בלוג עם סטייל

לאחרונה הסתובב משחק חדש בעולם הבלוגים (פחחח, לאחרונה, אני כותבת "לאחרונה" רק בשביל לא לצאת אהבלית, המשחק הזה הסתובב פה לפני איזה חודש-חודשיים, כל העולם שיחק אותו, סיים איתו, העלה עוד 20 רשומות חדשות, ורק אני, כרגיל, ניקיתי את הבית במקום לעדכן את הבלוג...)

טוב, הקיצר, היה משחק חמוד כזה, שקראו לו "בלוג עם סטייל", כל מי ששיחקה בו היתה צריכה לרשום 8 עובדות על עצמה (שעוד לא ידעתם), ולהעביר את הפרס הלאה לשמונה בלוגים אחרים שהיא אוהבת ורוצה שתיחשפו אליהם, המטרה של כל המשחק היא לתת במה לבלוגים אהובים וגם לספר על עצמנו עובדות חדשות ומסמרות שיער....

אז דבר ראשון, אני רוצה להודות לכל הבנות המקסימות שבחרו בבלוג שלי, אין לכן מושג כמה שימחתן אותי, כבוד גדול לי להיבחר, תודה מכל הלב.

דבר שני, איזה שמונה עובדות (חדשות) אני יכולה לספר לכן על עצמי שעוד לא חפרתי עליהן בעבר?
טוב, בואו נתחיל:

1. אני בגמילה, כן, מסתבר שתמיד אני מכורה למשהו ואחר כך אני נאלצת לעבור תקופת גמילה קשה וכואבת, כעת אני נמצאת בגמילה מ:

כדורי אדויל -  (נו, מה אני יכולה לעשות, כל דקה כואב לי משהו...והאדויל, אח, יודע את מלאכתו היטב).
 שוקולד - (גמילה קשה ומייסרת, בעלי טוען שאין דבר כזה גמילה משוקולד, צריך פשוט ללמוד לאכול מעט, וזה עוד ממישהו שעישן פעם 3 קופסאות ביום... זה כאילו שאני אגיד לו שהוא יכול לעשן מעט....).

טיפות אף -  (לא רק שהגמילה קשה ביותר, יש לה השפעה קטלנית על סעיף 2 ברשימה הזאת...)

2. בגלל הגמילה מטיפות האף, האף שלי נותר כל הזמן סתום (תוסיפו לזה את העובדה שכל הזמן כואב לי הראש ואסור לי אדויל ובנוסף לכל, שוקולד הוא בגדר חלום, ומה קיבלתן? כן, את היצור העצבני ביותר בעולם, נעים מאוד...אני....)

ובכן, מאחר ואיני יכולה לנשום כמו אדם נורמלי דרך האף, אני נאלצת (בעיקר בשנתי) לנשום דרך הפה, מה שמעמיד אותי בשנתי במצב של עוף בגריל. אתן מכירות את המתקן הזה שעליו מלבישים את העוף וכך הוא מסתובב לו כל הזמן? ככה בדיוק אני הולכת לישון, שוכבת על הגב, נוחרת, חוטפת כאפה/בעיטה/דחיפה מבעלי (בעלי טוען ש "קלה" אבל לפי דעתי הוא מנצל את ההזדמנות לנקמה מתוקה), באופן אוטומטי מסתובבת על הצד/בטן, שותקת שתי דקות ואז מתחילה לנחור לו בפוזה החדשה וחוזר חלילה....

3. נגיד שכבר נרדמתי ובעלי היה מעולף מכדי לבעוט בי, התינוק המפונדרק מתחיל להתבכיין, ואז אני צריכה לקום אליו איזה 8 פעמים בלילה, לתחוב את הציצי לפה שלו ולהירדם על כורסת ההנקה. בשניה שהתינוק נרדם, אח שלו (הפעוט) מתחיל עם מגוון פחדי הלילה שלו, תוסיפו לזה את העובדה שאבא שלו אוסר עליו לבוא לישון במיטה שלנו (מסתבר שגם הוא טיפוס התמכרותי, מספיק שפעם אחת הוא ישן אצלנו, ומאז הוא מבקש או מנסה להסתנן עצמאית למיטה שלנו...), ואז אני צריכה להרגיע אותו במיטתו בסיפורים ושירים. האמת שאפשר להבין קצת את בעלי שגם ככה צריך חצי לילה לבעוט באשתו ורוצה לפחות את ה- 20 סנטימטר שהיא מותירה לו במיטה בלי שאיזה פעוט ישים עליו רגליים בלילה.

4. המממ.... איזה פדיחה על עצמי עוד לא סיפרתי לכם? המממ....

במקצועי אני מנתחת, כן, זה מה שאני, מנתחת... (אוף, למה? למה צריך להגיד את האמת? למה צריך להגיד את כל האמת? מי אמר שאסור לסובב קצת את האמת...), טוב, במקצועי אני מנתחת מערכות (יופי, כולה עוד מילה, מה, זה כזה משנה?), בעלי אומר שאני אפילו לא חייבת כל כך לפרט, הוא אומר שאפילו את המילה "מנתחת" אפשר לפרק לשתי מילים ולהוסיף "ה"  באמצע... (את זה כבר תבינו לבד...).

