שנה טובה, שקטה ורגועה

הרשומה הזאת  לא תהיה מלאה בהחלטות לשנה החדשה (מה הטעם, באמת, אני אף פעם לא עומדת בהן...), היא גם לא תסכם את השנה שחלפה לה (אפשר פשוט לדפדף אחורה בבלוג, זה נותן תמונה די רחבה על חיינו, וגם מסביר למה אין טעם לעשות רשימת החלטות...)

שלא כראוי לראש השנה, הרשומה הזאת תהיה מלאה מלאה בקללות (זאת המציאות)


עם הקוראים הסליחה


זאת הדרך בה מתקבלות החלטות בביתנו, בטלפון, עם מליון ואחת הפרעות ברקע: 



07:40 בבוקר, בעלי מתקשר אליי עם כל הילדים מהאוטו בדרך לגנים וביה"ס (קצת קשה להבין למי הוא פונה, השיחה הולכת ככה, לא נגענו):

"אז איפה אנחנו בחג? אצל ההורים שלך או שלי?... כוס אמק, חתיכת אדיוט, ראית? חתך אותי....דפוק....אז מה אמרת? אצל ההורים שלי?.. די, חמוד, אל תבכה, תיכף מגיעים....נו, עמד... באמצע הכביש להוריד את הילד שלו... ראית דבר כזה? סע יא בן זונה, סע.... רגע, הילדה יורדת, הנה חמודה שלי, אל תשכחי תיק ציור... אז הקיצר, אצל ההורים שלי, נכון? ... אם עוד פעם אתה נוגע בו או מוריד לו כאפה אני מוריד אותך פה... די, נו, סעי, סעי  כבר... נו... אישה... יכלתי לדעת עוד לפני שראיתי.... מה אצל ההורים שלך? אבל שנה שעברה היינו בערב החג, אה לא? אז שנה לפני זה.. אה לא? אז שנה לפני זה... נו, יא בן זונה, ראית? (רעשים של בלימה, צפירה...עוד צפירה....)...רגע, הילד יורד, אל תשכח לתת את הצ'ק במזכירות בית ספר, שלא יילך לאיבוד, ונשיקה לאבא.....אוף, איזה נהג מעצבן, יא סתום, נו, תחנה לפני, בסדר....(קצת דיבורים ורעש של ילדים קטנים...צפירה..)
אז אצל ההורים שלך, בסדר, שמעתי,  יאללה,  מתוקה שלי, יום מקסים, ואל תתעצבני בעבודה, תהיי רגועה, כמוני....תראי איך אני מתחיל את הבוקר ברגוע....


09:00 בבוקר, אני מתקשרת לאחותי (היא בעבודה) לגשש איפה היא בחג, לא נגענו:

"שלום קקון (זה השם שהיא הדביקה לי בתגובה לזה שאני קוראת לה "קקי", אני לא אשמה, זה השם שהכי הולם אותה), מה נשמע? ..לאה, אני מתה לקפה, תביאי לי כוס קפה, טוב מותק?... הקיצר, מה שאלת? על החג? לא, אנחנו אצל ההורים של בעלי.....לאה, גם קרואסון, אני גוועת..... (הרבה רעשים של תיקתוקים והקלדות ברקע...)....את יודעת שהוא לא יכול בלי לאכול את האוכל של אמא שלו בערב החג... לאה, אבל תביאי לי לפני זה כוס מים...אם הוא לא יושב אצל ההורים שלו בחג, זה לא נקרא (עוד הרבה רעשים של הקלדות)....מה פתאום מדברת לעצמך, את לא מדברת לעצמך בכלל, אני מקשיבה לך כל הזמן (עוד הרבה הקלדות ברקע..) ...אני פשוט מתה מצמא, אז עכשיו, תודה לאה מותק...אז אנחנו שם, אבל תבואי למחרת, נו, למה את כזאת קקה, חג, לא? (רעשים של לגימות קולניות...)  לאה....תביאי לי.... זה נורא כשאנשים לא קשובים  לאנשים אחרים, מה כבר ביקשתי?"

 10:00 אמא שלי בעבודה:

"היי מותק, יופי, אז אתם אצלנו בחג, יופי....רגע, מישהו פה עומד לידי ומחכה לפקס שלו.....(שומעים מישהו עומד ברקע ומדבר ממש לאט..) לא, הפקס שלך עוד לא הגיע, תחכה....אני ממש שמחה, אז מה בא לכם שאני אכין לערב החג?...אז תיגש לפקס ותסתכל, אני לא ראיתי...(צפצופים של מכשיר פקס...)..אני לא יודעת מה הילדים יאכלו, הם מתמלאים בברכות ולא אוכלים כלום......בסדר, אם הפקס יגיע אני אשים עין ואתקשר אליך כשזה מגיע.....כי פעם קודמת הם לא אכלו כלום, אפילו הקטן שאוהב עוף....כן, יש לי את המספר שלך, אני אני אודיע לך כשהפקס יהיה פה....שלום שלום...ושנה טובה....... ראית איזה נודניק?...טוב, נדבר עוד מעט....כאלה קרציות פה, אי אפשר דקה לדבר...נשיקות...."


