יום שישי, 30 בנובמבר 2012

חמין מקרוני

לפני שבועיים בשבת החלטנו לחרוג ממנהגנו ובמקום ללכת לאכול אצל ההורים, להשאר בבית לצהריים. היתה שבת חורפית קצת ולכן החלטתי שזה זמן מצויין להכין חמין. לא שהכנתי אי פעם חמין קודם, אבל באמת, כמה מסובך זה כבר יכול להיות?
החלטתי ללכת על "חמין מקרוני" שנשמע לגמרי מגניב כזה....
אז בשישי בצהריים התייצבתי במטבח וטיגנתי בצלים ועוף וירקות כאילו אין מחר, ואת כל אלה העמדתי בשכבות עם המקרוני המבושל בתוך הסיר, הבית הריח נפלא, הסיר נראה נהדר ואני אמרתי לעצמי באושר: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת, ויאכל גם טעים...", תקעתי את הסיר בתנור, שמתי על חום נמוך והלכתי לתפור בובה.

בשבת בבוקר הרגשתי שמשהו קצת לא בסדר, לא היה בבית ריח של אוכל. הלכתי לבדוק את המתכון ואת הסיר. ואכן, במתכון נאמר כי יש לאטום היטב את הסיר עם נייר אפיה (ולכן אין ריח הסברתי לעצמי, כי הכל אטום...), וגם היה כתוב שהביצים שהוטמנו בין המקרוני על קליפתן, ייראו מבחוץ לבנות, אבל בפנים יהיו שחומות ויפות. ובאמת, הן נראו לבנות לגמרי, סגרתי את הסיר והלכתי לתפור בובה (טוב, זה שקר וכזב, הקטנים היו ערים ולכן הייתי צריכה כמו בכל שבת בבוקר לשמש על תקן המשרתת האישית שלהם ולהגיש להם ארוחת בוקר, ולשים להם משהו נחמד בטלויזיה, ולנגב להם, ולשחק איתם וכדומה...עד שמישהו מהגדולים מואיל להתעורר ולרדת לסלון ואז אני יכולה סוף סוף לשכב על אחת הכריות המעפניות של הסלון, מכוסה בשמיכה שהתינוק גורר אחריו לכל מקום ולישון תוך כדי זה שמדי פעם התוכי המוטרף נוחת עלי באחד מנסיונות התעופה הכושלים שלו ובכל פעם שאני נרדמת כראוי, מישהו חושב שלשבת על אמא ולראות טלויזיה זה משעשע...).

בשתיים בצהריים קראתי בחגיגיות לכל בני המשפחה לבוא לאכול. הסיר (שעדיין לא הריח כמו אוכל אבל סיים המון שעות בתנור) הונח כלאחר כבוד במרכז השולחן, ואני התחלתי לשלות מתוכו שכבות שכבות של אוכל.
כבר ברגעי השליָיה הבנתי שמשהו לא לגמרי בסדר, הביצים היו למשל לבנות לחלוטין (מבפנים) וחלקן אף רטטו. המקרוני היו בהירים, תפוחי האדמה, שהיו אמורים להיות שחומים מבחוץ ורכים מבפנים, נדבקו לקרקעית הסיר ונראו צהובים ועצובים.

כולם ישבו והתבוננו בצלחות שלהם, אף רחש לא נשמע, אף ציפור לא צייצה (חוץ מהתוכי שצרח כדרכו כמו מטורף, עכשיו הוא למד לומר את שמו -  "אוקי" , במין קול מתכתי ומוזר כזה וכל היום הוא קורא לעצמו ותמיד זה עם סימן שאלה בסוף..."אוקי?" "אוקי?" הלוואי והוא היה כבר עונה לעצמו...),  רק התינוק אחז בידו את הביצה (הרוטטת) שלו והזיז אותה בהשתאות מצד לצד (זה ג'לי? זה ביצה? זה מוצק? למה אם אני הופך את זה זה לא נופל?).

