יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

לשון החוק

אז ישבתי לי בבית (תינוק מייבב על ברכיי) וקראתי את כל מה שכתבתם לי, והתרגשתי מאוד מאוד, ומיד ידעתי שהפוסט הבא חייב להיות מרגש, חייב להתבסס על מציאות חיינו, חייב להיות סיפור מהחיים, ומיד עלה לי הנושא הכאוב, "חולצת בית ספר".


חולצת בית ספר למי שלא יודע, היא חולצת טריקו, נתפרה לרוב בסין (שזורה עם 2 חוטים ורוק שמחזיק את כל העסק ביחד) ועליה סמל בית הספר. חולצת בית ספר היא חולצה ללא יומרות, היא מגיעה הביתה מהחנות, מוכנסת לארון בערימה, מיד היא מגלגלת את עצמה לכדור ומתחבאת במעמקי הארון, נגיד שהילד כבר הצליח למצוא אותה בבוקר (זה לוקח לו 45 דקות), היא תישאר עליו עד הערב, הוא יאכל ארוחת עשר וימרח עליה קצת שוקולד השחר, יאכל ארוחת צהריים וימרח עליה קצת קטשופ ובארוחת ערב קצת ביצה, וכך היא תלך למכונת הכביסה, כולה השפרצות של מסיר כתמים חדש שקניתי (יש לי כבר את כל הסוגים, אני חולה על מסירי כתמים) ומיד בצאתה מהמכונה, תתכווץ ותהפוך לחולצת בטן, לקראת סוף השנה כל החולצות הופכות לסמרטוטי אבק שאיתם אני אפילו מתביישת לנקות את האוטו (לו הייתי מנקה את האוטו כמובן, לא סתם לאוטו שלי קוראים "אוטו זבל", אבל נגיד שהייתי מחליטה פעם לנקות אותו, בפסח למשל, הייתי בוחרת בחולצה אחרת...).


אבל השנה החלטתי שלא עוד, כבר ביום הראשון הודעתי לילדיי שבבית חוקק חוק חדש <לרוב אני משמשת על בסיס הרשות המחוקקת, הבעיה שאני צריכה להיות גם הרשות המבצעת ואז כמובן יש מאבקים בין הרשויות וגורמי האכיפה (שזה גם אני) מתחילים לתמוה האם באמת היה צורך בחוק הזה והחוק נופל בגלל אי הפרדת רשויות>.
לשון החוק אומרת שיש להסיר את חולצת בית הספר דבר ראשון עם ההגעה הביתה, ילד (או מבוגר, אני לא מפלה) שיימצא בערב בעודו לובש את חולצת בית הספר ייענש בהתאם.


על היום הראשון הילדים הפרו את החוק ואחר הצהריים מצאתי אותם מורחים את חולצות בית הספר בחטיף כיפלי להנאתם (שזה החטיף הכי מסריח בעולם, למי שלא ידע). התירוץ היה "לא ידענו" (ואז נאלצתי להגיד להם ש"אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש" שזה מה שכל שוטר תנועה אומר לך כשאתה אומר לו "מה, צריך לעצור כשרואים את היד הזאת?, וואלה, לא ידעתי"), וחוץ מזה, "איך לא ידעתם, זה מראה כמה אתם מקשיבים לי...."

ביום השני ישבתי והמתנתי (בעבודה) עד בוש והילדה לא התקשרה להגיד לי שהיא הגיעה הבייתה בשלום מבית הספר, בידיים רועדות, הרמתי טלפון הביתה ואז הילדה אמרה לי בזחיחות: "אה, שכחתי להתקשר, אבל העיקר שהחלפתי חולצה, לא?"


ביום השלישי הילד הודיע לי שלשיעורי ספורט צריך להביא את חולצת בית הספר האפורה, ואחרי השיעור להוריד אותה וללבוש חולצת בית ספר אחרת (הסיבות מובנות ואפילו מקובלות עליי), ואז הוא חזר הביתה והחליף  לחולצה אזרחית  (המממ, השלישית במספר באותו יום.....) ואחר כך היה לו אימון בערב והוא שוב החליף חולצה....המממ....


