יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

שוב כשלון במבחן בתקשורת

אז דבר ראשון, אני חייבת לכם את הסיפור על טיפת חלב:

התינוק, שהוא בן שנתיים וחצי (ולגמרי חמור גדול כפי שאומרים במחוזותינו) היה צריך ללכת לטיפת חלב לחיסון אחרון (עד שיגיע לביה"ס), אחרי החיסון נקבעה לו בדיקת תקשורת.

בעלי לקח אותו וכשסיימו שם הוא התקשר לדווח:
אני: "נו, אז איך היה?"
בעלי: "אוי, היה נורא, את יודעת איך זה, אני יושב שם עם הקטנצ'יק על הברכיים, כולי מזיע, ואת יודעת איך אני שונא זריקות ופוחד ממחטים, ואז האחות הכינה את המחט וחשבתי שאני מתעלף, ועוד הייתי צריך להחזיק את הילד ממש ממש טוב שזה לא יזוז, היא מתקרבת עם המחט ואני מרגיש שכל הדם בורח לי מהראש ועוד רגע אני נופל שם, ואז היא תוקעת את המחט וממש קשה לי להחזיק אותו, ואז עוד אני רואה טיפת דם, ממש ראיתי כבר עיגולים שחורים בעיניים וסחרחורת כזאת..סיוט, אני אומר לך, סיוט, עד עכשיו עוד לא התאוששתי..."
אני: "לא איך היה לך? איך היה לילד? (כאילו?)"
בעלי (מאמץ את זכרונו): "לילד? ...אה, הילד, היה לו סבבה, הוא בכה שניה ושכח מזה" ואז הוסיף (בהערכה), "הוא אחלה גבר".

אחר כך האחות עשתה לתינוק בדיקת תקשורת. אם העניין הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שלפני שנתיים וחצי בדיוק כתבתי את הפוסט הזה שנקרא "כשלון במבחן בתקשורת", שבו הפעוט הלך לטיפת חלב ונכשל כשלון חרוץ בבחינה הזאת. אני לא אבוא ואשקר לכם עכשיו, גם הבדיקה של התינוק הסתיימה באותו האופן.
  התינוק, שבבית צורח כמו משוגע אם הוא רוצה משהו,למשל אם הוא רעב, אז הוא מבקש "כחם כִּיחְלוּם" שזה "לחם בלי כלום", (לא, באמת, איך לא הבנתם את זה לבד?), או שהוא מבקש "אוכלקס עם לָלַב" שזה "קורנפלקס עם חלב" (כאילו?) ולא נרגע עד שהוא מקבל את מבוקשו, ישב בבדיקה הזאת בשתיקה גמורה על ברכי אבא שלו ונראה קטן ותינוקי מתמיד (הוא ניסה להצדיק את הכינוי הלא הולם שאמא שלו הדביקה לו עם לידתו ומסרבת לשנות...).

האחות הביאה את מזוודת המשחקים, פתחה אותה, כיסתה (בדיוק כמו בפעם הקודמת) את פניה בנייר (אם אפשר לבדוק את השמיעה של הילד תוך כדי, אז למה לא? ואולי כדאי גם את השפיות של האחות....) וזרקה הוראות לחלל האויר (למשל לשים את הקוביה בתוך ההמזוודה), התינוק, כמו אחיו הגדול לפניו, וכמו כל ילדי ישראל המגיעים לבדיקת תקשורת, הביט בה רגע ארוך בתדהמה (ושאל את עצמו: "מה יש לה זאת? כאילו, מה הבעיה שלה?") ואז ענה כדרכו.
 אתם מכירים את הקטע הזה שילדים קטנים נורא מתביישים לענות? ואז שעה יוצא להם אויר מהפה לפני שיוצאות להם המילים? אז התינוק ישב ושעה ארוכה יצא מפיו רק אויר, ובסוף בקע הקול הכי קטן והכי דקיק בעולם והוא אמר לה: "לללאאא-בבבבאאא-ללללייי", והאחות ארזה את מזוודת המשחקים, ייעצה לנו לעבוד איתו בבית ולחזור בעוד חודש לבדיקת התקדמות (כאילו, בטח...).

אני, כאמור, לא הייתי שם, ובעלי סיפר לי את כל הסיפור הזה כולל הדגמות וחיקויים, הוא עשה את זה כל כך יפה (כולל ההוצאה הארוכה של האויר מהפה, והקול הדקיק...) וכל כך נהניתי מהסיפור הזה (חדי העין הבחינו מן הסתם שאולי המיקוד שלי לא במה שחשוב, כמו למשל שאף ילד שלי לא עובר את המבחן תקשורת הנוראי הזה...) אבל בהחלט הפקנו ממנו את המיטב, זאת אומרת אני הפקתי את המיטב, בעלי סתם נאלץ להדגים לי חזור והדגם וכיום למרבה הצער הוא מסרב לעשות זאת...לא ברור לי למה...

♥__________________________________________________♥

בשבת בבוקר אני מוצאת חילזון בגינה, מיד אני קוראת לפעוט לבוא לראות, הפעוט שגם ככה לא מת על חיות ריריות עומד במרחק ביטחון.
"אתה רואה"? אני אומרת לו, "החילזון זוחל מאוד מאוד לאט, הוא מאוד מאוד איטי".
הפעוט מסתכל רגע בעניין ואז אומר לי: "מה, איטי כמו האינטרנט שלנו?"

