יום חמישי, 3 בינואר 2013

קשים חיי המחוקק

כפי שכבר נוכחתם לדעת בעבר, אני מאוד אוהבת לחוקק חוקים בבית.

בסדר, לא את כל החוקים אנשים בבית מקיימים ולפעמים גורמי האכיפה קצת מתרשלים...קורה....אבל זה לחלוטין לא מונע ממני לחוקק חוקים  חדשות לבקרים למרות כישלון של חוקים ישנים.

למשל חוק חולצות בית הספר שנפל לאחר שבוע בלבד מיום היווסדו - תקציר למי שמתעצל לקרוא את כל הרשומה שוב..וחבל... חוקקתי בתחילת השנה שעברה חוק שאומר שיש להסיר את חולצת בית הספר עם ההגעה הביתה מהלימודים.
טוב, מסתבר שילדים שמצייתים לחוק הזה, מפרים כל חוק אחר שחוקק בבית, שלא לדבר על מכונת הכביסה שלי שקרסה מרוב בגדים והחוק נפל בשל בעית אכיפה, אי הפרדת רשויות וכדומה... היום הילדים נשארים עם חולצת בית ספר (המג'וייפת) שלהם עד הערב (ואם זה היה תלוי בהם, הם היו ממשיכים איתה גם למיטה). ללא ספק שיא השיאים  היה כששלחנו את הבן הגדול להתלבש לפני ארוחת צהריים בשבת (עם המשפחה המורחבת) והוא חזר לבוש בסווצ'ר בית ספר (וגם לא הבין מה לא בסדר בזה). אכן, תמונות קשות-

חוק נוסף שמופר דרך קבע הוא חוק החול.
חוק החול אומר שילד (או מבוגר, אני לא מפלה), שיחזור הביתה וכיסיו, נעליו, וגרביו יהיו עמוסים בחול, יעמוד בחוץ, יחלוץ נעליו וירוקן את כיסיו (יש כאלה שסתם עומדים בכניסה לבית ואמא שלהם צריכה לעשות להם חיטוי כללי, ואפילו יש לנו ארגז חול קטן פרטי בפינה של הגינה בכניסה לבית אותו יצרתי בעצמי מכל החול שהילדים הביאו...אכן, אני ממחזרת..).
אבל לפעמים קורה שאיזה אח גדול הולך ומוציא אחר הצהריים מהגן אח קטן ומיד חוק החול מופר ואותו קטן הולך לסלון וצופה בבובספוג ובינתיים שתי תלוליות חול קטנות נשפכות מכיסיו ישר על הספה ועוד שתי תלוליות גדולות במקום בו הוא חלץ נעליים וצעק למישהו שיביא לו שוקו ומיד!

או חוק ה"לשים בגדים בסל הכביסה ולא להעיף אותם במקום אקראי בבית", או חוק ה "לשים כלים במדיח אחרי האוכל ולא לערום אותם על השיש עד שאמא חוזרת", או חוק ה... טוב, הבנתם כבר שאנחנו בעצם חיים בג'ונגל...

אבל לפני מספר שנים המקופלת היתה חכמה מאוד, כל כך חכמה שהיא חוקקה את החוק החשוב ביותר שנשמר בקפדנות עד היום ובכל פעם שהיא נזכרת בחיקוקו, היא לגמרי גאה בעצמה....חוק פציעות האימונים.

לשון החוק אומרת כי מבוגר (בלבד, החוק הזה אינו חל על ילדים) שהלך לאימון (מרצונו הטוב ואף שילם ממיטב כספו למרות שידע שהאימון עשוי לכלול קבלת מכות), ונפצע במהלך האימון ללא הבדל בסוג הפציעה ודרך טיפולה, לא יעיז להתלונן בפני בני המשפחה (להלן, אשתו), לא יספר את תרחיש הפציעה שוב ושוב, לא יתבכיין, לא יראה חזור והראה את פציעתו, לא יבוא בדרישות שונות הנובעות מהפציעה  ויחריש באופן כללי גם אם גופו חבוש כולו.

