יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

גם סינגפור לא מחכה לי


ושוב הוא נסע לו, אורז את מזוודתו ונפרד מאיתנו בדמעות (שמחה, ברור ששמחה).

הפעוט, שאמנם הפסיק לזחול מתחת לשולחן בגן, אבל מיד התחיל לנשוך (כי מה כבר יש לאמא שלו לעשות חוץ מלבוא לגן ולשוחח בבקרי יום שישי עם הגננת?)  קצת התבלבל בנוגע ליעד הנסיעה , "אבא" הוא אמר לבעלי ערב הנסיעה, יושב על ברכיו כשפניהם פונות זה לזה, "נכון שאתה טס מחר לכוכב אחר? ונכון שתביא לי מתנה כמו שאמא הביאה לי כשהיא טסה לכוכב אחר?"
"לא, חמוד שלי" מיהר בעלי לתקן אותו בשיא הרצינות, "אמא לא טסה לכוכב אחר, אמא הגיעה מכוכב אחר, חשוב שלא תתבלבל בזה...".
"אבל נכון שתביא לי שעון אמיתי שאפשר לדעת בו מה השעה?" הסיט הפעוט את השיחה חזרה למסלול העיקרי, "נכון, חמוד שלי" אמר לו בעלי.
"נו, אז אבא, תיסע כבר" זירז אותו הפעוט, "תטוס לשם מהר מהר בחללית ותביא לי את השעון ותחזור"


הפעם, בדיוק כמו בפעם הקודמת שהוא נסע (שלא סיפרתי לכם עליה, לפעמים אני סובלת בשתיקה...), ולהבדיל מכל הפעמים הקודמות בהן הוא נסע, לא הייתי שקועה אפילו לרגע ברחמים עצמיים, הסיבה לכך היתה שכל רחמיי הופנו כלפי אמא שלי שבאה לשלושה ימים לעזור לי ונאלצה להתמודד עם ארבעת הזוועתונים (האמת שזה לא פייר לקרוא להם ככה, כי רק השניים הקטנים זוועתונים).

התפקיד העיקרי שלה היה להכין את כולם בבוקר ואז לחפף אותם למסגרות שלהם.
הגדולים התארגנו לבד והלכו לבד, נותרו שני הקטנים, אחד עקשן ובכיין אבל לא מחליט על עצמו (התינוק)
השני עקשן ובכיין שכן מחליט על עצמו (הפעוט).

בבוקר השכימה סבתא קום, הכינה את כל הילדים, ואז רצתה לקחת את הקטנים לגן, חיכתה סבתא וחיכתה, התינוק אזוק היטב בעגלתו, הציוד כולו מוכן ורק אדון פעוט הדליק לעצמו את המחשב (זה שפעם היה שלי ועבר עכשיו אליו בבלעדיות) ולא הסכים אפילו לרדת לכיוון הדלת, תוך שהוא צועק לה מדי פעם: "אני לא בא, לא רוצה ללכת היום לגן, אני מחליט על עצמי".

וכך עמדה לה אמא שלי ליד הדלת, בחוסר אונים, עד שלפתע היא נזכרה שלא רק שהיא גידלה שלושה ילדים, היא גידלה גם כלב, והדרך הטובה ביותר לקרוא לכלב, היתה להגיד לו: "בוא קח".
"בוא קח" היא צעקה לפעוט הממאן, "בוא קח".
ובאמת, דקה אחר כך כבר התייצב אדון פעוט לידה, סמוק לחיים, שיערו הבהיר סרוק על הצד וכל כולו אומר צייתנות וחמידות, "מה, מה בוא קח?" שאל אותה בתמימות כאילו לא היו דברים מעולם, "מה לקחת?"


וכך, תוך שיכנועים (שלא לומר שיחודים) הגיע הפעוט בשלום לגן והחליט שם על עצמו כדרכו (לפעמים תוך "טעימת ולעיסת" חבריו לגן).

