יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

שיחה בגן

ומה חשבתם? שאדון פעוט יכול לזעוף ולזעוף ולזעוף ואף אחד לא ישים לב? ואף גננת לא תקרא לאמא שלו לשיחה דחופה בגן ותתן לה בראש? ברור שלא.


השיחה נקבעה ליום שישי בבוקר, לא שיחה ראשונה, ובטח ובטח לא אחרונה.
לשיחה בגן הגעתי באופן מפתיע לבד, ללא בעלי וללא הפעוט המבריזן שבערב הקודם, כנראה בשל הידיעה שמחר אמא שלו תתן דין וחשבון מלא על מעשיו, העלה חום ונשאר בבית, מכורבל במיטה החמה לצד אבא שלו (אולי לא כל כך "לצד", הרבה פעמים זה ממש "על") ואני חתרתי את דרכי למודת סבל* אחרי שהורדתי את שלושת האחרים במסגרותיהם.


* ולמה למודת סבל אתם שואלים? כי הבן הגדול שלי, נהג להציק ולג'נן את מורותיו (ולפני כן את גננותיו) על בסיס יומי, בכיתה א' מרוב שהוא פטפט עם כל הטור, הוא ישב בשולחן של המורה (ביחד עם המורה, אם עוד לא הבנתם), אחר כך הוא חזר למקום בו יושבים רוב התלמידים (שזה מול המורה) והעסיק את עצמו בשיעורים בבניית הרים וארמונות מכל הציוד שהיה לו בקלמר (ולפעמים גם בתיק, או כל הזבל שהוא אסף בכיסים), תוך כדי זה הוא היה משוחח עם התלמיד שמלפניו, מאחוריו ומצדדיו, ואז המורה (הזועפת) היתה פונה אליו (במפתיע) ואומרת לו: "מה אמרתי עכשיו?" והוא היה חוזר אחריה מילה במילה (יכולת מעוררת קנאה שבזכותה התעודה שלו היתה בהחלט משביעת רצון), הבעיה היתה שכל אלה שהיו מלפניו מאחוריו ומצדדיו לא ידעו מה היא אמרה (או אפילו מה הנושא של השיעור) ולכן קראו לי שוב ושוב לשיחות בכיתה.


השיחה, כמו כל השיחות האלה (שאני מכירה את מהלכן היטב) מתחילה תמיד בטון חיובי, "הוא ילד מאוד מאוד נבון" אומרת הגננת, "הוא מאוד אהוב בגן, הוא משתתף יפה בריכוז, הוא משחק מאוד יפה במוקד המשפחה ובמוקד החיות, הוא מתעניין בנעשה בגן"... ואז, היא מפשפשת עוד קצת במוחה בשביל לדלות משם עוד מחמאה לפני שנגיע לחלק העיקרי והמבאס, "הוא אוכל מאוד יפה...", מסיימת הגננת את שלב המחמאות.


"אני חוששת מאוד שיש לו בעיה בקבלת מרות" מנסחת הגננת בצורה דידקטית  את נטייתו של הפעוט להגיד לה "את לא קובעת עלי" בכל פעם שהיא מבקשת ממנו לעשות משהו שאינו לרוחו באותו רגע (כמו לבוא לצבוע, למשל...), "הוא גם מגיב באופן מעט ילדותי" ממשיכה הגננת בניסוחים נאותים לעובדה המצערת שהפעוט נוהג להתחבא לה מתחת לשולחן כשהיא מבקשת ממנו לא לפטפט עם חבר בשעת הריכוז.
"אני חושבת שיש בעיה בצד הרגשי" ממשיכה הגננת (שזה אומר שהוא נוהג לענות ב"לא בא לי" כשהיא מבקשת ממנו לצאת כבר מתחת לשולחן).
כל זה עוד מילא, עוד הייתי יכולה לחיות עם זה, אבל לסיום אמרה הגננת את מה שהכי חששתי ממנו, שהילד מסרב לעשות יצירה מכל סוג שהוא (מה שאומר שהחשדות שלי אכן התממשו, החליפו  את הילד בבית חולים אחרי הלידה והילד האמיתי שלי יושב עכשיו בגן, בשקט, וצובע יפה יפה בתוך הקוים...).


"ומה הפתרון?"  אני שואלת (כי למרות שחשבתי שהבן הגדול כבר עשה לי הכל, מסתבר שיש לילדיי כושר המצאה לא רע בכלל).

