יום חמישי, 26 במרץ 2009

נפילה ושוד

שבוע סוער עבר על כוחותינו, אני נפלתי, הבת שלי נשדדה (שוד וירטואלי אבל כואב) והבן שלי למד להתמודד עם האמת.

באחד הימים השבוע הלכתי לקחת משהו קטן מהאוטו (טוב, את התיק שלי אם אתם חייבים לדעת), מאחר ואני לא מי יודע מה יודעת לחנות ברוורס ולרוב זורקת את אוטואי במין זווית מוזרה כזאת ורצה הבייתה, גם הפעם חניתי בקרבה מסוכנת לגדר שיחים, כשחזרתי נאלצתי ממש לפלס את דרכי בתוככי הג'ונגל, ניגשתי לדלת ואף הצלחתי לפתוח אותה, מההדף עפתי אחורה ואז ביצעתי מן ריקוד קטן ומוזר כזה לידה ונחתתי על השיח, יותר נכון בתוך השיח כשישבני שוקע ממש עד הרצפה ורגליי שלוחות לפנים.

ככל בן אדם נורמלי הדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק מי ראה אותי, אף אחד לא היה בחוץ ולכן לקחתי לי את הזמן עד שהצלחתי להישלף מתוך השיח וגם זה רק אחרי שנפנפתי בידיי עד שתפסתי את הדלת (כי ישבני כאמור היה לכוד במעמקי השיח).
חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי את הסיפור הנהדר (כשאנחנו חשים שפופים מעט אנחנו נוהגים לספר זה לזה פדיחות שקרו לנו, זה גורם לצד העצוב לפרוץ בצהלות אושר רבות ולשכוח מצרותיו, פעם כשהייתי ממש מדוכאת בעלי סיפר לי איך הוא נכנס בשמשה של קופת חולים לעיני הפקידה המשתאה, זה גרם לי מיד להתרוממות רוח ומאז הוא נוהג לשוב ולספר לי את הסיפור כשאני עצבנית).
לבת שלי היה מזל די דומה אלא שהוא לא נגמר בצווחות אושר אלא בבכיות רבות. לפני כשלושה חודשים קנינו לילדה בובת וובקינז, למי שלא מכיר זאת בובה ששווה 10 שקלים ועלתה בפועל 100, היא מגיעה עם קוד למשחק רשת במחשב אליו נכנסים וקונים לבובה בתים שלמים, ממלאים אותם בחפצי מותרות ומוכרים אותם כשמשעמם.

במשך שלושה חודשים רכשה הילדה לבובתה האהובה עולם ומלואו, החל באמבטית זהב וכלה בטלויזית פלזמה, את סיסמת הכניסה למחשב היא סיפרה לקומץ נבחר של חברות, בני דודים וסתם כמה שכנים.

בעלי הזהיר אותה לא לתת את הסיסמה, אני הזהרתי אותה לא לתת את הסיסמה, הבן הגדול הזהיר אותה לא לתת את הסיסמה, אפילו התינוק היה מזהיר אותה אילו למד מילים נוספות מעבר לאוצר המילים שלו ("לא, די, מים, סוס, אתול, האו, אמ אמ אמ..."), הילדה לא הקשיבה לאיש מאיתנו.

אתמול היא ניסתה לשווא להיכנס למשחק, "א-מא, מישהו נכנס למשחק שלי" היא צעקה לי מהחדר בעודי מנסה לנוח צהריים ("חמש דקות תנו לי לשים את הראש ואל תריבו" אני מתחננת בפני ילדיי, "חמש דקות", אפילו את זה הם לא מסוגלים), כהרגלי בשעות אלה אני לא עונה, אחרי שתי דקות נרדמתי ובין לבין שמעתי את בתי ממררת בבכי: "לא, גנבו לי את הפלזמה", "אני לא מאמינה, המיטה שלו", "לקחו לי את הבית", מבוהלת קפצתי מהמיטה לבדוק מה המצב וגיליתי ששדדו את הילדה, מה זה שדדו, ניקנקו לה את הצורה אפשר לומר (ולי גזלו את מנוחת הצהריים הקצרה שלי).
וכמו כל אמא פולניה גאה אחרי שהרגעתי אותה לא יכלתי להתאפק ואמרתי לה: "את רואה, מה אמרנו לך? לא הקשבת לנו, אז הנה, מגיע לך, עכשיו למדת בדרך הקשה..." ועל זה הילדה יכלה רק להוסיף עוד כמה צווחות כעס ולהכריז חרם עולמי על חברותיה הקרובות.