ושוב התייצבה לה אמא שלי גם הפעם, למודת סבל ועמוסת הפתעות קטנות כדי לשחד את הפעוט להגיע לגן בזמן ואז להתפנות למטרה האמיתית לשמה היא הגיעה אלי, לשפשף את הפנלים, וגם להפוך את המטאטא ולהוריד קורי עכביש מהפינות, ואז לבשל לילדים אוכל בריאותי (ככה הם קוראים לזה) עם הרבה סויה, עוף, קטניות וחלבונים.

כשאמא באה אלייך למספר ימים זה נחמד מאוד, סוף סוף יש מישהו מבוגר (ואחראי) בבית שאפשר לדבר איתו, לצחוק איתו (על הילדים, אלא מה?) ואף לצפות איתו בדברים נחמדים בטלויזיה (ברור שהמירוץ למיליון אליו התמכרנו אני וילדיי הגדולים, בעלי לא רואה, לדבריו, אבל איכשהו הוא מעודכן לחלוטין בכל מה שקורה).

מצד שני (כשאמא שלך באה), למרות שאת סוסה גדולה (שלא לומר חמורה גדולה), אמא לארבעה ילדים האוחזת במשרה מכובדת ובבלוג מכובד (נגיד), את חוזרת באופן מיידי להיות בת חמש, וגם נאלצת להשיב על הרבה שאלות שאין עליהן תשובה, כמו למשל למה את לא חותכת לילדים פירות אחר הצהריים? למה הם אוכלים את כל הזבל הזה (חטיפים)? למה הם מסתובבים יחפים בבית?  למה הם משחקים במחשב במקום לעשות שיעורים? למה את לא מפרידה כביסה כמו בן אדם? למה הם לא אוכלים גבינה לבנה בכריך לבית הספר?  ולמה את לא סוחטת להם תפוזים כמו שאמא שלך היתה סוחטת לך כל יום בשעה ארבע ונותנת להם לשתות? (דווקא על זה יש לי תשובה, פשוט מאז אני לא מסוגלת לגעת בתפוז, או להריח את הריח שלו, שלא לדבר על המיץ שגם אחרי שאמא שלי היתה מסננת אותו פעמיים, עדיין הייתי מרגישה את החתיכות.... בגלל זה....).

וגם כשאתן יושבות לראות טלויזיה בערב, בערך באזור 22:00 אמא שלך אומרת שכבר נורא מאוחר ותהיי עייפה מחר אם לא תלכי לישון כי את קמה נורא מוקדם לעבודה, ואז את קמה והולכת למיטה (כי אני, לא כמו הפעוט, לא מתחילה להתבכיין שרק אני קובעת על עצמי...אני פשוט עושה מה שאמא שלי אומרת לי....)

אחלו לי בהצלחה (ועוד יותר לאמא שלי, אמא, תודה שאת מתגייסת על בסיס קבוע לעזור לנו, אנחנו אוהבים אותך).


וקצת יצירות ופירגונים

לאחרונה יצא לי לעבוד עם שתי בחורות מדהימות, ולשתיהן קוראים הילה:

הראשונה: הלה מ - pepite
פפייט (גוש זהב בצרפתית) הוא מותג שעיצבה לבדה הלה המוכשרת, אפשר לקרוא עליה (ולקנא) בבלינג בלינג
הלה מעצבת ותופרת מוצרים שונים לתינוקות, והכל בניחוח אירופאי ובסקלת צבעים מפתיעה ומקסימה.
לשמחתי הרבה היא פנתה אלי כדי שאגלף לה חותמת (לפי העיצוב שלה)
ותראו איזה דברים יפים שהיא עושה עם החותמת, אבל גם בלעדיה.






צילומים: דנה ישראלי והלה לביא קונופני 

את המוצרים של הלה אפשר לרכוש דרך האתר שלה
וגם דרך הפייסבוק.


הילה השניה היא הילה בושרי המוכשרת, בעלת המותג hilovely, שיוצרת בפימו (לא ברור לי איך היא עושה את זה, איך בכלל עושים כאלה  דברים מפימו), היצירות שלה צבעוניות, עדינות ומדהימות ביופיין.

