יום חמישי, 26 בפברואר 2009

יום המשפחה

אתמול התקיימה חגיגת יום המשפחה בכיתה של הילדה, לאחר יום מטורף של ריצות והכנות, אפיה וחפיפה, הגענו לטקס.
המורה ביקשה במפורש בעל פה ובכתב לא להביא אחים קטנים (או אחים מכל סוג שהוא, גם לחגיגת יום המשפחה יש גבול), כרגיל הייתי לא ממושמעת וגררתי אחרי את התינוק (טוב, הוא בן שנה ו-9 חודשים אבל נכון שאתן מרשות לי לקרוא לו עדיין תינוק?), הכיתה היתה מלאה וגדושה באחים קטנים שהגיעו באופן לא חוקי..

מיד כשהגענו דחפה המורה לידיי דף ורוד עם שיר, "זה לגיבוי" היא אמרה לי, "ביקשתי מההורים לכתוב ברכה אבל אם אף אחד לא כתב, תקריאי את זה את".
ישבתי בכסא הפצפון דחוקה בין המון תחתים של אמהות, התינוק אחוז היטב בין ברכי והטקס התחיל, המורה נשאה דברים שונים, בינתיים אני בדקתי מה האופנה האחרונה בקרב האמהות של כיתה ב' (מגפיים גבוהים, סוודרים סרוגים ביד... ?...פן ביתי), "האם מישהו מההורים כתב ברכה?" שאלה המורה ואני חשבתי בליבי "וואלה, איך אנשים מסתובבים עם הסוודרים העבים האלה? לא חם להם קצת? ולמה אין לי לעזאזל מגף עד הברך? מה חשבתי לעצמי כשקניתי 3/4?", "האם מישהו מההורים כתב ברכה?" המשיכה המורה לדבר ברקע, "כן" קפצתי כנשוכת נחש ממושבי, "אני, אני כתבתי" (נכון יפה מצידי?), ומיד הזדקפתי למלוא קומתי וקראתי בהטעמה מלאה את השיר שבאותו רגע ראיתיו לראשונה, בסיומו מחאו לי כל ההורים כפיים בהתרגשות ואני הסמקתי מרוב אושר והנאה על מוכשרותי הרבה כמשוררת.

לאחר מכן שרנו את כל השירים ששרים כל שנה ביום המשפחה (בשמיים יפה התכלת......המשפחה שלנו....בחצר שלנו, תמיד אותם שירים באותו סדר), התינוק בינתיים התחמק מבין ברכיי ורץ בכיתה תוך שהוא נותן כאפות לילדי הכיתה.

כמה הורים הוזמנו לקידמת הכיתה כדי לספר סיפור מעניין על משפחתם, אני לא הוזמנתי להופיע (טוב, כבר קראתי שיר), בינתיים התינוק רץ החוצה ודרך הדלת יכלתי לראות אותו דוהר בחוץ עם העגלה שלו ונתקל ברגלי ההורים שעמדו בחוץ.

אחר כך היה משחק בינגו ארוך ומייגע, אני ישבתי ובהיתי באוכל שחיכה עטוף על השולחן בפינה והתינוק העביר בנעימים את הזמן בהסתובבות תחת רגלי המורה וחטיפת דפי הבינגו מידיהם של תלמידי הכיתה.
לאחר שעתיים ארוכות ומייגעות הגיע סוף סוף זמן האוכל, הוצאתי את הפשטידה שלי שטרחתי עליה אחר הצהריים (לאחר התלבטות ארוכה בין קוטג' לגבינת שום שמיר ובין גבינה צהובה רגילה או מוצרלה), חתכתי אותה וצפיתי בהורים המעמיסים אותה על צלחותיהם.

לקחתי לי צלחת (בינתיים התינוק הכניס ידיים לעוגת שוקולד שעמדה בסמוך וליקק באושר), שמתי לי בורקס ונגסתי באושר, לפתע שמתי לב שהמילוי פיקנטי משהו וצבעו חום, "תגידי" , אמרתי לאמא אחת שעמדה בסמוך, "יכול להיות שיש מילוי בשר בתוך הבורקס?" , "ברור" אמרה האמא והסתכלה בי במבט חשדני, "אמרו להביא מאכלים בשריים או פרווה, מה, לא ראית? היה כתוב בדף שחילקו להורים" (איזה דף, הילדים שלי מחלקים לי הוראות בעל פה, וגם זה לא תמיד) , מיד הסתובבתי חזרה לפשטידה שלי כדי לפנות אותה משם ולהקטין את מכסת עוונותי שגם ככה כבר הרקיעה שחקים ולמרבה הזוועה ראיתי שלא נשאר אף פירור. אחר כך כשהסתכלתי קצת יותר טוב בשולחן גיליתי שיש שם גם עופות, קוסקוס עם עוף, מאפים עם בשר, וגם קצת כדורי שוקולד במרקם של בטון (טוב, זה פרווה...).
אתם סולחים לי? זה היה בשוגג, גם ככה אני אם נטולת יום האם, ביום שהיה אמור להיות יום פינוק אילצו אותי לעמוד ולהכין פשטידה.