 
"תראי", אומרת לי הגננת, "כדאי מאוד לתת לו יותר תשומת לב (כאילו הוא לא הילד שמקבל גם ככה הכי הרבה תשומת לב בבית בשל יכולתו להטריף את סביבתו ולהתעקש על כל קשקוש), אני יודעת שאין לך זמן עם ארבעה ילדים ושזה מאוד קשה, אבל את חייבת להקדיש לו בכל יום 20 דקות שיהיו רק שלו לבד, פשוט תשימי את התינוק במיטה מוקדם ותתפני אליו"
ומייד ראיתי לנגד עיניי איך אני זורקת את התינוק במיטתו מדי ערב בעודו צורח ומיילל (כי שני הקטנים רגילים ללכת לישון ביחד באותה שעה ובאותו החדר) ומתפנה לפעוט ובעוד משהו כמו שנתיים קוראים לי לשיחה דחופה בגן של התינוק ומשוחחים איתי על הנזק שנגרם לו בינקותו בשל העדפת אחיו על פניו.


חזרתי לי מעט עייפה ושפופה הביתה (למודת סבל, למודת סבל, אבל בכל זאת...) ואחרי שקצת נרגעתי, התקיימה ביני ובין הפעוט השיחה הבאה:


הפעוט: "רק אני קובע על עצמי"
אני: "כשאתה בגן, הגננת קובעת עליך"
הפעוט: " אבל הסייעת לא קובעת עליי"
אני: "גם הסייעת קובעת עליך, גם הגננת המחליפה ביום רביעי קובעת עליך וגם מי שעושה לכם חוג חיות וחוג התעמלות"
הפעוט: "אבל בצהרון רק אני קובע עליי"
אני: "כשאתה בצהרון, הגננת של הצהרון קובעת עליך"
הפעוט: "אבל בבית רק אני קובע עלי"
אני: "בבית אבא ואמא קובעים עליך, ואם הם לא בבית אז האחים הגדולים שלך קובעים עליך"
( אני יודעת שבעוד אתם קוראים את השורות הללו, אתם אומרים לעצמכם: "מסכן הילד, אין לו שום אוטונומיה, הוא חייב לקבוע במשהו על עצמו, איזה מן אמא זאת, איפה הטלפון של המועצה לשלום הילד", ועוד כל מיני מחשבות שכאלה שעברו גם לי בראש..)


ואז הגיע הסבר מאוד ארוך על למה אחרים קובעים עליו ואיך כולם רוצים את טובתו ובסופו, נקודת מפנה קטנה וחיובית (אתם יכולים לסגור את הטלפון שבו כבר חייגתם למועצה לשלום הילד).
אני: "אבל כשאתה בבית לפעמים אתה קובע על עצמך ואפילו לפעמים, כי אתה אח גדול, אתה קובע על התינוק"
ומיד עלה  חיוך של שביעות רצון על פניו (היפות) של הפעוט והוא שלח מספר מבטים זוממים לכיוון אחיו הקטן שכרגיל, הוציא שישיית רסק עגבניות והתיישב עליה.


אז מה יצא לנו מכל החפירה הזאת, אתם שואלים?, מה שיצא זה שהגננת צדקה, ובכל יום אני מתפנה לפעוט (בשעות אחר הצהריים, כי בערב מי שמעז לפנות אלי בדין ודברים גורלו אחד...גרוע...), אחרי שאני משביעה את האחים הגדולים שאם הם לא שומרים 20 דקות על התינוק אני רוצחת אותם (שיבכו אחר כך לפסיכולוג, די, אי אפשר כל החיים לתקן בצד אחד ולדאוג לנזק שעשיתי לצד השני...) ואז הפעוט ואני יושבים רק שנינו בחדר העבודה, מציירים ומדביקים (כי אני כבר תופסת שתי ציפורים במכה...מה זה לא אוהב לצייר? מה זה לא אוהב להדביק? נראה לי שאני הולכת לבדוק את תעודת הלידה שלו!!!) ובינתיים (כבר שבועיים, חמסה חמסה, טפו טפו טפו, מים מלח שום בצל) זה עובד והילד הפסיק להתחבא מתחת השולחן בגן.

ובגלל כל הילדים האלה, אין יצירה הפעם (למי שתהה איך אני מספיקה הכל...)
סוף שבוע גשום ונעים
תודה על כל התגובות החמודות שאתם כותבים לי
נשיקות,
מקופלת

57 תגובות:

רחלי אמר/ה...

