יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

איך פוסט נולד

אז בטח ישבתם ותהיתם איך נולד לו פוסט, ואיך זה קורה, ומה התהליך... אה לא? לא חשבתם על זה? באסה, אבל זה הנושא הפעם.


תהליך כתיבת הפוסט, בדיוק כמו בצבא , מתחלק לשלושה חלקים:


שלב חיפוש הנתונים
שלב הכתיבה
שלב האישור והפרסום




שלב חיפוש הנתונים:
בשלב זה נערכת צפיה קפדנית בהתנהגותם (ההזויה בדרך כלל) של בני המשפחה.


התינוק למשל גדל מאוד ולכן אני עוקבת אחריו בדריכות רבה, הוא יושב על ריצפת המטבח וצופה בתמיהה  בשיירת הנמלים שמעבירה את המזון מהמטבח שלי למטבח שלהם, "האו האו האו" הוא אומר לי ברצינות רבה ומצביע על הנמלים "האו האו".
"תראה" אני אומרת לו, "זה ממש חמוד מה שאמרת עכשיו, אבל אני מאוד מצטערת, זה ממש לא מספיק לפוסט אחד...ואני ממש מצפה ממך ליותר מזה.."
ואז קם התינוק במפח נפש, ניגש לאחת המגירות במטבח, שולף שישיית רסק עגבניות, מניח על הריצפה ומתיישב עליה במבטים של ציפייה (אבל אני לא מתעלפת מזה, הוא עושה את זה כל יום), ושניה לאחר מכן הוא שוב קם וניגש למגירה נוספת, מוציא את כל מגבות המטבח הנקיות, זורק אותן לתוך הזבל, מסתובב והולך לו לחבל במקום אחר...
אחר כך ניגש אלי הפעוט ואומר לי (בזעף):"אמא, אני רוצה לשבור את כדור הארץ". או, מעולה, אני אומרת לעצמי, חומר נהדר לפוסט, אפוקליפסה זה תמיד הולך, ועוד לערב בזה חלל, התחלה נהדרת... "למה חמוד שלי? למה לשבור?"
"כי אז כדור הארץ יפסיק להסתובב ולא יהיה לילה ואני לא אצטרך ללכת לישון" אומר לי הפעוט (בזעף).
"תראה" אני אומרת לו, "זה רעיון מאוד מעניין, אבל זה ממש ממש לא מספיק לי לפוסט...תמשיך לחשוב ותחזור אלי...." אני משלחת אותו לדרכו.


בערב אנחנו יושבים כולנו לאכול ארוחת ערב. כרגיל, באמצע האוכל, הפעוט חייב חייב חייב ללכת לשירותים (לקקי, אלא מה?), מיד מתחיל קרב מבטים ביני לבין בעלי מי יילך לנגב לו, אחרי דקה בעלי נשבר והולך, כשהוא חוזר הוא אומר לי: "אני פשוט חייב לתבל את הארוחה שלי בתבלין המצויין הזה...(עושה תנועות של נישוק האצבעות..), איך קוראים לזה?..כן, קקי.."
"תראה" אני אומרת לו, "אמנם קקי זה תמיד תופס יפה בבלוג, ואפילו כבר פירסמתי כמה פוסטים שעסקו אך ורק בזה, אנשים מתים על קקי, וברור שאצלנו בבית זה גם נושא ממש ממש מרכזי, אבל זה לא זה...זה לא מספיק...זה ליד....אני אחכה עם זה עד שהתינוק ייגמל, אז יהיה לי מלא חומר...".


ארוחת צהריים בעבודה בהחלט יכולה להפיק פוסט נהדר, אני אומרת לעצמי, אבל כמו כל תלמיד ממוצע, גם ארוחת הצהריים לא ממצה את מלוא הפוטנציאל, שמונה אנשים יושבים לשולחן ודנים באריכות בנושא הכי משעמם בעולם, האם שווה לקנות את המכונית החשמלית, או לא, כל אחד מודד את מספר הקילומטרים בין הבית שלו לבין העבודה ואחר כך עושה חישוב לכמה זמן יספיק לו המצבר...שלא תבינו לא נכון, זה לא שלא השתתפתי בשיחה, אפילו מדדתי את המרחק (25 ק"מ לכל כיוון, שזה 50 ביום, והמצבר מספיק ל-160 ק"מ...אז כמה ימים אני יכולה לנסוע?) 


