יום ראשון, 2 במאי 2010

התחרפנות כללית

מה אני אגיד לכן, מגיע בן אדם הביתה, כל הגודל שלו כמחצית משקלו של מכשיר קאטלבאג (בלי התבניות), (בכוונה, אני מדברת במושגים שאתן מבינות ובקיאות בהם...), פיו כפרח פרימה זערורי, ציפורני ידיו כמו המיני בראדים הורודים, כל הגודל של הראש שלו כמו פאנץ' בינוני, וגורם לכל בני המשפחה לרדת מהפסים.

הראשונה שמתחילה בהתחרפנות וגוררת עמה את בעלה, היא כמובן, אני.
משום מה נשכחה ממני לחלוטין העובדה שגידלתי שלושה ילדים, שהנקתי את הפעוט עד גיל שנה ושבעה חודשים, ושיש לי נסיון כלשהו בלהיות אמא.
"הילד מורעב" אני מודיעה לבעלי, "אין לי בכלל חלב, הוא לא אוכל ולא שותה ולא עולה במשקל", ולכן, בכל ערב אני מכריחה את בעלי לעלות על המשקל, קודם לבד, ואחר כך עם התינוק ולראות מה המצב, עליהם להיות לבושים פחות או יותר באותם הבגדים ועל כך אני עומדת באדיקות רבה לצערו הרב של בעלי (במידה והוא ימשיך לקטר במהלך הטקס, אשקול שקילה בעירום...).
אתמול הייתי אצל רופאת הילדים, מסתבר שהילד כן עלה במשקל, ואפילו בצורה סבירה ולכן ויתרתי (לעת עתה) על השקילה הלילית, "אני מרגיש ממש מקופח", שח לי בעלי בערב, "כבר התרגלתי שיש לי פעילות מיוחדת של אב-בן או יותר נכון אב-עובר (התינוק ממשיך להיראות כמו עובר למרות טענתה הכוזבת של הרופאה כי הוא בסדר גמור..), "ועכשיו בבת אחת החלטת שהפעילות הזאת מבוטלת... אני הולך להישקל איתו.....".

מיד אחריו פוצחים ילדיי הגדולים בהתחרפנות, הדרך שלהם להוציא את תיסכוליהם (כולם, ותמיד) היא בנסיונות חוזרים ונשנים להתנקש זה בחייו של זה, מאחר ופעילויות אלה מלוות לרוב בצרחות, בכיות, והאשמות ("אבל הוא התחיל...") אני נאלצת לאיים עליהם באיומים מאיומים שונים ומשונים (מי שימשיך במריבות ייאלץ לקחת את הפעוט לגן השעשועים, או לשטוף לי את האוטו, או רחמנא ליצלן, לשאוב את הקומה העליונה...).

האחרון והחביב אבל המתוסכל מכולם הוא איך לא, הפעוט, כפי שכבר נאמר לנו וגם הזהירו אותנו מומחים יודעי דבר וגם כל מכרינו וגם אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים אבל יודעים שנולד לנו תינוק, הפעוט עובר תקופה לא קלה, ולכן כל דבר שהוא צריך לעשות, אז או שלא בא לו, או שהוא לא רוצה או גם וגם.
כל זה מלווה בצרחות אימים.
ואנו עומדים מנגד, צופים בפעוטנו העקשן פורק כל עול ויודעים ששלוש שנים של חינוך יורדות כעת לטימיון (וגם שלוש שנים אלה, כפי שכבר נוכחתן לדעת, היו קשות ביותר).
היום למשל חזר הפעוט מהגן עם מילה חדשה, "מפגר", אח שלו בא להוציא אותו מהגן והוא בירך אותו בברכה החדשה ("שלום מפגר") ואחר כך כשאמא שלו הכניסה אותו לאוטו הוא בירך גם אותה ("שלום מפגרת") ועל זה הוא עף בבית באופן בהול ומיידי לעונש, מתוסכל או לא (ויחד עם כל זה לא יכלתי שלא לחוש בגאווה קטנה ומטופשת על יכולתו של הפעוט להטות כל כך יפה מילות תואר...) וישב שם עד שכבר היה בא לו להתנצל.