5. אני אוהבת שהבית שלי נקי ומסודר (כתבתי "אני אוהבת", לא כתבתי שזה קורה בפועל, ילדיי אוהבים שהבית שלי "מטונף ומבולגן" מאחר והם רבים ואני אחת, אתם יכולים להבין את מאזן הכוחות....), באופן פלאי שנשגב מבינתי (שהרי אני חובבת סדר וניקיון) האוטו שלי נראה ומתנהג כמו אוטו זבל. עבודות של הילדים זרוקות על כל המושבים, עטיפות של ממתקים, בקבוקי שתיה ריקים, מסטיקים לעוסים, פלסטלינה שנשכחה בתוך אחת הידיות והפכה לאבן... וואלה, ככה אני אוהבת את האוטו שלי...מג'וייף.

6. אני חולה על דרמות תקופתיות (עדיף של ה-BBC), למשל את "גאווה ודיעה קדומה" יכלתי לראות מליון פעם ברצף (אם רק היו מואילים לשדר אותה שוב....), בכל פעם שמישהו מבני המשפחה רואה שהתחילה בטלויזיה איזה סידרה ובה דמויות לבושות בגדים קודרים ועתיקים עמוסי מלמלות ותחרות הוא צועק לי: "בואי תקליטי, התחיל משהו שאת אוהבת...".

עוד שניים, זה תיכף נגמר, מקווה שאתם בחיים.....

7. אני רוצה לכתוב ספר ילדים, אני רוצה לכתוב ספר מבוגרים, אני רוצה להוציא קו מוצרים רק של עצמי, אני רוצה למכור עבודות שלי, אני רוצה לתפור בובות, אני רוצה להכין מוצרים לתינוקות, אני רוצה שיהיה לי פס ייצור של חותמות שיישא את שמי, אני רוצה......

במקום זה אני מבשלת, מכבסת, לומדת למבחנים של כיתה ד', מגישה עבודת שורשים (כרגע לבד, הילד שאמור להגיש את העבודה בעצמו נדחק קצת הצידה בשל אימו המתלהבת מעיצוב העבודה...), נוסעת לעבודה, חוזרת, מגדלת, מחנכת (למרות שהפעוט הוא בלתי "חניך" בעליל), לפעמים קצת תופרת ומגלפת, מניקה 50 פעם ביום.... אולי כשאהיה גדולה (יותר, אבל אז זה כבר יגלוש לכיוון ה"מבוגרת") אצליח לעשות משהו מכל ה"אני רוצה..." הזה. 

8. אני לא בן אדם דתי (גם בתחום האמונה אני חושבת שאני לוקה בחסר), יחד עם זאת, לפעמים, בלילה, כשאני שוכבת מכורבלת היטב במיטתי, והתינוק ישן, והפעוט ישן לבטח במיטתו, וילדיי הגדולים עוד לא בגיל שהם יוצאים בלילה ואני שומעת אותם מתהפכים בשלווה במיטתם, ובעלי נוחר קלות לידי (ומה חשבתן? שהוא חף מפשע? אבל אני פחות אלימה ממנו, "שינחר", אני אומרת לעצמי..."מה קרה? הוא עייף.." )

ואז, בשקט הזה,  אני אומרת לאלוהים: "תעשה שלא ייגמר לעולם...".

כן, סיימנו 8.....אני יודעת, אפילו אני בקושי מאמינה....

מאחר ורשומה זו הפכה להיות "8 פדיחות שלא ידעתן עלי ועכשיו כבר מאוחר מדי...." החלטתי ללכת עם זה עד הסוף ולהעלות גם 8 יצירות שמשום מה לא הצליחו, לא היה לי חשק לסיים, טעיתי בהכנה, פיקששתי וכדומה...

מלא חותמות שבאיבחת סכין אחת גילפתי מהן חלקים חשובים (אותיות, פרצופים, איברים וכדומה...)

מלא יצירות פימו קטנות שלא היו מספיק מוצלחות לטעמי ומתביישות להן בקופסתן

כרית סיכות שיצאה דקה מדי, אאוצ', כל הזמן אני נדקרת מהסיכות שבולטות מהתחתית.

 נרתיק קטן עם רוכסן. הרוכסן היה אמור להיות תפור לרוחב הנרתיק ולא כפי שתפרתי (ואכן, התוצאה מוזרה).

 סוג של מלאך טילדה שאמור לשמש מתלה לשרשראות, מעולם לא סיימתי אותו.

 אלבום לבד מהמם שהכנתי בסדנה שערכה הדרלינג המופלאה, מעולם לא סיימתי אותו (וחלפו כבר איזה שנתיים...).

קופסה מתפוצצת, עיצבתי בה דף אחד... איזה יופי...

ואחרונה חביבה, ההתנסות האחת והיחידה שלי בעיסת נייר, מעולם לא עברה את שלב הצביעה הבסיסית... איזה מסכנה...

לפי כללי המשחק הייתי אמורה להמליץ לכן על 8 בלוגים נבחרים, ברור שהמשימה הזאת בלתי אפשרית לחלוטין מבחינתי, אם הייתן יכולות להיכנס לגוגל רידר שלי, הייתן רואות שאני עוקבת אחרי 12 בלוגים מחו"ל ועוד 130 בלוגים ישראלים, כל אחד מהבלוגים הישראלים מבחינתי היה יכול להיבחר, אין, אין על הישראליות, אוהבת אתכן...

טוב, מקווה ששרדתו עד סוף רשומה זו

ותודה על היותכן

ותודה לכל מי שמגיב בבלוג

מלא נשיקות

מקופלת