יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

אתמול היה טוב ויהיה גם מחר

אני יודעת, הראשון לספטמבר הוא לא יום חג רשמי, וזה ממש לא בסדר, כי עבור חלק מהאנשים (אני), הוא יום חג ועוד איך.
הראשון לספטמבר היה יום  כמעט מושלם (כמעט מושלם כי הייתי  צריכה לשבת שעתיים עם התינוק בגן החדש שלו ואז לחזור איתו הביתה, במקום להשאיר אותו שם וללכת קצת לבד לשתות קפה, עדיף עם איזה מאפה...)


ילדים הלכו למסגרות, וחזרו מהמסגרות ואמא הצליחה סוף סוף לקבל חזרה חלק ממש קטן מהשפיות שלה (יש חלקים שאבדו לעד...).
אחר הצהריים קרה עוד משהו נחמד, אחותי התקשרה פתאום ואמרה שיש לה 2 כרטיסים מיותרים להופעה של שלמה ארצי בבריכת הסולטן בירושלים ואם אנחנו רוצים לבוא.
 "מה פתאום" אמרתי לה, "אין לי בכלל זמן וזה הראשון לספטמבר ואני לא באה..." מיהרתי לגבב ביחד אוסף של תירוצים שלא קשורים אחד לשני.
"יופי" אמרה לי אחותי, "אני שומעת בקול שלך שאת רוצה לבוא, זה בשמונה וחצי, קבענו, תתלבשו חם"


<האמת היא, שלשלמה ולי יש איזה עניין לא פתור. לפני משהו כמו 11 שנים היינו מוזמנים לאירוע שכלל הופעה של שלמה ארצי, התלבשנו יפה, התארגנו, אני נסעתי להביא את הבייביסיטר, חיכיתי לה ליד הבית, והיא לא הגיעה (עכשיו, בטח אתם אומרים לעצמכם, "למה היא לא התקשרה פשוט לבייביסיטר?" כי לא היו פלאפונים, כאילו???... זאת אומרת, הם היו קיימים כבר בעולם, אבל לא היה אותם לכולם כמו היום...) וכך ישבתי וחיכיתי לה לנצח ושלמה הופיע בלעדיי...והבייביסיטר המעפנית הלכה ללמוד עם חברה למבחן ושכחה אותנו לגמרי....>


לשמחתי הפעם הדברים הלכו יותר טוב, בשמונה וחצי (פחות או יותר, טוב, נו לכיוון תשע) כבר ישבנו לנו בבריכת הסולטן אחרי שהלכנו חצי ירושלים ברגל (אין חניה), עכשיו רק תראו את ההבדל בין הירושלמים (החכמים) ובין כל שאר האנשים שאינם ירושלמים או שהיו פעם ירושלמים ומשום מה שכחו לחלוטין מאין הם באו ולאן הם הולכים...


מה שאני לבשתי להופעה (תושבת השפלה, רגילה להזיע כמו ג'מוס)
גופיה
סנדלים
מכנס עד הברך
עליונית דקיקה שזרקתי על עצמי ברגע האחרון עם שרוול ארוך (אמרו ללבוש חם)


מה שאחותי לבשה להופעה (ירושלמית)
גופיה
נעלים סגורות עם גרבים
מכנס ג'ינס ארוך
סוודר צמר עבה


היה שם קפוא, היו שם אנשים עם מעיל של חורף (נו, ירושלמים), מ-ע-י-ל, אני יודעת....(קינאתי בכל אחד ואחד מהם), אבל שלמה היה מרוצה מאוד, הוא אמר שמזג האויר מצויין וזאת הופעה ראשונה שהוא לא מזיע.


היה מקסים, וקסום, וקפוא, ומרגש, אין על שלמה.


אחר כך הלכנו לארומה (אני הזמנתי תה, הייתי חייבת לחמם את עצמי איכשהו)
וחזרנו הביתה ונוכחנו לדעת שנשארו לנו 5 שעות לישון עד שצריך לקחת את הילדים למסגרותיהם


אבל למחרת (שהיה שישי בבוקר), היו לנו 4 שעות חופשיות רק לעצמנו, ואז גילינו שעכשיו, כשהתינוק הפך לילד ממש ממש גדול שהולך לגן (כידוע, התינוק כבר בן שנה וחמישה חודשים, ויודע להגיד מילה שלמה לבד, "אבא") פתאום אנחנו מתחילים לקבל חזרה את החיים שלנו (או בעצם, החיים שמעולם לא היו לנו), ואפילו בעלי הגדיר את זה ממש יפה: "מה זה הספונטניות המגעילה הזאת שנחתה עלינו, ממתי אנחנו יוצאים בערב, ועוד להופעה בעיר אחרת....ואחר כך יושבים בבית קפה...ולמחרת כל הארבעה נמצאים במסגרת ולנו יש בוקר חופשי...אני לא מכיר אותנו יותר".