גם הבן שלי נתקל בקשיים , כמו אבא שלו, גם הילד בחוג ג'יאוג'יצו, השבוע הודיעו לכל החניכים כי בפסח מתקיים מחנה אימונים בן שלושה ימים באיזה חור נידח בארץ ומחירו כמחיר שהייה במלון יוקרה. מאחר ואני יודעת שבני האהוב שונא להתרחק לפרקי זמן ארוכים מהמחשב שלו / הטלויזיה שלו, עדיף לא לאסור עליו ישר ללכת אלא לתת לו להגיע לבד למסקנה ולכן הודעתי לו כי השנה הוא מספיק בוגר ושיחליט לבד מה הוא רוצה לעשות.
הילד היה בשוק, בכל שנה הוא רגיל שאני אוסרת עליו לנסוע, הוא מצידו מודיע לכל העולם שהוא היה מת להשתתף אבל אמא שלו לא מרשה לו וכולנו שוכחים מכל העסק.
"טוב, את לא מרשה לי אז אני לא אסע" פתח הילד את המריבה השנתית, "לא, לא, השנה אני מרשה לך, זה תלוי רק בך" הפתעתי אותו, "אבל כבר היה הזמן להירשם ועוד לא נרשמתי אז אני לא אסע" הודיע הילד לאבא שלו, "לא, זה בסדר, דיברתי עם המדריך והוא אמר שעוד אפשר להתחרט" ענה לו בעלי, "אבל אין מי שישמור על אחותי בחופש אז אני לא אסע" אמר הילד הנואש לסבא וסבתא שלו, "היא יכולה לבוא אלינו" שיתפו פעולה סבא וסבתא.

"עשיתי רשימה של בעד ונגד ויצא יותר נגד אז אני לא אסע" חזר אלי הילד, "יצא לך 3 בעד ו2- נגד, אתה יכול לנסוע" אמרתי לו בחזרה. וכך עוברת הנסיעה בינינו ככדור פינג פונג, עוד לא הגענו להחלטה סופית, אני מחכה לראות איך הילד יודה שלא בא לו לנסוע וזה מרצונו בלבד כי השנה אמא שלו הרשתה.


ומה דעתכם על החותמת החדשה שלי?



































ומה יהיה עם הפסח הזה שדופק כבר בדלת ועוד לא קניתי כלום?


סוף שבוע מקסים ומרגש

מקופלת

28 תגובות:

tamari* אמר/ה...

וואו, אני שונאת לקרוא פוסטים ארוכים, וזה גרם לי לצחוק מכל הלב:) תודה!

החותמת מהממת, הכשרון שלך- אפשר גם קצת? :)

אנונימי אמר/ה...

היי דוריתה, כמה כמה כשרון!!! מצחיקה כהרגלך והחותמת משגעת. סופ"ש נעים,
שמרית

אנונימי אמר/ה...

עוד פוסט מצוין. גם לנו הפדיחות שלך גורמות להתרוממות רוח, כנראה.

אנונימי אמר/ה...

וואו, לא הבנתי, את חייבת להסביר את העניין עם הבובות האלה. מה זאת אומרת "גנבו לה"? אם היא נתנה לחברות את הסיסמה, הן נכנסו לפרטים שלה, לא? אז איך הן משכו דברים החוצה? וזה רק דברים וירטואליים? כלומר, זה לא שגנבו כסף? אני רוצה להבין :)

Unknown אמר/ה...

נראה לי קורע לב שישדדו כך את הבת שלי... קצת כאב לי עליה. אבל סיפור הנפילה בהחלט עוזר לי לצאת מזה.....

קרן שביט אמר/ה...

