יום שני, 2 בפברואר 2009

שפעת

הראשון היה בעלי, הוא חזר מהעבודה עם כאב גרון קל, "אני עומד למות" הוא הודיע לי, "אני בטוח בזה, מזל שעשיתי ביטוח חיים ככה שאת די מסודרת, תראי לילדים תמונות שלי" וברעש גדול בעודו משאיר נתיב של בלאגן מדלת הכניסה פרש לחדרנו כדי לרשום את צוואתו האחרונה והסופית בהחלט ולחכות לגזר הדין (מוות) של הרופא.
"אתה לא עומד למות" פסק הרופא, "יש לך שפעת, תשכב עד סוף השבוע במיטה, ותזהר, זה נורא מדבק".
כמובן שזה היה מאוחר מדי, "הילד חולה" נזפה בי המטפלת כשבאתי להוציא אותו, כאילו אני לקחתי את החיידקים ושתלתי אותם בזהירות בגרונו, "מחר אל תביאי אותו" היא הודיעה לי בטון פסקני, "הוא מאוד אוהב לעבוד עם מדבקות ועם צבעי גואש ("על גופתי המתה צובעים בבית בצבעי גואש" רציתי לומר לה אבל כרגיל סתמתי), "ואת יכולה גם לבנות איתו בקוביות" המשיכה המטפלת להכיר לי את תחביביו של בני הצעיר.

למחרת הילדה חזרה לבדה מבית הספר, לרוב היא נוהגת לגרור איתה הביתה איזה חברה או שתיים ולהאכיל אותן בארוחת הצהריים שלה, היא מסתפקת בשקית ביסלי מזינה, "מה קרה?" מיהרתי לשאול בדאגה, "סתם" אמרה הילדה, "קצת כואב לי הראש וכל היום קפאתי מקור".
"בטח נדבקת" אמרתי לה , "אז מהר מהר תעשי שיעורים לפני שיעלה לך החום" (סדר עדיפויות או לא סדר עדיפויות?)

"אמא" אמר לי בני הבכור בעליזות בעודו מדלג מספה לספה בסלון כמו עז קטנה, "אני מרגיש שגם אני מתחיל להיות חולה, עולה לי החום, מחר אני נשאר בבית". "תקשיב לי טוב טוב" אמרתי לו בעודי בולמת את כל הקפצנות הזאת ביד אחת, "נשארנו אני ואתה להילחם בזה לבדנו", "אסור לנו להכנע למחלה" ציטטתי לו מתוך כל מיני כרזות פרסומת שזכרתי, "עכשיו הזמן להיות חזקים", "אז תרשי לי סתם להשאר בבית בלי להיות חולה?" שאל הילד בתקווה, "מה פתאום" אמרתי לו, "תלך כל עוד אתה מסוגל, תחזיק מעמד, תשמור על עצמך, עכשיו אתה הגבר בבית".

יכול להיות שהגזמתי קצת באחריות שהטלתי עליו, כל עשר דקות הילד התקשר לדווח לי איך הוא מרגיש ואיך התפקוד הכללי שלו (גם ככה הוא מכונת רעש לא קטנה), "אמא, אני מרגיש טוב" הוא דיווח לי בכל הפסקה בבית הספר, "לא כואב לי הראש" הוא התקשר מהחוג ג'ודו, "אין לי חום" הוא מסר דיווחים מהשטח כאשר שיחק עם חברים למטה, "אני מרגיש טוב, עוד לא נדבקתי" הוא צעק לי בכל פעם שהיה בחדר אחר.

ככה העברנו כמעט שבוע, אני על תקן המשרתת, בעלי על תקן הגוסס והילדים, כרגיל, על תקן הילדים (רציתי לכתוב "הקרציות" אבל אמא שלי נוהגת לקרוא בקביעות את הבלוג ועכשיו היא גם למדה להגיב). "אולי תעשה אמבטיה לתינוק?" הצעתי לבעלי באחד הערבים כשראיתי שהוא מסוגל לשוחח במשך שעה בטלפון בלי לבקש אפילו כוס תה אחת במהלך השיחה, " רגע" אמר לי בעלי, "אני הולך להביא (שוב) את האישור מהרופא שתלוי לי על הדלת של המקרר, כתוב שם שאני זקוק למנוחה מלאה ואסור לי לעבוד".

