יום האהבה

נכה 1
ביום שישי אני מורידה את הילדים מול בית ספר
ברור שאין חניה ואני מתייעצת עם הילדים מה לעשות והאם לעמוד דקה אחת בחניית נכה
הילדים: "אמא, את לגמרי יכולה לעמוד בחניית נכה, את נכה טכנולוגית"

נכה 2
באותו יום אנחנו אצל חמי וחמותי.
חמותי מספרת לי במטבח בסודי סודות: "את יודעת שסבא אוהב כל מיני דברים חדשים, נכון? אז קניתי לו את האייפד החדש".
אני (קצת נעלבת מזה שלמישהו יש אייפד יותר חדש משלי):"אה יופי יופי, הוא ייהנה מאוד"
חמותי: "כן, שלו כבר ישן אז עכשיו הוא יוכל להשוויץ מול החברים שלו עם האייפון החדש הזה".
אני (בהקלה גלויה): "אה, לא אייפד... אייפון"
חמותי: "קניתי לו את ה- 4S אז יהיה לו עכשיו כיף"
אני (מבולבלת לחלוטין): "אה, אז זה לא אייפון, זה של סמסונג, לא?"
חמותי:"מה? מה פתאום, זה הכי חדש"
ברגע זה אני מחליטה לסיים את השיחה הזאת לפני שיצוץ עוד מכשיר חדש שאני לא מכירה.
ולי עוד קוראים נכה טכנולוגית...הא.....

אני וגופי
הקטנצ'יק לומד כל מיני דברים בגן שלא דיברנו עליהם בבית
הקטנצ'יק: "אמא, כואבת לי מאוד הרגל" (כל הזמן כואב לו משהו, כפי הנראה ירש את הגנים של אבא שלו)
אני: "איפה בדיוק כואב לך?"
הקטנצ'יק: "כואב לי בגוף הפרטי" (מה, מה מלמדים אותם בדיוק בגן? זה כמובן לא מנע מאיתנו לשאול אותו כל כמה דקות: "איפה, איפה כואב לך?" רק בשביל לשמוע אותו עונה את התשובה המתוקה: "בגוף הפרטי שלי").

אמא עסוקה במטבח 1
אני טורחת קשות על איזה מאכל שאחר כך בולעים בעשר דקות ואפילו לא אומרים תודה (בסדר, אני יודעת, אז זה כתוב בפולנית...אז מה?)
הקטנצ'יק, שאהבת חייו זה לגזור, מזדמן למטבח ומתחיל לבלבל לי את המוח איפה המספריים הקטנות שלו.
אני: "נו, יש במגירה, תוציא ותגזור"
הקטנצ'יק: "לא זה אדום, אני רוצה רק את הכחול (בוכה קצת)"
אני: "אוף, זה לא משנה, יש לי שחורות אבל לא גוזרות טוב, אתה רוצה?"
הקטנצ'יק מיתרצה ולוקח את השחורות, אני שומעת אותו ממלמל משהו שנשמע כמו:"אני גוזר את זה, טוב?
אני: "נו, תגזור, תגזור כבר" (אפילו לא מסתובבת לראות מה הוא גוזר)
וכך הלכה לה מחברת חגים של אח שלו לזבל (אחרי שהוא גזר את כל הכריכה כולל מדבקה ועטיפה וגם את כל הדפים שהיה כתוב בהם משהו...והמספריים השחורות, דרך אגב, גוזרות מעולה...).

אמא עסוקה במטבח 2
הבת שלי: "אמא, כואב לי הגרון"
אני: "אז קחי סטרפסילס, יש בארון, זה כחול כזה"
אחרי דקה
הבת שלי: "אמא, זה כדור ממש ענקי, היה לי קשה לבלוע אותו עם המים"

אמא עסוקה במטבח 3
הגזרן הקטן מצא גם עבודת הגשה שהבת שלי הכינה לבית הספר בנושא האיחוד האירופי.
למרבה המזל הוא התחשב וגזר רק את השטח הלבן שהיה סביב המילים המודפסות (הגזירה כללה את העטיפה השקופה שהעבודה היתה בתוכה).
ככה הבת שלי הגישה את העבודה בבית ספר (תוך שימוש בתירוץ הידוע: "אחי הקטן גזר לי")

מקרה מעציב ומדאיג 1
הבן הגדול שלי הולך להוציא את הקטנצ'יק מהגן.
כשהם חוזרים, הוא אומר לי (בגאוה): "את יודעת אמא? כשהוצאתי אותו, הוא החזיק כוס חד פעמים קטנה עם עוגיות, ואז הכוס נפלה לו כשהיינו בגן הציבורי (מרחק דקה מהבית ודקה מהגן שלו) וכמובן שהוא בכה וצרח כמו משוגע, ולא רציתי להיסחב איתו חזרה לגן שלו, אז אמרתי לו שישב בשקט כמה דקות על הספסל בגן הציבורי בלי לזוז ואני אלך ואביא לו עוד עוגיות. והוא ישב כל כך יפה לבד לגמרי בגן הציבורי ולא בכה".
(אני, אני בכיתי כששמעתי את הסיפור הזה, גם מהבהלה, וגם מהמחשבה שאולי מעכשיו אני אצטרך להפסיק לסמוך על הילדים הגדולים שלי ולהוציא את הקטן מהגן במקום לנחור 20 דקות על הספה בסלון....)