טעימה קטנה מהמוצרים המקסימים של הילה בושרי:






להילה עיצבתי את החותמת הזאת (העיצוב תואם לעיצוב באתר של הילה)


הילה מאוד אהבה את החותמת שהכנתי לה ואת הכרטיס הקטן שהיה מצורף אליה, ומסגרה אותו במסגרת המתאימה הזאת, איזה כיף, הילה, יצא מקסים ותודה על הפירגון.

 צילומים: הילה בושרי

את המוצרים היפים של הילה אפשר למצוא באתר שלה
וגם בחנות האטסי שלה.
יש לה גם גלריית עבודות מרשימה.
ואפשר גם ליצור קשר דרך דף הפייסבוק.


ודבר אחרון, אבל מאוד מאוד חביב, לאחרונה התפרסמה ב- Xnet כתבה על הבלוגריות הכי שוות ברשת, כמה כיף למצוא את הבלוג שלי (ביחד עם בלוגים של חברות מוכשרות) ואת ההדרכה שלי לשובך עטוף בד.
תודה ענקית לגלית מ-Xnet שיצרה איתי קשר לפני הכנת הכתבה וכתבה בצורה כל כך מפרגנת.









שיהיה לכולנו המשך שבוע נהדר
נשיקות
תודה על כל התגובות המקסימות שאתם כותבים לי, אני נהנית מכל אחת ואחת מהן
מקופלת

51 תגובות:

הגריטה-hagar am אמר/ה...

את באמת מצחיקה וחמודה, ומוכשרת מאוד.
אבא שלי עד היום מסנן רק לי את מיץ התפוזים הסחוט, כי אני לא אוהבת את החתיכות... (אבל לי מספיק סינון אחד).

החותמות נפלאות והפרגון כל כך מגיע לך!

חגית אמר/ה...

את נהדרת כמו תמיד, האבחנות שלך כל כך מדויקות ומצחיקות, ואני מאחלת לך שהוא ישוב מהר ועם מזוודה מלאה. הוא יודע לקנות שווה? :-))

אנונימי אמר/ה...

I love U.. U are awesome!!! keep up the good posts!

דנא6 אמר/ה...

שאפו על הפירגון!והפירסום! מגיעה לך כל מילה ומילה. נהדרת שכמותך.

אנונימי אמר/ה...

ברור שמגיע לך!!!!
ושוב נקרעתי מצחוק מסיפורי הפעוט המחליט על עצמו... חושבת שעוד עשרים שנה הוא יכתוב בלוג (בטח בלייזר על מסך שקוף בעובי שערה) ובו הוא יספר איך הוא מקשיב לאמא שלו?....

החותמות מקסימות וזה מזכיר לי שאני צריכה לדבר איתך על חותמת....
נשיקות
הילה

ציפי לוין אמר/ה...

אצלנו יש שביטה ב"אני מחליט עלי", אולי כי הקטן בן 9 וחצי והגדולה בת עשר וחצי.בכל מקרה אני לפני גיל ההתבגרות, אז יבואו בעיות חדשות. נהניתי כרגיל, וכן בהצלחה לסבתא שיש לה כוחות להמשיך ולהיות גם אמא במשרה מלאה! כבוד על הבחירה, מגיע לך בהחלט!

עדי אמר/ה...

אני מתה על "אני מחליט על עצמי". הוא גדול.
ואת ממש מצחיקה. הרגת אותי עם אמא שלך וה"בוא קח".
ליבי ליבי איתך. ובעוד שבועיים הפוסט שלי על איך שרדתי גם אני לבד. זאת בהנחה שאשרוד כמובן.

חתולי8 אמר/ה...

ענקית! אני אוהבת אותך נורא!
מגיע לך הפירסום והפירגון.

יותר מסתם יעל אמר/ה...

החותמות מהממות. מאוד אהבתי את השניה. ושישוב מהר ):

יותר מסתם יעל אמר/ה...

החותמות מהממות. מאוד אהבתי את השניה. ושישוב מהר ):

gallish אמר/ה...