הילדים שלי, שלרוב חושבים שאני מבשלת את האוכל הטעים ביותר בעולם ואף המליצו לי ללכת לאודישנים של מאסטר שף (כן, בטח, מספיק לי להשפיל את עצמי בבלוג, טלויזיה זה כבר נראה לי יותר מדי...), ישבו בשתיקה מוחלטת, בעלי התבונן באי נוחות בצלחתו (לאכול? לא לאכול? להגיד שזה לא מבושל? מה יקרה לי אחר כך? ואם אני אגיד, מה אשתי תעשה לי?).

יכלתי לכתוב לכם למשל שהנושא הזה קצת העציב אותי ולכן ישבתי ליד השולחן ומחיתי דמעה קטנה מזוית העין, יכלת אפילו להגיד שהתייפחתי התייפחות קטנה ונשית, אבל זה יהיה שקר מושלם (ובבלוג לא משקרים), האמת היא שישבתי וייללתי (בקול רם), מן בכי כזה כמו שבוכה התינוק כשהוא נופל ומקבל מכה ממש ממש חזקה (עם המון דמעות וקולות כאלה של: וואוווו, ווואוווו, ווואוווו, שעולים ויורדים כמו אזעקה...), בכי כל כך גדול ורב שהצריך ספיגה באחד ממחזיקי הסירים שהיה מונח לידי (ואז, כשזה היה רטוב, השתמשתי במחזיק הסירים השני).

באותו הרגע התרחשו מספר דברים:
כולם (בפחד) אחזו במזלגותיהם ודחפו כמויות לא מבוטלות לתוך פיהם (התינוק אכל את הביצה הרוטטת),
בעלי התעורר מהסיוט בו היה שרוי (רק כדי לגלות שזו מציאות), ליטף לי בעדינות את היד ואמר לי: "די, די, לא קרה כלום... אני מקווה שזה לא יירָפה את ידייך בהמשך לעשות לנו כל מיני מאכלים שאנחנו לא מכירים....", המשפט הזה השיג את התוצאה ההפוכה וגרם לפרץ חדש של יללות ואף למלחמה קטנה ביני לבין עצמי בין הרצון להטיח את עצמי על הרצפה (כמנהג התינוק בקניון) ובין הצורך להתנהג בצורה מכובדת ובוגרת כאם (בין כה כבר לא יישמתי את זה, אז לפחות אני אוכל לשכב על הרצפה ולבכות, לא?...).

זאת היתה ארוחה קצרה במיוחד, אולי הקצרה ביותר שחווינו, כולם קמו שבעים (לדבריהם, בניגוד לצלחותיהם) והתרחקו במהירות מאזור האסון, ורק אני נותרתי וחצי סיר ענקי בידי.
הרצון הראשוני היה לקחת את הסיר (על תכולתו) ולהשליך אותו לזבל בחוץ.
אבל אחר כך התגברתי (שוב) על עצמי (יום מופלא של שליטה עצמית חלקית), הכנסתי את הסיר חזרה לתנור, חיממתי אותו לחום משולש מזה שהיה כתוב במתכון והלכתי לתפור  בובה.
אחרי שעה כבר היה בבית ניחוח חלומי, אחרי שעתיים הביצים הפסיקו לרטוט וקיבלו גוון שחמחם, אחרי שלוש שעות הוצאתי את הסיר, חילקתי ממנו מנות לצהריים של מחר לילדים וסוף סוף יכלתי לסגור את הפרק הזה בחיי.
28 שעות של התעסקות בחמין....למחרת הילדים דיווחו לי שהאוכל היה טעים בטירוף.

מסקנה לעצמי: אם זה נראה לא מבושל, מריח לא מבושל ויש לזה טעם של לא מבושל, אז זה לא מבושל!!!!


♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥


איך זה שעברו רק חודשיים וחצי מתחילת שנת הלימודים והבן שלי הספיק לאבד את הקלמר שלו (על כל תכולתו, כמובן)? ואתמול הוא הודיע לי שגם המחשבון המדעי שלו נאסף אל אבותיו (אבותיו זה המחשבון המדעי והקלמר של שנה שעברה שאבדו גם הם...), שלא לדבר על זה שכבר קניתי לו (ולאחותו) שלושה ספרי לימוד שהם הספיקו לאבד...

חבל שזרקתי את רשימת הספרים והציוד שהם קיבלו בתחילת השנה, מסתבר שאני אצטרך להשלים את כולה שוב עד סוף השנה...

♥__ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___ ___♥


פוסט רצוף תלאות זה מסתיים בבובה.
את החמודה הזו הכנתי לפי ההדרכה הזאת בדיוק.
(טוב, לא בדיוק, קודם רקמתי את הפנים והוספתי לבד במקום כפתורים, ורק אחר כך תפרתי ומילאתי, ולכן הפנים יצאו לצערי שילדיות לחלוטין ולא שמנמנות ועגלגלות כפי שהיו אמורות להיות...).

מסקנה לעצמי: קודם תופרים, אחר כך רוקמים, קודם מבשלים, אחר כך אוכלים.... לא הפוך...










איזה סוף שבוע מקסים יש בחוץ
נשיקות
ותודה על התגובות הנהדרות שלכם,
מקופלת

56 תגובות:

gallish אמר/ה...

אפילו כשאת בשיא הבאסה, את מצחיקה, משעשעת ומקסימה :-)
הבובה מהממת, על אף השלדיות....
לא תאמיני, אבל עשית לי חשק לחמין :-)

דנא אמר/ה...

איזה בובה מתוקה! מזל שמעולם לא ניסיתי להכין חמין ....

אנונימי אמר/ה...

אני נוערת מרוב צחוק וזולגת דמעות מרוב צחוק.
את נפלאה. היכולת הזו שלך לזכך מצבים יומיומיים להומור צרוף פשוט נפלאה.
ככ נהנתי....
זרקי מתכון, בנוסח מקופלת כמובן, שנכין לראשונה גם אנחנו.
הבובה מהממת.... אוהבת את המראה השדוף...
נשיקות הילה

אנונימי אמר/ה...

מצחיקה...
גם לי קרה משהו ממש דומה עם חמין מקרוני!
במקום תבשיל בצבע עמוק יצא מרק עם עןף מכובס ומקרוני שמנים מבושלים הרבה יותר מההמלצה.... :)

מיכלי אמר/ה...

הצחקת אותי כרגיל :) לא נראה לי שאנסה להכין חמין בזמן הקרוב... והבובה שלך מאד מזכירה את הבובה ציפי שלי מימי ילדותי. נוסטלגיה :)

אפרת אמר/ה...

את כל כך מצחיקה, שאלוהים יעזור לי, בעלי צועק עלי ששאגות הצחוק שלי מפריעות לו לראות טלוויזיה! את אחת ויחידה! (תאמיני לי - בדקתי!)

איילת אמר/ה...

צחקתי בקול רם! (ואז נאלצתי להסביר לבעלי למה אני צוחקת...)

אנונימי אמר/ה...

היה משעשע ונעים!! בעלי דווקא מבין למה אני צוחקת, כי אני מושיבה בסלון ומקריאה את הפוסט לכולם!!

Adiya אמר/ה...

אין, אלופה, חנקת אותי!
הבובה מתוקה להפליא!!

Sarah Livne אמר/ה...

מקופלת, את הגדולה מכולם! הכי אני אוהבת את החוק שלך שאסור לשקר בבלוג... הלוואי על כל הבלוגרים. ואכן התגובה שלך לחרבון החמין נראית לי הכי טבעית בעולם. גם אני הייתי שואלת את נפשי להתגלגל על הרצפה...