וכך, אחרי שלב התצפית והאיסוף, ונגיד שכבר מצאתי משהו מתקבל על הדעת, אני עוברת לשלב הבא


שלב הכתיבה
לכאורה שלב קליל שלא אמור לקחת יותר מדי זמן, הפוסט כולו כבר כתוב, ערוך ומחכה, הבעיה היחידה היא שהוא כתוב רק בראש שלי, אני גם אמורה פיזית לכתוב אותו במחשב וזה    ל ו ק ח  מ ל א   מ ל א  מ ל א  ז מ ן .....כי זמן, אם לא ידעתם, זה משהו שאף פעם אין לי ממנו...(היה פה קיטור, בהחלט היה). 
ובסוף אני מכריחה את עצמי לשבת ולכתוב את זה כבר.
אז תדעו לכם שבכל רגע נתון מתוייקים לי במוח מספר פוסטים לא כתובים ועוד כל מיני קטעים קטנים וחמדמדים, לו רק היה המחשב שלי קורא מחשבות וגם כותב אותן בעצמו...


שלב האישור והפרסום
מדוע אישור אתם שואלים? ואתם צודקים, יושבת לה בחורה, כותבת בבלוגה הפרטי, אז מה, היא צריכה אישור ממישהו? התשובה היא כן, כי כמעט בכל פוסט, יצוצו להן כמה שורות על בעלי והאמת, לא תמיד מציגות אותו באור חיובי, ולכן אני חייבת לשאול אותו האם הוא מאשר.


ואז אני צריכה לחכות בסבלנות לרגע המתאים (לא כדאי מיד אחרי שהוא חוזר מהעבודה ומגלה שהפעוט הרביץ שוב בגן והבן הגדול הביא מבחן גרוע בחשבון) ולהושיב אותו (בכוח) מול המחשב ,למה בכוח את שואלים? כי בעלי לא ממש יוצא מגידרו מהתלהבות מהבלוג שלי, "אבל מי קורא את זה בכלל?" הוא שואל, "אני מכיר את הנפשות הפועלות ולכן זה מצחיק אותי, אבל אחרים....מה זה מעניין אותם בכלל? זה כמו פייסבוק, לא מבין מה זה מעניין בכלל... בגלל זה לא איכפת לי שתיכתבי עליי, בין כה אף אחד לא קורא את זה, וחוץ מזה, כשאת כותבת פוסט שעיקרו עליי, יש לך הרבה יותר תגובות, איפה, איפה הנתונים הסטטיסטיים של הבלוג שלך, אני אוכיח לך את זה, הנה, למשל כשכתבת על איך קיבלתי חגורה שחורה בג'יאוג'יצו, זה היה הפוסט הכי טוב שלך...ever...חבל, מאז זה מתדרדר...אבל זה היה בזמנים אחרים, אז היה לי עוד מלא מלא שיער על הראש...(מבט מצועף בעיניים..).
 "גם עכשיו יש לך מלא שיער", אני אומרת לו, "הוא פשוט נדד קצת... דרומה... זה לא שהוא נעלם, מתקיים אצלכם (הגברים) חוק שימור ונדידת השיער" (ובדיוק בגלל משפטים נלוזים כאלה אני צריכה אישור ממנו).