מאחר וממש לא יצרתי כלום (חוץ מתינוק) בזמן האחרון, אני נאלצת להראות חותמות קודמות יותר (אבל עדיין לא ראיתן...).








מבטיחה להמשיך ולעדכן במצבינו המשפחתיים

נשיקות
מקופלת

32 תגובות:

אילאיל אמר/ה...

מוכר עד כאב :)
במיוחד עניין התחרפנות הפעוט במשפחה
(אגב, 4.5 חודשים אחרי ועדיין אין שיפור)
נשיקות וחיבוקים והמון המון נשימה עמוקה

Yifat T אמר/ה...

יקירתי, אפילו המשברים שלך קורעים מצחוק!
ולענייננו, נראה לי שהפעוט מזדהה עם עודף ההורמונים שלך אבל מתעל את זה החוצה בצורה וורבאלית מתקדמת לגילו - ולראיה - היכולת שלו להטות את שמות התואר לזכר ונקבה - יש כבוד!!
heng in there,
נשיקות
יפעת (פלורידה)

שירנית אמר/ה...

איזו רהיטות! פוסט מצחיק ביותר. תחזיקו מעמד, בהצלחה

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

את יכולה לשכור משקל לתינוק מאירגון "יד שרה" ולשקול אותו כל ערב עם בגדים או בעירום ללא התערבות הבעל :-)
תחזיקי מעמד!

יעל.קיפודים אמר/ה...

האמת היא שאני המומה שמצאת את פיסת הזמן לכתוב את הרשומה המשעשעת הזו... זה בטוח סימן אופטימי!

סדרת החותמות, כרגיל, הכי מקסימות שיש - אני בטוחה שגם סדרת הילדים מוצלחת במיוחד ועוד תספק את רגעי הנחת :-)

תחזיקו מעמד!

נילי אמר/ה...

כמה נכון ומדויק
ועדיין משעשע (רק אצלך)
כל הכבוד לפעוט שמתנהג בדיוק בדיוק כמצופה ממנו בגילו ובמצבו, כל הכבוד לגדולים שמתנהגים בדיוק כמוהו רק עם שכלולים.
תשכחי מכולם ותסניפי את הקטן. אצלנו בתקופה שלאחר לידה, גרות בבית שתי משפחות חד הוריות. אבא והילדים, אמא והתינוק. זה לא בריא ולא טוב לאף אחד. חוץ מלך ולתינוק... אבל זה מותר לך לפחות לכמה שבועות תנצלי עד תום.
אני מעריצה אותך!!!! בכל הכנות

Dafi אמר/ה...

שומעים את הגעגוע שלך למכשירי חיתוך וקישוטונים(: אני בטוחה שהכל יפול למקום בקרוב!

Unknown אמר/ה...

כמה משעשע מה שקורה אצלך בבית...
ונשמע לי ששאר החבר'ה במשפחה מסתגלים מהר לרעיון התינוק החדש.
נא לשנן: כייף כייף כייף אדיר ולחייך
(:
תחזיקי מעמד והמשיכי לשתף. זה הכי כייף.

הפיה לולית אמר/ה...

איזה כיף לקרוא את העדכונים שלך.
מרגיע לשמוע שהתינוק עולה יפה במשקל:-)
והפעוט...אני רק חושבת מה היה קורה אם הפעוטה שלנו היתה מקבלת אח קטן. במילה אחת, הצילו!
החותמות מקסימות, באמת לא ראיתי, וסגנון קצת אחר.
תמשיכי לעדכן ותחזיקו מעמד בחזית :-)

אילנית אמר/ה...

אהבתי את התרגום שלך למכשירים......

החותמות שלך מדהימות

יום נפלא
מאילנית

Unknown אמר/ה...

הרגת אותי עם המפגר...אני אשכרה רואה את זה קורה..
אני יושבת כאן מנגבת דמעות של צחוק...
המשקל, הבעל המקופח... נשבעת לך תכתבי ספר!!

