פעוט הולך לגן חלק ב' (טוב, נו, עוד פוסט על קקי....)

באחד מימי השבוע שעבר בעלי חזר מוקדם (יחסית) הבייתה.

"בואי נלך לאכול משהו בחוץ" הוא אמר לי, מיד זינקתי באושר מכסא המחשב עליו ישבתי (זה מה שהמילה "אוכל" עושה לי) ולאחר מכן נחתתי חזרה (בכבדות) בכיסא.

"אני לא יכולה" עניתי בחשיבות עצמית, "אני עונה כעת על מכתבי קוראים", "מכתבי קוראים, הא?" אמר לי בעלי בזלזול, "תזכירי לי מה הרב מכר שפירסמת לאחרונה?", "זה הבלוג שלי" עניתי לו, אנשים שאלו כל מיני שאלות מאוד חשובות ואני רוצה להגיב להם, זה לא יפה, יש נושאים מאוד חשובים שעלו לדיון....".

"את כתבת על קקי בפוסט האחרון שלך, על קקי למען השם, מה יכול לעלות כבר לדיון כל כך חשוב?" אמר בעלי בעייפות מסוימת.

"אתה יודע מה?" עניתי לו, "אני ממש מתפלאה עלייך"

(קוראות רווקות או כאלה שרק הכירו חבר יכולות לדלג הלאה, חבל לי להרוס לכן, באמת, אבל אלו הם חיי הנישואים, במיוחד אחרי מיליון שנה, too much information, כמו שאומרים).

"אתה, שטורח לספר לי בדיוק ובפירוט על הקורות אותך אחרי כל ביקור בשירותים, אתה שכל פעם שאתה בשירותים אתה אומר לי "אני במשרד, אל תעבירי לי שיחות" (ואחר כך אני שומעת אותך משוחח בפלאפון תוך כדי פעולה), אתה שסידרתי לך במיוחד את השירותים אחרי שעברנו דירה כי טענת "שאתה לא מוצא את הפינה שלך בבית" , שהנושא כל כך קרוב לליבך ואף הורשת אותו לילדיך (שלמדו לבקש "לא להעביר שיחות" ואחר כך אני מוצאת שם עיתונים מקושקשים ומגדל מקסים מניירות טואלט), שאתמול סיפרת לי איך בבוקר שיחקת עם הפעוט במסירות בכדור תוך כדי....איך אתה יכול להגיד דבר כזה?" שאלתי בתמיהה רבה.

"טוב, שכנעת אותי, אני במשרד, יש עיתון?" שאל בעלי והתפנה (הא! תרתי משמע) למשרדו.

ואני התפניתי לענות על שאלות ותהיות רבות שעלו במהלך הפוסט האחרון (יש גם קישור שווה שחילצתי מחברה שלי בנושא הקופסאות וכמה תובנות).

שאלה ראשונה: האם זו החתמה על בד ובאיזה דיו?

אכן, זוהי החתמה על בד, לבושתי הרבה אין לי שום דיו שמתאימה לבד (כן, כן, פדיחות), ולכן החתמתי (רחמנא ליצלן) בחותמת סטאזון שחורה. יצא סבבה, לא?

שאלה שניה: איך הקופסאות עומדות יפה בלי לזוז?

כפי שתראו בהדרכה המצורפת, יש בהן ריבועים חתוכים מקופסת קורנפלקס (מי אמר מיחזור? מי אמר ירוק? מי אוכל ים של קורנפלקס?)

שאלה שלישית: איך זה שאמא ותיקה (טוב, נו, זקנה) כמוני עוד הולכת לאסיפת הורים עם ילד שלישי.

איך עוד לא קלטתם שאני האמא הכי חנונית בשכונה? איך? אני תמיד הולכת לכל אסיפת הורים, וגם באתי עם מעטפה מוכנה ובה כל הצ'קים הדרושים, החוזה חתום, הצהרת בריאות וטופס לביטוח.