טוב, אחרי כל החפירה הזאת הוא כבר יושב ואפילו מתחיל לקרוא, מאחר ומאוד מסקרן אותי לדעת האם הפוסט מצחיק גם אנשים אחרים ולא רק אותי, אני יושבת לידו, אפי מרוחק מפניו בערך 10 ס"מ ואני עוקבת בדריכות האם הוא צוחק או לא ואיפה (אם הוא צוחק בקול ולא יצא לו רק "הא" מחוייך קטן, זאת הצלחה עצומה, הבעיה שהוא צוחק בעיקר בקטעים שכתובים עליו...המניוק...).
עניין נוסף הוא שהוא קורא בקצב של מילה בדקה, כשאני כבר מזמן סיימתי לעשות הגהה חוזרת אני שואלת אותו באיזה קטע הוא עכשיו והוא אומר לי: "בכותרת".


ואז, אחרי שכבר כלו כל הקיצים, אחרי שכבר הייתי מספיקה לכתוב ספר שלם (וגם לקרוא אותו), הוא מסיים (בשעה טובה)  ונותן את אישורו ("למרות שאני לא מבין איך אנשים זרים יכולים בכלל להתעניין בזה, הם אף פעם לא ראו תמונה של הפעוט, למשל, אז איך הם בכלל יכולים לדמיין אותו לעצמם..."), אבל אני לא לוקחת ללב, כל זה מפי אדם שנכנס לפני השינה למיטה עם ספרי אלקטרוניקה ...מה הוא מבין...


וסוף סוף, אצבעי נודדת (כפי שקורה ברגעים אלו ממש) אל כפתור ה"פרסם פוסט" והעולם (שעצר מלכת, ברור, בציפייה דרוכה שאני אכתוב משהו סוף סוף) חוזר להסתובב בנחת (למרות האיום הקיומי שמטיל עליו הפעוט הזעפן).


וחוזר חלילה....
הולכת לחפש חומר לפוסט הבא



וקצת חותמות כדי שיהיה גם נחמד בעיניים









והערה קטנה: יצא לי לשמוע כל מיני אנשים אומרים לי: "יא, קראתי את הבלוג שלך באייפון שלי, ומה זה נהניתי, אבל בגלל שזה מהאייפון, אז לא השארתי תגובה...אז תדעי שנהניתי..."

חבר'ה (אחותי האהובה, זה מכוון אלייך ישירות, וגם אל הבת שלך..וגם לעוד מלא אנשים...), זה לא עובד ככה, קראת, נהנית, ספר לי ולחבריך...

ולפינת המענה על שאלות שעלו בפוסט הקודם:
הייתה רק שאלה אחת, האם נהפכתי בסוף לספיידרמן או לא, אז התשובה היא לא....(גם לא לעכביש)

באהבה רבה,
מקופלת

59 תגובות:

ליטל אמר/ה...

כל פעם שאני חושבת שאיןןןןןןן, זה היה הפוסט הכי קורע ומצחיק שאי פעם כתבת, את מפתיעה מחדש!
חחחחחחחחחחחחחח תמסרי לבעלך שהכי כיף לנו לראות פוסט חדש שלך! מעלה ישר חיוך על הפנים :)
אין כמוך!

ליאת אמר/ה...

קראתי ונהנתי!! מאוד!!!!
את מדהימה!

Keren אמר/ה...

LIKKEEE

יעל אמר/ה...

את ענקית!! יש לך משפחה משגעת (כן, אפילו שאת לא מפרסמת תמונות...
והכתיבה שלך משובחת ומשתבחת מפוסט לפוסט.
אני נהנית לקרוא אותך מאוד, ומשאירה אותך לקינוח רשימת הפוסטים שלי.
נשיקות,
יעל.

carma30 אמר/ה...

אהבתי :-) לראות את החותמות שלך כל פעם זה כייף מחדש

חתולי8 אמר/ה...

בעלך לא מבין כלום בפוסטים! אני מתה על הפוסטים שלך למרות שלא ראיתי תמונות של הפעוט/תינוק/ילדה/ילד ואפילו אין לי מושג איך את נראית....חחח
שוב פוסט נפלא ומצחיק והכי כייף, זה שאני חושבת שבעוד קצת זמן....תתפרסם פה גם תמונה של חותמת עתידית שתכיני לי....
לילה טוב יקרה ו...תמשיכי לאסוף חומר !