בשניה ששלושתם הבריאו מכונת הכביסה שבקה. מאז אני עומדת למות (יש לי ביטוח חיים, תראו לילדים את הבלוג שלי כשיגדלו), מאוד רציתי להעלות פוסט שלם על איזה קשה זה לכבס ביד ואיך הייתי מעדיפה לצאת ליער לחטוב עצים מה שנראה לי כמו משחק ילדים לעומת סחיטת הכביסה ביד אבל החלטתי להניח לכם קוראי היקרים, הייתי מסיימת את הפוסט הזה בנימה חיובית אבל אין לי כזו, היום גיליתי שהפנס השמאלי באוטו לא עובד, התפרק צינור באמבטיה וגם נכשלתי כישלון חרוץ במלאכת הבלשות שלי כפי שבטח שמתם לב (סליחה, יפעת, מתי אנחנו שותות קפה ביחד?).
וכרגיל, בלי קשר לסיפור, אני מעלה מלא חותמות שגילפתי בתקופה האחרונה, כמו בכל החותמות שלי, חלק מהעיצובים הם שלי וחלק צוירו בידי הבנות המוכשרות שהזמינו אותן.




















































































1
1
1
1
1
1
1
1
1
1
בעצ
ם, כן יש לי משהו נחמד לסיים איתו, הסתובב ברשת משחק פרסים חמוד ביותר בו בלוגריות שונות העניקו פרס לבלוגים האהובים עליהן, קיבלתי כמה כאלה ורציתי להודות מאוד מאוד לכל הבנ
ות שבחרו בי, זה היה כיף גדול וגרם לי אושר רב, הייתי


בעצם, כן יש לי משהו נחמד לסיים איתו, הסתובב ברשת משחק פרסים חמוד ביותר בו בלוגריות שונות העניקו פרס לבלוגים האהובים עליהן, קיבלתי כמה כאלה ורציתי להודות מאוד מאוד לכל הבנות שבחרו בי, זה היה כיף גדול וגרם לי אושר רב, הייתי אמורה גם לחלק פרסים כאלה בעצמי לפי חוקי המשחק אבל נראה לי שחולקו פרסים לכל הבלוגים הקיימים וחבל לי לשוב ולנג'ס (מפתיע, הא?).
שלכם תמיד,
מקופלת

30 comments:

ראנצון אמר/ה...

ראשונה להגיב..
קורע כרגיל, את פשוט מספרת מקסים את מה שעובר על כולנו... (story of our life)
משום מה אני לא רואה חלק מהתמונות ...
בשתי השורות הראשונות אני לא רואה את הימנית בכל שורה, את השורה השלישית רואה את שתיהן ואת האחרונה שוב לא...

ראנצון אמר/ה...

ותתחדשי על הבאנר, משו משו (גם הקודם היה אחלה אבל זה - להיט)

KmoRakefet אמר/ה...

WOW אילו חותמות מקסימות !

aliner אמר/ה...

צצחדשי על הבאנר המדליק - ינשופים באופנה חזק עכשיו (אבל את זה את בטוח יודעת). החותמות ככככווולןןן מהממות והחלמה מהירה לכל יושבי הבית. תשתדלי להשאר שפויה :-)

אתרוג אמר/ה...

גדול!!!
את מספרת מקסים ומצחיק.
אני מקווה שכל הצרות ייגמרו במהרה.
והחותמות שלך - אליפות!

Dana אמר/ה...

החותמות מקסימות, מה חדש.... ולכם אני מאחלת החלמה מהירה.אני יודעת איך זה כשהבעל חולה... הם באמת מרגישים שסוף העולם הגיע..

מומין אמר/ה...