הילדה אמרה שהיה מקסים

התינוק חזר הביתה כשידו מחוברת ללא אפשרות הפרדה לכוס עם ג'לי שהוא שפך לי באוטו

היה נהדר, תודה לאל שיש עוד שנה שלמה עד הפעם הבאה.
אני מעלה עוד קצת חותמות מהתקופה האחרונה, כמו כל החותמות שלי, חלק מהעיצובים הם שלי וחלק של הבנות המוכשרות שהזמינו אותן.


נשיקות לכולם,
מקופלת

נשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם,

נשיקות לכולם, מקופלת

נשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם, מקופלתנשיקות לכולם,

נשיקות לכולם,

מקופלת

20 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

ענק
כל כך נכון ומשקף בדיוק את המציאות.

למזלך את הפשטידה שלך אכלו, אני הבאתי עוגת שוקולד למסיבת יום המשפחה, העוגה נשארה שלמה (ניחמתי את עצמי שזה מעודף עוגות) ומהפדיחה החזרתי אותה בשלמותה הביתה.

לפחות הילדים שלי חגגו...

אנונימי אמר/ה...

מקסים.הכתיבה שלך מדהימה.

החותמות מהממות.

אנונימי אמר/ה...

חחחחחחח
הרגת אותי מצחוק, ארוחה בשרית.
גדול, פשוט גדול.

אנונימי אמר/ה...

אוי, אוי התיאורים שלך....
את כותבת, ואני רואה את עצמי :)
עוונותיך נמחלו, רק תמשיכי לכתוב (ולגלף, כמובן :))

Unknown אמר/ה...

את מצחיקולה אמיתית ומגלפת כשרונית במיוחד...

אנונימי אמר/ה...

כמה צחוק על הבוקר...
הקטנה שלי לא הבינה למה אני יושבת מול המסך וצוחקת
טופ, עוד כמה שנים היא תקרא את הספר שלך וגם היא תצחק...
(כבר אמרתי לך שאני עובדת על עיצוב לכריכה...)
והחותמות...מקסימות כרגיל!!!

אנונימי אמר/ה...

פוסט מצחיק כתמיד. השנה נחסך מאיתנו, תודה לאל, החלק של האוכל. היתה "סדנא" של חשיבה חיובית ובין הצצה להצצה ושליחת SMS לילדה שלי שזעקה מבית הספר (חטיבה) "אני רוצה הביתה עכשיו !!!!!!" ואני "לפעמים קשה להחזיק מעמד"...(יעני אמפטיה)...והמדריכה אומרת לי בסוף הסדנא...ראיתי אותך השתפת נפלא. עשית יופי...ואני "נפלת על הראש (בלב)", נראה לך שהיא נוהגת בכל סדנא לתפוס מישהו לא חשוב מי ומה עשה ולומר לו את זה יותר לשמור על הפאסון מאשר להצמד לאמת ?

בכל מקרה החותמות מהממות כמו תמיד, נשגה מבינתי איך את מצליחה לעשות את כל הפרטים הקטנטנים האלה. לא נראה שאני הגיעה לשם. ואם אפשר לשאול איך את עושה את חתיכות העץ האלה ?

Inbari אמר/ה...

מקופלת יקירתי,
אני חייבת לציין כמה אני נהנית לקרוא את הבלוג שלך כל פעם מחדש, אני מוצאת את עצמי מדפדפת אחורה ונהנית לקרוא פוסטים קודמים...
אהבתי את הרעיון של הספר - נראה לי שאני אכין לעצמי בסוף ספרון עם הפוסטים שלך, זה בדיוק מה שאני צריכה לקחת איתי לכל מקום.. :-)
החותמות שלך מדהימות, אני מקנאה בכל חותמת שאת מכינה, למרות שאוהבת את שלי הכי בעולם (בכוונה לא פרסמת אותן? הייתי אמורה לתת רשות או משהו?) וכל הזמן חושבת איזה חותמות אני עוד צריכה (בדגש על צריכה, כי זה צורך הכרחי וקיומי) שתכיני לי..
חוצמזה, אחרי שראיתי את מכונת התפירה שלך לייב הרשי לי שוב להביע התפעלותי מהוינטג' המדהים הזה (אשכרה כאילו יצא מהחותמות שלך..), ולהגיד מה שאני לא אומרת מספיק: אני כל כך אוהבת לפגוש אותך, שוב ושוב ושוב ושוב... :-)
אז סיסטר, שיהיה לך אמייזינג וויקנד, שתוכלי לעשות רילקס ואנג'וי ותמשיכי עם הכתיבה הביוטיפול שלך והחותמות הגרוג'ס שלך והתפירה הסוויט שלך... :-)
יורס,
ענבר/ברבימה

אנונימי אמר/ה...

