חנוכה

חנוכה היה דווקא בסדר, לפעוט היה יום חופש אחד ויחיד ובו סבתתו (תודה אמא) התגייסה למאמץ הלאומי לשמור עליו. מסתבר שכשסבתא שומרת עליך ואתה צורח כמו משוגע שאתה רוצה "סקיה מקל" (סוכריה על מקל) ובסוף מקבל שזיף, זה נראה לך איכשהו הגיוני, אז למה עם אמא אתה לא נרגע עד שאתה מקבל לפחות שתי "סקיות מקל" ומנסה באותה הזדמנות להוציא גם איזה 20 טופי (ומוציא, כי לפעמים לאמא אין כח לשמוע יותר את צמד המילים "בא לי").

חוץ מזה הייתה מסיבת חנוכה בגן, כרגיל לא באתי עם ציפיות גבוהות, נסיון העבר לימד אותי שילדיי יישבו על ברכי ואני אסתכל בעיניים כלות על ילדים של אחרים שרים ורוקדים עם הנר על הראש. באתי למסיבה עם צוות מקצועי שכלל צלם וידאו (הבן הגדול) וצלמת סטילס (הילדה), מסתבר שהצוות המקצועי סבר שעליו לצלם את הפעוט בזום רצחני ובכל התמונות רואים רק את הראש של הפעוט (במקרה הטוב), כאילו הוא חגג לבדו את החג בביתו הפרטי.

הפעוט החליט להפתיע וקם לרקוד ולשיר כאילו אין מחר, הוא התעלם מהעצות שייעצו לו אחיו הגדולים ("לא, בבקשה, אל תרקוד את ריכוד הכד, זה ריקוד של חננות"), העיף כמה כאפות לילדים שבדרך ורקד באושר גדול עם תנועות קטנות ומתוקות להפליא (אני התמוגגתי, אחים שלו רצו לקבור את עצמם).

כמובן שחילקו סופגניות בסוף, כל ההורים אמרו שזה נורא משמין ומי צריך את זה בכלל, ואז, אחרי שמילאו את חובתם בהשמצת הסופגניה אכלו אותה עד הפירור האחרון (הגבר שישב לידי אכל אותה וספר קלוריות ביחד עם כל ביס), גם אני הרשיתי לעצמי סופגניה אחת חסרת נקיפות מצפון (אבל זה רק בגלל שהיתה לי בתיק חבילה חדשה וגדולה של גלולות טאמס).

בסוף החג הצטרף למשפחתנו אורח קטן וחמוד (לסוף השבוע בלבד), הכלבלב של גיסי הגיע לבייביסיטר (שלנו עליו, לא ההפך כפי שניתן אולי לשער) והתנהג למופת (יותר יפה מאיך שהילדים שלנו ושל גיסי מתנהגים ביחד וכל אחד לחוד) מה שגרם לנו לחשוב רבות על הפן החינוכי בביתנו.

בעקבות סוף השבוע אצל נתנאלה עלה בי חשק אדיר להכין מיני אלבום (הוא עבר מאז לצערי ויעידו כל האלבומים החצי מותחלים שמחכים בשקט), למרבה המזל הבת המקסימה של אחותי חגגה יום הולדת 16 בעודי בשיאו של השוונג וקיבלה מיני אלבום במתנה

שיהיה לכולנו שבוע נהדר

נשיקות

מקופלת