ביום רביעי גיליתי שסל הכביסה מפוצץ (מגוון רחב של חולצות בית ספר וחולצות אזרחיות) ולילדים אין מה ללבוש...


ביום חמישי דווקא היו לילדים חולצות (כי כיבסתי), לעומת זאת אי אפשר היה לשבת על הספה בסלון (בשל ערימת הכביסה הממתינה לקיפול).


יכול להיות שיש לחשוב שוב על החוק הזה מחדש.


עצם העובדה כי חוק שחוקק בבית יישקל בשנית מן הסתם תגרום לשימחה רבה בבית, כי זה עשוי לגרור אחריו ביטול של תת סעיף לחוק חולצות בית הספר, שחוקקתי ממש אתמול, האומר כי כל פריט לבוש שיימצא בערימה על הריצפה ברחבי הבית  ולא בתוך סל הכביסה (כולל מדי ג'יאוג'יצו מיוזעים, מגבות, גרביים מסריחות ותחתונים מג'ויפים), יקופל במצבו הנוכחי וייכנס לשימוש חוזר בארון !!!! (כן, דרושים פה כל סימני הקריאה).

גם לחוק האכילה (שאומר שאסור תחת שום תנאי ותירוץ לאכול בקומה העליונה שבה חדרי השינה בבית) יש תת סעיף האומר שרק לאדם אחד בבית מותר לאכול למעלה ליד המחשב והאדם הזה הוא אני (כי אני היחידה שמנקה בבית הזה ולכן מגיע לי,  לי לא ייכנסו ג'וקים למיטה כמו שיקרה להם, וחוץ מזה, זה מעוגן בחוק...).


אכן, קשים הם חייו של המחוקק.

הפתעה הפתעה, דווקא בפוסט הזה יש יצירה.
התאהבתי במגירות הדפוס המקושטות ששטפו את עולם היצירה וכמובן שהייתי חייבת לעצמי אחת כזאת, הבעיה היא שהן יקרות למדי ולכן יצרתי אחת כזאת מקאפה בעלות של משהו כמו 10 ש"ח (כולל נייר מדוגם וקישוטים).
עטפתי את כל החלקים בנייר מדוגם מקסים וגם בקצת דפי תווים ישנים ורק לאחר מכן הדבקתי את כל הסיפור ביחד (דבק יוהו ג'ל).
את כל זה הכנתי לפני מספר חודשים, אחר כך החלטתי שכדי לקבל מראה אותנטי של מגירת דפוס, אני חייבת ידית, כמובן שלא הייתה לי ידית, מזל שהשכנים שלנו בשכונה מאוד אוהבים להשליך ארונות ומגירות ברחוב, מיד אספתי לי לאוטו מגירה של ארון ונסעתי איתה בתא המטען כמה חודשים טובים (זה היה מאוד חשוב להתיידד איתה, שהיא תכיר את העגלה של התינוק שמבקרת כמעט כל יום בתא המטען, קצת שקיות של קניות, עוד כל מיני זבלות שזרוקות לי שם כמה שנים....)
ביום שבת האחרון התינוק נרדם לחצי שעה שלמה וסוף סוף הצלחתי לפרק את הידית מהמגירה ולהדביק אותה למגירת הדפוס שלי.









תודה לכל מי שעודד אותי להמשיך לכתוב, הן בתגובות והן באימיילים
תודה לכל מי שנכנס לבלוג וקורא
נשיקות
מקופלת

52 תגובות:

הגריטה-hagar am אמר/ה...

היום הצחקת אותי במיוחד :-)

ומגירת הדפוס שלך- נהדרת!!!

נטע אמר/ה...

מענין.. יש לנו בדיוק אותם חוקים בבית :) כולל המשפט על הג'וקים!

Little Wheel אמר/ה...

חחחח הזכרת לי אמא שלי. גם אצלינו היה חוק להוריד את החולצות בית ספר איך שמגיעים הביתה
המגירת דפוס שיצרת מקסימה!!!!! (וכן דרושים כל סימני הקריאה :) )
באיזה דפים השתמשת?

חגית אמר/ה...

