יום רביעי, 13 באפריל 2011

כמעט בן 4

הפעוט, שמזמן לא שמעתם עליו ובטח התגעגעתם, כבר כמעט בן 4 והפך לאישיות חשובה מאוד (לפחות בעיני עצמו).
להיות כמעט בן 4 זה אומר המון המון דברים, ההבדל בין להיות כמעט בן 4 לבין להפוך רשמית לבן 4, הוא הבדל תהומי (בעיני הפעוט).
"אמא, יש לי היום יום הולדת?" חוקר הפעוט מדי יום בשובו מהגן
"לא חמוד שלי, עוד לא" אני עונה לו בעדינות וברכות (ואף בחשש גדול).
מיד משליך הפעוט את עצמו על הרצפה בחמת זעם ומייבב בכעס (ולכן החשש), "היום, היום אני רוצה יום הולדת, כמו שהיה לעומר ח. כמו שהיה ליעל ד. כמו שהיה ליעל ג. (יש המון שמות כפולים בגן).


"אבל למה זה כל כך חשוב לך להיות כבר בן 4?" אני חוקרת בעדינות (יש שיגידו "חופרת"), "מה תעשה כשתהיה בן 4?"
"אני אהיה גדול" מודיע הפעוט בגאווה ומתיישב תוך שהוא חובט מדי פעם בתינוק שזוחל לעברו באושר והערצה, "אני אלך לבד לחבר" (בטח, על גופתי), "ואני אהיה אבא" (לא, לא נראה לי שבשלב זה, אני לא בטוחה שגם בגיל 30 תהיה בשל לעניין הזה...) , "יהיה לי יום הולדת בבית" (שיט, למה בבית?), "יהיה לי שעון של בן-טן" (צרה חדשה שהתרגשה עלינו בשם ben10, יש כבר כמה ילדים שהופיעו לגן עם השעון הזה והפעוט לא מצליח להירדם בלילה מחמת הקנאה), "אני אלך כל יום כל יום לחבר שלי גיא ג (שכבר עבר את גיל 4 ומשמש מושא הערצה שלא לומר אלוהים).


הויכוח הזה נערך כלשונו (וכהתנהגותו) מדי יום.
מלבד זה נמצא הפעוט (כרגיל) בסדרת חינוך.

עד כה היה הפעוט (כפי ששמתם לב) מנחית כאפה על אחיו (או יושב עליו, או מועך לו את הרגליים, או צובט אותו בסתר, או בועט בו בגלוי, או מועך אותו באופן כללי), חוטף נזיפה ועף לעונש.

מספר אירועים הובילו אותנו להחליט פה אחד (הפה של בעלי שהוא אחד) כי כל העניין הזה לא אפקטיבי מי יודע מה וצריך לשנות את שיטת הענישה, האכיפה וההתמודדות.
בדרך כלל העונש שמקבל הפעוט הוא לעוף לחדר שלו, לשבת שם על השטיח ולחשוב על מעשיו הרעים, הפעוט הולך לחדר, יושב על השטיח, קצת מתעצבן בהתחלה, שופך שתי מגירות צעצועים על הרצפה, משחק 3 דקות וצועק שהוא רוצה לחזור ושהוא "יינהג יפה", ואז הוא חוזר, חובט וחוזר חלילה.

(בשלב זה אתם בטח כבר ממש ממש זועמים על האדון החובט, אולי אפילו נוטרים לו טינה על זה שהוא מתעלל בחף מפשע, אבל אני בטוחה שהשורות הבאות ישנו את דעתכם לחלוטין....)