♥__________________________________________________♥


אחר הצהריים מתקשר חבר של הפעוט. לכולם בבית (מלבד הפעוט) ברור מה החבר רוצה, הוא רוצה לבוא אלינו.
אני עונה ואז מושיטה את הטלפון לפעוט: "קח, זה איזה חבר שלך, גיא מָעוז".
 "מה?" אומר לי הפעוט בדאגה, "אני לא מכיר ילד כזה". 
"נו, תענה כבר" אני אומרת לו, "זה בטח איזה חבר שלך מהגן".
ואז הפעוט עונה בהיסוס רב ואפשר לשמוע אותו אומר איזה 50 פעם "מָה?, מָה?, מָה?", ואחרי כל ה"מָה" הזה הוא אומר לחבר שלו (ברוב חוסר נימוס של ילד בן 5): "אבל מה אתה רוצה ממני?" (ולכל בני המשפחה שעומדים לידו בא לצרוח לו: "לבוא... כאילו?") ובסוף הפעוט סוגר את הטלפון ואומר לי (בתוכחה): "אמא זה גיא מֵעוז, הוא חבר שלי מהגן שלי, לא גיא מָעוז"
ואני רוצה להגיד לו: "ולא הצלחת להבין שזה הוא לפני כן? בלי הניקוד של המילה, כאילו?", אבל אני שותקת (כי אני אמא ולא ילדה בת 5), והחבר שלו בא ואז הפעוט יושב על המחשב שלו ומסרב לקום ולשתף את החבר (אולי הוא עדיין לא זיהה אותו, בכל זאת קָמץ במקום צֵירה זה מהותי) עד שמישהו מתערב וסוגר את המחשב.

ובזכות הפוסט הזה גם מישהי למדה לנקד....
♥__________________________________________________♥


הילדונת הוזמנה לבת מצווש, לא סתם בת מצווש, אלא הראשונה בשכבה, ולכן כבר כמה ימים לפני האירוע התייצבה הילדה (בזעף) במרכז חדרה והודיעה לי שאין לה שום דבר ללבוש ואין לה גם מה לנעול..לגמרי...

אני סירבתי להילחץ (בכל זאת, כל פעם שפותחים את דלת הארון שלה נופלים עליך מליון בגדים, מה שמראה שיש שם כנראה משהו, ואם מנסים להכנס לחדר שלה מיד נתקלים בהמון זוגות נעליים שזרוקות על הריצפה..וגם כל ספרי הלימוד שלה, וכלי כתיבה, וערימות לא מזוהות של דברים, הקיצר, המנעו מכניסה לחדר שלה).

ואז הילדה הלכה והתקשרה לאבא שלה שמיד אמר לי: "עזבי הכל וקחי אותה עכשיו לקנות משהו". כי ככה זה אבות ובנות (במיוחד כשיש לך בת אחת), אתה פשוט עושה מה שהיא אומרת לך.

ובכל זאת לא צייתתי להוראה (כי יש עוד שלושה ילדים בבית, כאילו? ואם אני לוקחת את הקטנים לחנות בגדים מיד הם מתחילים להכנס לתוך הגלגלים האלה של הבגדים ולעשות קולות ולהתחבא ואז אני צריכה לעשות כאילו זה ילדים של מישהו אחר ולא שלי, והם מסגירים אותי וצועקים "אמא, תראי אותי..." וכולי עייפה ועצבנית ומזיעה, שלא לדבר על המוכרות בחנות ששונאות את כולנו ביחד וגם כל אחד מאיתנו בנפרד... ולכן סירבתי בתוקף).

אז עברנו על כל ארון הבגדים שלה בגד אחר בגד עד שהצלחתי למצוא גופיה מהממת שקניתי לה כשהייתי בספרד (שהיא לא רצתה ללבוש כי היא כבר לבשה אותה פעם אחת בערב חג, כאילו?) ועוד איזה מכנס ורוד שהיא לא לבשה מעולם (וגם התכוונה להמשיך לא ללבוש, אם זה תלוי בה) ונעלי בובה חמודות בורוד כמובן (אבל היא נעלה אותן אולי 8 פעמים..גג... ככה שהן הרוסות...לגמרי...) וסידרנו לה את השיער עם כמה צמות קטנות וחרוזים, ואפילו מריחה קטנה ובהירה של איפור, והתיק הקטן והאלגנטי שחמותי הביאה לה מקוריאה וכמה תכשיטים עדינים ובאמת, כל העסק לקח לא יותר מ 4-5 שעות של התכוננות וככה היא נאלצה ללכת, עם בגדים שהיא כבר לבשה לפחות פעם אחת בעבר ונעליים שהן בבירור, לא חדשות....