המגירה שלך יפהפייה, והכתיבה שלך נהדרת, איזה כיף לנו! :)

אנונימי אמר/ה...

אל תעצרי בשם החוק!
תשמעי אני קרועה פה מצחוק, בעבודה, נחילי דמעות שמחה משפריצים לי מהעינים, וחיוך דבילי מרוח לי על הפרצוץ.
הכתיבה שלך היא פשוט השראה!
המגירת דפוס ממוטטת.
אל תחדלי לרגע! אני מחפשת טלפונים של מו"לים להעביר לך- העם דורש ספר....
הילה

Hatuli אמר/ה...

שלא תפסיקי לכתוב לרגע, שמעת?
הצחקת אותי עד דמעות. גם אצלנו יש חוק שאסור לאכול ליד המחשב... חוץ מלאמא ואבא.... ובטח יום יבוא ונקלל על זה שהחוק לא חל עלינו (חו"ח טפו טפו טפו).
מגירת הדפוס שלך מקסימה!

אנונימי אמר/ה...

צרות מוכרות :-)
אם להיות מעשיות לרגע, אז מה שעובד אצלנו זה הסידור הבא:
באזור בו נהוג להחליף בגדים (הקומה העליונה) יש סל. יעוד הסל הוא טקסטיל.
בנות הבית הצעירות מורשות להשליך לסל הכביסה רק בגדים שברור שהם מטונפים והלבשה תחתונה. כל היתר - בגדים שמוחלפים במהלך היום (הן בנות...) ובגדים שהגיעו לערב בלי שהילדה שמעה הערת "איזה ג'יפה את יא אללה" ובעיקר (זאת היתה התכלית המקורית) - בגדים שהגיעו לרצפה איכשהו, הכל נאסף לסל.
זה חוסך את משטחי הטקסטיל שנהגו לרצף את הדומה העליונה וזה חוסך כביסות כי יש בגדים שחוזרים מהסל לארון (אני יכולה לאפיין אותם: בגדים שהגדולה לבשה או בגדים שהיו על הקטנות פחות מחצי שעה).

אולי יעבוד גם אצלך...

נעמה

נילי אמר/ה...

פוסט מענג!!!
והמגירה משגעת ביופיה

לימונדה אמר/ה...

פוסט נהדר...

ו " אמא! למה את אוכלת מול המחשב? אמרת שמותר לאכול רק במטבח!"

Adiya אמר/ה...

די! כל זה מקאפה? זה מדהים, בכלל לא רואים שזה מקאפה!
גם את (כמו עוד כמה בנות יחידות סגולה) נכנסת אצלי לרשימת "האנשים הלא אמיתיים, כי אם היו אמיתיים אין מצב שהיו עושים את זת כל זה"...

הפוסט הורס מצחוק, כמו תמיד...הזדהיתי עם כל מילה!

Big Mook Craft אמר/ה...

ראשית תודות על סידור העניו עם הרידר אז לא להיבהל שנמחקתי כמנויה באימייל! אני מתרה בך שלא תפסיקי לכתוב המוסטים הם כמו אויר לנשימה ולהערכתי לא ירוק היום שלא יהיה מנוס מכך שתכתבי ספר משגע על עלילות הורים וילדים!!!!! כמה שנים שלא ראיתי נגעתי או הרחתי את החטיף ההזוי כיפלי.... כנראה שיש לי הרבה להשלים בהשתלבות בישראל:) מגירת הדפוס יפהפיה אני מתה על סדרת הדפים שהשתמשת בהם! נשיקות, זהר

יפעת אמר/ה...

את פשוט כותבת הכי טוב את כל מה שעובר על כולנו.
מגירת הדפוס מקסימה
וריח הכיפלי אכן עשה לי קצת בחילה
שיהיה יום טוב אישה יקרה ומוכשרת
יפעת קייטס

דנא אמר/ה...

התגלגלתי לי מצחוק... מזל שיש לי חדר לבד. מה אני אגיד לך זה מנחם (קצת...) שלא רק אצלי זה ככה. רק דבר אחד שונה-אני החלפתי את איום האסור לאכול ליד המחשב באמירה של " בטח מותק שאת יכולה לשתות שוקו פה אבל אם משהו קורה אנחנו לא נוקפים אצבע לתקן אותו וכמו שאת זוכרת לאמא ואבא יש מחשב משלהם..." ולא אוכלים יותר ליד המחשב... נשיקות.

