יום חמישי, 9 ביולי 2009

לאאאא, רק לא החופש הגדול

אז תגידו, איזה מן אמהות אתן? האם אתן כאלה שבתחילת יוני כבר יודעות שאוטוטו יש דבר כזה שקוראים לו חופש גדול? או בשמו השני, "הסיוט הארוך"? (שזה לעומת הסיוטים הקצרים שהם למשל חנוכה, פורים, תשעה באב וכל מיני כאלה שאינם מוכרים במקום עבודתי כימי חופש משום סיבה שהיא), האם כבר בתחילת יוני אתן ממהרות לרשום את ילדיכן לקייטנה, פותחות את יומניכן ומתכננות מי מבני המשפחה יסונג'ר באוגוסט?

או שאתן מהסוג השני, הסוג ששם לב שיש מסיבות סיום של בית הספר, שחולצות בית הספר של הילדים נראות כמו סמרטוטי האבק? שבית הספר שולח הודעות הנוגעות לשנת תשס"י? ששוב לא שילמתן דמי ועד? ואז, באזור סוף יוני מגלות שהחופש הגדול הגיע, הוא כבר כאן למען האמת, ואז מתחילות לרוץ כנשוכות נחש (תגידו את זה כמה פעמים...) ולראות באיזה קייטנה נשאר מקום (ועדיין, לא מדברים על אוגוסט, כמו בכל אסון, צריך לקחת את ההתמודדות בשלבים, להפנים, לעבור את כל השלבים של הכעס, ההדחקה וכו'....)
אני, לצערי, כנראה משתייכת באופן יותר מובהק לסוג השני, הנה, רק אתמול למשל פגשתי למטה את השכנה שלי, גם לה יש ילדה בערך בגיל של הפעוט, "תגידי", שאלתי אותה בחשש, "גמרת לעשות לה את כל החיסונים בטיפת חלב?" (משהו שאני כבר חודשיים מזכירה לעצמי שצריך לעשות ורק אתמול ביצעתי וקבעתי תור), "ברור", ענתה לי השכנה, "אני, להבדיל ממך (אנשים מרגישים את עצמם חופשיים לרדת עליי ללא רחמים), להבדיל ממך, כאמור, עושה לעצמי תזכורת בטלפון וכך יוצא שאני לעולם לא שוכחת מתי הפגישה הבאה, בגיל שנתיים אין לך שום חיסון, מן הסתם הפסדת את זה של שנה וחצי, אבל את לא מאורגנת", באותו רגע צילצל הפלאפון שלי ובו בעלי הזועם שואל למה הילד לא הלך לחוג שהתחיל לפני חמש דקות (למה? אני אגיד לך בדיוק למה, כי זה נורא קל לשבת בעבודה בשעה שבע בערב, ולהתקשר לנג'ס לבני המשפחה על כל הדברים הקטנים שהם לא הספיקו... זה למה...), השכנה התבוננה בי במבט מזלזל ואני נאלצתי להמשיך את סידור העבודה שלי כנהג משפחתי (החוק לא קובע שיש איזה מינימום של מנוחה אחרי המון שעות על הכביש?).

כילדה למשל די חיבבתי את החופש הגדול, כאמא שנאתי אותו שנאת נפש והייתי עסוקה רוב הזמן בהשמצת המורות והגננות שיושבות להן חודשיים תמימים, רגל על רגל, שותות אייס קפה בזמן שילדיהן מקפצים בשמחה בבריכה. זה היה נכון עד שהפעוט נולד במקרה חודש לפני החופש .

מאיזה שהיא סיבה החלטתי שאין צורך לרשום את הילדים לקייטנה, אני אשב רגל על רגל בבריכה, אשתה אייס קפה והם יקפצו בעליזות במים, אני לא אלאה אתכם בפרטים, אני רק יכולה להגיד שמאז הילדים שלי רשומים כל שנה לקייטנה (רצוי בתנאי פנימייה) ואני משתדלת מאוד לא להחסיר אף יום עבודה, חיי המורות והגננות נראים פחות מושכים מאי פעם (תאוריה זו לא כוללת מורות רווקות וכאלה שאין להן ילדים כמובן, או מורות חכמות שרשמו את ילדיהן לקייטנה, רצוי בתנאי פנימייה).