למרות כל הקשיים האלה היא הצליחה להנות מאוד ולצרוח ביחד עם שאר חבריה לכיתה בזמן שהאורחים ניסו לאכול בשקט ובשעה 22:30 אבא שלה ואני הלכנו להחזיר אותה (ואז היא אמרה לנו שלכל האחרים הרשו להישאר עד 23:00) ובאוטו היא אמרה לי (ברצינות ובתקיפות): "אמא, יהיו בערך עוד 20 אירועים כאלה לחברות שלי, ואין לי שום דבר ללבוש ככה שאת צריכה לקנות לי בגדים חדשים (ונעליים, זה ברור)", ואז היא הוסיפה באיום: "ואין לי שום כוונה לחזור על אותו הבגד פעמיים!!!", ואני ובעלי רק הסתכלנו אחד על השניה ובעלי חשב שאולי כדאי לו להתחיל לעבוד גם בימי שישי בבוקר כדי לממן את הנסיכה שלו, ואני חשבתי לי שמזל שיהיה לי מה לכתוב בבלוג...וגם שתמיד רציתי כמה בנות ואולי טוב שיש לי רק אחת...
♥__________________________________________________♥


ולסיום: עדכון תוכי
טוב, לאחרונה התוכי החליט שהוא כלב (אבל רק של בעלי), מיד כשבעלי חוזר מהעבודה התוכי (שעומד על הכלוב שלו) מתחיל לרוץ באושר ימינה ושמאלה, ואז הוא קופץ לרצפה (ונוחת בריסוק איברים, הוא לגמרי לא הפנים את הקטע של התעופה) ורץ אחרי בעלי כאילו הוא הכלב שלו, ובעלי שמגיע מאוד רעב קודם כל מחמם לו אוכל (ואז התוכי רץ אחריו לכיוון המיקרו ועומד ומסתכל עליו בציפייה), והולך לשולחן לאכול (ואז התוכי רץ אחריו לשולחן ועומד בסבלנות ליד הרגליים שלו ואפילו לפעמים הוא פשוט עומד לו על הנעל) ואז סוף סוף בעלי מתפנה ומרים אותו ושניהם שמחים ומאושרים מאוד ואז בעלי מחזיר אותו לכלוב,  ובכל פעם שאני עוברת ליד הכלוב, התוכי רץ לצד השני ועושה כאילו הוא לא ראה אותי (למרות שאני זאת ששמה לו מים ואוכל ומנקה לו את הכלוב...דרעֵק קטן וצהבהב שכמותו, יום אחד אני אכין ממנו תוכי בתנור..או מרק תוכי...מה שיבוא לי באותו רגע...).

♥__________________________________________________♥

ועוד סיום קטן: נאלצתי לזנוח קצת את אייפדון, בכל זאת, אני רוצה להמשיך להישאר נשואה לבעלי האהוב...מקווה שאייפדון לא נעלב יותר מדי, אולי השבוע אני אפצה אותו עם כיסוי חדש ורוד ששמתי עליו כבר עין....

♥__________________________________________________♥

ועכשיו לסיום אמיתי (מבטיחה) תודה תודה תודה על כל התגובות החמודות שלכם (שלכן, יותר נכון), אני נהנית מכל אחת ואחת מהן ואף מקריאה תגובות נבחרות לבעלי (הוא מוכן לשמוע רק אם הן נוגעות אליו ישירות, המניוק...), אבל אני לא נכנעת לגחמות שלו.
בהמון אהבה
וציפיה לסוף שבוע חורפי
מקופלת

82 תגובות:

דנא אמר/ה...

תגידי לי מי לוקחת ילדים לטיפת חלב? ועוד ילד רביעי.. כמו שאמרת התועלת היחידה בענין הוא שיש לנו מה לקרוא ולצחוק עליו. ובקשר לבת מצווש-זה הזמן לרמוז לילדה להתחיל לממן את עצמה יעני-עבודה... תתפלאי איזה חסכניות הן נהיות ברגעשהן קולטות כמה שעות עבודה זה מכנסיים בזארה. נשיקות חיבוקים וגעגועים.

יעל אמר/ה...

חחח... את גדולה, ובחיי שאת יכולה לכתוב את האנציקלופדיה לאם השורדת.
לגבי טיפת חלב - מה שריבי אמרה, וחוץ מזה, הילד עוד מעט שותה בירה...
לגבי הבת מצווש - גם בזה ריבי צודקת. מסתבר שבאמת אין חכם כבעל נסיון...
חיבוק גדול!

אנונימי אמר/ה...

הרגת אותי בכיתי פשוט בכיתי את חייבת לכתוב לעיתים קרובות יותר , עפרה

קפה ויפה אמר/ה...

מקופלתוש הורגת את, כמה צחקתי! אבל האמת נורא נגעת לליבי באופן המתוק שבו הלבשת את הבת שלך וסרבת להכנע למסע רכישות מיותר. נשמע מתוק ואירופאי וקלאסי ונערתי, וכל כך מקסים בעיני כשאמא מקדישה כמה דקות כדי להלביש את הבת שלה. 3>

חגית אמר/ה...

מעולה, מעולה, צחקתי בעיקר בקטע על הבת. :)

אנונימי אמר/ה...

טוב את ארוחת הצהרים כבר לא כל כך אכלתי מרוב כאבי בטן מהצחוק... אין עלייך
תענוג לקרוא.

מירי דגן

אנונימי אמר/ה...

טוב, ברור לך שרק את הבלוג שלך אני קוראת!! :)
השאר חיוורים לידו!

אנונימי אמר/ה...