כפי שכבר התלוננתי כתבתי לא אחת, בעלי האהוב, הולך לאימוני ג'יאג'יצו בהם הוא נוהג לחטוף מכות ואז לחזור הביתה. פעם זה היה רק יומיים בשבוע, ולאחרונה נוסף גם יום שני הארור ולפעמים נוסף אפילו יום אימונים בימי שישי בצהריים (עת יש להוציא את כל הילדים מהמסגרות, אחרי שאני זאת שלקחתי אותם בשישי בבוקר, שזה חוק שבעלי חוקק לעצמו ומאז אני נאלצת לבצע אותו כי אם לא, הילדים יישארו בשישי בבוקר בבית ורק זה חסר לי...).


 (בואו נבהיר רגע את הנקודה הזאת של לחזור לפוסטים ישנים, כן?, כי אם אתם לא חוזרים לרשומות שכבר כתבתי בעבר, או זוכרים אותן בעל פה (ואני אבדוק את זה..), אז אין טעם שאני אזכיר אותן כל הזמן.. נכון? ובטח שאין טעם שתתלוננו לי אחר כך שאתם לא יודעים במה מדובר.. .המממ...זה רעיון מעולה לחוק שרק עכשיו עולה לי בראש, טוב, אני אחשוב על זה מאוחר יותר..),

בכל אופן, במהלך אימוניו, נוהג בעלי לשבור חלק מעצמותיו (למשל את כל העצמות באצבעות הרגליים שלו), לסדוק צלעות, לחטוף מכות יבשות, לסובב לעצמו את המפרקים, לקרוע גידים והכי גרוע... לתפוס לעצמו כל שריר בגוף....השבוע הוא אמר לי שהתחביבים שלנו אחרי הכל לא כל כך שונים, אני הולכת לסדנאות תפירה עם חברות ואצלם גם מסיימים אימון הרבה פעמים בתפירה (ניסים סיים אימון בתפירה של הראש שלו, למשל, וכל החברים שלו ליוו אותו למרפאת החירום בעודם מצחינים במדי הג'יאוג'יצו המג'וייפים שלהם, ואז הם התלוצצו עם הרופא שמכיר אותם כבר באופן אישי כי הם מגיעים לשם כמעט אחרי כל אימון).

 הוא חוזר הביתה כולו חבול ופצוע (פתאום אני שמה לב שהפוסט הזה לא עובד כל כך לטובתי ורחמיכם נכמרים עליו, אבל קחו בחשבון שזה קורה 3 פעמים בשבוע...לפחות... ושבעלי בא משושלת ארוכה של היפוכונדרים...והם מאוד אוהבים לפרט את כל הבעיות שלהם...באריכות....) ואומר לי: "אל תשאלי, עשיתי אימון עם חיים, ואז כשהוא ישב לי על הראש וניסיתי לצאת מהחניקה שלו, פתאום הסתובבה לי הברך עד שממש שמעתי קנאק כזה ויכלתי לראות שהיא יוצאת מהמקום..."

ופתאום הוא קולט את המבט שלי (מבט המחוקק) ומיד הוא נזכר שאסור לו לדבר על זה, אז הוא אומר לי: "אמממ...נפלתי... בדרך, הייתי פה מחוץ לבית ונפלתי, הסתובבה לי הברך ואני צריך שתמרחי לי בן גיי (משחה מסריחה בטירוף שעוזרת לרפות שרירים תפוסים)".
 אבל זה כל כך מאוחר מדי,  ולכן הוא נאלץ שוב למרוח את עצמו במשחות שלו ולהחריש, ולא לבקש מאשתו לקבוע לו כל הזמן תור לאורטופד, ולחבוש אותו, ולהקשיב כל יום מה מצב הפציעה, ולהשתתף בצערו באופן כללי על זה שהוא כולו פצוע באשמתו בלבד.