אוי, מקופלת...
מה אני אגיד לך?
עכשיו 06:15 בבוקר, חושך בחוץ,
כל המשפחה חורפת ומכיוון המחשב שלי נשמעים קולות צחוק רמים...
אחרי שנפגשנו השבוע, אני פשוט מסוגלת "לראות" את הסיטואציות והדמויות שאת מתארת.
תשמעי יקירתי, אין כמו מנה גדושה של צחוק בריא לפתוח איתו את הבוקר...
את פשוט קורעת!
מישהו צריך לתת לך טור אישי באיזה עיתון.
אני שולחת איחולי החלמה לישבנך הכאוב, לחשבון הוירטואלי של בתך ולשמשה של קופת החולים (שוס היסטרי הסיפור הזה).
הומור זה כלי ריפוי נפלא.
מהכרותי הקצרה איתך, אני רוצה להמר על המחשבה שעברה לך בראש בזמן שאת מקופלת לך בפוזיציה (שנשמעת גמישה למדי, יש לציין! את עושבה יוגה?)מורכבת בתוך השיחים:
"אממ... לא נעים... אבל יכול לצאת מזה אחלא פוסט!"
החותמת מקסימה וכמובן גם החותמות שעיצבת לי.
אני מתכננת להעלות בקרוב פוסט על הנושא.
החתמתי שקיות נייר בגוונים שונים ויצא מקסים!!!
שיהיה לך סופ"ש ניפלא,
נשיקות,
קרן.

פייה שימושית אמר/ה...

איזו פתיחה מעולה לבוקר, הפוסט שלך.
ניחומים לבת, איחולי התבגרות קלה לבן וחיבוק לך...
ועכשיו גם אני רוצה חותמת!

לימור

הדס שטרן אמר/ה...

דוריתוש....כרגיל גרמת לי לחייך על הבוקר...

טוב שהגניבה היא רק וירטואלית ואין מה לעשות, כך ילדים לומדים. (הבן שלי בן 13 וחצי ומסתיר את הסיסמא כשמקליד - עקב גניבות וירטואליות בעבר)

אני סקרנית לדעת אם הבן שלך יפתיע וייצא למחנה אימונים - ספרי לי.

החותמת מופלאה (מנחם בן משפיע על השפה...)

וזהו. אני מתחילה לתכנן איזו חותמת את מכינה לי
(:
נשיקות, דסדס

אילאיל אמר/ה...

נהדר! החותמת הזו פשוט נפלאה!!!
ומה זאת אומרת עדיין לא קנית מתנות? בשביל מה יש לך חברות כ"כ מוכשרות שעושות מתנות יפייפות לחג? (ואני ממש ממש לא רומזת כלום.....)

דנדי פו האחת אמר/ה...

נשמע שיש לך משפחה משעשעת
או לפחות אחת שמשתדלת להיות כזו.
נעיםלהכיר את הבלוג המתוק שלך

פיציקולה אמר/ה...

נו, אני רואה שעוד בנות חושבות שאת צריכה קהל נרחב יותר בעיתון או בTV, שיהנה מהגיגייך הקורעים!
מתי את עושה משהו בנידון? (גם אני פולניה כמו שבטח שמת לב מהטון המאשים...חחח)
והחותמת משגעת, כהרגלך בקודש

Galore אמר/ה...

אין כמוך.
והחותמת הורסת...
שני הנ"ל כרגיל.

זהבית שקד אמר/ה...

הפוסטים שלך משהו
והחותמת מקסימה

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

מהממת החותמת!

Big Mook Craft אמר/ה...

כרגיל כבר כולן "גנבו לי" את התשבוחות, זה מופלא פשוט כמה חיי הבית שלך דומים להפליא לחיי הבית שלי....גם לי ולבעלי הקטעים האלה, אני כל הזמן מאבדת דברים והוא צוחק עלי, עד שכיבס השבוע את האייפוד שלו ויותר אין לו מה להגיד עלי....מקוה שאת בסדר מהנפילה - זה הכי חשוב.
זהר (לונדון)

inbal weisman אמר/ה...

קודם כל החותמת מהממתתתתת (אפשר להזמין אחת כזו? ברצינות, כן?)
והבלוג שלך נפלא. אוהבת לקרוא אותך. עצוב לי על הילדה שלך, למרות שאני מתנגדת נחרצות לרעיון הבובה עם הקניות...פפפיייככככס (זה נוגד בחריפות את החינוך שלי, זה הכול).