בתיה אמר/ה...

כמעט הערתי אתה איש בגלל הצוקים, ואז הוא היה מסתכל על השעון ומגלה שכבר כמעט בוקר ואני עוד ערה.
זה לא רק מצחיק, זה שנון, זה קורע ואני מתה על הכתיבה שלך.
אה, והקרנף הכי שווה.

בתיה

שולי אמר/ה...

אז ממני לבעלה של מקופלת - זה הפוסט הכי מצחיק והכי מוצלח EVER !!!
אני כל כך נהנית מכל פוסט שלך - נקרעתי מצחוק {ותראי מה השעה עכשיו}
אבל השעה כאן לא משנה, תמיד ובכל שעה אני בוכה מצחוק מהפוסטים שלך.
והחותמות סוף!!!
שיהיה לך יום נפלא
שולי

yifat אמר/ה...

"נהלי עבודה"....
את אלופה. כל הכבוד.
כיף להיות פה תמיד....
מצחיק לי....אמיתי לי....אינטלגנטי לי....

רחלה אמר/ה...

תמסרי לבעלך...

שזה פשוט עניין נשי, להתגלגל מהזדהות ולבכות מצחוק כשקוראים את הפוסטים שלך!

מתה על הכתיבה שלך, אל תפסיקי!!! (או שכדור הארץ...)

שיהיה לך יום מעולה (ומעניין, לטובת הגולשות הנאמנות).

רחלה

אנונימי אמר/ה...

פוסט מעלףףףףףףףף...מה בעלך בכלל מבין
מתה על הכתיבה שלך, על הסיפורים והחוויות שעם חלקן הגדול מזדהה נואשות.
המשיכי כך.
כייף לפתוח ככה את הבוקר עם פוסט שלך :)

caspit אמר/ה...

את משו משו :-)

Yael אמר/ה...

אני מוכנה להסתפק גם בהגיגים קצרים שיצחיקו אותי על הבוקר, לא חייבים לחכות לפוסטים מושלמים. המילים שלך הן פנינים אמיתיות!! תענוג צרוף לקרוא אותך.

שבלוליק אמר/ה...

דורית יקרה,
זה כל כך כייף לקרוא פוסט שלך ועוד בבוקר בעבודה, בסופ"ש.... זה מעלה חיוך רציני.
ולבעלך - אין ספק! אשתך יודעת לכתוב!
הילדים נשמעים כאלו מתוקים, מאחלת לך נחת.

דנא אמר/ה...

כרגיל אין כמו לפתוחבוקר עם הפוסט שלך. שלב האישור גילגל אותי-תתארי אותי עושה את זה עם שתי בנות טיפש עשרה שדורשות לצנזר ( כי אצלי יש גם תמונות...) כדי שחס וחלילה אמא שלהן לא תעשה להם פאדיחות.אה ותגידי לא שאנחנו לא צריכות להכיר את בני הבית כדי לצחוק ממעלליהם-זה לא מפריעה לנו כהוא זה...

סאלי קוגן אמר/ה...

איזה צחוקים ! האמת היא שאני בדרך צוחקת הכי הרבה ממה שאת כותבת על הילדים ... אבל הפעם צחקתי יותר מהבעל ! נראה לי שבעלי מנהל חיים כפולים ... כי זה מוזר, שלי מתנהג בדיוק, אבל בדיוק ככה !!! (בעלך לא ממוצא אוקראיני במקרה ? : ))
קשה להבין גברים, הם קצת פרהיסטוריים : )
פוסט מדהים ! והחותמות - אין אליך !

ציקוש אמר/ה...

את מדהימה!
הפוסטים שלך אין עליהם!!!
והחותמות לקינוח יפהפיות אחת אחת!!!

אמא ברשת אמר/ה...

את מצויינת!! תני לבעלך לחשוב שאף אחד לא קורא כדי שחס וחלילה לא נתחיל לסבול פה מצנזורה, הא?

Gali אמר/ה...