עינת אמר/ה...

נשמע מוכר כל כך! אני יושעת שאולי זה לא מנחם, אבל בסוף זה מסתדר, הילדים נרגעים, "העובר" גדל ונרגע, והזוגיות חוזרת - מתישהו :)
תחזיקי מעמד!

הגריטה-hagar am אמר/ה...

מצחיקולה
כיף לשמוע ממך

Unknown אמר/ה...

מתי יוצא הספר?
קורעת מצחוק...

אנונימי אמר/ה...

מזל טוב חמודה.............הרבה אושר
נשיקות ורדה

פייה שימושית אמר/ה...

איזה כיף שגם דרך כל הטירוף את מוצאת זמן לשמח אותנו בכתיבתך!

ובעניין הדיבור במושגים שאנחנו מבינות - כשהנסיכה היתה עדיין עוברית והאחים שלה (שהיו אז בני 10 ו-8) רצו לדעת כמה היא שוקלת, שקלנו אותה בשקיות תפוצ'יפס...

פיציקולה אמר/ה...

יו איזה כיף לקרוא אותך שוב
את פשוט קורעת...

דנא אמר/ה...

לנשום,לנשוף, לנשום, לנשוף...נראה לי שעם כל השאר את מסתדרת כרגיל עם חוש ההומור שלך-מזלך שאת צעירה ממני בכל כך הרבה שנים אחרת עוד הייתי מאשימה אותך שקיבלת גם את שלי. ההתחרפנות הכללית מוכרת וצפויה ובסוף הכול מסתדר. תמשיכי לעדכן אנחנו פה לשמוע מתי שרק תרצי להשמיע.

Unknown אמר/ה...

כיף ומשעשע לקרוא את הרשומות שלך.
מדהים שאת מצליחה למצוא זמן לכתוב בבלוג... אבל כיף בשבילנו הקרואות הקבועות שלך.

שוב פעם הרבה מזל טוב ! :)
והחותמות - כרגיל - מהממות !

נקודות אמר/ה...

אני כל כך נהנית לקרוא את מה שאת כותבת, במיוחד את עצם מציאת נקודת האור וההומור גם שהדברים לא כל כך מצחיקים. לדוגמא: שלום מפגרת, נחמד שבתוך זה את מוצאת זמן והומור ל"רגע של עברית" . מכוון שזו לא הפעם הראשונה ולא השניה ולוא השלישית, את הרי יודעת שהחיים חוזרים למסלולם עם הזמן, צריך קצת סבלנות. אז שתחזרו כולכם לשגרה בקרוב ושתמשיכי למצוא את המצחיק שבסיטואציות, ו"היצירה" האחרונה שלך שווה מלאנתלפים יצירות קטנות. בהצלחה

adi אמר/ה...

איך את מצליחה עדיין למרוח לי חיוך על הפרצוף במצבך?!
וחייבת לומר - זה עובר הפעוט יקבל את העובר - כמעט שנה אחרי הגמדה קיבלה את אחיה....ומפסיקה לנסות להתנקש בחייו על בסיס דקתי. רק פעם בכמה ימים.

tamari* אמר/ה...

זה מזה נשמע כיף...
אבל היי.. תחשבי על זה בפרפקטיבה של עוד שלוש שנים שהכל יהיה מאחור ויהיה לך פעוט חמוד ושקט בבית?:)
החותמות מהממות כהרגלך, הכי מדליק הבבושקות של קלמנטינה

אנונימי אמר/ה...

יקירתי, הפעוט שלך גאון ומחונן. זה הכל.
אני מוכנה לאמץ אותו לסופשבוע- רק תגידי מתי.
בשים לב לעובדה שכבר עכשיו את צוחקת על המצב, הרי שתוך חודש גג את תשכחי שזה אי פעם היה!

נשיקות הילה 696

סטודיו דנהלה אמר/ה...

הצחקת אותי עד דמעות....

yael yaniv אמר/ה...