כל כך הרבה שנים אנו חיים בצל פציעות האימונים, עד שביום שישי האחרון, בעוד בעלי חוטף מכות בסמינר ג'יאוג'יצו מיוחד ואני בשיאו של מסע רכישות מטורף בקניון אצלנו (בסדר, קניתי ספר לימוד לבן הגדול ושוב מחשבון מדעי שהוא איבד....אפשר לחשוב שמחשבונים מדעיים צומחים על עצים...),  שקועה בהרהורים חשובים (איפה אני קונה את הקפה שלי ומה אני אוכלת לצידו) מצאתי את עצמי הולכת אחרי גבר זר ברחבי הקניון. כשניסיתי להסביר לעצמי למה אני הולכת אחריו (בטח לא בשל מראהו...), גיליתי שהלכתי אחרי שובל הבן גיי שהוא השאיר אחריו ולחלוטין הזכיר לי את הבית....

הבעיה היחידה שנתגלתה עם חוק האימונים היא שהחוק עובד לשני הכיוונים.
לפני כמה ימים חזרתי מהתעמלות הנשים שלי עם צוואר תפוס (מה זה תפוס, בואו נגיד שעל הגוף שלי היה מונח מן משהו מפותל כזה ועליו הראש שלי בהטיה מוזרה הצידה), ואז כמובן שאמרתי לבעלי:"אני לא יכולה לזוז, נתפס לי הצוואר באימון, אני מתה, אני לא יכולה לסבול את הכאב..." ומיד בעלי אמר לי: "באימון אמרת?, הא!!! את יודעת שאסור לך לדבר על זה או לקבל טיפול ממני, כן?"

אבל בכל זאת הוא התרצה ומרח  לי את כל הצוואר במשחה המסריחה שלו וכל דקה הוא אמר לי: "את רואה? אני לא כמוך, אני עוזר לך, אפילו שזה קרה לך באימון, כי אני רואה שאת סובלת, אבל כשזה קורה לי? כלום...מצידך שאני אמות...לא, אני לא כמוך..."
אבל באמת שאין פה מה להשוות, כי בן אדם לגמרי יכול למות מצוואר תפוס, זה ידוע, זה אחד הגורמים המובילים למוות בעולם המודרני בעיקר אצל נשים.

טוב, הפוסט הזה היה אחד החפרניים ביותר בעולם, במידה ואתם חשים כי הפוסטים ארוכים מדי, אנא ידעו אותי (רק לאחר שאבחן אתכם אם אכן נכנסתם לכל ההפניות שנתתי לכם ולפוסטים קודמים שלי, או שידעתם כבר את החומר על בוריו... מצטערת, זה החוק...).

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥


וסוף סוף אני מעלה קצת חותמות שעשיתי






הזוג הצעיר הזה שלח לי סקיצה שהוכנה על ידי מאייר ואני גילפתי ממנה חותמת:


עוצב על ידי "גני דובי ושריק" (המומלצים מאוד, הלוואי והקטנצ'יק שלי היה בגן הזה)




 עוצב על ידי סטודיו "אחד אחד", פריטי וינטג' יפהפיים.




עוצב על ידי Fauna & Flora
תראו איזה תכשיטים עדינים ויפים



 סתיו, מהבלוג המקסים שלישקל'ך


שיהיה לכולנו סוף שבוע מעולה
ותודה שהייתם פה (אם הגבתם בכלל שיחקתם אותה, אני בהחלט אשקלל את זה בציון הסופי)
נשיקות
מקופלת

61 תגובות:

רחלי גזית אמר/ה...

אלופת האלופות את! הרגת אותי עם ההליכה אחרי גבר זר בקניון :-D
יש לי הרגשה שרב האנשים זוכרים את הפוסטים שלך בע"פ :-)
החותמות נהדרות ואני מקווה שהשתחרר לך הצוואר בינתיים.

Lital Mordechai אמר/ה...

מצחיקה כתמיד!! וברור שאנחנו זוכרים את הפוסטים הקודמים!
והחותמות... כל אחת יותר יפה מהשנייה :)

עינת אמר/ה...

איך אפשר לא לקרוא ולשנן? כל פעם שמדוכאים- הבלוג שלך הוא מתכון לצחוק ולאושר!

יעל אמר/ה...

גדולה!! אחת ויחידה, בחיי ♥
והחותמות - אליפות! הדיוק שלך מדהים, והחותמות משגעות!

מתוקתקות-שולחנות אחרים לארועים אמר/ה...

איזה כיף לקרוא שכל זה לא קורה רק אצלי בבית...

אנונימי אמר/ה...