מספר ימים לפני ההחלטה היתה אסיפת הורים של הבן הגדול. שישה איש הלכו ביחד לאסיפת ההורים (כן, כל המשפחה), הפעוט ישב באחורי הכיתה ושוחח בפלאפון הצעצוע שלו עם מישהו....
"הוא תלמיד טוב מאוד", אמרה המורה על הבן הגדול, "משתתף יפה בשיעורים...."
"מה, ואני לא?" בקע קול קטן באחורי הכיתה (שעד אותו רגע היה נראה שהוא עסוק מאוד בענייניו העסקיים).
"בטח שגם אתה" שיתפה המורה מיד פעולה, "אתה תלמיד נהדר, אתה ממש ממש משתתף יפה..."

אחר כך חזרנו הביתה וראינו שיצאה לתינוק שן חדשה וכל בני הבית בדקו אם היא חדה (לא מומלץ, כן, היא חדה מאוד), והריעו לתינוק ואמרו לו מזל טוב ושהוא חמוד,  ושוב, מאחורה, בקע קול קטן ששאל בהיסוס: "מה, ואני לא?, וכולם הסתובבו וחיבקו ונישקו את הפעוט ובדקו לו את השיניים

וכמה ימים מאוחר יותר חזרה הילדה עם מבחן נהדר בחשבון (שחרשנו עליו שבועיים אני והיא מקללות את המורה והשיטה לפי התור) ואמרתי לה שכל הכבוד לה ומיד, שוב, בקע מאחורי קול קטן שאמר בחוסר ביטחון: "מה, ולי לא כל הכבוד?"

ואחר כך הבן הגדול מצא את המפתחות של הבית שהלכו לו לאיבוד ואמרנו לו שזה בהחלט חיובי כי סוף סוף הוא יוכל להיכנס הביתה ולא לחכות כמו אומלל על המדרגות ומיד לא איחר הקול הקטן להגיע מאחורה ולהגיד: "מה, ואני לא?" (ועל זה לא היתה לי ממש מילה טובה לומר לו כי התברר שהפעוט הוא הוא זה שאחראי באופן ישיר על העלמת המפתח בבית הבובות שלו) ובשלב זה כבר הבנתן מה קורה עם האדון-מה-ואני-לא, ולכן הוחלט כי יש לחזק כל התנהגות חיובית (נדירה) של הפעוט כלפי התינוק ואף להשקיע בזמן איכות פרטני עמו (פעם רק אבא ופעם רק אמא) ולהתעלם מהמעיכות.

או קיי, אנחנו רק בתחילת הדרך, לפעמים ממש קשה להתעלם כשהתינוק שולח לעברי מבטים אומללים בזמן שיושבים עליו, ומן הסתם יהיו לפוסט זה עוד מספר חלקים עד שתושג תוצאה חיובית, מבטיחה לעדכן.

ועכשיו, כשפסח בפתח, זה בהחלט זמן מצויין להראות לכם את משלוחי המנות שהכנתי בפורים 




לקראת סיום (כן, יהיה סוף לפוסט הארוך הזה)
עלו מספר שאלות ותהיות בנוגע לפרחים מהרשומה הקודמת, דבר ראשון, השתמשתי במפיות נייר הכי רגילות ומעפניות שקונים בסופר, לא צריך נייר מיוחד לפרחים, שימו לב שלמפית יש מספר שכבות, מפרידים ביניהן ומשתמשים בשכבה אחד דקיקה לכל עלה, עשיתי קצת מיש-מש בין סוגי הפרחים שיש בהדרכות, ליפפתי אותם על קיסם ארוך של שיפודים עם מפית נייר ירוקה (מעפנית, שקונים בסופר).  נכון, ההדרכה היא בפולנית, אז או שמתרגמים עם גוגל, או שפשוט עובדים לפי התמונות הנהדרות (וחוץ מזה, מי מאתנו לא דוברת פולנית שוטפת?), מישהי כתבה לי שליד הבית שלה אין נגריה, גם לידינו אין, זו היתה מטאפורה לעצמת הרעש.

'טורפת עליכם
כמעט פסח, אבל מי מנקה?
באהבה
מקופלת

40 תגובות:

Little Wheel אמר/ה...