כמה נפלא לצחוק על הבוקר.
האמת שאני מעריצה אותך עם גדוד שכזה בבית ואת עוד מסוגלת להגזים ולהצחיק.
האמת, בסיום התאכזבת הייתי בטוחה שתעלי יצירה שלך ושל הפעוט.
חיבוק ענק.
רחלי

נטע אמר/ה...

את, כהרגלך, אלופת ישראל!

איזה כיף ומצחיק לקרוא על הבוקר אותך :-)

במיוחד אהבתי את שישיית רסק העגבניות :-)))

שיהיה סוף שבוע מקסים משפחתי ויצירתי

נטע

אנונימי אמר/ה...

כמה כיף להתחיל את סוף השבוע עם מה שאת כותבת. כל כך אמיתי....של כולנו...משעשע אבל יחד עם זאת המציאות של כולנו. אני בעד הפעוט!! נשיקות יפעת קייטס

Olie אמר/ה...

אוף יא מהממת.. אני גם רוצה להיות פעוט שלך או לפחות חלק מהמשפחה...

דנא אמר/ה...

אחרי שסיימתי לצחוק יש לי רעיון-את תעלי את היצירות של הפעוט ואנחנו נקבע בקשר ליחוס המשפחתי! סופשבוע נפלא מלא כירבולים.

hamudale אמר/ה...

צחקתי עד דמעות!
:)

אנונימי אמר/ה...

אין עלייך, עם יצירה או בלי יצירה...
פתחת לי את הבוקר עם צחוק גדול. כרגיל.

שיהיה סופ"ש גשום ומשפחתי וכייפי!!!!

אנונימי אמר/ה...

אין על הכנות והכתיבה שלך!!

איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר

מומין אמר/ה...

הרגת אותי! אין על הפוסטים שלך! נסתדר גם בלי היצירה רק תמשיכי לכתוב

חגית אמר/ה...

מצחיק איך הילדים שלנו דומים.
גם שלי. בעוד כל האמהות היו מתלוננות שכבר אין להן מקום לכל עבודות היצירה של הילדים שלהן (אויויוי), הבן שלי הביא אולי אחת לחודשיים. (וגם לי קצת כאב בגן היצירה)
היום, כבר בכיתה ג', מביא קצת יותר ומאוד גאה בעצמו. מעט תשומי והם פורחים.
אבל איך מוצאים זמן? ולי יש רק שלושה! כל הכבוד לך. את מאוד יצירתית. ומצחיקה. ואמיתית.
את רואה? אפשר גם לסיים בטון חיובי...

אמא'לה 2 אמר/ה...

כמה מוכר, חביב ומדוייק!
אצלנו (רק שני הקטנים, אותם גילאים ובמקום שישיית רסק עגבניות הקטנטן מוציא את כל תכולת ארונות המטבח לרצפה ומתאים מכסים לסירים ולקערות) הפעוט לשיטתו קובע המון - בוחר בגדים, בוחר משחק, מפעיל את התינוק המעריץ, בוחר מה הוא רוצה לאכול, קובע לפעמים מי מתקלח ראשון בערב, קובע (לעצמו) מה עושים קודם - אוכלים או מתלבשים. בחירה אינסופית לילד בן 4!!! בטח גם אצלכם.

תודה על הכנות והשיתוף שלך. היכולת לתאר בהומור מצבים שכולנו מכירים כמתישים ומורטי עצבים היא מתנה גדולה. סוג של קתרזיס....

שבת שלום ומבורך לכל הינשופונים!
אמא ל-2

yael yaniv אמר/ה...

היכולת שלך לכתוב ולשתף ועוד בסגנון המצחיק והמדהים שלך עושה לי תמיד את הבוקר-את חייבת חייבת לכתוב ספר

שיהיה סופ"ש מצחיק, רגוע וחמים

רויטל וייס אמר/ה...

איך שאת מעבירה תחושות של כל אמא בכתיבה בצורה מדהימה!!!
למי יש זמן באמת? שמחה שעשיתם שינוי(מה לא עושים בשבילם?)
נהניתי מכל שורה!

אנונימי אמר/ה...