כמו בכל פוסט שלך, לא הפסקתי לצחוק....
תודה שאת מעלה חיוך על הפנים!

tami אמר/ה...

מה פתאם לקצר את הפוסטים? השתגעת?!
הפוסטים שלך זה בריאות! תחליף חינם לסדנאות הצחוק למינהן שעולות הון.
(אופס! רק שלא יעלה על דעתך לגבות מחיר עבור פוסט ולפי רעמי הצחוק שעלו כאן).
החותמות מקסימות! כולן עשויות ידנית? מדהים!

אלינה אמר/ה...

מה לקצר????!? להאריך והרבה!!!
מצחיקה ברמות, וכמו תמיד - החותמות שלך מדהימות ביופיין!
המשיכי כך!

אנונימי אמר/ה...

חחחחחחח.. הרגת אותי מצחוק... הולכת אחרי גבר זר חחחחחח
והחותמות מקסימות כתמיד!
נשיקות, מירה

ריבי אמר/ה...

רגע... האיש יודע שהלכת אחרי גבר זר בקניון???? אנחנו זוכרים כל מילה שאי פעם כתבת וגם מצטטים אותך בתור סמכות (עכשיו אפשר גם בתור מחוקק). נשיקות.

מיכלי אמר/ה...

ארוכים מדי? חס וטלילה!
רק במזל לא העפתי נוזלים על הלפטופ מרוב צחוק כשהלכת אחרי שובל בן גיי בקניון
(זה באמת אחד הדברים המבחילים ביותר בעולם), ושתדעי - אני אזרחית שומרת חוק, ולכן זוכרת את כל הפוסטים שקישרת אליהם.

ורד והדס אמר/ה...

איזה כיף לקרוא, ואני אישית מתחברת לסיפור חולצות בית ספר.
ו...תמיד נהנית פה.
החותמות נפלאות !!! כל אחת יפה יפה !

סתיו אמר/ה...

הפוסט מצחיק כרגיל והחותמות מהממות! בעיקר שלי :)
[אבל למה "חן"?... ]

mekoopelet אמר/ה...

אוי,גוד...טעיתי, אני מיד מתקנת, ותודה על התגובה והפירגון

קואלה22 אמר/ה...

את נהדרת! פשוט נהדרת!
תמיד כיף לקרוא ולצחוק (ולזכור :)) תמשיכי...
החותמות יפהפיות אחת אחת - נתת לי רעיון לחתונה של אחי כשתהיה :)

Karni אמר/ה...

ארוך? מה פתאום!!! והקטע הזה עם החול יכול לשגע פילים. כל הבית שלנו מלא חול שמיובא מהגן ונשפך מהנעליים, מהכיסים ולפעמים גם מהראש של הגדול. איך מרוקנים ראש???
והחותמות מהממות וכל כך עושות לי חשק. מ-ק-ס-י-ם!!!

שרה אמר/ה...

את גדולה! כולנו מאחורייך, אין כמו חפירות של אחרים, שנאמר: "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו!" לא לקצר, כולנו זוכרות הכל, את כל הלינקים מהעבר, מוכנות לבוחן פתע, ונהנות לקבל השראה מגופים מחוקקים מקבילים אלינו ביקום... רק קצת תמוה העניין הזה של התעמלות שגורמת לכזאת תפיסה בצוואר - צריך גם להקשיב לצוואר שלך בשיעור, לא רק למדריכה, את יודעת, אבל מאחלת לך רק בריאות, כושר ואושר!

יפית כחלון אמר/ה...

ואני עוד צוחקת בעודי חושבת איך להעלים את תלוליות החול מהספה בסלון... בכל יום אני שוכחת לרוקן את הפעוט בכניסה וזה קורה לי. ואז באה הדילמה האם להיות משקיענית ולהוציא את הכרית הענקית לניעור בחוץ או לעשות את עצמי שמדובר בכמה רגבים, להעיף את החול לכל עבר ולקוות שיום אחד הרובוט המהמם שלי יגיע לנקות שם....
אה ועוד משהו...
החותמת של הבמבי עשתה לי חלושעס.

אנונימי אמר/ה...