דרלינג, חסרת לי בהלוואין.....
אני מבסוטה אש מהתובנות בתגובות ובכלל מזה שאת מכשירה לי את הקרקע עם גיל ההתבגרות שתיכף מתחיל אצלנו.
אבל למה אצלך זה משעשע ואצלי לא?????
היה תענוג כתמיד. וכל הכבוד על ההפרש הקצר בין הפוסטים....
נשיקות הילה

אנונימי אמר/ה...

התגלגלתי מצחוק
את הורגת אותי כל פעם..
בלוג נהדר
חגית

מיכלי אמר/ה...

כרגיל, השכבת אותי על הרצפה, ועוד יותר עם התיאור של התוכי. :)

אנונימי אמר/ה...

חחח... אייפדון שולטטט!! אשמח לשמוע ותר על מעלליו..

KmoRakefet אמר/ה...

שימי לב לשעה5:11 וזה לפנות בוקר. התעוררנו. אני מקריאה לבעלי קטעים נבחרים. טוב לצחוק לפנות בוקר. תודה :-):-)

KmoRakefet אמר/ה...

שימי לב לשעה5:11 וזה לפנות בוקר. התעוררנו. אני מקריאה לבעלי קטעים נבחרים. טוב לצחוק לפנות בוקר. תודה :-):-)

Sonya אמר/ה...

אין עליך, גדולה מהחיים!
שבת שלום יקירתי!

אילאיל זיו אמר/ה...

אוהבת אותך! (וגם כנראה את בעלך עם הוא מנפיק כאלו סיפורים מעולים!!! ועל זה שהוא הולך לטיפת חלב - אז תקריאי לו את התגובה הזו).
וכ"כ מוכרת לי סצנת חנות הבגדים עם כל הילדים אז גם אני נשבעתי בפעם המליון שאני מעדיפה לקנות להם לבד ומקסיום לחזור לחנות עשרים פעמים להחלפות אבל לא ללכת לשם איתם לב.
ואת סצנת "האין לי בגדים" אני לא מכירה ו(לצערי?) כנראה לא אכיר...
מצד שני...
לי בחיים אין מספיק בגדים בארון!
אז כנראה אני זו שבבית שלנו בתפקיד המתבגרת :)
מותר לי, אני בת יחידה פה חחח
נשיקות

אילאיל זיו אמר/ה...

מילא שאני ואת ערות בחמש לפנות בוקר, אבל למה בעלך גם פה במשוואה הזו ושלי עדיין נוחר במיטה מרוצה מהשלווה?

קואלה22 אמר/ה...

כן... כן... גם אני קוראת את הפוסט המעולה הזה לפנות בוקר, אחרי הנקת הבוקר החביבה :) והרגת אותי מצחוק פה. את נהדרת! חולה על הפוסטים שלך!!! כן ירבו...

גליה אמר/ה...

נהדר ! אצלי עוד קטנים תודה על ההכנה...

חיה שורץ אמר/ה...

דורית יקירתי,
הפוסט שלך כל כך מרגש ואנושי ומצחיק (רק למי שאינו נמצא בסיטואציה), אהבתי כמובן כל מילה.אשר לכשלון במבחן התקשורת, יש לילדים נטיה להתנהג כמו דבילים כשמבקשים מהם "להראות". אשר לבנות, לבי לך, זאת רק ההתחלה, עוד מעט יבואו "דייטים" עם בנים....
בקיצור - חזקי ואמצי, המשיכי להתייחס בהומור וטפחי את בעלך שמוכן למשימות כאלה, כל הכבוד.
נשיבוק - חיה.

בלעבוסטע אמר/ה...

כמו תמיד - מצחיק נורא וכ"כ נכון...

איכשהו הסיפורים שלך תמיד נראים לי כמו פרומו למה שעוד מחכה לי...
הבגדים, למשל, כבר מעוררים כאן דרמות ומיני דרמות בגיל 3..

nuky1 אמר/ה...

נהנית תמיד לקרוא את הפוסטים שלך.על אף שעברתי ב"ה(-: את הגיל הזה עם קטנים וגם גדול ועצמאי יש אחד שעושה מה בראש שלו.
נחמד לקרוא אצל כולם אותו הדבר אבל תמיד יש וריאציות. תעשה קשה יותר.תהני מהתקופה הזאת היא לא חתזור. זה הולך ונעשה קשה יותר.

סתיו אמר/ה...

אני קוראת קבועה שלך ובדכ לא מגיבה אבל לא עוד! את קורעת אותי, הילדים שלך הורסים ("מה, איטי כמו האינטרנט שלנו?") :) :)

יעל - קונדסונים אמר/ה...

אין על הםוסטים שלך (: קורעת אותי מצחוק כל פעם מחדש (:

אנונימי אמר/ה...

סתם שתדעי, שאם התוכי מתקשר טוב יותר עם בעלך, רוב הסיכויים שזו בכלל תוכית. (ברצינות)
כמו אצל בני האדם, לפחות חלקם, זכרים נמשכים לנקבות ולהיפך.
אל תקחי זאת באופן אישי.

לימור.

הפיה לולית אמר/ה...

התעלית על עצמך, אם זה בכלל אפשרי, נקרעתי:)
נראה לי שהגיע הזמן לעלות פאזה בנושא השמות. התינוק לידיעתך כבר הפך לפעוט, והילדונת כבר לא ילדונת. משאירה לך לחשוב על כינויים חדשים.
בהזדמנות זו, ספרי עליה קצת יותר כדי שאדע מה מחכה לי....ואלמד איך מתמודדים.
נשיקות.