הגוגל לא קלט את התגובה ... אז מהתחלה ...
איזה כיף להתחיל את הבוקר בפוסט המצחיק שלך! אני גם חייבת להודות לך על כך שאת חולקת את ניסיונך הגדול איתנו ואותי אישית מלמדת להיות יום אחד אמא כיפית ורגועה הרבה יותר. כי אני בטוחה שאם הגננת הייתה מזמינה אותי לשיחה הייתי חושבת שאני האמא הכי גרועה בעולם ושרק הילד שלי לא בסדר... שולחת לך חיבוק ענק !
סאלי

Adiya אמר/ה...

מעלפת :-)

הגריטה-hagar am אמר/ה...

לגמרי גרמת לי לחייך ואפילו לצחוק מול המחשב :-)
הוא נשמע חמוד אמיתי, ואת פשוט נהדרת!
בדיוק עכשיו אלון גילה את חדוות הצביעה והגזירה, אבל לרוב הוא דורש שאשב לידו- אמא אמא- ביחד!!!, ואם אני מנסה ללכת לרגע- אמממאאאאאא- בואי לגזור!! ביחד!!.
(אבל כמובן שלאסוף אח"כ את גזרי הניירות מהרצפה אני עושה לבד...)

KmoRakefet אמר/ה...

מצחיק. אני בכלל לא מבינה איך את מסתדרת. במקומות מסויימים חשבתי לעצמי אפילו "מה היא מקטרת ? מי ביקש ממנה להביא 4 ילדים?" אבל אני יודעת שזה לא פייר כי אפשר גפם לומר עלי אותו הדבר " מי ביקש ממך להביא 3 ילדים" ? ואני כ"כ מזדהה איתך בנושא של "רגשי אשמה" וחוסר היכולת כל הזמן לא לעשות נזק לצד השני בעודי עושה טוב לצד הראשון.

שמת לב איך תמיד הראשון, השני או השלישי (במקרה שלך הרביעי) בדיוק צריכים משהו כשאחד האחרים פונה אלייך. ממש נס.

אתמול באה אלי הגדולה. את זה את חייבת לשמוע ושואלת אותי:"אמא, את יודעת איך זה כשאת מדברת בטלפון עם מישהו בדיוק באותה שניה יש מישהו בפונה אליך ואת חייבת לדבר עם שניהם ואת לא יכולה".

ואני: וואלה? את רצינית ? מה באמת ? יש דברים כאלה ? רק רק להורים וילדים ?" ?!?!?!?

מסתבר שהיא היתה בטלפון עם חברה (שלא יכולה בשום אופןו לומר לה רק רגע) והמחנכת שלה פנתה אליה ושאלה אותה משהו (לא בשיעור).

את יודעת מה היא ענתה לי (בצחוק למזלי) תשתקי מגעילה.

"לא רק בצער תלדי בנים" גם "בצער תגדלי אותם".

מיה אמר/ה...

מקסימה שאת! צחקתי והזדהיתי, תודה!

(גילעדית (מרגלית גילעד אמר/ה...

כרגיל תענוג לקרוא את הפוסטים שלך. הצלחת להעביר את כל הסיטואציה בצורה כל כך משעשעת.
גם אני בעד שתעלי את היצירה של הפעוט.
מחכה כבר לפוסט הבא :)
נשיקות, מרגלית.

אנונימי אמר/ה...

נהדר ומצחיק.

נחמה שחורי. אמר/ה...

לקרוא את הרשימות שלך זה ממש עונג שבת!
כדברי הגשש- הצחקתני...

רינת אמר/ה...

"רק אני קובעת על עצמי" זהו המשפט הכי נפוץ בפיה של ביתי בת ה-4. והשבוע היא אמרה לי אותו בבכי כשנסענו לרופא "רק אני קובעת על עצמי" ובתוספת "ואף אחד לא יכול לגעת בגוף שלי" :-) נכון, אמרתי לה. אבל אבא ואמא יכולים כי הם מטפלים בך ואם אמא מחליטה שהרופא צריך לבדוק אותך הוא חייב לגעת בך, אבל אמא משגיחה. "אבל רק אני קובעת על עצמי!" הבכי המשיך...

אנונימי אמר/ה...

מדהימונת אני פשוט מעולפת כל פעם מחדש מההבעה בכתב שלך מתה לשמוע את הקול שלך ולראות איך בטח כל הגוף שלך זז כשאת מספרת משהו הצחקת אותי קשות ולילדיך יש אמא מקסימה אין מצב שהכל יהיה מושלם תמיד יש איזשהו פיקשוש קטן כי אנחנו רק בשר ודם שיהיה סוף שבוע משפחתי עם זמן איכות לרוב ואהבה..... נשיקות טאטי

פיק פוק אמר/ה...