ובכל זאת, השנה הפתעתי אפילו את עצמי, מספר ימים לפני סוף הלימודים התקיים בביה"ס (כמו בכל שנה, רק שעד עכשיו התעלמתי מזה), יריד קניית ספרי לימוד (בכוונה לא רשמתי גם "למכירת" כי משום מה החליטו לקיים את היריד בזמן שהילדים עוד ישבו בכיתה עם ספרי הלימוד האהובים שלהם, אז איך יכלנו למכור?, כאילו, לא חשבו על זה קודם...) ופשוט קניתי להם את כל הספרים עד האחרון שבהם (למעט אחד שעוד לא יצא לאור וכנראה עוד לא נוסה על בני אדם, בזה הרגע עכברי מעבדה פותרים משוואות מן המעלה הראשונה לבני הנעורים).
היום בבוקר הייתי בסדנא מופלאה אצל חברתי המקסימה והאהובה קרן שביט שלרגל יום הולדתה הזמינה אותי וצוות בלוגריות מובחר לחגוג איתה, אבל מאחר והיה כזה כיף, היא דורשת פוסט נפרד ולכן כרגיל אני מעלה חותמות ולא את הדברים החמודים שעשינו בסדנא (הישמרו על נפשותיכן משתתפות הסדנא.... סתם, סתם...).



חותמת החתונה הוכנה לזוג חמוד, היא גדולה למדי והזוג עזר בעיצוב שלה.
החותמת של הפיל והארנב עוצבו על ידי מאיירת בחסד בשם יפעת (יפעת, פליקר אינה מילה גסה, לתשומת ליבך...), אני מצרפת שתי תמונות שלה כי עוד לא החלטתי איזה מהן גרועה פחות.
אז לסיום, שיהיה לכן חופש נהדר, תרשמו את הילדים לקייטנה, תאמינו לי, זה שווה את זה
נשיקות
מקופלת

15 תגובות:

יפעת אמר/ה...

אחחחח, ממש עונג שבת הפוסטים שלך!!
לא שאני מזלזלת אבל אצלי החופש הגדול הוא 11 שבועות של שיגעון חושים במיוחד ב38 מעלות ו100% לחות בפלורידה (ורק מתפללת שלא יקפוץ לביקור איזה הוריקן תועה)
החותמות מקסימות וגורמות לי לחמוד אחת לעצמי
יפעת, פלורידה

לירון בן דוד אמר/ה...

חופש נעים

אילאיל אמר/ה...

האמת שבגיל של הזאטוטים שלי, שהגדול (ארבע) בגן רק עד אחת, והקטן (בגיל שנתיים) עדיין בבית, אני מניחה שאצלי כל יום הוא חופש גדול :-) יש רגעים שבא לי לתלות את כולם על העץ הכי גבוה, ויש רגעים שבא לי לתלות אותם על עץ מעט יותר נמוך :)
בשאר הרגעים, אגב, הם מושלכים לעבר אבא\סבא\סבתא.
נשיקות

gallish אמר/ה...

אצלי בינתיים החופש הגדול הוא רק 3 שבועות (ככה זה כשמשלמים לשני גנים פרטיים....)
משנה הבאה זה הולך להשתנות.
בינתיים אני שוברת את הראש איך להעביר 3 שבועות שלמים, 24/7, עם שני זאטוטים.... אני מקווה לצאת בשלום :-)
שיהיה לך אחלה חופש!!!

Big Mook Craft אמר/ה...

זה המקום להתכתב עם גיסתי מפלורידה ולספר לה ולכולם שהשנה החלטתי שאת החופש הקצר שבתי הספר הנחמדים בלונדון נותנים (4 שבועות וקצת) הילדים שלי הולכים לבלות בקייטנת סבא וסבתא בישראל, סידור טוב לא? ברור שיערה הקטנה נשארת איתי אבל זה רק בגלל שהגן עד אמצע אוגוסט כי אחרת היא היתה נשלחת לפנימייה בדרום וולס ללמוד להיות ליידי.....

Du Gurit אמר/ה...