הבובה מקסימה ונראית עם הרבה יותר אופי מאשר לו היתה שמנמנה, אבל לא הבנתי למה זה קשור לזה שרקמת - למה אם רוקמים קודם זה צריך לצאת פחות שמנמן? (תסלחי לי על הבורות, כן? מעודי לא תפרתי בובה...)

pastaeveryday אמר/ה...

מצחיקה כהרגלך! אני כנראה הייתי זורקת את הסיר, אבל כל הכבוד לך על הישועה! והבובה מקסימה!!

שרון רותם אמר/ה...

איזה כיף להתחיל את השבת הזו בצחוק רועם בזכותך. חשוב מאוד לפשל מידי פעם במבטבח שבני הבית לא יחשבו שמדובר במלאכה קלה מידי.
הבובית מתוקה אמיתית ודווקא הולם אותה הרזון.
שבוע מצויין לכם,
שרון

אנונימי אמר/ה...

"היא גדולה. היא גדולה. היא גדולה..."
מגילי -בית קטן בערבה

rachel gazit אמר/ה...

ינחם אותך לדעת שלא רק לך זה קרה? גם אצלי בפעם הראשונה חום התנור היה נמוך מידי :-)
אבל אצלך זה הרבה יותר מצחיק :-)

סאלי קוגן אמר/ה...

איזו בובה !!! היא מהממת ואני אוהבת את הצבע של השיער שלה : ) שובבה !
את מצחיקה רצח ! הזכרת לי איך הכנתי בפעם הראשונה עוגת בראוניז עם מתכון מסובך במיוחד... העוגה כבר צריכה להיות מוכנה ואני מוציאה אותה מתנור - והיא נוזלית לגמרי ! התנור חם, הכל בסדר, אני מכניסה אותה עוד ל15 דקות, מוציאה - נוזל ! אחרי שעה וחצי יותר מהזמן המומלץ במתכון - העוגה נוזלית ! שמתי אותה על הדלפק והלכנו לישון למרת בבוקר באתי לזרוק אותה וגיליתי לבנה ענקית - העוגה הייתה קשה כמו אבן ! פלאים : )
את גדולה !

ANAT S אמר/ה...

המשפחה שלך נהדרת ואפילו החמין היה טעים ביום ראשון
והבובה חמודה בשלדיותה
שיהיו תמיד הצחוקוהאחווה שורים במשפחתכם
נשיקות

Unknown אמר/ה...

את תמיד מצחיקה אותי והשבוע- כשכולי מכווצת מרוב שיעולים- ממש "סבלתי" קשות, אבל איזה סבל נפלא!
לגבי הבובה- לדעתי יש לרקום ל פ נ י התפירה, כמו שאת עשית. איך אפשר לרקום כאשר הבובה כבר תפורה? אולי היה צריך למלא קצת יותר רת הראש ואז היא הייתה יוצאת שמנמנה מעט יותר. אבל גם כך היא מקסימה!
נחמה שחורי.

craftifairy אמר/ה...

איזה משפחה חמודה ומתחשבת:)
יופי של בובה.
אני לא מבינה, גם אצלי ההגיון אומר שעדיף קודם לרקום ואח"כ לתפור ולמלא, מה הבעיה עם זה ??

שולי אמר/ה...

היה לי ממש קשה לבחור בין לצחוק ולבכות, כמה שאת אלופה בלהעביר אלינו את הרגשות שלך... האמת שאם התוכי ממש ממש מפריע יכולת פשוט לקחת אותו, למלא אותו באורז וצנוברים........ עד שהחמין היה מוכן :-) סתםםםם, אני חובבת חיות מושבעת!!!!
יקירתי, יש לך משפחה נפלאה - איך הם ניסו לנחם אותך מקסימים
והבובה ממש ממש ממש ממש ממש מתוקה!!! - תודה על השיתוף בהדרכה
נשיקות
שולי

פרח46 אמר/ה...

החמין הראשון שלך הוא סגולה לחמינים מוצלחים בהמשך.
אין מי שלא עברה את טבילת האש [או כווית הקור :-( ].

