כישלון במבחן בתקשורת

איזה כותרת מפוצצת, נכון? הייתם מצפים שאני למשל אכשל במבחן הזה, או בעלי, אפילו יש הגיון מסוים בזה שהילד או הילדה יכשלו, אבל מי שנכשל, מכל האנשים בעולם, היה דווקא הפעוט.

בשבוע שעבר זומנו לקבלת חיסון בטיפת חלב (טוב, זומנו זה לא ממש מבטא את זה ששכחתי שהילד אמור להתחסן לפני כמה חודשים ואחר כך לא היה החיסון במלאי ובינתיים הילד כבר כמעט נזקק לחזור ולעשות את חלק א' של אותו חיסון...), והאחות החביבה שהבינה שמאוד קשה לנו להגיע להתחסן (מספר הפעמים ששוחחתי איתה בטלפון כדי לדחות/להקדים את המועד די הבהיר לה את הנקודה) קבעה לנו גם מבחן בתקשורת.

עיקר הדאגה שלי לא נבעה מהחיסון עצמו אלא מהצורך להסביר לפעוט מה זה החיסון (או למה הולכים להכאיב לו), "זה כמו תרופה קטנה" ניסיתי את כוחי, "לללאאאא" צרח הפעוט וניסה לברוח, "לא אוצה תופה, לא תופה, איכסה...", "טוב, זה לא בדיוק תרופה, זה קצת כמו עקיצה" ניסיתי את כוחי, "לללאאא", צרח שוב הפעוט "קיצה זה איה, כואבי..", ולכן נאלצתי לרדת מהנושא לחלוטין ולחכות לבאות.

התחלנו במבחן, האחות שמה על השולחן מזוודה קטנה מלאה צעצועים, כיסתה את הפה בכרטיסיה לבנה שהחזיקה ביד כך שרק עיניה הציצו בפעוט (כי על הדרך עושים גם מבחן שמיעה) והתחילה לשאול את הפעוט שאלות, הפעוט הסתכל עליה בתמיהה וניסה להבין למה היא מתנהגת בצורה כל כך מוזרה, הוא אמנם הרים חלק מהחפצים שהיא ביקשה אבל התייחס אליה בחשדנות ראויה לציון, אחר כך האחות ביקשה ממנה להגיש לה את הקוביה הגדולה והוא למרבה הזוועה הושיט את הקטנה (את הקטנה, כן, שיאו של המחדל), אחר כך האחות הפילה את הקוביה על הרצפה (מתוך תקווה שהפעוט יגיד "נפל") והוא פשוט קם בחדווה רבה מהכסא והעיף את כל הצעצועים (כולל המזוודה הקטנה) על הרצפה (מה, לא זה המשחק?)

ואז, אחרי שהוא היה בטוח שהיא חברה שלו ומשחקת איתו היא קמה וחיסנה אותו ללא שום סנטימנטים.

אנחנו זומנו לעוד חודש וחצי בתנאי שנעבוד בבית על החומר (בעיה במילות יחס כמו "בתוך", "על", "מתחת" וכדומה... עדיף שנעבוד גם על "גדול קטן" ואולי גם קצת על הפן ההתנהגותי).

קצת תמונות של חותמות שלא הספקתי להעלות, שיהיה לנו סוף שבוע של כיף

נשיקות,

מקופלת