אנונימי אמר/ה...

איזה צ'ופר!!! שני פוסטים בשבוע!
צחקתי כל כך, הזדהיתי כל כך, וכמה נהניתי ממגירת הדפוס שלך. יפהפיה!!
מחכה לעוד צ'ופרים שכאלה!
שיהיה יום מוצלח!

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף לצחוק על הבוקר
תודה !
ותודה גם על המוזה
ותודה גם שאת מזכירה שלא לשכוח לממש את כל הפוטנציאלים שלנו למרות העומס הרב.

רחלי גזית אמר/ה...

קראתי עכשיו את 2 הפוסטים ברצף וא. אני שמחה ששוכנעת להמשיך ולכתוב בין אם זה עם יצירה ובין עם בלי. את יודעת שאני ממש אוהבת את הכתיבה שלך ולא מחמיצה אף פוסט (מקסימום קוראת באחיור, ורק אם ממש ממש לא הספקתי להגיע למחשב בזמן)
ב.אני זוכרת את הרגע הזה שהזוגי ואני גילינו שיש חיים אחרי הילדים ומרב ההפתעה לא ידענו במה למלא אותם (את החיים, לא את הילדים).
מקווה שבנתיים כולם בשלבי החלמה.
נשיקות.

Colargolet אמר/ה...

קרעת אותי מצחוק על הבוקר :))))!!!! (הוסף עוד סימני קריאה לרוב...)

אבל סליחה, אבל סליחה!!! מגירת דפוס כל כך יפה ואת אפילו לא מציינת מאיפה הדפים המהממים שהשתמש בהם? לתשובתך אודה...

(גילעדית (מרגלית גילעד אמר/ה...

איזה תענוג לקרוא פוסט שלך על הבוקר :)
טוב לדעת שזה לא רק אצלי,חחח.
מעניין שתמיד אני מוצאת איזה מעדן מתחבא מאחורי המחשב למעלה, מה הם חושבים שאני לא אמצא??? (במקרה שלי המחשב שלהם למעלה ושלי למטה).
והכביסות, אלוהים ישמור!!! במיוחד את הבת שלי שאיפה שהיא מורידה שמה הבגד נשאר...ואז צריך לרדוף אחריה שתרים כי אמא לא משרתת !!!
יקירתי, בקיצור אני איתך בכל מילה.

והמגירה משגעת !!! קשה להאמין שזה מקאפה. והידית שהידבקת יפייפיה !!!

שיהיה יום נפלא,
נשיקות...

סאלי קוגן אמר/ה...

איזו מגירה ! רעיון הקפה פשוט גאוני ! לא יכולתי שלא לשים לב לבתים המקסימים לד ... הם די גונבים את ההצגה : ) איזה כישרון !
בקשר לחולצות, יש פיתרון, למה שלא תפצלי את הרשיות ? שבעלך יהיה הרשות המבצעת ? : )
פוסט מצחיק כרגיל ! יש לך גם כישרון לחרוזים ...

בעיקר פורמת אמר/ה...

אוהבת כשאת כותבת "אותי".. גם בשלבים אליהם עדיין לא הגעתי - פשוט ברור לי שכך יראה גם אצלנו (-: בהזדמנות אנחנו יכולות לעשות החלפות באוספי מסירי הכתמים (יש לי כמה נדירים..). תודה על רשומה מעולה!

אמא של ניבי אמר/ה...

מקסימה שכמוך!
אגב, אף פעם לא הבנתי למה צריך להחליף מחולצת בי"ס לחולצה אחרת.
חולצת בי"ס כבר התלכלכה בביה"ס, למה ללכלך עוד חולצה בבית?
הפתרון לכך הוא לקנות חולצות בי"ס בצבעים כהים (עדיף שחור...), כך לא רואים את הכתמים וסל הכביסה נשאר במצב סביר...
יום מקסים!

tal sobel אמר/ה...