הבובה שלך מתוקה להפליא ואת נהדרת כמו תמיד.

טליה אמר/ה...

זהו!!!!! הבנתי!! את פשוט סותרת את כל הפוסטים בפייסבוק ובבלוגריה שמראים שהעולם שלהם כל כך מושלם, מעוצב למשעי, מתוקתק וטעים להפליא. את כל כך אמיתית , כל כך down to earth כל כך פשוט החיים האמיתיים באמת באמת... זאת הסיבה שאני אוהבת לקרוא אותך כל כך !!

חיה שורץ אמר/ה...

דורית יקרה שלי,
להכין חמין יכול כל אחד, (כמעט) , אני מכירה מישהי שלא יודעת להכין כלום וחושבת שהיא מאסטרשף, אבל להצחיק , להיות אנושית, כנה, אמיתית ולא "מייפה" דברים - רק את יודעת, את גדולה !!!.
המשיכי כך , את בדרך הנכונה !!!

אנונימי אמר/ה...

אין לי יותר מילים, חנקת אותי, קודמותי היטיבו לתאר היטב ממני את התחושה, והן כנראה מכירות אותך.
אני קוראת אנונימית, ונקרעת מצחוק מטורף בכל פעם שאני קוראת את הפוסטים שלך.
ניחנת ביכולת התבוננות מדהימה במצבים של החיים שקורים לכולם, ואת מסתכלת עליהם בהומור משובח מעין כמותו, ותודה שאת חולקת את הרגעים האלו איתנו. זה גם כמו לתקוע סיכה בבלון וגם מראה כמה עדיף לצחוק על הסיטואציה (ובדרך להצחיק עם שלם....)
את אכן גדולה, תודה (:

בתיה אמר/ה...

:-)))))))) חמין מקרוני זה איכסה, לומשנה איך, כמה ומתי תבשלי אותו. אבל הבובה משגעת.
עכשיו תלמדי את התוכי להגיד "טעים" והעולם יהיה מושלם.

חורף חם וגשום לכולנו

עדנה נ אמר/ה...

אין, אין עלייך. בהכל. לי כבר ברור לגמרי שכשהגולם מודיע לי ששחררת בלוג חדש, אני עומדת להתגלגל מצחוק. אז היום נודע לי שחוץ מזה שאת מצחיקה ומוכשרת מסתבר שאת גם בשלנית בחסד. קנאה אמיתית...

אנונימי אמר/ה...

את אלילה!!!! פשוט משמח, כיפי ומצחיק לקרוא אותך. אתם משפחה מתוקה, ובעיקר נורמלית וטבעית וכיף כיף לחוות אתכם גם אם וירטואלית.
:) עִנבל.

לירון שבס אמר/ה...

מצחיקה כתמיד, מחכה בכליון עיניים לכל פוסט

ליאת הדס אמר/ה...

תודה על הציחקוקים. את נפלאה! (למרות שבתור המגיבה ה27 לפוסט הזה בטח כבר שכנענו אותך).

אמא של עוגי אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק כרגיל! והבובה שלך יצאה יותר יפה מהמקור :)

חגית אמר/ה...

הבובה מתוקה מאוד, חמין מקרוני נשמע לי מעולה, ואני שמחה שבסוף הוא אכן היה מעולה, ואלמלא הפשלה הראשונית לא היה פוסט, אז, נו... :))))

איגרת שאומרת אמר/ה...

את תמיד מצליחה להצחיק אותי, והבובה חמודה להפליא...

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

בעלי יושב כאן מאחורי ולא מבין מה קורה לאישתו שנקרעת לו מצחוק מול הפנים (כלומר מול הגב שלה)
מסקנה מעניינת במיוחד שצריך קודם לבשל ורק אחר כך לאכל את זה.
הבובה שלך בובתית מאד.

caspit אמר/ה...