ההצקות והריבים זה כל כך דבר מוכר וישר מזכיר לי אותי ואת אחי שהיינו קטנים :)
ממש ממש אהבתי את המשלוח מנות. כל כך מיוחד ופורימי :)

Hatuli אמר/ה...

אין על הפוסטים שלך, תמיד כיף לקרוא!
שיהיה חקשמייח!

ורד והדס אמר/ה...

אין , אין כמו גיל 4 המקסים. אבל 4 וחצי קצת יותר נחמד (-:
בהצלחה עם זמן האיכות!
איזה צחוקים עם משלוחי המנות המוצגים בפתחו של הפסח....ומה זה? מי המאושר שקיבל משלוחים כאלו? משגעים!
חג שמח !

אנונימי אמר/ה...

המשלוחים מהממים! כיף למי שקיבל אותם :)
חג שמח!

יעל אמר/ה...

בן ארבע זה הכי, אחי... ☺!
מה שבטוח לא משעמם אצלכם. קצת מוכר מאיפהשהו... לא ממש זוכרת.. ☺
הקופסאות משגעות!
חג שמח,
יעל.

Daphna Vamos דפנה ומוש אמר/ה...

מקופלת יקרה.
כמו שכבר כתבתי לך פעם (ואני עדיין באותה עמדה) - את פשוט כשרון מבוזבז.
אנא קחי בחשבון לפסח הבא מטלה מיוחדת : להוציא ספר עם כל הפנינים שלך. מילא להזדהות עם מה שאת כותבת (הרי אלו דברים שקורים אצל הרבה) אבל היכולת לכתוב אותם בצורה כל כך קלילה ומשעשעת, זה כבר ממש כשרון, אם לא ה...

מטורפת עליך, בתור סופרת.
(וזו גם יכולה להיות מתנת חתונה או לידה במקום שנגיד לאנשים מה אנחנו בדיוק חושבות על הצעד שעשו... ...סתם...)
חג שמייח לך ומשפחתך העניפה
דפנה

יפעת אמר/ה...

ד ח ו ף טור בעיתון. את הורסת אותי מצחוק....כמובן שיש הרבה סימפטיה ואמפטיה מעצם היותנו חברות "באחוות הנשים". נשיקות וחג שמח קינשסה

יעל יניב אמר/ה...

אני עם יפעת...טור בעיתון ואפילו הייתי חושבת כבר על הספר...את כותבת נפלא!!!!!!!!

שוב תודה על הביקור-היה כיף לראות אותך ועמית...מאוהבת בילדון הזה, לגמרי (-:

טליה אמר/ה...

מקופלת , גילוי נרעש - אני פשוט מאוהבת בך ..ברגע שאני רואה שיש פוסט ממך כבר ברור לי שהבוקר יהיה נפלא! מצטרפת לכל קודמותיי פה בפעם העשירית ואומרת - קדימה להוצאת הספרים !!חוץ מזה - הקופסאות מהממות , אפשר טיפה יותר פירוט איך הכנת אותן ?

שריק אמר/ה...

אחרי שאאסוף עוד כמה פוסטים שלך, אוציא את הספר לאור ואולי אתן לך קצת אחוזים... ולגבי חינוך: 90% התייחסות חיובית יוצרת ילד חיובי אז בהצלחה!

אנונימי אמר/ה...

תשמעי, את מדהימה!
אני אחרי ניתוח, בבעסה.. ופתאום לקרוא אותך העלה לי חיוך ענק!!!

תודה!

rachel gazit אמר/ה...

ולטור יקראו "עלילות אדון-מה-ואני-לא?"
מחכה בקוצר רוח להמשך (-:
משלוח המנות האלה מדהימים ומכיוון שהשקעת בפורים -קיבלת פטור מתוקף התנהגות טובה מנקיונות הפסח.

הגריטה-hagar am אמר/ה...