כרגיל, עונג צרוף :-). כל פעם אני קוראת על הפעוט שלך וחושבת על שלי (לדעתי הם באותו גיל...))
והפרגון בהחלט מגיע - מדהימה שכמותך!

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף לפתוח את הבוקר עם פוסט שלך....שכשקוראים אותו....אתה כל כך מוצא בו את עצמך.....בין אם כאמא בין אם כבת של האמא...מקסים...שגית נקודות

רחלי גית אמר/ה...

אין לך רגע דל, הא?! נראה לי שאמא שלך יכולה ללמד את כולנו (בעיקר איך מגדלים ילדים ונשארים בחיים).
החותמות שלך, כרגיל, מקסימות וקשה להאמין שהן עבודת יד. את העבודות של הילה בושרי אני מכירה מקרוב והן אכן מהדברים היפים והמשמחים ביותר שיש.
הכתבה בXNET מפרגנת בצורה מקסימה ולגמרי לגמרי בצדק. כל מילה שם- בסלע!

אנונימי אמר/ה...

כל כך צודקת , קוראת ורואה את עצמי :-)
מהמם ומצחיק כרגיל. BIG LIKE
מירי

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף של פרגון, וכ"כ מגיע לך!!!
נהניתי כרגיל, הזדהיתי כרגיל (גם אני ננטשתי מאתמול לשבוע), וחייבת לשאול שאלה -
את אף פעם לא ישנה ב-3:30???....

Colargolet אמר/ה...

קורעת כתמיד :)
הפרגונים שקיבלת ב-XNET הם מהמוצדקים.
ואגב, החותמות שעיצבת מדהימות.
ברור לי שיום אחד תגלפי לי גם, אני רק צריכה לחשוב על לוגו קודם ;-)

אמא ברשת אמר/ה...

אלופה כתמיד!!! ונשמע שגם אמא שלך אלופה לא קטנה :) עצם זה שאת מצליחה לעבור נסיעה של הבעל ללא רחמים עצמיים כבר מעורר הערצה.

Smadar אמר/ה...

הורסת... פשוט הורסת מצחוק !
וכשמגיע אז מגיע ! את באמת מאוד מוכשרת :)

LoolaB

Tamar אמר/ה...

הוי קרעת אותי מצחוק!
התגלגלתי כאן מצחוק על יכולות הפעוט הגאון (ללא ספק, אני מבטיחה לך. יש לי כזה אחד מהבית), עד שכולם בצד שלי של המסדרון הגיעו לבדוק מה קרה...
לדעתי פשוט היית עסוקה מדי בחיים וברחמים על אמא שלך ולכן לא התפנית לרחמים עצמיים. ועל כך כל הכבוד #1.

ובכל הכבוד #2: שאפו!!! על ה XNET. כמובן שמגיע לך ובגדול. אני עדיין מתפלאת מחדש כל פעם למקרא יכולותייך. את מגדירה את המושג "מולטי טאסקינג" מחדש.

גילעדית אמר/ה...

כמו תמיד הפוסטים שלך נהדרים. את שנונה ומצחיקה והיה לי תענוג להעביר את ההפסקה הקצרה שלי בקריאת הפוסט שלך.
גם אני עומדת להינטש לסדר גודל של שבועיים. אמנם עם שלושה ילדים אבל בכל זאת...להינטש :)
יום נפלא :)

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף ! עוד פוסט מקסים ומצחיק !נו, מתי את כותבת ספר ????????
מזל טוב על כתבה , זה כל כך מגיעה לך !!!
סאלי קוגן

הפיה לולית אמר/ה...

מה אני אגיד לך, גם נסע וגם אמא בבית...מזל שיש הומור.
החותמת של הילה (השניה) משובחת!

Dafi אמר/ה...

איזה כיף של רשומה לא מסוננת ומלאת תוכן(: כל כך שמחתי לראות אותך ב"מפורגנות"!

יפעת אמר/ה...