ואו - הכתיבה שלך אמיתית ומצחיקה

לא התכוונתי להתקשר למועצה לשלום הילד - אין ספק שיש לו אמא מדהימה
אבל לדעתי הפעוט ממש רוצה אוטונומיה
וכדאי בכל הזדמנות שרואים להראות לו - הנה את זה אתה יכול לבחור לבד - איזה בגד תלבש - מה תאכל קודם - בדברים הקטנים
וכמובן - מה שלא נעשה - כולנו נשב אצל הפסיכולוג ונאשים את אמא שלנו הבכל. (ולמה את האבא לא מאשימים?)

הפיה לולית אמר/ה...

נו, הגננות האלה, מה הן מבינות. לפחות את עוסקת ביצירה 20 דקות כל יום! למה אמרת שאין יצירה? יש! תראי לנו בפעם הבאה :-)

אנונימי אמר/ה...

את ענקית!!! כמה אני אוהבת לקרא את הפוסטים שלך! נפלאה! מוכשרת! אני רוצה עוד.....
שבת נעימה מקסימה אחת
ליאור

אנונימי אמר/ה...

פשוט מדהימה !

אנונימי אמר/ה...

מה?! גם אצלך שישיית רסק זה להיט? ואיומים על הגדולים שישמרו רגע על הקטנים... הו, מנת חלקנו המשותפת.

העיקר שיצא 20 דקות של זמן איכות. שווה ביותר.

אוהבת וצוחקת
(בקרוב אצלי מפגשי גננת, בזכותך אבוא מוכנה יותר)
ארטוהוליק ר.

יעל - קונדסונים אמר/ה...

אין על הילדים האלה, ואין על זמן איכות איתם.

אנונימי אמר/ה...

מקסים...אהבתי את הקטע רק אני קובע על עצמי...ותמדתו של הפעוט למצוא מקום בו הוא ורק הוא קובע על עצמו....שגית נקודות

אנונימי אמר/ה...

מדהימה כהרגלך ביצירת לימונדה מלימוני הגננת והחיים בכלל. שתהני מגזירות והדבקות וגם אם לא, אני יכולה לנחם שיש תקווה בעתיד - באוניברסיטה לא קוראים להורים..סרבני הגננת / המורה הם מצטייני הדיקן ( וגם היום הם לא גוזרים ומציירים וכמו אז האחות הצעירה עושה את זה בשבילם )

פרח46 אמר/ה...

את מדהימה ומקסימה.
קראתי וצחקתי עד דמעות .
את אלופה.

יעל.קיפודים אמר/ה...

את פשוט... נהדרת! גם בהחלפה המקופלת - אני לא אחליף אותך :-)

לימור אמר/ה...

אני כמובן קוראת באיחור של כמה ימים
איזה כיף לצחוק בבוקר שבת עם הפוסט שלך.
אוהבת את הכתיבה שלך
לימור

קשת זאבי אמר/ה...

:-))

עדי אמר/ה...

את תענוג כתמיד. אני מתה על הפעוט.
ומה זה שישיית רסק? אצלנו זה -איזה כיף קיבלתי קערית פופקורן-אופס, ניסיתי לקחת אותה לסלון והיא נשפכה על כל השטח שבין המטבח לסלון כולל מתחת לספה-רגע אמא אני אעזור לך ואדרוך על כולם בדרך-וכמובן שזה שעה אחרי שהעוזרת סיימה.

אנונימי אמר/ה...

כתבתי כבר לפני יומיים תגובה כזו ארוכה והבלוג המעצבן לא קלט אותה.
האמת? כבר לא זוכרת מה אמרתי....
בכל מקרה את בעיני אמא נפלאה (רוצה להיות שלי גם? נוכל לעשות יצירה ביחד)
חזקי ואמצי וכבר אמרתי היום שאני מתה על הפעוט שלך?
הילה

טושטוש אמר/ה...

כל כך משעשע...
אנחנו רק בילד הראשון (ורק בהתחלה, חודש ראשון עבר בשלום :-) ) אז עוד אין לנו שום סיפורים משעשעים... אבל שלך מעולים...

לירון שבס אמר/ה...

lol, הרגת אותי מצחוק. מהממת.

חגית אמר/ה...

אני צוחקת בקול, ומתענגת על עוד פוסט שלך :)

אנונימי אמר/ה...