מקרה מעציב ומדאיג 2
הבת שלי קיבלה להכין עבודת שורשים (כאילו לא היינו כבר בסרט הזה...) מיד שמחתי מאוד (בסדר, לא שמחתי מאוד, שמחתי קצת) , כי כבר הכנו את כל העבודה לבן הגדול והייתי צריכה רק להיכנס לקובץ המחשב, לשנות מה שצריך מזכר לנקבה (10 דקות עבודה גג), ולהגיש.
אבל אז גיליתי שאין לי את הקובץ בשום מקום, לא במחשב בבית, לא במחשב בעבודה, אפילו לא במחשב הנייד שהקטנים השתלטו עליו ופירקו לו את כל ריבועי הפלסטיק של המקשים (מזל שאני מקלידה עיוור 1...). אז אם אתם רואים אשה יושבת ומקלידה עבודת שורשים שלמה למחשב (מזל שהעבודה המודפסת של הבן הגדול לא הלכה לאיבוד, ככה שאני רק צריכה להקליד אותה (מזל שאני מקלידה עיוור 2...) ומקללת בלי הפסקה), תדעו שזאת אני.

מקרה מעציב ומדאיג 3
רבים מכם לא שמו לב, ואף אמרו לעצמם שיש המון זמן עד הנקיון של פסח, אבל אני יודעת שזה לא נכון, פסח זה כבר פה, זאת אומרת, הוא פה אם יש לך בערך 20 דקות ביום (במקרה הטוב)  להקדיש לסיפור הזה וגם המון בלאגן וזבל בבית.  הקיצר, גמרתי לסדר את החדר של הבנים, הוצאתי 7 שקיות זבל ענקיות מפוצצות בגדים שקטנים עליהם וצעצועים שבורים (או גזורים) ובאופן בלתי ברור לי לחלוטין, החדר נראה לגמרי אותו דבר.
איך זה יכול להיות?

תוכים 1
אני: "די, נמאס לי מהתוכים החמורים האלה, תראה כמה לכלוך הם עושים..."
הבן הגדול שלי: "אמא, איך את יכולה לקרוא לחיה אחת בשם של חיה אחרת? ועוד כזאת שיותר חכמה ממנה?"
צודק, טרם מצאתי קללה חדשה (בעיקר כי המילה "חמור" כל כך חביבה עליי ואני מרבה להשתמש בה)

תוכים (חמורים) 2
קיים סיכוי כי התוכית החמודה והעדינה שלנו היא בעצם זכר. היא לא ממושמעת, לא באה כשקוראים לה, עושה המון המון רעש ומפזרת פירורים מהאוכל שלה בכל פינה  (כל הזכרים בבית מתנהגים ככה).

יום האהבה
בבוקר יום האהבה אני מעירה את בעלי ומודיעה לו שזה יום האהבה, במקרים כאלה לרוב בעלי מסתובב לצד שני וממשיך לישון, הפעם הוא אומר לי: "אז מה את רוצה ליום האהבה?"
"מה?" אני אומרת לו בבלבול מופתעת מזה שהוא ממש הקשיב לי, "אה, אני רוצה...אה...רוצה לב משוקולד" אני עונה תשובה טיפשית לחלוטין (בגלל גורם ההפתעה, אם הייתי חושבת על זה כראוי בחיים לא הייתי מבקשת דבר כל כך טיפשי) ומדמיינת בעיני רוחי איזה לב ענקי משוקולד עם כיתוב "לאהובתי".
כמובן שביום האהבה (הוא יום שישי) אנו חוגגים בקניות בסופר ואחר כך קונים מנורה למקרר במקום זאת שנשרפה (רומנטיים זה אנחנו) ומסיימים בחנות של הפיצוחים.

אז מסתבר שבעלי לא שכח את הלב, וכשהיינו בחנות של הפיצוחים היו שם לבבות עטופים פצפונים שקונים במשקל, ומאחר וביקשתי "לב" (ביחיד, כאמור, ולא ביחידות של קילו...) הוא קנה לי לב זערורי עטוף בעטיפה אדומה, הצליח להחביא את זה ממני (לא, באמת, ממש בעיה, בקושי הצלחתי לראות את הלב הזה גם אחר כך) וכשישבנו באוטו הוא אמר לי (כמו שתמיד הוא אומר לילדים*): "מה זה, מה יש לך באוזן?" ואז בתנועות של קוסם שלף מתוך האוזן את הלב הקטן, הגיש לי אותו באהבה ואמר לי: "אכלת לי את הלב".
כשהתלוננתי על גודלו של הלב, בעלי טען שזה בגלל שהאוזן שלי קטנה וזה מה שהצליח לצאת משם.
אני חושבת שזאת פעם יחידה בחיים שהצטערתי שיש לי אזניים ממש קטנות.

* ולמה הכוכבית אתם שואלים? כי כשהבן הגדול היה קטן, בעלי כל הזמן "שלף לו דברים מהאוזן" לשמחת כולם, ואז, הילד איבד את משחק הגיים-בוי שלו והפכנו את כל הבית ולא הצלחנו למצוא אותו ואחרי שהתייאשנו לגמרי הוא אמר לבעלי: "אז מה הבעיה, תוציא לי מהאוזן" ומאז הפסקנו עם זה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לבן דוד שלי (שאף קורא בבלוג, מסתבר) נולד תינוק קטן ומתוק
הכנתי לו את הארנב-שמיכה הזה וצילמתי בשלל פוזות מחמיאות (יותר ופחות).
שיהיה המון מזל טוב

ותודה שהייתם פה
באהבה
מקופלת