היסטרי, היסטרי, היסטרי!
אני יושבת וקוראת במשרד ומתגלגלת מצחוק בקולי קולות.
תודה רבה ויום חמישי שמח!
:)

אסתיניק אמר/ה...

את מצחיקה כל פעם מחדש! כותבת מעולה ופשוט כיף לקרוא אותך!
ולצערי גם בעלי בעניין המילה לדקה, נראה לי שזו בעיה כלל מגדרית ולא רק מקרה בודד אצלך.
תמשיכי!
(איזה כיף לי שהחותמת שלי מדגמנת!)
אסתי.

Iris Ma (לוליפופ) אמר/ה...

את מעולה!
תמסרי לבעל שיש המון בנות שמחכות לפוסטים שלך ושאותנו זה מעניין :-)
ואם הוא צריך משהו יותר "מדעי" אז זה קשור לעובדה שאת מספרת על דברים שקורים גם אצלנו והכתיבה וההומור שלך מכניסים הכל לפרופורציה, תמשיכי...

לאה אמר/ה...

כבר זמן מה שאני עוקבת אחרי הבלוג ולא מגיבה (אני יודעת..פויה לי!)
פוסטים מדהימים אחד אחד,אני צוחקת בקול רם ומתגלגל מכל פוסט ופוסט!!
אין דברים כאלה!!! מדהימה!

יום פורה ומלא ברעיונות לפוסטים ובעיקר המון נחת מהילדים והבעל:-)

Dafi אמר/ה...

צחקתי באייפון ובאתי למחשב להגיב (למרות שזה לא תירוץ, אפשר להגיב גם דרך בנייד). את משו-משו!

תמי אמר/ה...

פוסט נהדר.
מתנצלת על כל הפעמים שלא הגבתי.
אוהבת ,אוהבת, אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת.

הדס 107 אמר/ה...

דוריתי. תגידי לאיש שלך, שהעולם אכן עוצר את נשימתו בין הפוסטים שלך! לגמרי! או לפחות את נשימתי...
מהממת אחת!
נשיקות, הדס

MISSPETEL אמר/ה...

טוב נו, לא נותר לי אלא להתנצל על כל הפעמים שקראתי, התגלגלתי מצחוק, ולא הגבתי. והיו מלא כאלה. מלא! הולכת לעמוד לי בפינה.

חוצמזה מתי יש לך זמן ללדת פוסטים? יש לך מלא עבודה! :-P

אנונימי אמר/ה...

אנחנו לא מכירות עדיין, אני קוראת סמויה, והפעם פשוט התגלגלתי מצחוק והחלטתי שזה לא יפה לצחוק לבד, אז אני משתפת בכיף (:
אפשר לשאול על איזה חומר את מגלפת את החותמות? ואיפה ניתן לרכוש אותו?
תודה
טליה

Tamar אמר/ה...

We love you, Mekoopelet!
את יכולה למסור לפעוט ולתינוק שהם סיפקו את החומר.
איזה כיף שהחורף הולך להתחיל היום!
בהתחלה היו לי קצת יסוריי מצפון כי רציתי להלביש את הילדים לקראת חורף סיבירי אבל אביהם (להלן: המלביש) התעורר בזמן כדי לעצור אותי ולהשאיר אותם בגופיות ארוכות ותו לו. ועכשיו, כשענני גשם כבדים מתחילים להתקרב ממערב בקצב מהיר, אני תוהה מה עדיף: רטובים עד לשד עצמותיהם בביגוד קל, או בביגוד כבד?
שיהיה לכולנו חורף נהדר, והרבה שלום!
(זה לכבוד ענני המלחמה פה).
נשיקות!

אילאיל אמר/ה...

אין על הקטנים האלו בסיפוק חומרים הא? ובאמת מה עם קצת תמונות לנשמה?

ואגב, גם אצלי מאשרים כל פוסט :)
התגעגעתי אלייך ואל החותמות.

נשיקות!

אחותך האוהבת אמר/ה...