טליה אמר/ה...

את נ ה ד ר ת !!! בריחה של כמה דקות למציאות שלך עושה לי טוב על הנשמה.
אוי אה ברוך, שלב הבת מצוות נחת עליכם.
מאחלת שזה יעבור בזריזות ובקלות ובכמה שפחות דחיסה של אירועים בשבוע .
חכי שיגיע הרגע של הבת מצווש שלה עם הבגדים...

Adiya אמר/ה...

זה לא בסדר...את צריכה לפתוח כל פוסט באזהרת בריאות...לרגישים לצחוקים ;-)
את צריכה לאגד את כל הבלוג הזה לספר, תעשי המון כסף!
ואז תוכלי לפרוש לגמלאות, תהיה לך מטפלת צמודה, עוזרת בית, אופר ומבשלת שינקו, יאכילו(גם את התוכי כפוי הטובה), ירוצו עם הנסיכה לקנות לה בגדי מלכות, ילכו לבדיקות תקשורת וזריקות ואת תוכלי להתפנן עם אייפדון או ליצור עוד חותמות מופלאות או כל שאר הדברים המהממים שאת יוצרת...

נכון ששכנעתי אותך? ;-)
XOXO

Anna אמר/ה...

זה גדול!
היכולת שלך לקחת את היומיום ולהפוך אותו למשהו חד פעמי, יחודי ומצחיק היא ממש נדירה.
כולנו היינו במצבים האלה, מעטים, או מעטות, יכולים לתרגם אותם למה שאת עושה מזה.
בעלך נשמע כמו נציג מהימן של המין שלו, מרוכז בעצמו, צייתן( הולך לטיפת חלב כי את שלחת אותו)
אוהב את הילדים שלו, אבל בשורה התחתונה הוא החייל ואת המח״ט שמתכנן ומזיז את הכוחות.

מיטל אמר/ה...

תותחיתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

dandy אמר/ה...

נקרעתי מצחוק. את כותבת נפלא ומדוייק.
אין על בדיקות התקשורת הללו. פשוט מדהים איך רוב הילדים קולטים שחבל על הזמן של שיתוף הפעולה איתן. המשכי להצחיק אותנו. שבת טובה

yafa אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
yafa אמר/ה...

את מקסימה ומצחיקה!!

לירון בן דוד אמר/ה...

את פשוט קורעת אותי מצחוק
החנות בגדים זה כאילו כתבת עליי...ובסוף אחרי שהוא הפך את כל הקולבים ומדד את כל הבגדים הוא גם ידפוק את הראש באיזו פינה של מדף ורם עוד נשאר מישהו בחנות שלא הסתכל עליי עכשיו הוא כבר יסתכל...
ואחרי סיםור הבת מצווש עוד לא החלטתי אם אני בטוח חייבת בת (בינתיים 2 בנים) או רק מעדיפה לקרוא על זה...
וטוב נו מילה על בעלך כדי שישמע-סחטיין עליו שהוא הולך לטיפת חלב ועוד לבד + זה ילד רביעי!

גלי אמר/ה...

בכיתי מצחוק... עם דמעות אמיתיות...
:)
אצלנו אחד מהכנופיה לא עבר את בדיקת השמיעה כי בדיוק נפל משהו במסדרון והוא העיז במצח נחושה להתעניין יותר בזה מאשר בצעצוע המצייץ שאצל האחות.
אבל מכיוון שהוא בוכה מכל עלבון שנלחש לכיוונו מצד אחיו הגדולים... אני רגועה. ;)

חתולי8 אמר/ה...

אוי...הבטן...אוי.... כמה צחקתי. מהכל אבל אני חושבת שהתוכי הרג אותי לגמרי.
את כותבת הכי נפלא בעולם ואני א ו ה ב ת אותך מאד!!!!

פרח46 אמר/ה...

הפוסט שלך מחמם את הנשמה ביום האפרורי והגשום הזה.
את מצחיקה ברמות.
צל"ש לבעלך על כך שהוא הלך לטיפת חלב עם התינוק וסבל:-)
ולילדודס מכל הגילאים והמינים שמספקים מצבים ואימרות שאת
משתפת אותנו באושר גדול.

Givonit אמר/ה...

אויש יא מקופלת... הרסתותי עם בעלך..
לרגע חשבתי שאת נשואה לאישלי... המתעלף הסידרתי!
נהדרת.. פשוט נהדרת!

בתיה אמר/ה...

חחחח איטי כמו האינטרנט, אין עליו.
אני חושבת שאת צריכה לשנות קצת את התפקידים בבית. את תקחי את הילד לטיפת חלב והוא יקח את הילדה לקניות. לפחות אחרי הקניות יהיו לו איזה שבועיים להכין את עצמו להתעלפות ביום שיגיע החשבון של כרטיס האשארי.
חורף חם וגשום לכם.

אוריתוש אמר/ה...

נקרעתי מצחוק מהסיפורים שלך במיוחד מהתוכי...

שרון רותם אמר/ה...