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
נבהלתי מעצם הנפילה שלך, אבל התמוגגתי מהכתיבה המשעשעת והתאור איך זה קרה.

הנכדה המתוקה שלי, גם למדה פרק בחיים, זה רק יעזור לה. כמו כן הנכד החמוד שקיבל אחריות להחליט בעצמו.

תמשיכי לכתוב מותק, זה ממש מהנה ונעים.

אוהבת............אמא

אחותך אמר/ה...

יקירתי,

לא הפסקתי לצחוק ולדמיין את ישבנך בתוך השיח ואת רגלייך מתנפנפות באוויר... איפה הייתי כשזה קרה???

אני מקווה שהגברת הצעירה למדה לקח חשוב בחיים, סיסמא היא דבר אישי וסודי! מסתבר שכל הילדים לומדים זאת על בשרם בשלב כזה או אחר.

היצירות מדהימות, כרגיל.

גאה כמו תמיד, אחותך

מושית10 אמר/ה...

החותמת נפלאה ו..גם ממצבים לא נעימים ומפדחים את יוצאת עם כתיבה נהדרת שמעלה בכל זאת חיוכים.

שלווה גרופר אמר/ה...

מקופלת מקופלת... מה זה צריך להיות הכישרון הזה???
חמסה חמסה חמסה :)

אז מתי נראה איזה תור שלך בעיתון?(עמוד אחרי יאיר לפיד)? יש לך כתיבה קולחת, מצחיקה וכיפית...

אני נהנית מאוד והחותמת - מקסימה!!

מכל הלב

שלווה גרופר

gallish אמר/ה...

וואו, באמת שבוע עמוס.
את נשמעת לי אמא מופלאה...:-)

והחותמת, התעלפתי! ממש!!!! מהממת!!!!!!!!!!!!!!!

אמא של ניבי אמר/ה...

מקסים כמו תמיד, מרגש ומלא הומור.
החותמת מופלאה.

סיגל בן נון אמר/ה...

אליפות!! מופלאות!!
דורית, יקירתי, מזמן, אבל ממש מזמן לא נכנסתי לבלוג שלך. ועכשיו קראתי הכל ופשוט התמוגגתי. את כותבת ממש נפלא! והחותמות מדהימות (כמה מהן הן ממש יצירות אמנות |מאוהב|)
איזה כייף לפתוח איתך את הבוקר...
נשיקות
סיגל

הפיה לולית אמר/ה...

מקופלת יקרה,
מקווה שמקום הנחיתה (אצלך) כבר לא כואב, וגם הפדיחה כבר לא כואבת.
החותמת מהמהמת! איך איך?
תמשיכי ליצור ולכתוב,
ליאת, שמזניחה לאחרונה את גילוף החותמות.

נבו אמר/ה...

איזו מצחיקולה שאת....
החותמת מקסימה,בכלל החותמות שלך תמיד לוקחות אותי למקום של תמימות,רומנטיות,לפעם.

ARTISHOK אמר/ה...

חותמת יפהפיה!

עלמה7 אמר/ה...

נחנקתי מצחוק מהסיפור על הנפילה לתוך השיח - גם אני ישר מסתכלת לראות אם אף אחד לא ראה. זה הרבה יותר חשוב מאשר אם התחת שלי מלא כתמים כחולים או לא.
ואז הגיע הסיפור על איך אתם מעודדים אחד את השני על ידי סיפורי פדיחות ופה כבר נזלו לי דמעות מרוב צחוק (בעיקר כי הייתי צריכה לצחוק בשקט - בעלי מסתכל עלי מוזר כשאני מתפקעת בגלל דברים שאני קוראת במחשב).
החותמת מעלפת. אני חייבת סדנא אצלך.

אנונימי אמר/ה...

חחחחחחחחחחחח טוב שכולם בריאים ושלמים אחרי הנפילה ו"השוד",לבני הטיפש עשרה קצת קשה להודות מחכה להחלטה הסופית.
סתיו love
רינת.