<או קיי, מסתבר שהשימחה שלי על זה שיש לי פתאום חיים היתה מוגזמת, נכון לכתיבת שורות אלה שני הקטנים שלי שוכבים קודחים להם מחום בבית (אפילו לא שבוע במסגרת....) ויורים פקודות לכל עבר (חלק במילים שלמות, חלק סתם צורחים "אבא, אבא" ואני צריכה לפי זה לרוץ להביא מים, להחליף חיתול, להרים, להוריד, לכסות, ללטף, הרבה משמעויות למילה אחת...)>.

ועכשיו אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות קטנה ושמה "פני הבלוג לאן...", כי המקופלת מאוד אוהבת לכתוב, תנו לה מקלדת והלך עליכם, היא תקיש עליה ללא הפסקה, היא גם מאוד אוהבת ליצור אבל אין לה בכלל זמן ליצור אפילו שפוסט שלם היא ניסתה לשכנע אתכם שיש לה חיים והיא אדם חופשי.....וספונטני....(והיא לא, לא זה ולא זה) ועד עכשיו היא ניסתה לחבר בין הדברים לפעמים בהצלחה ולפעמים לא.
אז עכשיו היא חשבה לעצמה (אפילו שבעלה המליץ לה בחום רב לא לעשות את זה... בטח לא כשהיא לבד... לחשוב, זאת אומרת) שאולי הבלוג יהפוך לבלוג כזה של הגיגים ויהווה מחסן לכל מלאי השטויות שחולפות לה במוח ומדי פעם היא תשים איזה תמונה קטנה של יצירה, או השראה שבאה לה, או איזה חיפושית שהיא צילמה בחצר...), מה אתם אומרים? זה יהיה בסדר?

(ותסלחו לי שכתבתי עכשיו פיסקה שלמה על עצמי בגוף שלישי...)


לפרסם?
וואלה, פירסמה המקופלת החופרת הזאת, פזיזה שכמותה

שולחת לכולכם נשיקות
וכמובן, שנת לימודים נהדרת ומוצלחת (בלי ימי חופש ובלי מחלות... אאאאמממןןןןן)

ועדכון קטן: לטובת לקוחותיי האהובים המנסים להירשם לקבלת עדכונים דרך גוגל רידר, הצלחתי לסדר מחדש את ההגדרות שלי וכעת ניתן להירשם ללא שום בעיה, נסו ותיווכחו

מקופלת

55 תגובות:

yael yaniv אמר/ה...

תמסרי למקופלת שתפנים: היא כותבת כ"כ נפלא, שנון, מצחיק ומרגש שגם אם אין תמוןנה של יצירה-עדיין כשיש הודעה על פוסט חדש הוא מיד מעלה חיוך גמלוני...וזה לפני קריאת השורות....וביננו, הרי הפוסטים שלך כוללים בד"כ את אחת היצירות שלך בלייב) כך שיש לך פטור מרגשי אשמה לבלוג....

לפני חודש ביליתי ערב בירושלים וחוויתי את אותם הבדלים (למרות שהזהירו אותי שיהיה קר-הייתי נונשלנטית...עד שקפאו עצמותיי)-נשמע שהיתה לך לפחות חוויה מתקנת עם שלמה (-:

אנונימי אמר/ה...

ברררררור שזה בסדר....

נעמה

חגית אמר/ה...

למה את מחכה בכלל???? :)
וגם: "עדי בעולם" המליצה על הבלוג שלך. :-))

הדר בן-שדה אמר/ה...

טוב, אז תמסרי למקופלת שלא תעיז להפסיק לכתוב! ברורררר שנשמח גם לראות את היצירות המקסימות שלה אבל גם אם לא - שתכתוב. היא אלופה בכתיבה כמו שהיא אלופה ביצירה.
אה, ותגידי לה גם שקשה לנו עם הרווח הזה בין פוסט לפוסט...
ואם כבר רק לכתוב הגיגים, בלי שצריך לטרוח להעלות תמונות, אש שתצ'פר אותנו ביותר פוסטים בחודש.
לא תשכחי למסור לה?

