יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

על מיטות שבורות ומילים גסות

באחד הימים חוזר בעלי רעב מהעבודה. משום מה נראה לו שפנקייק שהבנים הקטנים הכינו זה לא נקרא אוכל ראוי לשמו (שזה ממש לא יפה כי שני הקטנים עמדו על כסאות במטבח והכינו אותו בעצמם תוך ערבוב אין סופי (שלא לומר הקצפה שלמה) של התערובת (כל אחד בקערה אישית משלו כמובן, שלא יהיו אשליות שהם ממש הצליחו לעשות משהו ביחד)). בעלי מחליט, כאמור שזה לא אכיל (וחבל) ומחליט ללכת ולאכול משהו בחוץ.
מיד אני מדביקה לו את שני הקטנים שאמנם כבר אכלו (הם לגמרי אכלו את מה שהם בישלו....) אבל ממש התגעגעו לקצת זמן איכות עם אבא שלהם (זה היה התירוץ להדביק אותם).
ואז הוא לוקח אותם לקומת האוכל בקניון, ומזמין לו משהו והם משחקים שם על המתקנים הקטנים האלה שצריך לשים שני שקלים וזה נותן לך שקט לשתי דקות.

אני כמובן ממהרת לנצל את זמן האיכות המופלא הזה עם עצמי לסגור פערים עם סדרות דרמה תקופתיות שלא יצא לי לראות.

ואז, כמה דקות אחרי שאני מתמוגגת לי בסלון, בעלי משתלט לי על מסך הטלויזיה בשיחת סקייפ (אפשר, לצערי, לעשות זאת בטלויזיה החכמה מדי שלנו) ותוך כדי שהוא אוכל הוא מחליט להראות לי את הקטנצ'יק נלחם על מקומו על הג'ירפה המתנדנדת.

מילא לראות את הילד יושב במשך רבע שעה על הג'ירפה (ונפרדנו לפני כשתי דקות בקירוב), אבל לראות אותו יושב כמו איזה חננה קטנה ולידו יושבת איזו  ילדה זערורית שדוחפת אותו והוא בתגובה צועק: "אי, אבא, הוא דוחפת אותי... אי, אבא הוא מלכלכת אותי, אי, אבא, הוא מרביצה לי"....(השגיאות במקור). ואז בעלי מתנתק (בשעה טובה) מהסקייפ ועשר דקות אחר כך הם שוב בבית.

תאמינו לי, אל תאפשרו לטלויזיות החכמות להכנס אליכם הביתה....

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥

המיטה שלנו נשברה. עכשיו בטח חלק מכם מחזיקים ממני איזה תותחית על שהצליחה לשבור את מיטתה מרוב פעילות  אבל האמת היא שהמיטה שלנו הייתה כבר בת 15. בהתחלה היא סתם קצת התנדנדה והשמיעה קולות חריקה מוזרים, ואז בעלי שמתקן כל מה שמתקלקל בבית הביא את הרתכת שלו וריתך אותה והודיע לי ש"אני עוד אמות במיטה הזאת, את עוד תראי איך היא תחזיק לנו כל החיים...".

 אחר כך הצד שלי כמעט קרס בצורה מסוכנת ובעלי פירק מהאופניים של הילד את גלגלי העזר וריתך את הברזל שמחזיק את גלגל העזר לצד שלי של המיטה (הוא טען שרק אני צריכה גלגלי עזר, הוא כבר לגמרי מעבר לשלב הזה) וכך ישנו עוד כמה חודשים.