נראה לי שהם נכשלים במיוחד כדי שלאמא יהיה סיפור טוב לבלוג, כמה התחשבות מצידם :-)
תחשבי כמה משעמם זה היה אם הם היו משחקים לפי הכללים ועושים הכל כמו כולם....
לא יודעת איך הצלחתי לפקשש את הפוסט הקודם שלך. השמיכה הורסת! ולקחה לך ממש קצת זמן. את שלי התחלתי לפני יותר משנתיים והיא עדיין לא קרובה לסיום .... קבלית חיזוק חיובי וצל"ש.

עדי אמר/ה...

תענוג צרוף את וההרפתקאות שלך(-: שבת שלום

נקודות אמר/ה...

כרגיל התמוגגתי.....במיוחד על דקות האבחנה על גיא מעוז בקמץ ולא בצירה.....שהרי זה מה שהיה חשוב בשיחת הטלפון לא??? ובנוגע למבחן התקשורת כנראה שיש נטיה גנטית כלשהי....כדי שלאמא לא יהיה משמעמם.....ובנוגע לבת מצווש.....טוב פה יש כמובן משחק כוחות מסוג חדש....ואת צריכה להיות חזקה יותר ולא להיכנע.....עליי התרוץ :אבל כולם......מעולם לא עבד....לא הסכמתי לקבלו.....תמיד הדגשתי וחיזקתי את השונות....בהצלחה...שגית נקודות

טושטוש אמר/ה...

אני כל כך צחקתי שבעלי שאל מה מצחיק, אז העברתי לו את הפוסט...
הוא גם מאוד נהנה :-)

תמשיכי!!!

Unknown אמר/ה...

יקירה, את הורסת לי את הבריאות!!!
אין עוד דרך לתאר את העונג שבגידול הילדים.
אלופה!
גילי (בית קטן בערבה)

אפרת אמר/ה...

פשוט הרגת אותי,
את כל כך מצחיקה,
אין -אין-אין!
הסיפור על טיפת חלב כל כך מדוייק, בעלי קורא למקום "טיפת אשמה"
אז מתי את מגיעה לירושלים לקפה?
נשיקות!

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף שיש פוסט חדש! שבת שלום

בעיקר פורמת אמר/ה...

הגעתי באיחור.. כתבו כבר הכל לפני (-: אני זוכרת שבמבחן האדיוטי הזה שואלים גם באיזה צבע הקוביה ואת תחושת ה"ניצחתי את המערכת" שהיתה לי כשהאחות שלפה קוביה כחולה - זה היה השבוע שהילדה ענתה לכל שאלה של באיזה צבע זה?: כחול. מספק מאוד. אבל ההתרשמות האמיתית שלי היא מהשימוש בטלפון! וואלה? ממש מעבירים אליהם את האחריות? אני צריכה לחשוב על העניין...
(-: מליון נשיקות
(בעיקר פורמת)

sisipi אמר/ה...

אדיר. נהנתי לקרוא הכל
והזדהתי כל כך עם סיפור הבת מצווה.
את עוד לא יודעת מה מחכה לך....

galit.rizcan@gmail.com אמר/ה...

וואי, וואי, וואי !!!
איזה מדהימה את, יוווווו.
עשית לי את השבוע!!!!
תמשיכי, פשוט תמשיכי.

שבוע טוב.
גלית.

לירון שבס אמר/ה...

מצחיקה כתמיד מחכה בכליון עיינים לפוסטים שלך. דודה לירון

אנונימי אמר/ה...

ווואי את הורסת!!!!!!!! אין, הרגת אותי מצחוק. פשוטו כמשמעו- מתה. :)
חייבת לומר שכל הבלוגים, כולל כולם, לא מתחילים להתקרב לרמת ההנאה שאני מפיקה מהבלוג שלך, את חייבת להמשיך לכתוב, וכמה שיותר..
ותכתבי טור בעיתון, אני אומרת לך שזה יעלה את אחוז המכירות של העיתון בהרבה אחוזים..
nuly6m

אלכס אמר/ה...

תענוג לקרוא ולהבין שאתה לא לבד שאתה מנסה להתאושש אחרי ביקרו בטיפת חלב

kookadoo אמר/ה...

פוסט מהנה כתמיד, עם זאת רק אחרי הקטע עם הבגדים לבת-מצווש, היכתה בי ההכרה: את פוצ'ו של המאה ה-21!! מניחה שקראת בילדותך את "איה הג'ינג'ית"? אם לא, רוצי בהמונך לחנות הספרים הקרובה. ילדים יהיו ילדים - בשנות השישים או בשנות האלפיים, אבל ראיית הדברים והכתיבה שלך ושל פוצ'ו, הופכים את הכל לנפלא ומשעשע.

Meital אמר/ה...

את מעמידה אותי במצב לא נעים! כאילו, מילא לקרוא בלוגים בזמן העבודה אבל גם להקרע מצחוק? איך אני אסביר את זה עכשיו??!?!?

הדר בן שדה אמר/ה...

את פשוט נפלאה!
אפשר לקרוא כל פוסט מחדש מיליון פעמים ועדיין להתענג על כל שורה!

ציפי לוין אמר/ה...