את כל כך מצחיקה, מזל שיש רווחים לנשום בין הפסקאות והחותמות מקסימות.

תמי

אנונימי אמר/ה...

לצערי, החוק היחיד שהגמדים שלי הפנימו הוא שצריך להוריד את הצלחת מהשולחן אחרי האוכל. מאחר שהם עדיין גמדים (הגדול בן חמש, הבינוני בן שלוש וחצי, הקטן עוד לא יכול לעשות נזקים) - הם פשוט זורקים את הצלחות לתוך הכיור, עם שאריות אוכל. לא פעם זה נגמר בכלי זכוכית ששכבו בתמימותם בכיור ולא היו מוכנים למכה שתבוא. בקיצור, דרך ארוכה לפניי...
תודה רבה על פוסטים חכמים ומצחיקים. אני מחכה להם כל השבוע!
סנטה

חתולי8 אמר/ה...

מחוקקת מקסימה שלי, מתה על הכתיבה שלך. כן, גם כשאת חופרת אני נהנית!!
ולגבי החותמות..יאללה, צריך לחזור גם לשלי... שולחת לך מייל.....
נשיבוקים ♥

אנונימי אמר/ה...

ברורררררר שזוכרים כל חפירה, אהה סליחה, כל פוסט קודם....
הזדהות מלאה עם החוקים!!! אצלי, הכי מחרפן אותי ללכת אחרי 3 הבנות(כבר גדולות, מה יהיה?? איך ינהלו בעתיד בית???.....) לקטר לבעלי על כל הדברים שאני הולכת אחריהן (ואחריו,כמובן) וכשזה מגיע לחדרים שלהן - הוא ברוב חוצפתו אומר לי - זו הטריטוריה שלהן, עזבי....
החותמות משגעות ויפהפיות!!!
אנא המשיכי ושלא תעזי לקצר רשומות... ככה תמיד יש למה לחכות...
יפעת

ליליאת אמר/ה...

תענוג. אפשר כל שישי קבוע? במקום עיתון?

Unknown אמר/ה...

מקסים כמו תמיד :) ואל תקצרי, להפך, תמשיכי ככה.. אוהבת

אנונימי אמר/ה...

כרגיל תענוג לקרוא כל מה שאת כותבת!
הפוסטים שלך אף פעם לא ארוכים מידי, הם פשוט כיפיים ומשעשעים.
ד"א, בזמן קריאת הפוסט הקודם בענייני תעבורה, בכיתי מצחוק :-)
וסליחה שאני לא מגיבה כל פעם...
שבת נעימה וחמימה לך
איריס

אנונימי אמר/ה...

אנא, המשיכי עם חפירותייך.
את נהדרת
ממני שקוראת בשקיקה...
מאיה

לירון בן דוד אמר/ה...

הקישורים לפוסטים הקודמים זה רק לקוראים הבינוניים שבינינו...המצטיינים זוכרים הכל...

אמא של עוגי אמר/ה...

מקופלת יקרה הרגת אותי מצחוק כרגיל!
והחותמות כאלה יפות... איזה כיף שגם שלי בדרך :)

יעל.קיפודים אמר/ה...

אין כמוך, כרגיל, ושהוא לא יעז לומר אחרת!
החותמות נפלאות...

אנונימי אמר/ה...

מקסים - החותמות נהדרות. באופ כללי הפוסטים מלאי השראה
העבודה נהדרת
יש לציין שאני אוהבת את המחשבה מאחורי החותמות
הרבה הצלחה

דפנה י. אמר/ה...

את צודקת לגמרי! בתור אחות, אני אומרת לך - צוואר תפוס זה מצב מסכן חיים. לגמרי.

:)

החותמות מדהימות. אני רוצה את כולן.

Sofi אמר/ה...

בשום פנים ואופן לא לקצר את הפוסטים! הרי זה כל התענוג!
חותמות מקסימות כרגיל, ואת מצחיקה אותי בטירוף , גם כרגיל :))

יפה אמר/ה...