אחר כך קמתי בוקר אחד ושמתי לב שבאמת יש סיכוי שבעלי ימות במיטה הזאת, ראש המיטה היה נטוי בזוית מסוכנת בערך חמישה סנטימטר מראשו ועוד רגע היה חונק אותו למוות. מאחר ובעלי בעל כושר המצאה יוצא דופן (כי באמת מעטים האנשים שהיו חושבים על פתרונות כל כך יצירתיים במטרה לשמר מיטה שבמקור הייתה דרעק אחד גדול ) הוא קשר חוטי ברזל בין הרגליים של המיטה כדי שגב המיטה לא ייפול לנו על הראש. כל העסק הזה היה מוזר ומעניין, מיד כשהייתי קמה בבוקר היו רגליי מסתבכות בחוטי הברזל ומשמיעות צליל פריטת מיתר מוזר ומתכתי (מנגינת בוקר טוב), לפעמים הילדים היו נתקלים בזה ונופלים, ולפעמים זה סתם התרופף קצת ודרש תיקונים ושיפוצים.

בסופו של דבר החלטנו להחליף מיטה, מצאנו מיטה מעץ מלא (עלק, רק אחר כך גילינו שכולו חלול מבפנים, אבל בחנות זה היה נראה עץ מלא לגמרי, בסדר, הוא היה מלא אויר בעצם).
המיטה הגיעה, מסתבר שהביאו אותה בלי ארגז מצעים שהזמנו במיוחד, ואז המרכיבים אמרו לי שאין טעם להרכיב את כל המיטה ובינתיים הם שמו לנו מין מיטה זמנית כזאת.
המיטה הזמנית  מאוד מזכירה לי את המיטה הקודמת שלנו, כולה רופפת ומתנדנדת ובלילה כשאנחנו ישנים, היא משמיעה קולות חריקה מוזרים.

קולות החריקה המוזרים האלה, כל כך מוכרים לאזנינו, שאנחנו ישנים שינה עמוקה ונהדרת על המיטה הזמנית, ועכשיו אנחנו מאוד מודאגים מהרגע בו תגיע המיטה האמיתית והיציבה שהזמנו....

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥


ילדון חמוד חוזר מכיתה א', "מה אכלת בצהרון?" אני חוקרת אותו כמו אמא פולניה ממוצעת, "לא אכלתי דבר" עונה לי הילדון. התשובה הזאת ממלאה אותי זעם וגאווה גם יחד, זעם כי איזה מן דבר זה לא לאכול דבר?  וגאווה כי השפה של הילד לגמרי עשירה ויפה (וממש לא ברור לי מאיפה זה בא לו...). חוץ מזה הוא מספר לי שלמרות שהאחים שלו שכנעו אותו ש"פיית השיניים לא קיימת" היא בכל זאת באה והשאירה לו 20 ש"ח מתחת הכרית, מסתבר שזה התעריף של פיית השיניים (בינתיים בעלי על תקן הפייה) והיא משאירה כסף גם על השן השנייה שנפלה לו...(עכשיו זה ככה על כל שן? אנחנו רק בשנייה, מה יהיה?)

אחיו הקטן חזר גם הוא עם שפה עשירה מהגן, דבר ראשון הוא למד להצמיד לכל דבר ששואלים אותו את צמד המשפטים: "אבל מה את רוצה ממני?", וגם  " מה הבעיה שלך?", נגיד אני פוקדת עליו לבוא להתקלח, מיד הוא אומר לי: "אבל מה את רוצה ממני, אני לא צריך להיללח (להתקלח...), מה הבעיה שלך?".
השבוע הוא גם אמר לי: "אסור להגיד חרא, חרא זאת מילה לא יפה ואסור להגיד חרא, נכון אמא שאסור להגיד חרא?" (והנה, אמרת את זה עכשיו רק 4 פעמים).

ובינתיים בראשי ההוזה עולות כל מיני הדרכות לעבודות עץ עם גירוד של תמונה עליהן (זה ממכר  שחבל על הזמן, כל הזמן אני מחפשת אלמנטים בבית שאפשר לגרד עליהם תמונה...)

קצת חותמות לסיום
רובן חותמות חתונה













איזה כיף, כבר יוצאים לחופש סוכות
כמה חיכיתי לו

שיהיה לכולנו חופש נהדר
ותודה על התגובות החמודות שאתם משאירים לי (החלטתי להיות בן אדם ולענות סוף סוף לכל תגובה ותגובה, כפי שתוכלו לראות בפוסט הקודם...)
נשיקות
מקופלת



26 תגובות:

Tamar אמר/ה...