איזה פוסט מתוק!!
היה כיף לראות אתכם ביריד, ובמיוחד את התינוק המתוק (למרות שאני בטוחה שאם הפעוט היה בא, הוא היה מתוק לא פחות...- בהתאם לתוכן הפוסט :-)).
שיהיה חג שמח לך ולכל המשפחה!!

שבלוליק אמר/ה...

הוא מזכיר לי הבן שלי, הסנדוויץ. כשהוא לא מצא את עצמו(לא אח גדול ולא אח קטן) לימדתי אותו להגיד שהוא השוקולד והאחים שלו הם פרוסות הלחם כך היה לו קצת במה להשוויץ...
משלוחי מנות מקסימים!!!

ruth אמר/ה...

זקופה יקירתי, מה אכתב שעדיין לא כתבתי? ומי אמר שצריך בכל פעם לחדש? מדוע אי אפשר להמשיך "להעתיק" את המלים המפרגנות, האדיבות, החמות, הנפעמות, הנהנות, המרנינות, מהעוררות את הלב, המשביעות במעט את הנשמה? בודאי שאפשר. הנה עשיתי זאת. כמו החגים בשנה, כך המליחם חגות בפה, שבות וחוזרות, פורחות ומלבבות.

פסח כשר ושמח לכם. ובעקר שתגיעה כבר לכלנו גאלת הנפש ובעקבותי גאלת הגוף ושנצא כלנו מעבדות לחרות בכל המובנים והרבדים.

יפעת אמר/ה...

גם אנחנו מנסים את שיטת החיזוק החיובי,
לפעמים זה עובד ולפעמים... לא מספיק...
למרות שזה נשמע נורא, זה לא פשוט להעביר את הפוקס לדברים החיוביים שהם עושים + לתמלל אותם + שהח"ח לא ישמע מופרך...

ואפרופו נגריה, את בעלי ה"נגריה" הכי הצחיקה, מעניין למה?

חג שמח !!!

פוגי נעים אמר/ה...

לך תצא מזה.... זה הגיל שנראה כאילו לא מרוצים מכלום ועננת תסכול מרחפת על הכל . אצלי הן רק שתיים והקטנה בדיוק ככה... תודה על הכתיבה המשובחת והסיטואציות הריאליסטיות. ובגלל שלא מדובר במדע בדיוני, המון הצלחה, לכם או עד שיעבור משבר גיל ארבע. חג שמח!

קשת זאבי אמר/ה...

וואו! המשלוחי מנות מהממים!!!! לגמרי!!!

והפעוט שלך- מאוד מזכיר לי את עידו שלי בערך באותו הגיל- משווע ליום הולדת בשביל להיות גדול, בונה הרים של ציפיות לגבי המתנות והשינויים שיחולו אחרי יום ההולדת (זה גם היה תקף לגבי יום ההולדת 5), שואל כל יום לגבי זה, מציק המון , רוגז ונעלב באופן קבוע.
זה עובר בסוף (ולפעמים חוזר....)

בעיקר פורמת אמר/ה...

אני אמתין בסבלנות לראות מה התוצאות של סדרת החינוך לפני שאיישם אצלי, אם לא אכפת לך (-: חבל לעבוד פעמיים, לא? אצלנו בנוסף להתקפי הזעם על יום ההולדת הממאן להגיע גם כל דבר נכנס לרשימת ה"מתנה ליומולדת" שזה בכלל מתיש.. כייף להתחיל איתך את היום! נשיקות.

קואלה22 אמר/ה...

איזה כיף לפתוח את הבוקר כשבתיבת הדואר שלי יש פוסט טרי ממך... :-)
הכתיבה שלך נהדרת נהדרת נהדרת! אני נהנית מכל מילה ופסיק :-)
משלוחי המנות מקסימים, בא לי לראות מה היה בפנים...
שיהיה בהצלחה עם הכמעט בן 4 וחג שמח לך ולכל משפחתך!!!

AYELITA.Studio אמר/ה...

