התוכי

מה יותר מתאים מלספר לכם על התוכי החדש שלנו לקראת ראש השנה?


                              ♥__________________________________________________♥

יש אנשים שמושכים אליהם ילדים קטנים וחיות קטנות כמו מגנט.
לא משנה לאן הם יילכו, ילדים קטנים וחיות קטנות (יש שיאמרו שזה כמעט אותו דבר...), ימצאו את דרכם אליהם ואז תתחיל סערה שלמה של צווחות וציחקוקים וכל מיני הנפות באויר ורעש נוראי עד שמישהו (שקצת פחות משחק עם חיות או ילדים) מבקש מכולם קצת שקט.

אני (כפי שכבר נוכחתם לדעת ולכן אין טעם שאני אעבוד עליכם ואגיד שאני כזאת...) ממש לא מושכת אלי חיות וילדים, אבל בעלי כן, ולכן כבר בראשית היכרותנו הוא החליט שאנחנו צריכים לגדל תוכי (כשהיינו זוג צעיר ואפילו עוד לא היינו נשואים ולא היו לנו עוד ילדים, אבל מי בכלל העריך את זה אז?) ובאמת, קנינו תוכי חמוד וגרנו ביחד כמה שנים.
אחר כך נולדו הילדים ושכחתי קצת מכל סיפור התוכי וחיות אחרות (באמת, ארבעה ילדים זה לא מספיק?) וחשבתי שכבר שמנו את כל עניין החיות הזה מאחורינו,  אבל בעלי לא שכח, ממש לא....

אחת לכמה זמן הוא היה אוסף סביבו את הילדים וכולם היו מסתכלים עליו בעיניים מרותקות ואז הוא היה מספר להם על התוכי:
" עוד לפני שנולדתם" הוא היה אומר בקול שקט וכולם היו מקשיבים לו בדריכות, "עוד לפני שנולדתם היה לכם אח בכור, הוא היה קטן וצהוב ומקסים וקראו לו ציפצ'וש".
כולם עוצרים את נשימתם, למרות שבאמת, הם שמעו את הסיפור הזה אולי מליון פעם, אבל תמיד זה מעניין מחדש...

"הוא היה מחונן" מספר להם בעלי, "היו לו שריקות מיוחדות שאף תוכי לא יודע..."
""הוא ידע לשרוק כמו המיקרו והטלפון, כל היום הייתי רצה לענות כי חשבתי שמישהו מתקשר..." אני נאלצת להפיג את השמחה.
"הוא לא היה סתם תוכי, הוא היה תוכי מדבר..." מקשה בעלי.
"הוא ידע להגיד בדיוק שתי מילים" אני ממהרת לתקן (כי אני מכירה את המשך הסיפור ויודעת לאיזה כיוון זה עומד ללכת, וברור שאני זאת שיוצאת הרעה מכל הסיפור הזה...).
"נכון" נאלץ בעלי להסכים, הוא ידע להגיד את המילה "שלום" וגם את המילה "מניאק" נזכר בעלי בגעגוע...
"והכי יפה" (עכשיו התור שלי להיזכר בנוסטלגיה) "היה כשאבא היה פותח את הדלת ומיד התוכי היה צועק לו "שלום מניאק..שלום מניאק"".
"ומה קרה לו?" מעיז מישהו מהם לשאול בקול נמוך
"אמא שלכם לא רצתה אותו יותר, אפילו שהוא היה הבן שלי, ואז היא הוציאה אותו מהבית" ממשיך בעלי בעצב (למרות שיש פה כשל לוגי כלשהו, איך זה היה הבן של בעלי בלי להיות הבן שלי? באמת, לא ברור...).
ארבעה זוגות עיניים מביטות בי במבטי אשמה, הם בטח שוקלים את היכולת ההורית שלי...
"הוא היה תוכי, תוכי..."  אני אומרת להם בחשש...
"ולאן הוא הלך?" הם שואלים (מן הסתם לאיזה בית יתומים ויקטוריאני בסיפור של דיקנס, לפי איך שהדברים מוצגים בפניהם).
"הוא נמסר לאימוץ" עונה בעלי במפח נפש גדול מאוד, "אמא לא רצתה אותו יותר"
"הוא הלך לסבא" אני ממהרת לתקן את הרושם המוטעה שנבנה עליי, "עברנו דירה והבית שלנו לא היה מוכן וסבא לקח אותו".
"אז הוא מת בסוף?" שואלים כל הילדים ודמעות בעיניהם
"הוא לא מת, הוא עדיין חי, סבא לקח אותו לעבודה שלו והוא נמצא שם עד היום, אפילו נסענו לבקר אותו פעם, וכשסבא פרש אז כל החברים שלו בעבודה שמרו על התוכי ועכשיו הם לא מוכנים להחזיר אותו, אפילו לא לסבא, הם אומרים שהתוכי הוא הקמע שלהם.." ("ובסוף הוא עוד יקבור את כולנו" אני אומרת, אבל רק בלב לעצמי, גם ככה כולם מחוממים עלי).

אז  אחרי כמה וכמה שיחות כאלה נאלצתי להישבר ולהרשות לבעלי ללכת ולקנות תוכי מסוג קוקטייל בגודל בינוני ובעל יכולת דיבור (לא מוכחת, בינתיים לא שמעתי ממנו חצי מילה אפילו) ומיד זכה לשם המקורי "אוקי" כי הוא "אוקי התוכי" וכך כולם קוראים לו חוץ ממני שממשיכה להתעקש ולקרוא לו "התוכי".

"התוכי" גר לו בכלוב לבן וגדול על השולחן בפינת האוכל, הכלוב שלו פתוח תמיד (כי אנשים בבית חושבים שציפור בכלוב זה מאוד עצוב)  והוא קופץ מהכלוב מתי שמתחשק לו, יורד לרצפה ומטייל לו שם תוך צווחות וצעקות בלתי ברורות (אפילו את הקול של המיקרו הוא עוד לא למד, אני חוששת שיש לו לקויות למידה), ומדי פעם מישהו (טוב, נו, לרוב אני) דורך עליו ואז כולם צועקים (הדורך והתוכי, כמובן) וכל היום אני צריכה לרוץ ולנגב את כל הריצפה עם מגבון מההפתעות הקטנות שהוא משאיר אחריו (כן, לא מספיק טוסיקים יש לי לנגב בבית..עכשיו גם התוכי...) ועולם כמנהגו נוהג.

ובכל זאת קורה תהליך קטן של אילוף (כפי שבעלי התכוון כשהוא קנה את התוכי) רק שבכיוון ההפוך, כל פעם שבעלי מרים את התוכי ומלטף אותו, התוכי שם את הראש ועוצם עיניים בהתפנקות, ואז, כשבעלי מפסיק, התוכי נושך את בעלי נשיכות קטנות ועדינות בכף היד, ובעלי, שהפך מאולף לחלוטין מיד מבין את הרמז וממשיך ללטף אותו.

                                 ♥__________________________________________________♥


אני מעלה קומץ קטן מהמון חותמות שעשיתי בתקופה האחרונה

שתהיה לכולנו שנה נהדרת ומתוקה
מלאה שמחה, אור, בריאות וחדוות יצירה
תודה לכל מי שנכנס לבלוג שלי

אוהבת אתכם

מקופלת