מ-ה-מ-מ-ת! כרגיל...
אני מכירה את כל הדמויות, מקטן ועד גדול! אוהבת את כולם אהבת נפש, צוחקת מהמעללים שלהם גם בטלפון ומכירה בע"פ את כל הסיפורים.
ובכל זאת- אני מתרגשת כל פעם מחדש כשאני רואה במייל שיש עדכון ממך ובכל פעם אני מנסה לנחש על מה כתבת הפעם...
כרגיל, אני מתגלגלת מצחוק ונהנית כל כך ובכל פעם שואלת את עצמי איך מדהימה ומוכשרת כמוך עדיין לא הוציאה ספר...

לירון שבס אמר/ה...

אז תגידי לבעלך שאני קוראת, ובכל פעם שולחת גם לינק לחברות שלא מנויות כדי שתצחקנה גם הן. ותמשיכי לכתוב, כי זה קורע.

Adiya אמר/ה...

מעלפת! כהרגלך!
וח"ח לבעל, גם אם הוא קורא את הבלוג שלך בכוח, הוא קורא אותו! שלי אפילו לא מתעניין...

החותמות מהממות!

אנונימי אמר/ה...

מדהימה..את קורעת אותי כל פעם מחדש!!! תראי לבעלך את התגובות...אין סיכוי שהוא לא יאמין..
נשיקות,
ליטל

ויטרינה אמר/ה...

אז אני פה.... נקרעת מצחוק, קוראת בהנאה עם כוס קפה לידי כי ההנאה מהפוסטים הנדירים שלך (כפל משמעות), חייבת להיות מושלמת... ובכלל - עונג צרוף.
את בעיית הבעל אני מכירה מצוין, אצלי הוא הרים ידיים ואמר" תכתבי מה שאת רוצה ותעזבי אותי בשקט"... ושרק תהיי בריאה ותמשיכי במה שאת עושה ! החותמות מקסימות.

מושית10 אמר/ה...

את כותבת כל כך יפה ובהומור ולא חשוב על איזה נושא..שבעלך ימשיך לחשוב שאף אחד לא קורא, כדי שהפוסטים לא יצונזרו חלילה..

Sapir אמר/ה...

אוהבת את הבלוג שלך! מצחיק.מאוד.

Sapir אמר/ה...

אוהבת את הבלוג שלך! מצחיק.מאוד.

טושטוש אמר/ה...

תגידי לבעלך שזה מצחיק מאוד גם אנשים שלא מכירים את הפעוט באופן אישי :-)

אני מאוד נהנת לקרוא את הפוסטים שלך ותמיד שיש פרסום לא משנה כמה אימיילים אחרים עומדים בתור- ישר אני באה לבלוג לקרוא!!!

תמשיכי...

(ואוף הוא מחק לי את התגובה, אבל התאמצתי ורשמתי שוב :-) )

אנונימי אמר/ה...

אחד הפוסטים שלך המעניינים ביותר, קראתי בשקיקה. יפה מצד הבעל שהוא קור ויפה והוא מאשר, תאמרי לו שהקוראים מתעניינים והרשומות שלך בהחלט מרתקות ונוגעות לכולנו בכולנו:-)
חותמות מקסימות כרגיל!
סתיו love

פרח46 אמר/ה...

תגידי לבעלך שהבלוג שלך הוא מהשווים שישנם.
אבל התגובה שלו היא ממש של בעל מצוי. את כותבת נהדר ומגלפת חותמות יפיפיות ותמיכו להיות משפחה נהדרת.

יעל.קיפודים אמר/ה...

קראתי, נהניתי, והנה - אני מספרת לך!
(ואפילו אין לי אייפון! :-))
תסמונת נדידת השיער.... אאוץ'

רחלי גזית אמר/ה...

משובח !
ברור שאנחנו כן מכירות את הנפשות הפועלות אצלך בבית- הרי הן פועלות בדיוק אותו הדבר (רק פחות מצחיק) בבית שלנו (-:
אהבתי ומאד הזדהתי עם ההערה לגבי התגובות- כל כך נכון!