האמת, התגעגענו...ואיך את מוצאת זמן להעלות פוסט, משעשע ומקסים כהרגלך - מורידה את הכובע

החותמות משגעות ומיוחדות כ"כ

אנונימי אמר/ה...

מזל טוב!!
לוקח קצת זמן ,ובסוף כולם עולים על "המסלול" או שלא ......:-)

החלמה מהירה ,והרבה כוחות והנאה מכולם.

דליה ב
שבד"כ סמויה ,אבל הפעם לא יכולתי לעמוד מנגד והצטרפתי לאיחולי המזלטוב!

Ponyplus אמר/ה...

מאמי אני עם דמעות.
הרגת אותי, אני רועדת פה בשקט מצחוק והמנכ"ל מולי...
דמיינתי את טקס השקילה, ומעבר להזדהות בגין חרדת המשקל של היילודים, זה היה קורע.

מה לומר לך? שאפילו שאת יודעת, והידיעה הזו לא ממש עוזרת עכשיו, יהיה יותר קל. אסור להמעיט בערכם של ההורמונים שצובעים הכל בצבעים פסיכודליים כתוספת.

באמת באמת שממש עוד מעט תמצאי את עצמך מביטה בארבעתם, באיזה שבריר שניה אקראי, מתפוצצת מגאווה.

וכבוד לראות את החותמת המהממת שלי. אני עדיין באובסיית חלונות כללית אבל היא ספציפית כזו מאמי שאני מחייכת אליה כל פעם שהיא יוצאת מהנרתיק שלה.

יהיה בסדר!

זהבית שקד אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק!!
אין כמוך
ויהיה בסדר אני בטוחה

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
אחרי כמה ימים של שהייה בביתך, דוקא נראית לי די נינוחה ורגועה, מה הלחץ עכשיו? תודה לאל הלידה הקשה עברה, הברית מאחורינו, התינוק אפילו עלה קצת במשקל, ילד רביעי, על כל מכלול הבעיות הזה צריך רק לברך: תודה לאל ולהיות מאושרים עם כל הקושי שבזה. כל ילד נוסף הוא עולם הן בפני עצמו והן בפני משפחתו, כל החיים של כל בני הבית משתנים וזה לגמרי לא קל וכל הכבוד לך על ההומור הנהדר שלך והכתיבה.
ושכולכם תהיו לי בריאים ומאושרים.
נשיקות.......אוהבת.........אמא

פיית מרציפן אמר/ה...

אין לי מושג איך פיספסתי את שני הפוסטים האחרונים שלך.
אני מריידרת אותך שוב כדי שזה לא יקרה שנית.

כרגיל את כל כך מצחיקה אותי
מזל טוב לך מתוקה לרגל הרחבת המשפחה
והחותמות כרגיל יאמי.

אני מתה להזמין אחת אבל אין לי בראש את הציור עדיין

מיקוש אמר/ה...

אני שפוכה פה מצחוק / דמעות
כל-כך הרבה רגש מהכל מאהבה, מתסכול, משמחה, מדאגה נו ככה זה אמא ואת כבר יודעת.
שיהיה בהצלחה רבה, לא יצא לי לאחל לך עדיין
המון מזל-טוב ורק רק טוב.
אה... וכשיהיה לך זמן ליצור מחדש תני לי קריאה, אני רוצה חותמת לעצמי. תודה.

סאלי קוגן אמר/ה...

קודם כל מזל טןב !!!
אני קראתי את שני הפוסטים האחרונים בהתרגשות רבה וגם בחשש בגלל הלידה הקשה שהייתה לך ... אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך בטח מתחרפנת לגמרי אבל הפוסט האחרון מראה לי שהכל יהיה בסדר - תודה ! (אני חושבת על הריון ראשון ומתה מפחד מההריון והילדה) כרגיל את מצחיקה ואני ממש אוהבת את החותמות שהכנת, הן כולן מתוקות כל כך ...
מאחלת לך הרבה מנוחה, כמה שאפשר עם כל כך הרבה ילדים : )