הכל ככ מצחיק. אני קוראת בעבודה, ונראה לי שהם בטוחים שאני מטורללת, צוחקת לעצמי! הילדים שלי כבר גדולים, אבל באתי שבוע שעבר עם נינה לויטרנר, וגילו לה מים הריאות ולב מוגדל, אבל הייתי צריכה לעשות לה סיבובים רבים עד שהסכימה להשתעל- בבית זה היה בלי הפסקה! ה"תינוק" יגדל כמו כולם, חכם, בריא ומוכשר! כל הכבוד על הבגדים לבת מצווש, היא תתרגל לשלב....והתוכי-אין חיות כאלה! אז שבוע נפלא, ומצחיק וחם וטעים!

ציפי לוין אמר/ה...

הכל ככ מצחיק. אני קוראת בעבודה, ונראה לי שהם בטוחים שאני מטורללת, צוחקת לעצמי! הילדים שלי כבר גדולים, אבל באתי שבוע שעבר עם נינה לויטרנר, וגילו לה מים הריאות ולב מוגדל, אבל הייתי צריכה לעשות לה סיבובים רבים עד שהסכימה להשתעל- בבית זה היה בלי הפסקה! ה"תינוק" יגדל כמו כולם, חכם, בריא ומוכשר! כל הכבוד על הבגדים לבת מצווש, היא תתרגל לשלב....והתוכי-אין חיות כאלה! אז שבוע נפלא, ומצחיק וחם וטעים!

ציפי לוין אמר/ה...

הכל ככ מצחיק. אני קוראת בעבודה, ונראה לי שהם בטוחים שאני מטורללת, צוחקת לעצמי! הילדים שלי כבר גדולים, אבל באתי שבוע שעבר עם נינה לויטרנר, וגילו לה מים הריאות ולב מוגדל, אבל הייתי צריכה לעשות לה סיבובים רבים עד שהסכימה להשתעל- בבית זה היה בלי הפסקה! ה"תינוק" יגדל כמו כולם, חכם, בריא ומוכשר! כל הכבוד על הבגדים לבת מצווש, היא תתרגל לשלב....והתוכי-אין חיות כאלה! אז שבוע נפלא, ומצחיק וחם וטעים!

ציפי לוין אמר/ה...

הכל ככ מצחיק. אני קוראת בעבודה, ונראה לי שהם בטוחים שאני מטורללת, צוחקת לעצמי! הילדים שלי כבר גדולים, אבל באתי שבוע שעבר עם נינה לויטרנר, וגילו לה מים הריאות ולב מוגדל, אבל הייתי צריכה לעשות לה סיבובים רבים עד שהסכימה להשתעל- בבית זה היה בלי הפסקה! ה"תינוק" יגדל כמו כולם, חכם, בריא ומוכשר! כל הכבוד על הבגדים לבת מצווש, היא תתרגל לשלב....והתוכי-אין חיות כאלה! אז שבוע נפלא, ומצחיק וחם וטעים!

ציפי לוין אמר/ה...

הכל ככ מצחיק. אני קוראת בעבודה, ונראה לי שהם בטוחים שאני מטורללת, צוחקת לעצמי! הילדים שלי כבר גדולים, אבל באתי שבוע שעבר עם נינה לויטרנר, וגילו לה מים הריאות ולב מוגדל, אבל הייתי צריכה לעשות לה סיבובים רבים עד שהסכימה להשתעל- בבית זה היה בלי הפסקה! ה"תינוק" יגדל כמו כולם, חכם, בריא ומוכשר! כל הכבוד על הבגדים לבת מצווש, היא תתרגל לשלב....והתוכי-אין חיות כאלה! אז שבוע נפלא, ומצחיק וחם וטעים!

ציפי לוין אמר/ה...

הכל ככ מצחיק. אני קוראת בעבודה, ונראה לי שהם בטוחים שאני מטורללת, צוחקת לעצמי! הילדים שלי כבר גדולים, אבל באתי שבוע שעבר עם נינה לויטרנר, וגילו לה מים הריאות ולב מוגדל, אבל הייתי צריכה לעשות לה סיבובים רבים עד שהסכימה להשתעל- בבית זה היה בלי הפסקה! ה"תינוק" יגדל כמו כולם, חכם, בריא ומוכשר! כל הכבוד על הבגדים לבת מצווש, היא תתרגל לשלב....והתוכי-אין חיות כאלה! אז שבוע נפלא, ומצחיק וחם וטעים!

ifaa אמר/ה...

תענוג - כמו תמיד.
אני קוראת בעבודה ובדיוק באמצע הבוס שלי נכנס ולא הבין מה קרה לי.... כולי צוחקת ויורדות לי דמעות....
קורעת ! ! !
יפעה

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
הרסת אותי לגמרי מצחוק, כולי מתמוגגת הן מהילדים היקרים שלנו,
הקטנים והנסיכה ובעיקר מהתוכי - זה גמר אותי אני לא יכולה להפסיק לצחוק
את גדולה איך את מתארת אותם אחד אחד כולל בעלך המקסים.
רק שתהיו לי בריאים ותמשיכי לכתוב את משגעת.
הרבה בריאות וסבלנות ושתמיד רק נצחק.
אוהבת........נשיקות........אמא

Karni אמר/ה...

את הרסת אותי מצחוק ואמא שלך, שכתבה פה מעלי, ריגשה אותי.
נשמע שאתם משפחה נפלאה, מצחיקה, מפרגנת וייחודית, התוכי מביא עמו
ניחוח מעט אחר, אבל גם הוא מבורך... הוא היה הקש ששבר לי את הכיסא
וחיבר אותי לריצפה.