מצחיקה כל פעם מחדש

אנונימי אמר/ה...

נפלתי מצחוק!
גם אני זועמת על העלמות יום האם דווקא כשאני נהייתי אמא. אולי נעשה קמפיין להחזרתו?
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=613862&passok=ok
החותמות שלך מהממות, ואני כל הזמן משתעשעת ברעיון להזמין לי אחת (אני פשוט חושבת על ציור מתאים).

אנונימי אמר/ה...

איזה צחוק

אני חוזרת שוב על מה שכבר אמרתי בעבר- החיים של כולנו נראים אותו הדבר, אצלך זה תמיד משעשע ומהנה יותר

אנונימי אמר/ה...

כמה טוב לצחוק על הבוקר..
את כותבת נפלא..תענוג לקרוא. את מתארת כל כך יפה את כל הדברים הקטנים שקורים לנו ואנחנו בקושי שמים לב אליהם. התיאורים שלך מתאימים לכל אחד ואחת, גם אם זה קרה לנו לפני שנים...אגב, זה לא טבעי שהכיבוד ביום המשפחה בבי"ס או בגן יהיו חלביים..ממש לא התחברתי לכיבוד בשרי.
אה..והחותמות שלך הן נהדרות ומקצועיות. האם הן יהיו טובות גם להטבעה על חימר בזמן העבודה איתו?

אנונימי אמר/ה...

חחחחחח
ממש נכון,אני בטוחה שזה קרה לכל אחת מאיתנו לפחות פעם אחת בחיים (ומאז למדנו לקח לקרוא את כל הדף היטב) ואם לא קרה עדיין אז חכו זה ייקרה.

החותמות מקסימות.

סתיוlove

אנונימי אמר/ה...

מי את מקופלת?
את בטוחה שאת לא איזו סופרת של רבי מכר?
לא יתכן, כתיבה כל כך רהוטה ומדויקת.
לדעתי את מבוזבזת כאן, הבלוג קטן עלייך.

אנונימי אמר/ה...

איזה בלוג מהמם
איך לא הכרתי אותך קודם? את מדהימה
איזה סיפורים מצחיקים, קראתי עכשיו את הכל, פשוט הכל
מחכה בציפייה לסיפורים הבאים שלך

nits אמר/ה...

הכתיבה שלך נהדרת. כל כך מצחיק.

אנונימי אמר/ה...

לבתי היקרה,
למרות שסיפרת לי את כל השתלשלות העניינים, אני כל כך נהנית גם לקרוא את כל מה שאת כותבת כי באמת את כותבת כל כך יפה, מלא חוש הומור וממש מוחשי וזה תענוג אמיתי. אני רק שואלת את עצמי מתי יש לך את הזמן לזה שאת כל כך עסוקה.
שתהיי לי בריאה ותמשיכי כך, כל הכבוד, אני גאה בך.
נשיקות..........אמא

אנונימי אמר/ה...

צ'מעי, גברת מקופלת, אם בא לך לעשות עוד כמה שקלים- אני מציעה שתחשבי ברצינות לכתוב איזה ספר. כבר יש לך עדת מעריצים/ות... תענוג לקרוא את הכתיבה שלך!! תענוג!!
והחותמות שלך, אחחח, החותמות.... אהבתי במיוחד את הילדים שרוכבים על הסוסון (קוצ'יקה)
תהילה :)

Big Mook Craft אמר/ה...

איזה כיף שפירסמת את החותמת שלי!!! האתגר הבא שלי זה לעצב בעצמי משהו ולתת לך לגלף....חוץ מזה איזה כיף שאת מגיבה בבלוג שלי, המשפחה והחברים שלי עוד לא יודעים איך לעבוד עם זה ושולחים לי מיילים במקום להגיב. אנא פיתחי את בלוגי הצנוע שוב ותראי שהקדשתי לך רשומה!!! הכתיבה שלך קורעת אותי על הרצפה....מזדהה, מזדהה....

נבו אמר/ה...

את כזאת מצחיקולה....
אצלנו היו מאכלי עדות,הבאתי ג'חנון שאמא שלי הכינה,אנחנו עדיין בגן אז עוד מתלהבים מהאירועים השונים(בעלי ואני הולכים יחד).

איזה כייף לראות שפרסמת את החותמת שלי,היא מהממת,אתמול סופסוף הזמנתי דיו מארטלי,מחכה למשלוח.