתה בשלום כבר התחלתי לדאוג כשלא שמענו ממך :-) תחי האסרטיביות!
יפה לך בבבושקות!

אנונימי אמר/ה...

אני גאה בך שעמדת בלחץ "ועד האמהות המושלמות".
מתנות מקסימות הכנת. :)

gallish אמר/ה...

יודעת שעכשיו זה לא נראה ככה (גם כאן :-)), אבל הוא ייגמר מתישהו. בקרוב. מבטיחה!!

הבבושקות מדהימות! ושמחה ששרדת את המסיבה, כל הכבוד על האסרטיביות (אני כבר מזמן הייתי מתקפלת...)

מהנדסת מאורות אמר/ה...

או בטח, ברור שזה יגמר.
יש לי ארבעה -
שתיים גדולות, ישנות עד הצהריים וערות עד הבוקר
אחד בן 7 - שכלואה בו כל כך הרבה אנרגיה שאפשר להאיר איתה את רמת גן,
ואחת בת שלוש וחצי שלא מבינה למה לא הולכים לגן.
בשבוע הבא אנחנו בחופש, ואז, לסיום סיומת, יש עוד יומיים לא ברורים שבהם הם יחסלו סופית אחד את השני.
חזקי ואמצי,
בסוף כולם יוצאים (גם אם זה בשבוע 42 :)

אנונימי אמר/ה...

כמה התחברתי להשוואה לחודש 9.....
צודקת לחלוטין

ושמחתי לעידכון המרנין על המסיבה

אבל העיקר התמונות מתוקות להפליא!!!
נילקי

Du Gurit אמר/ה...

המסגרות מקסימות!!

מזדהה עם מצבך, מחכה שיגמר כבר! (ולו רק כדי שהצווחות של הקטנה יפחתו בחצי - חצי היום שהבכור ישהה במסגרת החינוכית!)
תחזיקי מעמד!!

adi אמר/ה...

ייגמר בסוף... האחד בספטמבר מעבר לפינה (אומרת זאת שהולכת להישאר עם תינוק וילדה בת שנתיים גם השנה בבית...) אבל הבבושקות האלה פשוט נפלאות.

הגריטה אמר/ה...

הבבושקות מקסימות!
והי- שכחת את הרגליים הנפוחות! בדיוק אתמול הסתכלתי לעצמי על הכפות רגליים, והתמלאתי אושר כשראיתי את העצמות בקרסוליים, את הרווחים בין האצבעות... מי היה מאמין שדבר כזה יעשה אותי מאושרת? :-)

Inbari אמר/ה...

עדיף סקראפ על קרפ!
אני בטוחה שגם הפעוט יחיה את חייו בביטחה רבה יותר, ביודעו שפניו אינן מתנוססות מעל חתיכת קרפ בצבע אדום וסגול.. איחס! מה זה? :-)
הבבושקות שלך מתוקות לאללה, הרבה יותר מחתיכת במבה ששוכבת מתחת לספה כבר חודשיים, וכן - את היחידה שמחכה שהחופש (או ההריון) שלה ייגמר... כולנו פשוט נהנות מזה בצורה יוצאת דופן - הכחשה!
אני, למשל, החלטתי כבר לפני שבועיים שאני רוצה להכין קופסאות בד כמו שאת הכנת פעם, והנה - עברו שבועיים ומה קרה מאז? כלום!
אבל אני בהכחשה, וגם בהריון, אז אני לא צריכה להתנצל בפני אף-אחד, במיוחד מכיוון שעם הטמטמת הנוכחית אני לא זוכרת בפני מי להתנצל... :-)
אבל מאוד שמחתי להתעדכן בבלוג שלך, ועכשיו אני צריכה לחכות בסבלנות לפוסט הבא... אוף, טוב, נו, סבלנות היא מילת המפתח פה.. אני אלך לחפש קצת באיביי אם יש.. :-)
ענבר.

עדי 26 אמר/ה...

כל מילה בסלע..גם לגבי הריון וגם לגבי החופש..ואני ממרום שבוע 28 אומרת לכן- בנות, חלאס עם לעשות ילדים בחורף..כן, אני יודעת שקר ומתכרבלים וגו'..אבל אחרי זה אנחנו צריכות לסחוב את זה בקיץ (אני חכמה גדולה בלהשיא עצות כי אני כבר סוחבת הריון שני בחודשים המהבילים האלה, אז תקשיבו לבעת נסיון!!) אחלה פוסט והמשך הישרדות נעימה...עוד 13 יום למנאייק

בתיה בר און אמר/ה...

LOL, מה ל'שות, הצרות של האחת זה ההנאה של האחרות. מזל שגם אצל אמהות לא חברתיות החופש בסוף נגמר וסופסוף יש חופש גמור ללכת לעבודה. (אמרה בתיה, מורה בחופשה).

יופי של בבושקות
בתיה

לירון בן דוד אמר/ה...

שמחה ששרדת את מסיבת הבורקס, הבבושקות מהממות וזה אחלה רעיון להדפיס את פניהן

מיכליקה אמר/ה...

יש את זן ההורים האלו שחושבים שלתת למורות תמונה של מחמלן הפרטי הוא שוס ענקי, אני פשוט יודעת שאם הייתי גננת והייתי מקבלת עשרים תמונות בסוף כל שנה, לא נעים לי בכלל להגיד לאן הן היו עושות את דרכן...
בכל אופן, חייבת גם להתפאר בעובדה שאצלנו החופש התחיל בשניים עשר ליוני ויגמר בשמיני לספמבר ואני איתם לבד כל החופש.
אהההההההההההה! (רצה ברחבי הבית, מנפנפת בידיים ותולשת את השיער לחילופין).

ayelet אמר/ה...

הבבושקות נהדרות!
איילת

אנונימי אמר/ה...

הבבושקות יפהפיות ביותר.

אני דווקא משתוקקת שאוגוסט לא יגמר לעולם, כי לוקח לי להגיע לעבודה רק 20 דקות במקום שעה וחצי, בגלל שכולם בבית משתגעים מהילדים ומהחופש....

הא- וגם מצאתי סידור לילדים- אולי זה מה שמסייע לי לצלוח את החודש?....
HILA696

אנונימי אמר/ה...

שכחת את הדבר בכי מעצבן- האבא שעושה בינתיים חיים בעבודה ובערב בא לתרום את חלקו בפרצוף משתתף...

ArtNevet אמר/ה...

איזה יופי,
אני חושבת מחשבה עד שאני מצליחה להביע משהו ממנה

את באותו זמן חושבת את אותה מחשבה,אבל
מנסחת אותה כל כך רהוט ושנון.

המטריושקות מקסימות.