את פשוט ענקית. איזה כייף לפתוח ככה את השבוע.
הדמעות והצחוק מתערבבים פה ...טוב שאני יכולה להאשים את ההורמונים:)
פשוט עונג צרוף לקרוא אותך
יישר כוח ושבוע טוב

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

חחחחח!!!! מותק been there done it! החדשות הטובות שגם ילדים כאלה מסיימים בסוף בית ספר עם תעודת בגרות מלאה :-) תחזיקי מעמד ותמשיכי לשמור על הומור!

אילאיל אמר/ה...

קרעת אותי מצחוק!!!!!
זה כ"כ אמיתי ונכון וחכם ויפה וכואב ועצוב.
כל מילה חקוקה בסלע.

אילאיל אמר/ה...

קרעת אותי מצחוק!!!!!
זה כ"כ אמיתי ונכון וחכם ויפה וכואב ועצוב.
כל מילה חקוקה בסלע.

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
רק שתהיי לי בריאה, כמה קשה לך ואיך את מתמודדת יפה עם הילדים היקרים האלה וכל מילה שיוצאת מפיהם, פנינה, לאכול אותם, חמודים שלי וכמובן לשבת בסוף ולכתוב את כל עלילותיהם זה בהחלט לא קל.
שיהיה לך את הכוחות להמשיך ולטפל בהם באהבה ובמסירות כזו.
נשיקות.........אוהבת....אמא

אנונימי אמר/ה...

אוי אלוהים, זה כ"כ מצחיק, התיישב על שישיית רסק עגבניות, קורע, גדול, הולכים לפטר אותי עוד שניה, אני נקרעת כאן בקולי קולות...אף אחד לא קובע עליו, איזה יצור נערץ, למות

Colargolet אמר/ה...

תענוג לקרוא אותך, אין!
כל סיפור כזה גם מעלה חיוך גדול (וצחוקים כבושים, שלא יראו במשרד) וגם גורם לתחושת הזדהות עמוקה (הפעוט שלך מזכיר את הפעוט שלי, כמובן).
מעריצה אותך על הג'ינגול בין חיים, עבודה ו-4 ילדים.

אנונימי אמר/ה...

אויש, כמה צחקתי! עד דמעות!

אמא ברשת אמר/ה...

אויש אויש, אם רק היה לנו קצת יותר פנאי בחיים האלה, כל הכבוד לך, וכמו שחבר טוב אמר לי כשהפכתי לאמא - לא חשוב מה תעשי, בסוף הוא ילך לפסיכולוג....

לירון-רון אמר/ה...

אוייי הבטן, הבטן.....
דמעות בעיניים!!!
הבן שלי לא מבין איך אני בוכה וצוחקת בייחד- בלבלתי אותו לגמרי.
מה את עצובה?
לא אני שמחה
אז למה את בוכה
כי אני צוחקת-
הלוואי ויכולתי להעביר את הבלבול על הפנים שלו....
את חייבת לי לפחות שתי פגישות עם פסיכולוג ילדים!!!

תעלי תמונות של היצירות המשותפות

עצמאי אמר/ה...

את אלופת עולם --- פשוט אלופת עולם

מפתח פרילנסר אמר/ה...

איזה בלוג מגניב

מיקוש אמר/ה...

לקרוא ולהתמוגג!
תאמיני לי לילד שלך יש אופי, זו הגננת שלא יודעת איך להתנהג עם ילד חכם כזה!
אבל ללא ספק 20 דקות של יצירה יחד שוות הרבה ואם זה בזכות הגננת אז דיינו.

ציפי לוין אמר/ה...

קצת אחרי הפרסום, אבל את אלופה!! כשקצת קשה את תמיד מצליחה להצחיק, והכל נהייה פשוט יותר. סופ"ש נפלא!

Noa Vider אמר/ה...

צחקתי ובכיתי ביחד (ההורמונים..)
כיף לגלות אותך מחדש. פעם מזמן עשית לי חותמת (ל"עיניים" מותג הסריגה שלי ז"ל)ועכשיו חיפשתי אותך כדי להמליץ למישהי שמחפשת "חותמנית". כל כך רלוונטי לי עכשיו כשכולי בהיסטריית "למה עשיתי את זה לעצמי??" וזה רק ההריון השלישי...
אמשיך לעקוב, את כותבת מקסים

פתיחת עסק אמר/ה...

ילד עם בעיות משמעת

הר הבית אמר/ה...

צודק ב- 100 %





































קונג'אק



































.