הדר

אנונימי אמר/ה...

טוב אז.. עוד לא הגבתי פה אף פעם.. אני "קוראת סמויה" כמו שאוהבים לקרוא לזה :)
ואני חייבת להגיד לך- שאת חייבת להמשיך לכתוב! זה כל כך כיף לקרוא את מה שאת כותבת! הכל! לא משנה מה ובאיזה נושא! פשוט כיף :)
ואני מאוד מזדהה עם חוסר הזמן ליצור.. (וזה כשיש לי רק ילדה אחת.. מה יהיה הלאה??)
שתהיה שנה נפלאה!
הילה.

עדי אמר/ה...

טוב, אני בכלל פה קודם כל בגלל הגיגייך (למרות שכבודה של היצירה במקומה מונח כמובן), אז בעיני התשובה ברורה - כתבי, וכמה שיותר. העם דורש מקופלת.

נועה אמר/ה...

לרגע חשבתי שאת רוצה להפסיק לכתוב ונחרדתי... פיו! זה לא המצב.
את כותבת נפלא וזה תענוג לקרוא אותך גם בלי היצירות (שגם אותן אני מאוד אוהבת). חסרות לנו נשים מצחיקות וחכמות שתדברנה על חיי בית אמיתיים ולא כל מני דיווחים אנמיים שקריים איך המלאך עשה ככה והנסיכה עשתה ככה. רוצים לתחוק ולהזדהות ולקרוא עוד! אם זה אומר יותר פוסטים, מה טוב.

אנונימי אמר/ה...

את גדולה! ומצחיקה
תענוג לקרוא את החוויות שלך

אנונימי אמר/ה...

היי, גם אני מהסמויות, וגם אני מאלה שצוחקות בלי גבול מהשטויות הקטנות של הילדים שלך, שללא ספק הם היצירה הכי מקסימה בעולם! (איזה פלצנות(-:)
אז תמשיכי לכתוב, והרבה!!
שנת לימודים פוריה
מירי

אילאיל אמר/ה...

בלוג הגיגים, ועוד ממך נשמע לי רעיון משובח להפליא.
תמשיכי כך!!!
(ואם מדי פעם יש יצירות נהדרות לשזוף את העיניים זה נפלא במיוחד)

la Cigale אמר/ה...

שלא תעיזי!!!
שלא תעיזי להפסיק לכתוב!!
עם עבודות יצירה או בלי - מה שמרענן ומחייה את נפשי כל פעם זו הכתיבה וההומור הנפלאים שלך...

אל תלכי מכאן....

אנונימי אמר/ה...

חשבתי שעד עכשיו זה גם היה בלוג של הגיגים וסיפורים ומדי פעם יצירה ומבחינתי כל שילוב הוא בסדר ומענין לקרוא כל הגיג שהוא

טליה אמר/ה...

לא אכפת לי מה , איך, למה, כמה, יצירה כן או לא - עשית אותי מאושרת הבוקר שראיתי שזאת את שם שפרסמת רשומה. תמשיכי וכמה שיותר באיזה צורה שיבוא לך - אקבל אותך בשמחה !!!!

יפעת אמר/ה...

תמסרי למקופלת שאני אוהבת אותה בכל צורה...בכל מצב ויהיה לי מאוד שמח להמשיך ולקרוא את הגיגיה בכל מצב ובכל צורה

יפעת קייטס

דנא אמר/ה...

מה זאת אומרת מקופלת חושבת? אם יש לה זמן לחשוב אז יש לה גם זמן לכתוב לא???? וזה הבלוג שלה אז שתכתוב בו מה שהיא רוצה... רק שלא תפסיק דיר בלאק...

שריק אמר/ה...