איזה פוסט משעשע, לא הפסקתי לצחוק.
משלוחי המנות משגעים.
חג שמח!!!
איילת

חתולי8 אמר/ה...

אוי כמה שאני אוהבת את הבלוג שלך!! כ"כ שמחה לכל פוסט חדש!
בהצלחה בסדרת חינוך וחג שמח!
ליאור

Dafi אמר/ה...

משלוחי מנות הכי רומנטיים שראיתי. איתך בנקיונות(:

אנונימי אמר/ה...

אויש כמה שאני אוהבת אותו!!!! הוא יסכים להתחתן איתי כשיהיה בן 30 (ואני בת מליון?).....
מאיפה המסגרות המקסימות שעליהן מודבק הליצן?
וברור שאני בניקיונות בגישה שלך!

Wszystkie
Dobry
שזה- כל טוב לך - בפולנית.
נשיקות
הילה

אנונימי אמר/ה...

איזה ילד מקסים : ) אני כל כך נהנת לקרוא פה (וללמוד המון על ילדים ושיטות להתמודדות איתם - את מעולה !) מחכה בקוצר רוח להמשך ...
הקופסאות מקסימות, בול לטעמי : ) היישון מושלם וגם הצבעים .. בקיצור מושלם .
סאלי

נקודות אמר/ה...

כשהפעוט יגדל עוד קצת ממש תוכלי להוציא ספר על עלילות הפעוט. אמנם רק בן ארבע אבל הוא כבר ממש סלבריטה בקרב הקוראות הנאמנות שלך. תמיד כיף לקרוא עוד פוסט משעשע שלך....ובהצלחה בסדרת החינוך החדשה ובתקוה שתהיה מועילה. חג שמיח.

דנא אמר/ה...

כמה זה מצחיק כשזה אצל מישהו אחר... אבל יכול להיות שזה קטע של בנים כי אנחנו לא חווינו את התופעה. המשלוחי מנות נהדרים ואני איתךך בניקיונות אבל יש לי תחושה שמה שאת קוראת לא מנקים זה לא מה שאני קוראת...

מושית10 אמר/ה...

כל כך כיף לקרוא אותך, אירועים שגרתיים למדי מחיי היום יום את מתארת בצורה מרתקת כל כך, שתענוג לקרוא..(מה עם להוציא את הבלוג כספר הדרכה..?)
משלוחי המנות שהכנת מקסימים ולא שגרתיים

חג שמח

נועה אמר/ה...

הערה: כאחות קטנה, אני יכולה להעיד שכלום טוב לא יוצא מלתת לאח הגדול להציק לקטן. זו סתם עצלות של ההורים. על הילד הקטן צריך להגן, לא על הגדול. ההורים שלי היו מעירים מפעם לפעם, אבל בגדול התייאשו מלהגיד לאחי הגדול להפסיק. נתנו לנו "להסתדר ביננו". התוצאה היתה שהיתה לי ילדות מלאה בפחד, והוא היה כוחני ושתלטן, אח מכה לכל דבר. גדלנו וזה מאחורינו, אבל את הבית בילדותי עשו לי טרור. צריכים לזכור שלילדים קטנים אין מוסר ואין אחריות, אבל יש בהם כוחניות ואכזריות (בכולם יש, אבל בטח בילדות). במיוחד כשיש פערי שנים, זו לא הדרך. הילד הקטן, החלש, זה שאין לו את הכוח להילחם עם ההורים, מאוד מאוד סובל.

אמא של ניבי אמר/ה...

יקירתי - אין עליך!
איך את מצליחה להעביר סיטואציות יום יומיות שלעיתים קרובות כל כך מתסכלות בהמון הומור והכל פתאום נראה פשוט ונפלא.
קראתי בהנאה, צחקתי, דמעתי, התרגשתי והצטערתי שנגמר מהר. תכתבי עוד והרבה!

גרניום אמר/ה...

אני בהחלט בעד טור בעיתון.
הכתיבה שלך נפלאה והמשפחה גם.

