האם אני אמא מביכה?

נגיד שהבן הגדול שלי מגיע הביתה עם שני חברים, שלושתם עומדים (מצחינים נואשות) בכניסה לבית.
ואז הוא מבקש 100 שקל כדי ללכת לסרט עם החברים שלו.
מה, זה מביך אם אני אומרת לו בדיסקרטיות ללכת לשים דיאודורנט ולהחליף חולצה? (אוף, מה, חייבים להגיד את האמת בבלוג? טוב, אז אני צועקת לו את זה מקצה המדרגות...אז מה?) ואז הוא הולך ושם דיאודורנט ומחליף חולצה ושלושתם הולכים לסרט ורק שניים מהם נותרו מצחינים, לא עשיתי את העולם טוב יותר?

או נגיד כשבאה החברה הכי טובה של הבת שלי כדי להסתגר איתה בחדר ולעשות כל מיני דברים שכוללים ריקודים, שירים ופייסבוק, מיד אני תוקעת לה בידיים את התינוק ואומרת לה: "יא, איך הוא התגעגע אלייך...אין לך מושג..." ואז אני מכניסה את שלושתם לחדר וסוגרת אחריהם את הדלת... מה, זה מביך?

או נגיד כשאני באה להוציא את הפעוט מהגן, ומיד כשאני פותחת את הדלת של הגן, רצים אלי כמה זאטוטים זבי חוטם ואומרים לי: "הבן שלך עושה קקי בשירותים...והוא ביקש שתבואי  לנגב לו....", אז אחרי שאני מנגבת לו אני מתחילה קצת לתחקר את הילדים מי מנגב להם אחרי שהם עושים.  מה, זה מביך? (כי זאת סוגייה חשובה, הילד יושב בשירותים אבל הגננת לא במצב של תזוזה לכיוונו, היא עסוקה עם עוד עשרות ילדים...אז, כאילו...מי אמור לנגב לו?).

או נגיד כשאני באה להוציא את התינוק מהגן שלו, ובשניה שהוא קולט אותי במקום לרוץ בצעקות שמחה "אמא אמא", הוא מתחיל לרוץ במעגלים בגן ומסרב לחזור הביתה (או לעזוב את הצעצוע שהוא מחזיק ביד) ואז אני צריכה לתפוס אותו (בכוח יחסי) ולקחת אותו הביתה תוך הבטחות ושיחודים לממתק, מה, זה מביך? (כן, זה מביך...זה הוא שעושה את הפאדיחות פה... הילד המביך והלא מתחשב הזה....).

או נגיד שאנחנו בבריכה במלון באילת, וכל הזמן אני מכריחה את כולם להתמרח ולשים כובע...ואז רצה אחריהם עם הבקבוק מים אפילו שחלקם ממש ממש חמורים גדולים...זה מביך? (ובסוף מי נשרף בכתפיים וחוטף כאב ראש מרוב ריצות בחום אחרי אנשים ויוצא שהוא לא שותה מספיק? ברור שאני...).

או נגיד שהבן הגדול שלי מביא את החברה הראשונה שלו אלינו הביתה*
*או קיי, זה דורש הרחבה קטנה..או גדולה...
לפני איזה שבועיים הבן הגדול שלי הודיע לנו שהוא מאוד מתלבט כי יש ילדה בכיתה שלו שמוצאת קצת חן בעיניו וכבר המון זמן שהיא מתכתבת איתו בפייסבוק ובאה ועומדת לידו וליד חבורת החברים שלו בהפסקות (אבל איך היא לא מתה מהריח?) וחברים שלו מאוד לוחצים עליו לבקש ממנה חברות אבל הוא לא בטוח לגמרי וכל השבוע הוא לא רגוע ולא מרוכז בלימודים ולא יודע מה לעשות...
אבא שלו ואנכי חשבנו מספר דקות על הסוגיה ומיד נתנו לו שתי עצות סותרות המשקפות כל אחת מהן את תפיסת עולמו של המייעץ.
אני, כראוי לאמא פולניה טובה, ייעצתי לו לרדת מכל העסק, בעיקר הושפעתי מהמילים "לא מרוכז בלימודים", "מה אתה צריך את זה?", אמרתי לו, "קודם תהיה בטוח ואחר כך תחליט..."

בעלי לעומת זאת, אמר לו, "תשמע, זה רעיון לא רע... זה ייתן לך קצת כישורים חברתיים עם בנות, תראה מה זה חברה, איך זה לדבר עם בת (שהיא לא אחותך), ואז, כשתגיע האחת שתסובב לך את הראש, לא תעמוד מהצד ותהסס אם לפנות אליה כמו איזה טמבל.

(ואז עולה לבעלי המבט המצועף הזה בעיניים) והוא אומר לבן שלי: "לא כמוני, שממש לא ידעתי איך לדבר עם בנות והייתי כל כך צעיר וכל כך יפה... ואז באה אמא שלך וקטפה אותי...פשוט קטפה אותי.......(ובשלב הזה הוא חוטף כאפה קטנה בראש כדי להזכיר לו שלא מדובר בו, אלא בבן שלו).
וכמובן שהבן שלי מעדיף את העצה של אבא שלו (מה היה רע בעצה שלי? באמת...מה הוא צריך את כל זה....)

ושוב חזרנו לעסקי הפדיחה, ואז הוא מביא אותה הבייתה ואנחנו יושבים יחד בסלון ואני לא יכולה להתאפק ומתחילה לתחקר אותה על איך הוא בלימודים ואם בכיתה הוא מפטפט בלי הפסקה? זה מביך זה? (וכן, התשובה היא כן, הוא לא סותם לשנייה....).

וזה שעכשיו אני הולכת ומפרסמת את זה בבלוג שלי, מה, זה מביך?

וזה שתפרתי ינשוף בד והוא משמש כמעצור דלת בחדר של הבן הגדול שלי, זה מביך? (בהתחשב בעובדה שהילד בן 14 והינשוף ורוד...).

שיהיה המשך שבוע מצויין
מקופלת