הרסת אותי, כמו תמיד
הפעם במיוחד. כאילו אני כותבת חלק מהבלוג. בחיי
החותמות מקסימות וללא ספק מגיע לך בראש חוצות העיר....
נשיקות יפעת קינשסה

פרח46 אמר/ה...

דורית,

את מקסימה ונהדרת ועושה שמח לכל כך הרבה אנשים.
אני כותבת לך מבעד לדמעות הצחוק שלי כשקראתי את הרשומה שלך, בנוגיע לביקרו של אימך שתבורך.
מגיע לך פירגון ענק ואני שמחה איתך.
החותמות שלך, כמו תמיד, נהדרות.

בתיה אמר/ה...

כלכבוד לאמא שלך, לטפל בחמישתכם זאת וואחאד משימה (((-:

ויטרינה אמר/ה...

הורסת את, מפוסט לפוסט אנירואה כמה אנחנו דומות .... אימת הסבתא שבאה לעזור ואנחנו מתגמדות ! גדול ....מה שמנחם אותי זה לראות את אמא שלי תמגמדת כשסבתא שלי בסביבה.... אז יש לנו עתיד !!ומה יהיה? אנחנו חייבות לסגור חותמת מדהימה כזו גם לי !!!!

ויטרינה אמר/ה...

הורסת את... מפוסט לפוסט אני מגלה עוד ועוד נקודות דמיון בינינו - אימת הסבתא שבאה לעזור ואנחנו מתגמדות , כאילו כתבת עלי, מה שמנחם אותי זה שבמקרה שלי היא מתגמדת כשאמא שלה בסבבה... חחח... יש לנו עתיד.
ומה יהיה ? חייבת לקדם את עניין החותמת, גם אני רוצה !!!

לימוריתה אמר/ה...

איזה כיף ומצחיק לקרוא את הפוסטים שלך, המילים שאת כותבת נשמעות אחרת.
החותמות מקסימות,
כל הכבוד על הפרגון,
ולך מגיע פרגון ענק על בלוג מהנה
כמו כל האחרות.
לימור

שרון רותם אמר/ה...

אין עליך! כל פוסט הוא שילוב מנצח של כתיבה נפלאה ומצחיקה ויצירה משובבת נפש.
גם לי היו סוחטים מיץ כל יום בארבע. כנראה שזה היה באופנה פעם. היום האופנות פשוט שונות (וגם יש תוכניות הרבה יותר מוצלחות בטלויזיה שלא לדבר על המחשב .....)
הפרגון בכתבה מגיע לך לחלוטין. מאוהבת בבלוג שלך ושמחה כל פעם מחדש לקבל הודעה על פוסט חדש. נשיקות.

יעל אמר/ה...

את גדולה, ענקית!
אני כל כך אוהבת לקרוא אותך, ונהנית מכל פוסט, גם מאלה שאת סובלת בהם... :-)
החותמות כמובן מקסימות, והפרגון מגיע לך בענק!!

אפרתים אמר/ה...

ככה לצחוק על הבוקר! יש הטוענים שזה גובל בשחיתות... איזה כיף עשית לי. בגרון כואב התפקעתי מצחוק- כרגיל- במיוחד מהקטעים על הפעוט ששלך, זה שמחליט על עצמו ... ח ח ח
ירדן הקטן שלי רק מתחיל להחליט על עצמו, אבל עוד לא מכריז על כך... יש למה לצפות, אני מבינה. אז ברוח החלטית זו, אני החלטתי על עצמי (וגם קבעתי על עצמי) שאני פשוט מאוהבת בבלוג שלך!!!
את בהחלט ראויה לכל הפרגונים שזכית להם ושבטח עוד יגיעו. ועל החותמות עוד לא דיברתי בכלל- את ממש מגלפת כל אחת ידנית? מדהים!

יעל.קיפודים אמר/ה...