14:00 אני באוטו בדרך הביתה, מתקשרת לבן הגדול שלי לברר איפה הוא:

 "הי חמוד, איפה אתה?...אויש, מישהו עצר באמצע הכביש...נו, סע כבר...אידיוט....סע.....גבר, איך ידעתי? רק גברים עומדים ככה באמצע הכביש, רצה להוריד את הילד שלו...(רעשים של צפירות..)  הקיצר, שאלת  איפה אנחנו בחג?....נו, איך אני ממהרת וזה עומד תקוע פה...חמור, הקיצר, אנחנו אצל סבתא....כן....לא בסבבה שלך, תעמוד באמצע הכביש וכולנו נחכה....אצל סבתא שהיא אמא שלי......כן......נהג מפגר כזה... אז מה המורה אמרה לך? טוב, נדבר כבר בבית , באמת, למה אתה מתעצבן מהמורות שלך, תראה אותי, תהיה רגוע, ותדבר בנימוס, קח דוגמה מההורים שלך, זה ממש חשוב... "

כן, התקבלה פה החלטה (וגם קיבלנו  כאב ראש), אם לא הבנתם את זה מכל הרעש והקללות והצפירות וההקלדות....
וזה בהחלט הזמן לאחל שנה נהדרת
רגועה
בריאה
שנה של המון אהבה
ומלאה מלאה ביצירה



ועכשיו לפינת היצירה:
(סייגתי בין הסיפור ובין היצירה כי יש אנשים שסיפור מעניין אותם, יש אנשים שיצירה מעניינת אותם ויש כמה צדיקים שהכל מעניין אותם...).

ושוב, במפתיע, יצרתי לפי טילדה (המעצבנת, החסרת אחריות הזאת, שאף פעם לא נותנת הוראות יצירה עד הסוף, אבל מוציאה ספר חדש כל שתי דקות... באמת.... וזאת זכותי המלאה עדיין לא להירגע כי ראש השנה עוד לא התחיל, וגם לא התחייבתי על זה בכלל...אבל אני אחשוב על זה...), בכל אופן, הכנתי כרית בצורת לב ולוח קאפה בצורת לב לפי גיזרה של טילדה (הגיזרה היא עבור כרית, אני אילתרתי לוח קאפה, טילדה לא חשבה על זה לבד.....), את הפרח חתכתי מלבד בצבעים שונים (במקור טילדה רוקמת את הפרח, אבל לזה רק היא מסוגלת בעצם...למי יש סבלנות?), הלוח יכול לשמש כלוח מודעות (סיכות ננעצות נהדר בקאפה) או סתם ליופי.

שאלתם מספר שאלות בנוגע למגירות הדפוס:

קולקצית הדפים בה השתמשתי נקראת פספורט של מייקינג ממוריז (ותודה לקוראת זיקוקית שכתבה לי את זה,היה לוקח לי מליון שנה לבדוק לבד את העניין הזה...).

השתמשתי בדבק סטיק להדביק את הדפים למשטחי הקאפה ובדבק ג'ל של יוהו כדי להדביק פינות וחיזוקים, הקאפה מאוד קלה ולכן כל העסק מחזיק מעמד יפה מאוד, הידית היא החלק הכי כבד בכל העבודה הזאת.

מה עושים עם מגירת דפוס ומהי בעצם? מגירת דפוס מעוצבת היא  פריט מקושט שהמקור שלו הוא מגירות הדפוס האמיתיות ששימשו בבתי דפוס עד לפני מספר שנים, מגירות הדפוס שימשו לשמירת אותיות המתכת בהן השתמשו בדפוס סדר.
חברות עיצוב שונות גילו את הפוטנציאל הגדול הטמון במגירת עץ מחולקת לתאים קטנים וייצרו פריטים ברוח מגירות הדפוס של פעם.
כך זה נראה אז:

 ושוב, שנה מופלאה
תודה על כל התגובות החמודות והמצחיקות שאתם כותבים לי, בשל מערכת הבלוגר (המעצבן, הלא ידידותי
 המסורבל הזה...) אין לי אפשרות לענות לכל תגובה בנפרד אבל אני בהחלט קוראת הכל ונהנית מכול תגובה.
נשיקות
תישארו רגועים
מקופלת