ברצינות, בכית? איך הצלחת? הילדים שלי נכנסים להיסטריה אם רק זולגת לי דמעה קטנה...
הבובה מקסימה, רק לאחרונה קלטתי את הטריק של צביעת הנעליים, זה מאוד הרגיע אותי, אחרי המון זמן שלא הצלחתי לפענח איך תופרים נעליים כאלה לבובות :)

עינת אמר/ה...

כל הכבוד על האומץ!
פעם אחד ניסיתי להכין חמין אמיתי- וגם זה פעם אחת יותר מידי!
זרקתי את הסיר עם האוכל והלכתי לאמא שלי.
מאז כל פעם שאני רוצה חמין- זה או אחותי או אמא שלי- מי שמסכימה ראשונה שארבוץ אצלה שבת :)

אחלה בובה!!

חתולי8 אמר/ה...

הבובה נהדרת ואת עוד יותר!!!
את כ"כ מצחיקה! כשרונית ונפלאה!
אני פשוט אוהבת אותך!

Sonya אמר/ה...

טוב, מה כבר אני יכולה להוסיף?
אין עליך, את משהו מיוחד!!!
שיהיה לך שבוע הכי נפלא בעולם,
נשיקות,
סוניה.

יעל אמר/ה...

חחח... עכשיו אני באה לחמין אצלך... למרות שבוקר ועוד לא התעוררתי... גדולה!

אורלי אמר/ה...

רק אני לא יודעת מה זה חמין מקרוני?! בכל אופן, היה משעשע לקרוא ואני שמחה שבסוף זה הסתדר.
הבובה ממש חמודה!

Yifat אמר/ה...

אצלי אחרי ששמעתי כמה ביקורות מהגבר שאף ניסה לשכנע אותי שהילדים אוהבים יותר את הבישול שלו, החלטתי שלא כדאי להעלב! (כי נעלבתי - זה בילתי נשלט) ולכן הבעל קיבל את תפקיד השף בבית ושיתמודד הוא עם הביקרורות... אני מבשלת רק כשנחה עליי הרוח או כשממש אין ברירה.
תגידו גם אצלכם איך שאת נעשית חולה הבעל תופס משהו הרבה יותר חמור?

נהניתי לקרוא היה מצחיק, גם בעניין האבדות אני מזדהה...
שיהיה שבוע טוב ובריא!

meitalyehudit אמר/ה...

עכשיו כשחורף. גם יוצאת לי נזלת מרוב צחוק. סליחה מראש על השיתוף...
בובה מתוקה על אף שילדיותה (זה אופי, זה עיצוב, לא טעות...)

אנונימי אמר/ה...

לקרוא פוסטים שלך זה פשוט תענוג , אז תמשיכי אני כאן צוחקת לעצמי מול המסך.
שבוע מקסים

מירי ד.

אמא של ניבי אמר/ה...

מצחיק מצחיק מצחיק!!!
ניחנת בהומור נפלא. כל הכבוד!

אילרי אמר/ה...

ואני יושבת בעבודה מול המחשב וצוחקת לעצמי
החברה מסביב מודאגים ובאים בריצה לשאול אם הכל בסדר...
בסדר, בסדר, אני עונה וממשיכה להתפקע..
איזה יופי!

גלית ריזקן אמר/ה...

אפילו התגובות בבלוג שלך מדהימות.
קרעת אותי מצחוק, התחלתי את השבוע מלאת חיוכים.
מקסימה אחת.
שבוע טוב,
גלית.

Dafi אמר/ה...

זה שהם היו מוכנים לטעום מהחמין בפעם הראשונה זה מאוד יפה, וזה שהם טעמו בפעם השניה זה בכלל ראוי להערצה. החוויה מהילדים שלי שונה לגמרי!

שרון אמר/ה...

בתור חצי פולניה למה את פוזלת לחמין ספרדי? תשארי עם חמין השעועית הקלאסי...
וזה שהחמין יצא לבן זה מוכיח שתמיד תשארי פולניה... סבתא היתה מבסוטה ממך!
אל תתיאשי, הבא יצא מעולה.

