חופשה ברומא

היינו 4 בנות

הראשונה - הקוטרית
השניה - המתלהבת (אני)
השלישית - המציאותית
הרביעית - הבזבזנית

רוב הטיול זה הלך ככה

המתלהבת: "יא, אני לא מאמינה, אני ברומא, אתן קולטות? אף פעם לא הייתי פה..." (מסתובבת חסרת אזימוט...)
המציאותית: "יש פה מטרו, אפשר אולי למצוא את  התחנה ולהגיע כבר למלון? (כאילו?)"
הקוטרית: "אבל עוד לא אכלנו כלום...אלא אם כן אתן מחשיבות את הסנדביץ' המעופש שזללתן במטוס"
הבזבזנית: "אבל יש פה חנות נעליים, בואו נציץ ומיד נמשיך הלאה" ("נציץ רגע" זה אומר שהיא מודדת חמישה זוגות נעליים  וכולנו מסתכלות עליה בחימה).


מגיעות סוף סוף למלון
המתלהבת: "יא, יש מקלחון וגם אמבטיה, איזה כיף, ופן בחדר, יא, אפילו ברומא יש פן בחדר, אני לא מאמינה"
הקוטרית: "אני בחיים לא ישנה יותר עם מקופלת, היא נוחרת חבל על הזמן, בואו תתחלקו איתה בחדר"
המציאותית: "צריך בסך הכל לתת לה כאפה קטנה תוך כדי שינה והיא שותקת"
הקוטרית: "את נורמלית? נתתי לה פעם כאפה קטנה ואז היא התעוררה מזה והחזירה לי..."
הבזבזנית: "מה יש במיני באר? מישהי בדקה?"

מתחילות לראות קצת פיאצות, מיזרקות ופסלים
המתלהבת: "אוי, אלוהים, אני לא מאמינה, זה של מיכלאנג'לו, אתן קולטות? רגע, אני צריכה לשבת....
הקוטרית: "גם אני צריכה לשבת, נשברו לי הרגליים, מה יש לכן? כמה אתרים אפשר להספיק ביום?"
המציאותית: "עוד שתי פיאצות ושתי מזרקות"
הבזבזנית: "זה בגלל שאתן עם נעליים לא מתאימות, עדיף שנכנס כבר עכשיו לחנות הזאת שיש פה בפינה ונקנה לכולנו נעליים חדשות, חבל על הרגליים שלכן..."

וכך זה המשיך והמשיך רוב הזמן (אני לא אייגע אתכן בכל הפרטים), אכלנו מלא גלידות פיצות ופסטה (בסוף הטיול כבר נגעלתי, שתבינו כמה אכלנו...), עד שבסוף מצאתי את עצמי במטוס ("יא, אני במטוס, אני לא מאמינה..." והבזבזנית שלצידי: "נו, למה לא עוברים עם העגלה של הדיוטי פרי?")

בינתיים בבית בעלי גילה איך זה להיות כמה ימים במחיצת ילדיו.
על היום הראשון הפעוט הכין לו תרגיל עוקץ, בעלי חשב שהוא יגיע הביתה, קצת יבדוק שכולם בחיים ואחר כך יישב ויראה "חמש בערב עם...". מסתבר שלפעוט היו תכניות אחרות, קצת אחרי שהם חזרו הביתה הגיע לפעוט חבר ראשון (הוא הזמין אותו כשהם היו בגן ולא טרח ליידע את אבא שלו), אחרי חמש דקות נשמעה דפיקה נוספת בדלת והגיע החבר השני (אותו סיפור כמו הראשון) ואחרי חמש דקות ארבעתם (הפעוט, שני חברים לא מוזמנים והתינוק שנדבק לכל החבורה ומאוד מנסה להיות חלק ממנה) התייצבו בסלון ודרשו לראות טלויזיה.
ואחרי שעה (שבה כולם כולל בעלי צפו ב"בובספוג") הם דרשו ארוחת ערב (חברים של הפעוט מורעבים תמידית ותמיד בסוף ארוחת ערב הם מבקשים תוספת, רק הפעוט ואח שלו משאירים חצי).

ואז בעלי התקשר אליי וסיפר לי איך הוא נמצא בבית עם שישה ילדים שצריך להאכיל (ואני רק נחרתי בבוז ואמרתי לו שיש ימים שזה מגיע גם לעשרה...), ואחר כך הוא אמר שיש גם איזה בעיה עם הכביסה, "אני לא מבין, בדרך כלל אני זורק הכל באזור באזור הכללי של סל הכביסה וזה עובר איזה תהליך, לא יודע בדיוק מה קורה עם זה אבל אחרי כמה ימים זה בארון שלי, ועכשיו משהו השתבש בתהליך וזה לא הגיע לארון..." (ועל זה שוב נחרתי בבוז והלכתי לקנות סנדלים, בכל זאת אני באיטליה...מי אמר שאני נוחרת רק בלילה?)


בנוסף לכל אלה הוא נאלץ להתמודד עם סוגיית ארוחת הערב. בערב הראשון הוא הכין לכולם חביתות, בערב השני הוא הכין לכולם מצה-בריי מכל המצות שנשארו מפסח, בערב השלישי הם הזמינו פיצה, בערב הרביעי אכלו במסעדה (ולפני כן הלכו לשחק באולינג... למה כשאני בבית לא עושים כאלה פעילויות נחמדות?)   ובערב החמישי והאחרון נגמרו לו כל האפשרויות (בכל זאת, הוא השתמש במחבת פעמיים, וגם זה היה נראה לו מושקע בטירוף) ולכן הוא הציע להם קורנפלקס עם חלב (וכפויי הטובה האלה שכל השבוע אמא שלהם טורחת בסוגיית ארוחת הערב אמרו לו: "ישששש, קורנפלקס... איזה כיף....").

וכהרף עין חזרתי הביתה ומאז התינוק מסתובב אחרי מחדר לחדר ולא נותן לי לקפוץ אפילו לדואר או למכולת בלי לקחת אותו איתי.

פיאצות ומזרקות בלי סוף



פינוקיו מציץ מכל פינה



אפילו תיבות הדואר מקסימות





שלא לדבר על מקשי הדלת





ככה ציירו פעם מפות



חנות סגולה בניחוח לוונדר



כן, זה הכל נקניקים





וכשאני עדיין תחת השפעה רומאית הגיע יום שבת ואני (שחשבתי שאני עדיין בחו"ל) לבשתי את הבגדים הכי כייפיים שלי וגמרתי לסדר את השיער ולהתאפר ואף נכנסתי לסנדלים החדשות (עם העקב הענקי) ובדיוק כשעמדנו כולנו לצאת מהבית התינוק (שעמד לידי נקי ומסורק עם שביל בצד) נזכר שהוא לא מעכל טוב ביסלי בטעם פלאפל שאחים שלו מצאו לנכון לתת לו לאכול (שזה באמת לא למאכל אדם...אפשר לדעת לפי הריח...) והקיא את נשמתו על עצמו, ועל הרצפה. וכך (בסנדליי ואיפורי וכיוצא בזה, כאמור...) עמדתי וניקיתי הכל (ובינתיים נחרב כל השיער והאיפור בחום הגדול) ואז שטפתי לו (ולעצמי) את הסנדלים והלכנו לאחותי ושם בגינה הוא דרך על קקי (עם אותו סנדל עליו הוא הקיא מוקדם יותר באותו היום).

תזכורת לעצמי: את אף פעם לא יכולה שיהיו לך יותר מדי סנדלים (את או ילדייך, במקרה זה..).

אוהבת אתכם
תודה על כל התגובות הכייפיות שלכם
מקופלת