תודה צחקתי מאוד מתיאור הבעל המתקן נשמע לי מאוד מוכר.

גילי-בית קטן בערבה אמר/ה...

קורעת מצחוק כרגיל!!!

עכשיו תגיבי לי....

ורד והדס אמר/ה...

אז ככה...לאחר יום ארוך בעבודה, הגעתי הביתה עם הלשון בחוץ, עייפה ומאאאאאאד רעבה, וכמה נחמד, לאכול משהו בפיתה (כי זה הכי טעים...) ולשבת לקרוא את הפוסט שלך בהנאה גדולה. כל מילה ומילה...כיףףףףףףףףף
חג שמח ושנה פוריה בפוסטים וביצירות. ורד.

אילאיל זיו אמר/ה...

כפרוש, ת'געגעתי :)
וגם לנו מיטה חורקת במיוחד על סף מוות הירואי ביותר.
הא,
ואצלינו זה ט'ומטם.
"נכון שאסור להגיד ט'ומטם? ט'ומטם זו לא מילה יפה, אני לא אומר ט'ומטם"

אנונימי אמר/ה...

תענוג של קריאהעל הבוקר. איזה כיף שיש עוד משפחות עם "עניינים".....
יפעת

סיגל בן נון אמר/ה...

כמו תמיד, תענוג לקרוא! חיוכים טובים על הבוקר. תודה.

אנונימי אמר/ה...

מקופלת, מעטים הטקסטים שגורמים לי ממש לצחוק בקול רם ולחייך כמו ילדה קטנה.
תודה
מאיה

אנונימי אמר/ה...

התפקעתי מצחוק (כולל דמעות(. את כותבת נהדר ופשוט כיף לקרוא על מעללכם.
מיכל

Michal Peled אמר/ה...

נהדרת כתמיד
והחותמות כל כך יפות

Anna אמר/ה...

אוי התיקונים החסכוניים האלו...כמה מוכר וכמה מצחיק, כשזה קורה אצל מישהו אחר

KmoRakefet אמר/ה...

:-D אצלנו זה הפוך....בעלי רק מריח קלקול הוא כבר מונע את ההוצאה הכספית על תיקון וקונה חדש :-\ לא תמיד זה טוב. מצד שני ככה מצאנו שואב אבק פנטסטי שעלה רק 300 ש"ח ועושה עבודה של הדייסון שעלה לנו רק 2000 ש"ח (אלפיים). אז ליתר בטחון הוא קנה עוד אחד...כי איך מוצאים פתאום דבק כזה שעושה עבודה של 2000 רק ב-300 ?

caspit אמר/ה...

חייכת אותי! שוב! :):):)

תרופה למכה אמר/ה...

מצטרפת לצוחקים מלמעלה. נדמה לי שאם היית מכנסת את כל הקוראים ברחבי הארץ בחדר אחד (מה חדר, אולם) היו ספי האולם רועדים מהצחוק הרועם והמתגלגל. אז תודה! ולעצם העניין, אנחנו עברנו לפוטונים. אבל אתם כבר עם העצמלא, אויר או לא, אז תתחדשו. ועם כוח האמצאה (גלגלי עזר למיטה! קורקינט לסבתא נשמע ארכאי לגמרי לעומת זה) של הגבר שלך המיטה החדשה מן הסתם תראה גם נכדים. בהצלחה!

שלומית אמר/ה...

:D (קוראת אותך תמיד, רק עכשיו נזכרתי להגיב, כי צחקתי יותר מתמיד :-))

hamudale אמר/ה...

אני מאוד מתרגשת שאחרי שנים שאני עוקבת אלחרייך ענית לי...
;)
קניתי ג'ל מדיום!!! (טוב, בעלי הלך לחנות וקנה אבל זה סתם קטנוני)
ויש תמונה.
ויש משטח עץ.
וכשיהיה מוכן אודיע לך.
חג שמח!