ברורררר שאת ה-בלוג, גם מפילה אותי מצחוק כל פעם מחדש... גם מלכת החותמות הבלתי מעורערת, ובכלל - יוצרת מקסימה! פוסט משובח... ואיזה כיף לאמא שלך שאת צייתנית כששולחים אותך לישון ב 22.00 :-) איכשהו, בתפקיד שלי כבת של אמא שלי, אני שומרת על מעמדי הטוב מגיל ההתבגרות, ורק אני מחליטה על עצמי...

קשת זאבי אמר/ה...

מצחיקולה :-)
כיף לקרוא את הפוסטים שלך!

ורד והדס אמר/ה...

צחקתי ונהנתי (כמו תמיד) וגם פה ושם הזדהתי וברכות על הפרגון מ Xnet בהחלט בהחלט מגיע לך. החותמות מקסימות (גם כמו תמיד). המשיכי לגרום לאנשים לחייך (-:

פיק פוק אמר/ה...

נהנת לקרוא סיפורים על הילדים שלך כל פעם מחדש.
תשובות לאמא -
1. הם אוכלים ממתקים - כי זה נותן שקט למשך כמה דקות

2. הם הולכים יחפים - כי כך הם מרגישים שהם שולטים על עצמם....ולמה להתווכח גם על זה...
3. והכי חשוב - היום לא צריך להפריד כביסה כמו פעם - ב30 מעלות הכל יוצא נקי - ולבן עם אדום לא מורידים צבע

Big Mook Craft אמר/ה...

ראשית נתחיל מהסוף - הרבה פרגון על הפרסום, שנית אני כרגע גרה אצל ההורים שלי עם הילדים ובעלי... אז מתחברת למה שסיפרת והצחקת עם אמא שלך!!!!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
מתרגשת ומתמוגגת מהכתיבה היפה שלך והתאורים הכל כך אמיתיים. וכמובן שלא משנה בת כמה תהיי, את תמיד הילדה הקטנה והטובה שלי שתמיד שמעה בקול אמא ואין מנוס מההוראות, כי גם אני, למרות שכבר הייתי סבתא ל- 2 נכדים לפחות, אמא שלי הכתיבה לי מה לעשות, ככה זה בחיים ההורה מרגיש סמכותי. אבל כמובן שהכל ברוח טובה ובדאגה אמיתית.
הפעם, יש לציין שהפעוט התנהג למופת, הן בגלל ההפתעות הקטנות שקיבל מידי יום והן מזה שעברו חודשיים והוא פשוט גדל והבין. רק עם הקטן, שיהיה בריא, שהיה חולה לא היה קל אבל אם אפשר לתרום ולעזור אז בכיף. והנקיון זה רק תרפיה שמרגיעה.
נשיקות..........אוהבת.....אמא

ליקויי בניה אמר/ה...

אין לי דמעות של אושר , אבל אני לא מפסיק לחייך

gonnabe40 אמר/ה...

מצחיקה כתמיד!
:)

אפי אמר/ה...

הבלוג שלך מצחיק ומקסים, מיד אתיישב לקרוא עוד ועוד!
תענוג :)

mylovelymess אמר/ה...

חותממות מקסימות, איזה כיף לך!

מיקור חוץ אמר/ה...

הבלוג שלך מאד מושך ומאד מסקרן שגורם לך לקרוא עוד ועוד .

יפה אמר/ה...

שמעתי פעם שלצחוק זה מרזה ומחזק את שרירי הבטן. אז יש לך בלוג מרזה:)

בדק בית – ביקורת מבנים אמר/ה...

אני מחייך , מודה , ואני לא מפסיק

Adiya אמר/ה...

אני בדיליי הסטרי בקריאת פוסטים!
כמו תמיד, "חרגת" אותי מצחוק!

מקווה שהחזקת מעמד :)

בדק בית – ליקויי בניה אמר/ה...

נס גדול היה פה

ביקורת מבנים אמר/ה...

נכון מאד

ליקויי בניה אמר/ה...

יופי של כריות

דים סאם אמר/ה...

חביב ונחמד

אנונימי אמר/ה...

דודתי היקרה,
זה בדיוק המשפטים של סבתא והכתיבה שלך מקסימה!
לא קראתי הרבה זמן אז אני משלימה פערים..