משלוחי המנות נפלאים .

הפיה לולית אמר/ה...

אחרתי להגיב כי שמרתי לי את הפוסט שלך לזמן איכות עם עצמי :-)
וצדקתי, כל כך כיף לקרוא מה שאת כותבת.
תחזיקו מעמד עם הפעוט שלכם. לא פעם אני חושבת שמזל שלקטנה שלי (כבר בת 4 + !) אין אח קטן. אני בטוחה שהמצב היה חמור ביותר.
אין לה, וככה היא יכולה להמשיך לנהל בכיף את האחים הגדולים שלה.
חג שמח!

הפיה לולית אמר/ה...

אוי, ושכחתי להתפעל עמוקות ממשלוחי המנות הנהדרים!

עינבלית אמר/ה...

יאאאאא
איזה פעוט בןטן מגניב!
מכירה. שתדעי לך שבסוף נכנענו וקנינו לו שעון בן10 (מצאנו ב15$ באיביי, כן אותו אחד שעולה 129 שח בכפר השעשועים).
בהצלחה עם החינוך המטפח, בטוח קראת את סדרת הספרים של איך לדבר עם הילדים וכו.

תודה על האיחולים ליומולדת, האם אני מבינה שאני והפעוט חולקים תאריך?
שבת שלום יקירה, תענוג לקרוא אותך!

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

ואני יושבת פה וחושבת איזה מזל שהילדים שלי כבר גדולים :-) חג שמח מותק ובהצלחה בסדרת החינוך.

יעל.קיפודים אמר/ה...

איזה פוסט... התמוגגתי! מהכתיבה המשובחת, מחוש ההומור הנפלא שלך, מהפעוט המתוק והקולי (כן, הצלחת לשנות לנו את הדעה במחי כמה שורות... :-)), מהאור שאת שופכת על הנקודות הקטנות שעושות את החיים למה שהם... וכמובן - מהקופסאות משלוחי מנות היפהפיות (מקווה שאלו לא שמשו את הילדים לחלק בבצפר ובגן?)... שיהיה פסח שמח, אני אתך באגודת - מי מנקה? ט'ורפת עליך ועל הפוסטים שלך!

צרויה אמר/ה...

אני כ"כ אוהבת לקרוא את העולם דרך העיניים שלך! יכולה להזדהות עם הכל [ואני כ"כ בנקודה אחרת בחיים...]. שיהיה בהצלחה עם הגישה החדשה! ופסח שמח... :)

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כמה יפה את כותבת ומתארת את הפעוט המתוק הזה, ילד כל כך יפה ועדין, לאכול אותו. שיהיה רק בריא כמה הוא עקשן. עכשיו זה עוד כלום כשהתינוק יגדל וידע להחזיר לו, אז תגיע הבעיה האמיתית. אבל נקוה לטוב שהם ישחקו יחד ויהיו חברים טובים לאורך כל הדרך כמו שאת ואחותך, גם רבתם אך לרוב שיחקתם יפה. והזכרת לי סיפור שלכם עם המפתחות. כשהיית בת 3 אבא רצה לצאת מהבית וכמובן חיפש את המפתחות, כרגיל, ולא מצאנו אותם בשום מקום אפשרי פתאום שאלנו אותך: איפה המפתחות? ואז רצת לעגלה של הבובה שלך ושלפת את הצרור והשקט חזר למעונו. כך עולם כמנהגו נוהג. ואיזה עבודות יצירה יפות לפורים. יישר כוחך, בכל
בסבלנות לילדים ובזמן ליצירות.
באהבה רבה ונשיקות..........אמא

Magia da Inês אמר/ה...

FELIZ PÁSCOA!!!✿°º
✿♫♫º

Beijinhos.
Brasil°º
• ♥♥♫° ·.

( ),,( )
(=':'=)
(,,)♥(,,)

Oksana אמר/ה...

היצירות שלך מחממות לי את הלב :)