אימרי 1 אמר/ה...

צחקתי צחוק גדול וזה כיף. תודה

חתולי8 אמר/ה...

יוווו את אשכרה הולכת לענות? אני חייבת ללת לבדוק!
את קורעת! את יודעת את זה?
התפוצצתי מצחוק בקול רם ועכשיו אני משוגעת עם הוכחות!!
מתה עליך. מתה! (בלי המיטה, סתם מתה).

ifaa אמר/ה...

כרגיל מצחיקה בטירוף. בעלי ראה אותי מצחקקת ליד המחשב ושאל אותי אם אני קוראת את הבלוג של "ההיא". הוא כבר יודע (הכרחתי אותו לקרוא כמה פוסטים :))

ציפי לוין אמר/ה...

הצחקת אותי ככ עם המיטה. יש לגברים האלה משהו עם הוכחה שמה שהם בחרו זה טוב, וגם שהם יכולים לתקן....ומזל שהחלפתם את המיטה כי התיקונים, כך נראה לי, זעקו כבר הצילו! מקווה שקבלתם את הארגז ושהחליפו לכם למיטה החדשה. אצלנו הילדים הם בשלב שבו הם נתפסים לביטויים קטנים כמו-כאילו? וגם על מה שלא כאילו זה כאילו, ולפעמים אני שואלת אם זה באמת??? סוכות כבר פה, אני קראת בדיליי, אז שיהיה חופש מקסים, עם הרבה מנוחה, והרבה מה שמתחשק לך לעשות!

ציפי לוין אמר/ה...

הצחקת אותי ככ עם המיטה. יש לגברים האלה משהו עם הוכחה שמה שהם בחרו זה טוב, וגם שהם יכולים לתקן....ומזל שהחלפתם את המיטה כי התיקונים, כך נראה לי, זעקו כבר הצילו! מקווה שקבלתם את הארגז ושהחליפו לכם למיטה החדשה. אצלנו הילדים הם בשלב שבו הם נתפסים לביטויים קטנים כמו-כאילו? וגם על מה שלא כאילו זה כאילו, ולפעמים אני שואלת אם זה באמת??? סוכות כבר פה, אני קראת בדיליי, אז שיהיה חופש מקסים, עם הרבה מנוחה, והרבה מה שמתחשק לך לעשות!

craftifairy אמר/ה...

החותמות שלך נעשות יותר יפות כל הזמן:)

רקבשמחה אמר/ה...

את מצחיקה כרגיל :)
והחותמות מקסימות :) :)
יום נעים!

galit.rizcan@gmail.com אמר/ה...

יווו, זה לא ייאמן איך כל פעם את קורעת אותי מצחוק...
השעה עכשיו 02:34. אין לי מושג למה אני עדיין ערה. הרסת אותי פה מצחוק, השתדלתי להכניס אותו פנימה כדי לא להעיר את השכונה אבל הוא קצת פרץ.
תודה רבה על רגעי השחרור. את מדהימה !!!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כמו תמיד התמוגגתי מצחוק. התאורים שלך על הילדים הורסים אותי.
רק שתהיו לי בריאים חמודים כולכם. והעבודות היפות שלך, ממש להתפעל.
נשיקות......אוהבת .....אמא

אמא של ניבי אמר/ה...

אליפות כמו תמיד!!!
מצחיק מאוד וכיף לקרוא. ממתינה לספר...

עדי אמר/ה...

הצחקת אותי עם "יש סיכוי שבעלי באמת ימות במיטה", וזו באמת דוגמה אחת מני רבות.
גם אצלנו הגדול בוכה/מתלונן אם תינוקת בת שנה מאיימת על אחיזתו בצעצוע. אני אומרת לעצמי שזה בגלל שהוא ג'נטלמן ולא רוצה להיות אגרסיבי כלפיה.