את גדולה !!!

מושית10 אמר/ה...

הסיפורים שלך מחזירים אותי הרבה שנים לאחור. אמנם אז לא היתה בת מצווש אלא בת מצווה, אבל האירועים הם אותם אירועים רק שאת מתבלת אותם בהומור ובכתיבה מהנה. כיף תמיד לקרוא אותך!

ורד והדס אמר/ה...

כמו תמיד,את מעלה בי חיוך. והיום הזכרת לי את טיפת חלב שהרבה נחת לא היתה לי מהם....די איכזבו אותי שם לעומת הסיפורים של הוריי, שפעם המקום הזה היה באמת יעיל...

MISSPETEL אמר/ה...

סליחה? יכול להיות שקראתי עכשיו פוסט שלם בלי לראות בסוף שום תמונה של משהו יפה? אפילו לא אחת קטנה??

אלינה אמר/ה...

מעולה, מעולה, מעולה כרגיל!
חבל שרק פעם בחודש..
ואגב, שכחת לשים תמונות של חותמות חדשות, או כל דבר יפה שאת מכינה..

אנונימי אמר/ה...

סוף סוף בלוג שלא מתיימר להציג חיים מושלמים ומלאי רגעי אושר וחדווה. אני כל כך נהנת לקרוא את הבלוג שלך אני מודה לך על הכנות הנדירה.

Smadar אמר/ה...

מצויינת את... בחיי !
LoolaB- Smadar

Lital Mordechai אמר/ה...

כואבת לי הבטן מרוב צחוק!!
במיוחד מהסיפור על הפעוט והניקוד!
אין כמוך :))

אנונימי אמר/ה...

את כותבת מעט מידי!!!ובגלל שאני ביחס דומה לשלך(בן בת בן בן )וגילאים דומים,אני פשוט מתפקעת מצחוקץכול כך מוכר..

שושי/הלב מזהב אמר/ה...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
עכשיו עילפת אותי מצחוק
בחדר עבודה מול המשחב וצוחקת בקול רם, האיש שלי בא לראות מה קרה
ואולי אני מסתירה איזה מאהב
חחחחחחחחחחחחחחחח
משהו את
והיציאות של הילדים.....כאילו מוכר כזה (:- בכל בית בישראל
והתוכי....חחחחחחממזגרון קטן
לנו יש תוכי מדבר, WOW כשאורי הקטנה שלי בת ה-3 מתקרבת אליו חגיגה של מלחמות צעקות
כינויים, יש לנו תוכי ממזר ושובב חבל על הזמן
מדליק
ודרך אגב שלך 2.5 שלי בת 3 גם אם פה מפה עד להוואי אולי אפשר לדרך בינהם
לחתן מעכשיו ויהיה שקט בשתי הגיזרות (:-
מוזהבת

gonnabe40 אמר/ה...

הזמן שלוקח לי לקרוא את הפוסט הזה... פשוט לא יתואר, וזאת מהסיבה שמדי פעם אני פורצת בצחוק רם שלא מאפשר לי להתרכז...מנוחה קלה וממשיכים.
אין כמוך. אחרי ערב לא פשוט עם הילדים גרמת לי לצחוק! ומה בעצם עוד צריך?..
את נהדרת!

שרון אמר/ה...

את הבת דודה הכי מקורית ומצחיקה שיש לי.
נהנית לקרא את הבלוג שלך, להזדהות עם העומס, הילדים ומלחמות ההלבשה של הבנות.
תמשיכי לעדכן ולהצחיק עד דמעות!
להשתמע,
שרון

עלמה7 אמר/ה...

כרגיל, נפלתי מצחוק. כל סיפור יותר מצחיק ממשנהו - הבגדים של הילדה, החבר, התינוק שלא עובר בדיקת תקשורת (התינוק שלי נכשל בבדיקת שמיעה. משום מה כשהוא ישן בבית הוא אף פעם לא נכשל בבחינה הזו, ואיך שאני נכנסת למיטה שלי, הוא מתעורר).
תמשיכי להיות חזקה!

איריס אמר/ה...

את כל כך מצחיקה
אפשר להציע לך חברות?

אנונימי אמר/ה...

את משהו משהו, הורסת מצחוק!
אני ממש מתגעגעת
נתנאלה

עדי אמר/ה...

את מהממת, אני נהנית מכל מילה שלך. הצחקת אותי בכל הקטעים. אני רוצה עוד פוסטים שלך. אחד פעם ב זה פשוט לא מספיק.

הגריטה-hagar am אמר/ה...

קורעת אותי מצחוק!!!
את נהדרת והילדים שלך קורעים וחמודים ובטח גם יפים למרות שאת אף פעם לא מראה.

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

אני בדיוק מנגבת את הדמעות שלי.

בתור אמא תופרת את יכולה פשוט ללמד אותה לתפור כדי שהיא תכין לעצמה את הבגדים שלה וככה היא לא תצטרך כל בת מצווה בגד חדש כי היא פשוט לא תעשה את זה.
ואת תוכלי להוציא קלף מנצח, רוצה בגד חדש, תתפרי לעצמך.

אנונימי אמר/ה...

אלוהים ירחם הפוסט הזה זה עוד 7 שנים אני ....הורס, מצחיק ואני מלאת התפעלות.