תקשיבי את מבוזבזת, את חייבת לעשות משהו עם הכתיבה שלך (או שאת עושה ואני לא יודעת....) את מצחיקה בטירוף.

חתולי8 אמר/ה...

את גדולה, את גדולה, אתגדולה..(עם מנגינה, ברור כן?)
פוסט נהדר , הכתיבה שלך בונבון מתוק! המגרה שהכנת לך משגעת! מה דעתך ללמד חתולים מאותגרים להכין כזה באיזה סדנא???
ורק שתדעי, שאם עדיין לא אמרתי לך, שברגע שאני רואה במייל (את במייל, לא ברידר!!! אני צריכה להיות מעודכנת מהר!) הודעה על פוסט חדש, מיד מתרונן לו ליבי החתולי ואני הופכת לשמחה ומגרגרת...חחח
אחלה בלוג, איך זה שאני אוהבת אותך בלי להכיר אותך?
ליאור

הפיה לולית אמר/ה...

ואוו, מקסים! רעיון גדול, נדמה לי שיש לנו עדיין קאפה במחסן...
ולגבי החוקים הדרקונים אצלכם: 1.גם אצלנו יש חוק דומה, לא אוכלים בסלון, חוץ ממני. יש לך רעיון למה זה לא עובד?
2. בחוקים יש היררכיה. אז החוק "מייצרים כמה שפחות כביסה" דוחה את חוק החלפת חולצת בית הספר.
אני מציעה להביא להחלטת הוועדה :-)

רינת אמר/ה...

איזה מזל!
היום הקטן שלי, בן שנה וארבע נשאר לשעב שלמה לבדו בפעוטון. הלב שלי מפרפר והעניינים שלי דומעות ואין לי ממש כוח לעשות כלום. אז נכנסתי לקרוא מיילים (אחרי שהכנסתי מכונה, הורדתי מכונה, לא קיפלתי אבל סידרתי מיטות) ופתאום ראיתי מייל מהבלוג, איזה כייף. כך עברן הן עוד כמה דקות של ציחקוקים במקום בכי ואוטוטו אני יכולה לחזור לגן :-)
איזה כייף שיש אותך.
נשיקות גם לך

מושית10 אמר/ה...

כמה נהניתי וכמה צחקתי..יופי של הסתכלות על הדברים ועוד יותר על השיתוף בכתב..כל פעם שאני קוראת אותך אני מנסה להיזכר איך זה היה אצלנו..
המגירה שלך מדהימה! לא מרגישים בכלל שזו לא המגירה מהקורית.

שריק אמר/ה...

מתוקה שלי, אני חברתי להוצאה לאור וכבר קיבלתי כסף על הספר שלך... הכתיבה הקולחת המתובלת במינון מדויק של הומור על בעיות רציניות מושך קריאה בנשימה אחת. גם אם (והיא לא-להיפך!) המגירה היתה מכוערת, הייתי מתאהבת בה אחרי קריאה כה מרתקת. הבעייה היחידה היא איך אני מסבירה את צחוקי המתגלגל מול המחשב לעובדיי המודאגים? המשיכי לענג אותנו בכתיבה וביצירה

אנונימי אמר/ה...

אלופה...מוכשרת..ומה לא!!!!
את הורסת אותי מצחוק כל פעם מחדש... אני דווקא אוהבת את הסידור החדש (ישן) הרבה צחוק משובח וטעימות של יצירה משובחת עוד יותר...בלוג כלבבי!
ליטל

hamudale אמר/ה...

את רואה?! מהרגע ששיחררת והתמכרת לכתוב הגיגים הגיעה גם היצירה!
איזה כיף!
נהניתי מכל רגע, בעודי אוכלת ליד המחשב... כמובן.
:)

קשת זאבי אמר/ה...

הסיפורים שלך מצחיקים אותי כל פעם מחדש (סליחה שאני צוחקת על הקשים שלך...) והמגירה הזו הורסת!!!!!!

בכלל- הגיע הזמן שתעשי לנו כמה סדנאות קומונה - היצירות שלך מעלפות!

בתיה אמר/ה...

