עולמה של בלוגרית

קראתי כהרגלי את תגובותיכן לפוסט הקודם.

מן הקריאה עלתה המסקנה העצובה והבלתי נמנעת (לא, לא מערכת היחסים המוזרה קצת עם אחותי האהובה, גם לא העובדה המעציבה שרובכן קראתן לי "קוטרית", למרות שהכל נרשם....)

עולה תמונתה של הבלוגרית החרוצה, המחרפת ימיה כלילותיה בישיבה מול המחשב, מקלידה ללא הרף (לרוב כשפעוט יושב בחוסר נחת על ברכיה ומקיש באושר על המקלדת בחשיבות עצמית), המחפשת עבורכן את המשעשע שבסיפורים, המצלמת באישון לילה את המעפנית שבעבודות, וכל זה כדי לדעת שהיא לא לבד בעולם, שאנשים קוראים את הבלוג ונהנים ממנו.

ומה יוצא מזה? (בנימה פולנית וקוטרית, אתן אמרתן...), שאנשים לא טורחים להגיב, זה יפה זה?

ולנושא קצת פחות כאוב:

גיסתי החמודה אמורה ללדת מחר תאומים, בן ובת, ולכן שוטטתי ארוכות ונואשות ברחבי הרשת כדי לחפש מתנה קטנה ומקורית להביא לכל הכנופיה הזאת לבית החולים.

החלטתי להכין שתי חליפות קטנות עם הכיתובים "בן" ו- "בת" (סתם, הם הורים טריים, ברור שהם לא ידעו להבדיל מי זה מי....).

נעזרתי במספר הדרכות מהרשת

הראשונה מהאתר הזה שמראה איך לחתוך אותיות (הפוך) ולתפור אותן לבגד לתינוק.

והשניה מהאתר של לימור שהעלתה הדרכה מפורטת ונהדרת בנושא אפליקציות .

מקווה שהם יאהבו

שבוע מקסים ורטוב

נשיקות

מקופלת