וגם ישבתי כמו ילדה טובה ליד האמא המאותגרת ולא צחקתי אפילו פעם אחת כשהיא שאלה את השאלות על הקקי (רק בגלל שכל הזמן חשבתי איך אני מעיפה לה כאפה ישר למוח... אבל התאפקתי, כי אני חנונית)

שאלה רביעית, אותה אני מצטטת כי היא מנוסחת כל כך יפה: "כנטולת ילדים (עדיין) אני מתה(!!) לדעת מה התשובה הדיפלומטית לשאלה "האם זאת לא פגיעה בכבודו של הילד כאשר חושפים את גופו ומחליפים לו קקי במרכז החדר?". פליז פליז פליז פליז פליז...."

כשאומרים לי מלא פעמים פליז, זה עובד עליי, כזו אני. הקיצר, הגננת נתנה תשובה מדהימה, היא אמרה שתמיד בגן יש את הבעיה בין שמירה על כבוד הילד לשמירה על בטחונו, מאחר ויש 2 מטפלות שאחראיות כל הזמן על 15 ילדים, אם אחת תלך הצידה ותחליף לילד בפינה חשוכה, יש סיכוי ששאר 14 הילדים ירצחו את עצמם או את המטפלת השומרת עליהם (קצת הוספתי פה פרטים פיקנטיים משל עצמי) ולכן הביטחון מעל הכל (אבל אני ידעתי את זה קודם, כי אני "אמא ותיקה" וגם כי אני חנונית, חנונים תמיד דואגים לבטחונם).

שאלה חמישית: למה לא הולכים לבד לאסיפות הורים (ולמה גררתי אחרי ילדה משועממת בת 8)?

כי ידעתי שזה יהיה ערב משמים ביופיו, שידברו על מליון נושאים מהתחת (וצדקתי, לא?) והייתי צריכה קצת תמיכה, רצוי של יצור קטן וחמוד שמרגיש גדול, חוץ מזה כבר חודשיים שהילדה משחקת עם הפעוט יום יום ב"גן", היא מלבישה לו תיק קטן על הגב ואחר כך מיד עושה לו "מפגש בוקר", הוא מוכן רק לשים את התיק על הגב ואחר כך עושה מה שבא לו, ואז היא יושבת וכותבת לי מכתבים זועמים על כך שהילד לא מתנהג יפה ובגללו הגן על סף סגירה.

זהו, נגמרו לי השאלות, איזה שיט (טוב, די, די כבר בדיחות תפלות שקשורות בנושא, באמת, זה כבר יצא מהתחת....).

אני מצרפת קישור לקופסאות הבד היפות, חברה שלי למדה ממנו איך מכינים ואחר כך לימדה אותי, היא טוענת שהוא קליל, פשוט ומובן, אני קצת יותר בעייתית ולכן צריכה הסבר אנושי, תובנה קטנה שלי (שלא עשיתי, ברור), כדאי לגהץ את הבד לפני כי אחר כך זה אבוד.

אם יש לכן משהו טיפה יותר עבה מעטיפה של קורנפלקס, עדיף, וחוץ מזה, אם אומרים לכן לעשות את הקופסא בגודל 6 אינץ', אל תתווכחו ותעשו בגודל 10 אינץ' כי תצא לכן קופסא בומבילה שתופסת חצי חדר עבודה ואין שום עטיפת קורנפלקס שנכנסת לתוכה.

זהו

תעדכנו אותי איך יצא.

אני מצרפת תמונות של פרח קרושה חמוד ומקסים שהכנתי (למרות שמי סורג בחום הזה? טירוף...) הפרח יכול לשמש לכרטיסי ברכה ועיצוב אלבומים או סתם לקישוט (הוא פצפון למדיי), מצורף הקישור לאיך מכינים אותו (האם לתרגם לכן את ההסברים? תרשמו לי למטה ואעשה את זה בכיף), אני פשוט חייבת להפסיק להקליד כי אתן כבר נוחרות על המקלדת, סליחה, לפעמים אני לא יודעת גבולות, תשאלו את בעלי.

סוף שבוע מקסים

נשיקות, מקופלת