חייבת אותי. אחרי מייל קורע לב ושנמה שקראתי קודם, הדבר הכי טוב שהייתי יכולה לקרוא זה את הרשומה שלך.
המגירה הורסת והרעיון גדול. חוצמזה, עכשיו אני יודעת איך לחלק מגירה. במשך שנים אני אוספת מהרחוב מגירות כדי לעשות מהן "משהו" מחולק ותלוי. אבל תמיד מחזירה אותם לרחוב אחרי כמה גשמים כי לא היה לי רעיון מספיק פשוט איך לחלק אותן. (זה לא אומר שאת מגירות הבאות באמת אחלק, אבל לםפחות תהיה לי תוכנית).

באשר לחולצות, בכלל לא חשבתי להחליף. הילדה מגיעה ב3 הביתה ובשבע כבר מקלחת, אז ללכלך עוד חולצה בשביל כמה שעות? (איזה אמא ג'יפה אני :-)))).

אהבתי את תדירות הרשומות החדשה שלך.

yafa אמר/ה...

מקסים!
לדעתי הבלתי קובעת בעליל, בגלל השם, יש לך פטור מקיפולים בכלל ומקיפולי כביסה בפרט:)

טליה אמר/ה...

את בטוחה בטוחה בטוחה שאת לא גרה פה בבית הזה ???? או שאני זאת את בעצם ???

יעל.קיפודים אמר/ה...

את אלופה - בלכתוב, בלהצחיק אותי, בלגעת בדברים לכאורה הכי טריוויאליים ולהוציא מהם בדיוק את הנקודות האלה שמגחיכות לנו את החיים, ואלופה בייצור מגירות דפוס מקאפה! מה זה הדבר הזה? איך יצרת את הפינות המושלמות האלה? מושלם!

צרויה אמר/ה...

אוי, הרעיון הזה מדליק! מגירות דפוס באמת יקרות כ"כ והאופציה שאת מציעה נראית כ"כ מזמינה ויפה. הדבק מחזיק? לא צריך לחזק את זה?

פרח46 אמר/ה...

ממה להתחיל קודם?!
המגירה הורסת! איזה ביצוע מושלם וטעם משובח.
הכתיבה שלך נהדרת (זו רק אני שמדמיינת אותי קוראת אותך בספר?).
את בטח מצפה שמתי שהוא הדברים יעברו ובכן...אצל הגדולים שלי (24,21)עדיין יש שטיחים מבגדים בחדרם ובחדר האמבטיה עדיין לא הפנימו את הפעולה של הרמת מכסה סל הכביסה וזריקת הכביסה לתוכו.

אנונימי אמר/ה...

חחחחח, משעשעת כתמיד,אל תפסיקי. את חייבת לכתוב טור בעיתון כלשהו-תחשבי על זה.
מגרת הדפוס המקורית מדהימה,רעיון פרקטי מעולה,אולי אני אנסה גם.מגרות הדפוס מרשימות אבל יקרות מאוד כפי שציינת.
סתיו love

Dafi אמר/ה...

הקאפה ממש סטארט-אפ. יצא אוטנתי לגמרי. וגם השובכים המתוקים משמאל - משו משו.
מכל השאר צחקתי וצחקתי(:

Studio Danale אמר/ה...

הרגת אותי לגמרי.. והזבל שבבגאז' שמתגלגל איתי לכל מקום (שנים!!) כ"כ מוכר..

טושטוש אמר/ה...

גם לי יש אוטו זבל :-)
ואני ממש אוהבת את הכתיבה שלך, אפשר לאגד הכל בספר :-)

והמגרת דפוס מהממת!!! אם לא היית אומר שהיא מקאפה לעולם לא הייתי יודעת

מיכלי אמר/ה...

שוב הצחקתי אותי מאד (והגברת את פקפוקיי בנושא הבאת ילדים לעולם... מזל שבועז לא מכיר את הבלוג שלך, ודאי היה אוסר עלי להכנס).
הולכת לדמיין את תרחישי הריכולים בין הדרים בבגאז' :)

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

זה אחד הדפים האהובים עלי בכל הזמנים, קולקציית passport של מייקינג ממוריס! המגירה מושלמת! אני מזדהה לחלוטין עם עניין חולצות בית הספר, אני גיליתי שבכביסה יש תמיד יותר חולצות מימים בשבוע... מעניין...