אספר לך סיפור קטן... כשהייתי קטנה, בערך מייד אחרי שהבנתי את רזי הקריאה, מצאתי לי חבר נפלא לכל שעות היום והוא הספר. יחד בילינו בימים ובעיקר לפני השינה. בתחילה חיפשתי ספרים רק עם איורים וכשאלה נגמרו הבנתי שצריך לעבור לאלה שבלי וצריך לתת לדימיון לעוף. זוכרת את הקושי עד היום (ועברתי את היובל...) אבל ההנאה מהתכנים גרמה לי לשכוח מהצורך באילוסטרציות וכך גם איתך, מילותייך הן קישוט נפלא לחיים ואין צורך באיורים אלא רק אם תרצי להציג פרצי כישרון בזמנים פנויים.כתבי כתבי כי אני מחכה!

הגר אמר/ה...

ברור שלהמשיך לכתוב.... ולכתוב ולכתוב !!!
אין ספק שכולם וגם אני מאוד, אבל מאוד נהנית מההגיגים שלך, כשיש יצירה אשמח לראות, אבי בינתיים.. אל תפסיקי לחפור :-)

michula אמר/ה...

ראי את הכתיבה שלך כתרומה לאנושות... למרות שאת יוצרת נפלאה!!! אני פותחת את העידכונים דווקא עם חשק עז לשמוע מה יש לך להגיד!!
תמשיכי תמשיכי תמשיכי ואני מקווה שזה יעודד אותך לפרסם יותר רשומות.

Colargolet אמר/ה...

אני מאוד אוהבת את היצירות שלך, אבל הכתיבה שלך מצחיקה עד דמעות ואני תמיד מחכה בקוצר לפוסטים...
(והנה, קחי אותי כדוגמה - כבר כמעט ושנה שהבלוג שלי מוזנח עד כלות, ואני, אפילו 3 ילדים אין לי).
אז תפסיקי להרגיש רגשות אשמה - אוהבים אותך כמו שאת :).

סאלי קוגן אמר/ה...

מתוקה, כל דבר שתכתבי עליו יהיה נהדר ומרענן ! (כמו תמיד) ואני אשמח לכל סוג של פוסט ממך ! גם על חיפושיות : )
כרגיל את מצחיקה וחכמה וכיף לי מאוד שאת משטפת אותי ועוד רבים אחרים בחיים , במחשבות וביצירות שלך !
סאלי

אנונימי אמר/ה...

החיים דינמיים, יש תקופות שיותר בא ליצור ויש שיותר בא לכתוב תזרמי עם זה, נראה שלאן שלא תלכי עוקבת אחרייך עדת מעריצים. החזרת שפיות נעימה לך

אנונימי אמר/ה...

יקירתי, זה רק מוכיח את מה שתמיד טענתי! הסיפורים האנושיים שלך הם סיפורי כולנו, בלי התייפייפות, בלי בולשיט. האמת לאמיתה ישר לפנים. כואבת או מצחיקה- זה מה שיש! המשיכי לכתוב כי את מצחיקה, משעשעת, אמיתית ואנושית!

naama אמר/ה...

את כותבת נהדר, וזה ממש לא משנה על מה.
LOL בכל שורה שניה, מה צריך יותר מזה? מבחינתי את יכולה לכתוב על פיזיקה וזה עדיין ישמח אותי לקבל הודעה שיש פוסט חדש.

רינת אמר/ה...

אה........ על מה את חושבת בכלל? זה לא ברור?? תמונה של חיפושית מידי פעם זה די והותר! הגיגים כל שבוע או פעמים בשבוע זו חגיגה. כמו שהבת שלי היתה אומרת איזה תקופה "ייאלה טרבוקה" (אלוהים יודע מהיכן היא הביאה את זה אבל זה היה מצחיק)
שנה טובה וניפלאה שתיהיה לך :-)

בתיה אמר/ה...

איחולי לשובה של השפיות. בסוף תגלי שכל מה שמעניין אותך זה שהילדים יצאו כבר למסגרת שלהם ואת יכולה לקרצף את הבית :-))))))

היצירות שלך מדהימות, מדוייקות, מקוריות (גם אלה שבהשראת מישהו\משהו מכילות את החלק המקורי הייחודי לך). אני מאוד אוהבת את העבודות שלך ונהנית מהן בכל פעם מחדש.
א-ב-ל, ההתמכרות הקשה שלנו (כן, אני מרשה לעצמי לדבר גם בשם אחרות) לבלוג שלך היא בזכות ההגיגים שלך. אני משוכנעת שלכולן מתפשט החיוך המצפה הזה כשהן רואות בתיבת הדואר הודעה על רשומה חדשה שלך.
אני מנויה על הרבה בלוגי של הרבה יוצרות שקולעות לטעמי. כשיש זמן אני מתעמקת ברשומה, וכשאין זמן אני מרפרפת בהנאה על התמונות. אבל אין מצב שאני אדלג ולא על מילה אחת ברשומה שלך. אם אין זמן אחכה שיהיה זמן ואתענג על כל משפט.
בקיצור יקירה. תהגגי לנו. זה לא פוטר אותך מליצור, גם לא מלצלם ואפילו לא מלספר לנו על זה. אבל לחשוב שאת תחכי עם רשומה רק בגלך שאין לך תמונות זאת מחשבה קשה מידי.

ruth אמר/ה...