אני לא מבינה איך את לא מצליחה ללמד את הילדים להוריד מהשולחן,לשים כביסה במקום ולשכנע את הבעל לא לעשות דברים שמרגיזים אותך... לי יש שלושה ילדים מחונכים ובעל צייתן וחייכן שעושים כל מה שאני אומרת להם.. סתם....:) הייתי רוצה
והחותמות יפהפיות

shirit אמר/ה...

נהנת תמיד לקרוא ולצחוק ולהבין כל פעם מחדש שצרת נשים חצי נחמה

ליאולי אמר/ה...

שלא תקצרי אפילו בפסיק!! ואני אפילו הפתעתי את עצמי שלא הייתי צריכה לחזור לקישורים. כנראה שהפוסטים שלך בלתי נשכחים.
(:
חותמות יפיפיות.

Yifat אמר/ה...

מצחיק בטרוף
ואם את מוטרדת אז אני דווקא שולטת בחומר.
אפילו קראתי ואקרא שוב את הפוסט על החזרה לעבודה אחרי נופש הלידה וזאת כהכנה לחזרה שלי לעבודה...
שבוע טוב
יפעת

AYELITA.Studio אמר/ה...

אוי , את תמיד קורעת אבל הפעם הרגת אותי מצחוק. ממש לא לקצר!!!
כל כך אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך.
החותמות מקסימות
שבוע טוב!
איילת

קשת זאבי אמר/ה...

אצלך- כל המרבה הרי זה משובח! האורך הוא רק לטובה :-)
כרגיל, כיף גדול לקרוא את הרשומות שלך ולראות את החותמות היפות!

טושטוש אמר/ה...

אני רק מחכה לראות אימייל ממך- אז ברור שזה לא ארוך מידי :)
ואני חושבת שהכללים צריכים להיות מנוסחים בלשון זכר בלבד (האלו למבוגרים ...)


והחותמות ממש ממש יפות

אנונימי אמר/ה...

תותחית יותר מתמיד!

ענבל אמר/ה...

אין שום פוסט שלך שהוא ארוך מדי :) תמיד עצוב כשהוא נגמר
וכמה שיותר חפרני - יותר טוב ...

אנונימי אמר/ה...

כשיש בבוקר פוסט שלך אני יודעת שהיום הזה הולך להיות יום טוב
את חפרנית מדופלמת אבל עוצרת בדיוק לפני שזה יותר מדי
את אלופה, מצחיקה ברמות , שנונה וכל כך כל כך מוכשרת
תודה :)

Meital אמר/ה...

מצחיקולה! אני שמחה ששמרתי את הפוסט הזה ליום ראשון בבוקר להתחיל את השבוע בחיוך :-)

אנונימי אמר/ה...

מצחיק כל כך ואמיתי כל כך. לא לקצר אף מילה!! וכל הכבוד על החותמות

אנונימי אמר/ה...

את מוכשרת בטירוף!!! בכתיבה שלך משובחת וזורמת והחותמות מדהימות!

הדר אמר/ה...

מבחינתי אפשר לפרסם רשומה 'חופרת' שכזו פעם
ביום כי כ"כ מענג לקרוא.
אל תקצצי אף מילה ולהיפך - פנקי אותנו בעוד ועוד רשומות
את כותבת כמו שאת יוצרת: נפלא!
הדר

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
הפעם פחות נהניתי מכל הפציעות, החבלות והכאבים שלכם
וכאמא זה ממש לא שיעשע אותי למרות ההומור הנהדר שלך
שגם עם כאבי הצואר שלך את עדיין חומדת לצון.
וילדה שלי ככה זה בחיים, עזרה לזולת, כבר אמרו חכמינו
אחד עוזר לשני, כל שכן לבן הזוג.
רק שתהיו לי בריאים ותהנו בחוגים שלכם והחותמות כרגיל
נהדרות.
נשיקות ........אוהבת ........אמא

Yael Ophir אמר/ה...

טוב, אני די חדשה פה, וזו התגובה הראשונה שלי, רק כי אני מפחדת שבאמת תחליטי לקצר... :)
בדיוק תהיתי לעצמי השבוע אם אי פעם דמיינתי שמכל הדברים בעולם, שנוא נפשי הגדול ביותר יהיה דווקא חול.
בקיצור, אם לא היה ברור, מצאתי לי התמכרות חדשה. הפוסטים שלך הם הנאה צרופה.