החותמות מקסימות, כמו תמיד!!

והחופש...תזכירי לי מה זה?? אצלי כמו בכל שנה, קייטנת אמא...

אנונימי אמר/ה...

לא להאמין!! כמוך כמוני, גם לי יצא לצאת לחופשת לידה חודש לפני החופש הגדול {כן כן, אני עדיין בחופשה את יודעת} וכל כך התחברתי לכתוב ואני מבעוד מועד רשמתי את בני בכורי לקייטנה בקיבוץ מסריק לכל חודש אוגוסט, חופש לו וחופש לי.
משוגעת על החותמות שלך !!!!!!!

חופשה נעימה ובטוחה
חיפושולי

דנא אמר/ה...

נו-מה אומר ומה אגיד? אבל בכל זאת למרות שאני מהמרגיזות המאורגנות הללו עדיין יש התקלויות רוצה דוגמא? רשמת את הצעירה לשני מחזורי קייטנה (כל אחד של שבועיים זאת קייטנה פלצנית...) רק כדי שהם יודיעו לי שלא נרשמו מספיק ילדים למחזור השני וכן הוא לא יפתח. ואז הבכורה התקבלה למחנה של שבועיים בצפון הארץ ולא זה שהוא בתנאי פנימיה לא פותר את הבעיה מה לעשות עם הקטנה באותם שבועיים...
והשנה החגים נופלים מוקדם...

sue444 אמר/ה...

חחחחחחח...................
כצה צחקתי, ואז כמובן בכיתי, כי גם לי משנה הבאה יהיה את הסיוט הזה. אני חושבת שצריך להכריז על ה-1 בספטמבר כיום "יציאת מצרים מעבדות לחירות" (אין ספק שמי שתקע את היום הזה בפסח היה חשוך ילדים...
תחזיקי מעמד!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
נכון שהחופש הגדול זה מכה שכל אמא עוברת, אך כדאי גם לראות את הפן החיובי שבזה, אין את המתח של הלימודים, להעיר את הילדים בבוקר, לדאוג לסנדביצים, אין שיעורי בית שזה לבד עול מאוד כבד על ההורים ועוד. מה שהכי קשה זה שאין סידור לקטנים למשך 3 שבועות שזה זמן ארוך למדי וכולנו כמובן מתגייסים לזה.
ותרשי לי בתי היקרה לומר לך שאת אמא טובה ואחראית בצורה לא רגילה והשכנה לא תעשה לך נקיפות מצפון.
אוהבת.........נשיקות..........אמא

אנונימי אמר/ה...

הכתיבה שלך היא תענוג צרוף :)

אמא של ניבי אמר/ה...

מקסים כמו תמיד וכל כך אמיתי ומדוייק.
כמו כל אמא גם אני מזדהה עם תחושותייך ובהחלט מעדיפה לשתות אייס קפה ליד הבריכה אך גם במקרה הפרטי שלי ניבי נשלחה לקייטנה.

יפעת אמר/ה...

אני אוהבת אותך,שימחת אותי עם החותמות ועם המחמאה שלך (כי אני ממש ממש מעריכה את דעתך...) אוף יש לי פחדים מפליקר,למה? כי אני קצת דפוקה....את כותבת פשוט מתוק לדעתי בתור בוגרת תואר ראשון בספרות וקוראת מכורה את צריכה לכתוב ספר..כן ממש כך.
יפעת

איילת (colargolet) אמר/ה...

תענוג צרוף לקרוא אותך. החותמות שלך מהממות, וברגע שאחליט על עיצוב משלי (בטח עוד שנתיים שלוש) אני מידברת איתך...
ושיעבור מהר החופש הארור הזה (אני עדיין מפנטזת שעד שהגוזלית תגיע לגיל חינוך חובה, בינתיים אנחנו בפרטי תודה לאל, יבטלו את החופש הגדול)

שרון לוי אמר/ה...

הלוואי שיבטלו את החופש הגדול או לפחות יקצרו אותו בחודש. כל כך מיותר לתת לילדים לצפות כל היום בטלוויזיה, קופיקו, דורה וכאלה או להוציא כספים על קייטנות מיותרות. למה משרד החינוך לא דואג לילדים?