נו, עכשיו את מבינה מדוע אני מסרבת בתוקף לקרא לך מקופלת, ואפילו מקפידה כבר למעלה משנה לקרא לך זקופה??????????.

לכי זקופה עם הבפנכו שלך. כל עוד אינך פוגעת בכבודם של אחרים, ואת ממש לא עושה זאת "בפרהסיה" - יאללה, קדימה. בפרט שזו מתת אל, שאת משתמשת בה עם המון חן, השראה והעצמה.....

בהערכה גדולה, רות

מושית10 אמר/ה...

את כותבת נפלא ובזה אני לא מחדשת, תמשיכי לכתוב. כי כל אירוע שגרתי, שנכון לגבי כולנו, אצלך מקבל נופך הומוריסטי ומעלה חיוך וגם צחוק גדול.
כשאני קוראת אותך אני משחזרת איך זה היה אצלנו(וזה היה מזמן...)
המשיכי לכתוב, כל מה שתכתבייהיה מעניין, אם העלאת הגיגים על הכתב זו יצירתיות.

מושית10 אמר/ה...

טעות מקלדת:
בשורה האחרונה התכוונתי לכתוב : גם (ולא "אם") העלאת הגיגים על הכתב זו יצירתיות

limor292 אמר/ה...

כל מה שיעל יניב כתבה וכל אלו שאחריה גם. ההגיגים שלך משמחים להפליא (וגם היצירות כמובן) וחשוב לשלומנו הנפשי שתתמידי בהם!

Gali אמר/ה...

כן להגיגים!!!
רק תגידי איפה להקים את האוהל...
:)

קואלה22 אמר/ה...

הפחדת אותי לרגע... חשבתי שאת מכינה אותנו להודעה דרמטית ;-)
מתה על ההגיגים שלך! כ"כ כיף לראות כל פעם שיש רשומה חדשה בבלוג.
שבת שלום :-)

יעל.קיפודים אמר/ה...

יום שישי שמתחיל לי בבוקר עם הודעה על רשומה חדשה אצל מקופלת - הוא יום שנפתח שמח! להמשיך להמשיך להמשיך... כמה שיותר הגיגים זה טוב :-) זה לא מוריד דבר מערך היצירה הנהדרת שלך, אבל אני מקבלת אותך בזרועות פתוחות - איתה או בלעדיה!

עינת אמר/ה...

אני לא מבינה מה ההתלבטות?
ברור שלהמשיך לכתוב, מצידי תפסיקי ליצור, אבל לכתוב?
אני מחכה לקרוא את הבלוג שלך, לא מפספסת מילה, את מצליחה לכתוב בצורה כל כך שנונה את החיי היום יום (הטוב הרע והמכוער שבהם...)
אם תפסיקי, נראה לי נקים מאהל מחוץ לבית שלך!!
חולה עליך!

הפיה לולית אמר/ה...

ברור שכן, אנסה לומר לך את זה בעבדינות, כי כנראה לא שמת לב, אבל הבלוג כבר מזמן הפך לבדיוק כזה כמו שתארת, והוא נפלא ונהדר:-)
אל דאגה מכאן הזמן החופשי שלך רק יגדל ויגדל, ונזכה גם לראות עוד יצירות נפלאות!

ויטרינה אמר/ה...

טוב תקשיבי..., את לא יכולה להפסיק לכתוב כי אז, איך אני אדע שיש עוד אנשים כמוני? שעוברים את אותן חוויות כמוני ויש להם מספיק זמן להעלות את החויות על הכתב...כמו שאני הייתי רוצה לספר אותן? או כמו שאמרה פעם מרצה שלי באוניברסיטה בחוג לספרות עברית על הסיבה מדוע היא מורה... אם הייתי יודעת לכתוב כמו עגנון לא הייתי עומדת לפניכם ומלמדת את יצירתו...אז , אל !!!! תפסיקי לכתוב. על מה שבא לך בעיקר על ילדייך - זו היצירה הגדולה ביותר שלך...