צחקתי עם כל הלב,

שרון.

adi אמר/ה...

כרגיל צחקתי בקולי קולות....

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
הפעם בניגוד לכל הבלוגים הקודמים, לא ממש צחקתי
ואפילו נעצבתי לליבי על התלאות של החמין, הסבל והבכי שלך. אבל אין
אשה שלא עברה חוויה דומה עם התנור, או שהאוכל לא בושל
או שההפך נשרף ויפה מצד בן זוגך וילדיך שלא שטפו אותך בצעקות
על התוצאה וכמובן שרק כך לומדים, בודקים את התנור כמה וכמה
פעמים. אך סוף טוב - הכל טוב ועכשיו גם משעשע.
באשר לבובה המקסימה היא הזכירה לי את "רותי סמרטוטי" בובתך
האהובה שהודות לה הסכמת ללכת לגן.
גאה בך.......נשיקות......אוהבת... אמא

Lital Mordechai אמר/ה...

אין על החיוך שאת מעלה על פנינו!!

יותר מסתם יעל אמר/ה...

מהממת אחת, קרעת אותי מצחוק, כרגיל (: משוגעת על הכתיבה על שלך (: הסיפור מהמם, והניסיון, מעבר לטראומות ולזה שזה היה מתחיק, נגמר בטוב.
ויש לך בובה חדשה משגע.

Tal אמר/ה...

לא...
אין דברים כאלה...כמה שאת מצחיקה אפילו כשעצוב לך!!!.
אני יושבת בעבודה נקרעת מצחוק ומחכה את קולות הבכי שכנראה יצאו לך ואף אחד לא מבין מה עובד עליי...
אני ממש יכולה להזדהות עם ההרגשה כי בעלי תמיד צוחק עליי כשאני מנסה מתכונים חדשים תמיד על האורחים ואף פעם לא עליו..חח
בטוחה שבסוף יצא באמת טעים רצח!!
והבובה מקסימה עם הפנים והכל... :)

blipblup אמר/ה...

מקסים! הגעתי במקרה וכמובן שנשארת כדי לצחוק (ולבכות) עוד ;)
והבובה נהדרת!

אנונימי אמר/ה...

גדול!

אנונימי אמר/ה...

אז הנה אני יושבת לי באוניברסיטה, מנסה להתגבר על טראומת התקלות במזכירה נבזית, פותחת את המייל ומגלה שייתכן שאצטרך להסיר את הזעף מפרצופי, שהרי יש פוסט חדש של מקופלת...

לו הייתי בעלת זכרון של יותר משלוש שניות, ודאי גם הייתי מזהירה את עצמי לבל אצחק בקול גדול באמצע הספריה ואזכה למבטי נזיפה. זכיתי למבטי נזיפה, אבל אני כבר לא זועפת, תודה!

עדי אמר/ה...

מממ, קישקע.
כלומר, לא הזכרת את זה, אבל בטח גם זה היה בטשונט, נכון? (אצלנו זה טשונט. לסבתא אחת מותר לומר צ'ולנט, אבל כולם יודעים שזה טשונט).
הצחקת אותי מאוד עם ה"קודם מבשלים אח"כ אוכלים". זה ממש קלאסי לתמונת רקמה עם סלוגן על הקיר!

sweetmisspudding אמר/ה...

אני אוהבת מאד שאת כותבת. את בין המוכשרות שאני מכירה. כותבת כל כך מצחיק. מתארת עם כל הקושי את הגידול ילדים כחיים שיש בהם גם מן הצחוק למרות שרק מי שבאמת הורה יודע שיש הרבה חלקים סיזיפים.
אני גאה בך על החמין - חמין זה אחד המאכלים הלא משתלמים בעליל להכין, אין לו שום תמורה לאור כל השעות עבודה שמשוקעות בו אפשר לחשוב שאתה מגיש אסאדו עם כל התיבול.
בכל מקרה המשיכי את מקסימה!