יותר מסתם יעל אמר/ה...

ענקית!!! ואין על החותמות שלך (:

יפעת אמר/ה...

אני נהנית מאד לקרוא את הפוסטים שלך, כל מזהה ומזדהה. אמנם יש לי רק שלושה אבל שניים מהם דומים מאד לפעוט ולתינוק, שרישמית אגב, כבר לא תינוק לפחות חצי שנה...
הפוסט האהוב עליי ביותר הוא זה על החזרה לעבודה ואת בעלי הכי הצחיק זה עם המנסרה...

בקיצור - תמשיכי...

יפעת

הפיה לולית אמר/ה...

לא יודעת לגבי בעלך, אבל אני צחקתי!
את כבר פיתחת טלרנס לדברים בבית, כי את רגילה :-) תנוח דעתך, זה מצחיק.
החותמות מהממות.
אה, ובקשר לפוסטים במוח-למה שלא תקליטי אותם באיזה סמרטפון? כל פעם שיש לך הגיג מעניין, תוכלי להקליט, וכך לא יאבד לנו דבר.

קשת זאבי אמר/ה...

מצחיקה, מוכשרת ונהדרת!

אנונימי אמר/ה...

אדיר!!!!

Karnival אמר/ה...

כרגיל, עשית לי בוקר טוב עם הפוסט המצחיק שלך. למרות שלא העלית תמונות ואני לא יודעת איך הגיבורים בביתך נראים, זה כמו ספר טוב... הדמיון עושה את העבודה.

והחותמות שלך מעלפות, במיוחד הקרנף :)

TTYL אמר/ה...

נו בטח. אני כל הזמן אומרת שאני חיה בעולם האמיתי רק בשביל לאסוף חומרים לבלוג.
תמשיכי, זה נעים!

קרן אמר/ה...

יושבת ומחייכת!!! טוב נו צוחקת ממש...

שירה אמר/ה...

גם אני קוראת פה! בלוג נהדר ואחד המצחיקים שקיימים!

פילאטיס אמר/ה...

מעולה --- מוסבר ומפורט באופן מצויין

Colargolet אמר/ה...

איזה כיף לי! חיכיתי למעלה משבוע שיתפנה לי זמן קצת לפנות את כל ה(גרבג')מייל שלי ופתאום ראיתי גם עדכון על פוסט חדש שלך.
כרגיל, הצחקה צרופה.

אנונימי אמר/ה...

פוסט מקסים כתמיד, הלוואי וכל השלבים יעברו בפאסט פורוורד תמיד אצלך.

המזרח הרחוק אמר/ה...

מעולה מוסבר ומפורט באוםן מעולה .

Arbel אמר/ה...

נהדר, מצחיק וכל כך מדוייק (אני יכולה לחתום כמעט על כל מילה! אולי להוריד את ספרי האלקטרוניקה...)

תודה!!!

אנונימי אמר/ה...

אני לא יודעת אם אי פעם הגבתי לבלוג שלך, אני לא מהמגיבים בד"כ...
חייבת הפעם לציין שקראתי! נהניתי!! וצחקתי בקול!!! אפילו שאני לא מכירה אותך (יטופל בעוד חודש, כנראה...) ו/או את בני ביתך.
כל אמא יכולה להזדהות עם מה שעובר עלייך - אבל את כותבת נהדר, שנון ומצחיק!
עינת

אנונימי אמר/ה...

אני פה נקרעת מצחוק בכל פעם שאני קוראת אותך ממש יורדות לי דמעות!
גם לי יש ארבעה ילדים ויכולה להזדהות המון .
רק תעלומה אחת בלתי פתורה - איך את מספיקה גם לעבוד מחוץ לבית (אני טרם שבתי למסגרת העבודה) וגם ליצור יצירות מדהימות כל כך? פשוט אלופה!!!
תמשיכי לכתוב לקרוא אותך עושה לי מצב רוח טוב לכל היום!תודה!
נדי

פיתוח תוכנה אמר/ה...

נחמד