אנונימי אמר/ה...

שלום,
איזה חותמות יפות:)
אשמח להזמין אצלך חותמת שושנה, כיצד ליצור קשר?
ליזי

craftifairy אמר/ה...

צוואר תפוס זה נורא!
מעניין שחוץ מחוק הפציעות, שאר החוקים דומים להפליא לחוקי הבית שלנו. איזה צרוף מקרים מוזר.
חותמות נהדרות!

rinat אמר/ה...

התגעגעתי לחותמות המתוקות שלך:-)

ציפי לוין אמר/ה...

ככ מצחיקה על הבוקר! פציעות גם אצלנו-פילטיס, מכון כושר, אימוני סקי, בכל מקום משהו חטוף משהו, אז אני רגילה.כריות חמות זה שיא הכיף שלנו בבית.......שימשיך להיות רק טוב, הרבה בריאות, והחותמות משהו!!

yael yaniv אמר/ה...

תמיד כיף כשיש פוסט חדש שלך, להיזכר בישנים וטובים ועם סיום של חותמות כאלו מתוקות - עונג!!!

מקווה שהצוואר תקין ואת כבר משוחררת (-:

עינת אמר/ה...

כמה כיף לקרוא אותך - את מצחיקה אותי כל פעם מחדש :)
החלמה מהירה לכל הפציעות...

יעל - קונדסונים אמר/ה...

תמיד כל כך כייף לקרוא את הפוסטים שלך! והחותמות - מהממות אחת אחת. פשוט משגעות. ממשיכה לפנטז על אחת משלי (:

gallish אמר/ה...

אין עמוך, אין! אל תשתני בכלום!
והחותמות... הורסות!
נשיקות!

יעל אמר/ה...

ארוכים מדי?? אם כבר לא ארוכים מספיק! :)
תמיד כל כיף לקרוא את הפוסטים שלך... אף אחד לא מבין למה אני צוחקת בקול רם במשרד :)
והחותמות יפיפיות!

שולי חיפושולי אמר/ה...

אין אצלך ארוך מידי!!! אני גומעת את הרשומות שלך שתמיד מעלות חיוך וצחוק על הלב והשפתיים.
איזה חוקים מצחיקים שיש לכם, גם בעלי מאוד מחובר למשחת הבנגיי המצחינה הזו שהריח שלה נתפס אפילו במצעים {ייעק} אבל היא באמת עוזרת.
החותמות שלך פשוט משגעות אחת אחת איזה עיצובים משגעים!!!
שולי

עדי אמר/ה...

שתמיד תחפרי ככה. כן ירבו.
הצחקת אותי לגמרי עם ההליכה אחרי שובל הבנגיי :)

עלמה7 אמר/ה...

צחקתי בקול, עם דמעות!
גם אצלנו יש המון חוקים, וגם הם נשברים בלי הרף.
התייאשתי מחולצות בית הספר שנשארות עד הלילה - אם להם זה לא מפריע, אני לא הולכת לאבד שעות שינה בגלל זה. בטח לא בחורף.
את שלב החול כבר עברנו (עם הגדולים) ועדיין לא הגענו (עם הקטנטן). הוא מתחיל גן בספטמבר, אז יש לנו כמה חודשי ניקיון.
ופציעות - בינתיים מי שהוציא את בעלי מכלל פעולה זה התינוק, שבזמן החלפת חיתול (אחרי שצעקתי על בעלי שהוא לא עושה כלום בבית), סובב את הגוף כך שלבעלי נתפס הגב, והוא שכב על מזרון שבוע והתבכיין. לפחות שום בן גיי לא היה מעורב בזה...
הנה לך, רשומה ארוכה, ותגובה ארוכה...
החותמות מהממות! אני תמיד מקנאה בכאלה שעשו אצלך חותמת, עד שאני נזכרת שגם לי יש שתיים...

רויטל טבע אמר/ה...

מצחיק ביותר!!!

בהחלט לא לקצר את הפוסטים!

האתר ממש מקסים

ד.א. בדיוק קראתי פוסט מאוד מעניין,

איך משחררים צוואר תפוס?