מיה אמר/ה...

פירגנתי...
הנה פה:
http://ma-yafe.blogspot.com/

אנונימי אמר/ה...

אפשר בבקשה לדעת מה עושים עם המגירת דפוס ? ולמה קוראים לה ככה ? לא הבנתי. בבקשה להתחשב בא/נשים לא מהתחום.
נכנסנו לכתה א' ואנחנו עוד בפליאה מהקטע הזה של החולצות, שיש לנו ילד במדים עד האמבטיה בערב . . . ומצד שני, בניגוד אליך צפיתי את ענין הכביסה המכפילה את עצמה במקרה של החלפה .... לא נראה לי. אז הפשרה - אפשר תחתונים, בבית, בלי אורחים . זה יחזיק כמה שנים ? אולי.
תודה תודה תודה שאת ממשיכה לכתוב....

tamari* אמר/ה...

כרגיל היצירות שלך מדהימות אותי ומשאירות פה פעור, בדיוק כמו הכתיבה שלך:]

פיית מרציפן אמר/ה...

אני מבינה שבכל הבים יש את אותם חוקים ואת אותן רשויות עם זהות כפולה וכן, גם ההקלות למי שמנקה...
יופי של מגירה הכנת

אנונימי אמר/ה...

ישששששש! סופסופ הבלוג שלך מתעדכן אצלי ב READER!!! הגיע הזמן!

את מפילה אותי מצחוק, יקירתי, כל פוסט שלך זה פשוט מערכון! נשבעת לך שאם היית חיה בזמן הגששים היית צריכה לכתוב להם משהו!

המגירת דפוס שלך מקסימה ביותר והרעיון של קאפה פשוט אדיר!! אני אגנוב לך את הרעיון יום אחד!
מירה

הקטנה באלפי ישראל אמר/ה...

אצלנו בבית יש אותו חוק!!!
בהמשך לאותו חוק יש לנו גם סלים מלאי כביסה.
טוב, גם ככה יש כביסה. ב"ה בית עם שמונה ילדים. יש כביסה.
בכל זאת- אני לא מוותרת על החוק הזה.
כך החולצות נשמרות במצב סביר (עד שהן מתחוררות איך שהוא...), וגם הילדים נראים בעיני יותר מטופחים
(זה מחזיק, כמובן, חצי שעה, ובכל זאת...).
ומגירת הדפוס שלך נחמדה ביותר.

Tamar אמר/ה...

זה פוסט מאוד מנחם. ומצחיק. ותומך.
תמיכה זה חשוב. במיוחד בבית המשוגעים שבו אנו חיים.
אכן, קשים חייו של המחוקק.
אני שוקלת להעביר את מטלות הקיפול והסידור בארונות לידיהם של הגדולים. שישתתפו קצת במאמץ המלחמתי! וגם, ככל שיקדימו ללמוד, כך יהיו מנוסים יותר. לא ככה?
תמשיכי ככה! אנחנו הוהבים אותך!

מגירת הדפוס מקסימה. מתי את ישנה?

לילך חיים יום-טוב אמר/ה...

את כותבת מדהים ומצחיק.אני מאלו שלא צוחקים מכל דבר,ופשוט צחקתי לי בקול,ודמעות-צחוק ירדו מעיניי.את פשוט גדולה.והיצירות יפיפיות.

אנונימי אמר/ה...

הכתיבה שלך נהדרת...זורמת ומלאת הומור...
העבודות מקוריות ומאוד נעימות לעין...
כל הכבוד :)

ליה אופק אמר/ה...

היי אני ממש בעד חולצות בית ספר, שאני הייתי צעירה לא הייתה תלבושת אחידה והיו ילדים שלא היה להם ובאו לבושים פחות ואלה שבאו מבתים עם כסף באו עם מותגים.. לטעמי חולצות בית ספר יוצרת אחידות וגורמת לילדים להתעסק בעיקר- לימודים