שיחות

"אה, טוב שהתקשרת, רציתי להגיד לך שיצאת פארש..."
אני לבעלי, שדיבר על זה שנעשה יום כיף מתישהו, רק לא אמר מתי...

"אבל מי יעזור לי עכשיו?"
הפעוט מנסה לסנג'ר אחרים לסדר לו את החדר

"לארבעה ילדים מהכיתה כבר יש אייפון"
הבת שלי מוכיחה לי שאייפון בכיתה ד' זה מאסט.

"למה תמיד אתה עושה מה שאומרים לך לא לעשות?"
אני לבעלי, אני לפעוט, אני לבן הגדול שלי, יו ניים איט זה תמיד לגבר בבית

"אני מבינה שאתה אוכל, אבל למה אתה צריך להחזיק לעצמך את כפות הרגליים תוך כדי?"
אני לתינוק האקרובט, שמנסה לינוק ולהתעמל תוך כדי.

"תגיד, יש לנו חומר על הפזורה הבדואית בנגב?"
כן, כשאת הולכת לאכול צהריים בעבודה עם גברים בלבד, אל תצפי שיעלו נושאי שיחה מעניינים יותר...

"אל תשאלי מה חמותי החוצפנית אמרה לי"
כן, כשאת הולכת לאכול צהריים גם עם נשים, תמיד יהיה איזה סיפור פיקנטי...

"בעצם היא הייתה צריכה לגדול אצלך, הייתן מסתדרות מצוין"
אני לאמא שלי בזמן שהיא מוכיחה אותי על כך שאני לא מגישה לילדתי מיץ תפוזים סחוט כל יום אחר הצהריים (אני קיבלתי כל יום מיץ תפוזים סחוט שנודע בשם "מיץ עונש", מאז אני משתדלת לא לגעת במיץ תפוזים בפרט ובתפוזים בכלל...).

"לא עצמתי עין כל הלילה, הוא קם כל חצי שעה"
אני מתלוננת בפני בעלי שהתינוק כל הזמן בוכה.
"לא, לא עצמת בכלל, רק התקשרו מהנגרייה ליד ואמרו שהרעש מוציא אותם מהריכוז"
בעלי מתלונן בפני על הניסורים...
"אה באמת?" אני מגיבה בהפתעה אחרי שמסתבר לי שבאותו לילה חטפתי לפחות 3 בעיטות (קלות) שהשיבו (באופן יחסי) את השקט על כנו.

"מה הבאת לי מהעבודה?"
הפעוט בטוח שאמא שלו מינימום עובדת ב"עלית".

"מה את צריכה את זה עכשיו? לא חבל לך על כל העבודה הקשה?"
המאמן האישי שלי תופס אותי אוכלת ופלים בערב מול הטלויזיה
תזכורת לעצמי: לא לאכול ופלים ליד המאמן.

"אצלי הוא ישן לילה שלם מגיל חודש"
כל מיני אנשים זדוניים שאוהבים לספר לי סיפורים בדיוניים, באמת תודה לכם.

"עוד פעם אתה חונק אותו, יושב עליו, דורך עליו או יורק עליו ואתה עף (שוב) לעונש"
שיחה יום יומית ביני ובין הפעוט המתעלל באחיו התינוק.
כמעט שנה עברה ושום דבר לא השתנה, מה יהיה?

"אם הוא יושב עליך או שאתה מרגיש מעוך, אז תבכה.."
אני מסבירה לתינוק מתי בוכים ומתי לא

"תסגור את המקרר, זה לא מוזיאון"
משפט שלא הייתי מאמינה שאני אומרת, אבל לא עולה משהו יותר טוב מזה בזמן שהפעוט בוהה שעה בנפלאות המקרר ובינתיים אחיו (התינוק) מרוקן את מגירות הירקות.

"הגננת אמרה שאם תסדר בגן ותעזור, היא תתן לך מדליה"
אני לפעוט המתלונן שכל יום הוא לא מקבל מדליה, מצד שני, הוא יסנג'ר את כל העולם ולא יאסוף.

"אם תאכל יפה הכל, תגדל ותהיה בן 4 ויהיה לך יום הולדת"
שוב, אני לפעוט הממאן לאכול ארוחת ערב.
"הנה, אמא, אכלתי, אז עכשיו אני בן 4?"

פרחי הנייר האלה הוכנו מההדרכה המ-ע-ו-ל-ה הזאת. בהחלט מומלץ בחום למי שמחפש מתנה קטנה עם חומרים שיש בכל בית (כעיקרון צריך להשתמש בנייר קרפ, מאחר ומצאתי רק נייר קרפ בצבעים ממש מגעילים, השתמשתי במפיות נייר רגילות), האבקנים עשוים מנייר קרפ מגולגל (כמוסבר בהדרכה) וטבולים בסוכר (מקווה שזה לא יצר חגיגת נמלים, עדיין לא שמעתי תלונות בנושא אז אני מניחה שבינתיים זה בסדר...).

אוהבת אתכם
מקופלת