אנונימי אמר/ה...

אנחנו כל כך מבקשים ומבקשות שתמשיכי לכתוב ! זה חלק מהשפיות המשפחתית שלנו ! אז אם השפיות של אנשים שאת לא מכירה (אבל מאד אוהבים אותך באופן וירטואלי ואנשים לא רעים אם הם יכולים להעיד) חשובה לך, תמשיכי בבלוג !!!!!!!!!!!!!!!

Dafi אמר/ה...

להמשיך, ברור שלהמשיך!

gallish אמר/ה...

אין כמו ההגיגים שלך! אם הם מלוווים ביצירה נפלאה - מה טוב, אבל גם אם לא, כיף שהם כאן! מאחת שלא מספםיקה ליצור לאחרת, אני רק רוצה להגיד לך שאני מתגעגעת, ואל תפסיקי, כיף לקרוא אותך!!! ומקווה שעם בוא הספונטניות, תבוא גם פה ושם המוזה ליצירה :-)

Karnival אמר/ה...

העיקר שאת כאן! לא משנה מה תעלי, זה יהיה משובח.

טושטוש אמר/ה...

אני מתה על הכתיבה שלך,
מבחינתי כל יום תוסיפי עוד :-)

Keren אמר/ה...

אוהבים גם הגיגיך וגן יצירותיך. מה שבא ברוך הבא

חתולי8 אמר/ה...

כל מה שכתבו כאן מעלי!!
חולה על הכתיבה שלי!
ליאור-חתולי8, נו, את יודעת...

אנונימי אמר/ה...

ברור שלהמשיך לכתוב! העם אמר את דברו וזה מה שנקרא צדק חברתי!
אמא של ניבי

אנונימי אמר/ה...

כמו שאת רואה- העם אמר את דברו..... אז שבי נא בבקשה על המקלדת ותהגגי כרצונך.
אחרת נגייס איזה הפגנה של חצי מליון עבור המשך פעילות הבלוג....

Little Wheel אמר/ה...

כמובן שמסכימים! נשמח לקרוא כל הגיג הכי קטן :)

יעל אמר/ה...

דורית היקרה,
רק שתדעי שזה ממש לא משנה לי מה את כותבת ומהו הנושא של הרשומה, את תמיד הקינוח שלי. אני קוראת את כל הבלוגים ואותך משאירה לסוף. הדובדבן. אז בבקשה, תמשיכי לכתוב (ולחשוב..), אחרת אקים מאהל מחאה אצלך בחצר...

יעל.

אנונימי אמר/ה...

את ענקית! אל תפסיקי לכתוב לעולם!

פרח46 אמר/ה...

דורית,

לרגע חשבתי שאת מודיעה שאת מפסיקה לכתוב.
אל תפסיקי מכל הסיבות שכתבו מעליי.
את נהדרת.

אנונימי אמר/ה...

להמשיך!! ברור שלהמשיך!
קורעת אותי מצחוק כל פעם מחדש!
אם את צריכה מקלדת - רק תגידי.

אמא ברשת אמר/ה...

מותק, אני נרשמתי לבלוג בעיקר בגלל ההגיגים :)

אנונימי אמר/ה...

לפעמים הם (הבעלים) צטדקים כמובן שזה בסדר יאללה לכתוב

פיציקולה אמר/ה...

מה שיעל יניב אמרה!!!!
מילה במילה! (עד החלק על ירושלים, את זה כבר כתבה על דעת עצמה... (-; )

אנונימי אמר/ה...

אף פעם לא הגבתי לאף בלוג.
גם יצירה לא מעניינת אותי.

ההגיגים שלך הם הרבה פעמים מאסטר פיס! אני מוצאת את עצמי צוחקת עם דמעות של התרגשות.

תודה!

מיכלי אמר/ה...

מסכימה עם כל מילה שריבי אמרה. וגם אני בעד פוסטים תכופים יותר :)

מומין אמר/ה...

כל עוד את ממשיכה לכתוב לא אכפת לי על מה זה! מקווה שתישארי בסביבה. אוהבים אותך מקופלת!