את כותבת כ"כ יפה שקשה לי להחליט אם אני מעדיפה ת זה על העבודות שלך... חותמות מקסימות!

עדי ברש אמר/ה...

כמו תמיד... כיף לפתוח איתך את הבוקר...

hadas אמר/ה...

יקירתי! לדעתי את חייבת להתחיל בכתיבת סיפורים. את פשוט מוכשרת וכותבת נפלא.
החותמות מהממות כרגיל והחלטתי שתגלפי לי גם אחת בקרוב...
ותתחדשי על הבאנר!
ורק בריאות, בעיקר לבעל, כי כשהם חולים...זה אסון!
(:

Keshet אמר/ה...

תהיו בריאים!

חותמות מדליקות!

שלחתי לך מסר בנוגע להזמנת חותמת, קיבלת?

קשת

gallish אמר/ה...

את כל כך מצחיקה אותי!
כותבת כל כך יפה... :-)

והחותמות.... משו משו!!!! מדהימות!
יש מצב לסדנה?

אמא של ניבי אמר/ה...

את ענקית!!! הסיפורים שלך מדהימים
וגם העבודות.
איזה כיף לקרוא, תמשיכי להצחיק אותנו בסיפורים המקסימים שהם בעצם החיים של כולנו.

אנונימי אמר/ה...

מקסים, פשוט מקסים

אנונימי אמר/ה...

איזה סיוט (אבל משעשע עבורינו :-) והכי כיף בעולם לפתוח איתך את הבוקר)
החותמות מהממות - למי הרוני? אני הולכת לשדוד את סניף הדואר במקום מגוריה.
יו.....אולי אני אקנה חותמת לכל ילד? זה יהיה הדבר הכי לא פרקטי והכי כייפי בעולם!!!!! :-)
אה, והבאנר להיט!!!!!
נילי (מקווה שלא אנונימית)

אנונימי אמר/ה...

תהיו בריאים ממש תיארת מה שהולך אצלנו רק שהסדר שונה...
והחותמות כרגיל יפהפיות

michal & Yaakov אמר/ה...

מקסים, משעשע וכייפי, מצטרפת לכל מה שנכתב כאן קודם לגבי כשרון הכתיבה שלך!!!!!!!

המשיכי כך....

מיכל

מרווה אמר/ה...

את מתכוונת להוציא ספר מתישהו?
כדאי לך...

MIRA DAVIS אמר/ה...

אז אני מודיעה לך שלא נדבקתי..
תביאי מספר טלפון כדי שאוכל להתקשר אלייך בכל שעה עגולה ולהגיד לך שלא נדבקתי..

קרע אותי מצחוק הבן שלך!!!! שנון במיוחד!
והחותמות מדליקות!!! ממש אהבתי!

נגה אמר/ה...

איזה ילדים מקסימים.

לא עדכנת אותנו איך העסקת את התינוק, גואש, קוביות או מדבקות?

הכי נחמד זה שאנחנו בסוף מקבלות הוראות מהמטפלות של הילדים שלנו.

מה שלומם? האם הם הבריאו?

אילאיל זיו אמר/ה...

כמה מוכר.....
גם אצלינו כולם חולים השבוע. הראשון הגיע ליריי חולה מהגן, אח"כ נדבקתי אני, לבסוף נדבק תובל (בעלי היחיד שלא נדבק, מה שלא הפריע לא לקטר יותר מכולם).
הבאנר ינשופים מעלף!!!!!
החותמות (במיוחד שלי חיחי) משגעות כרגיל

Big Mook Craft אמר/ה...

אני פה בלונדון המושלגת צוחקת עד דמעות. כנראה כל משפחה ישראלית מתנהגת אותו דבר ולא חשוב איפה היא גרה בעולם.....אצלי גם הבעל התפגר אתמול בלילה!!! מחכה לחותמת שלי שתעשה את דרכה ללונדון (חבל שלא צילמת אותה גם כן כך הייתי יכולה לראות אותה בבלוג...)תרגישו טוב ומקווה שאת לא תחטפי! זהר

פיציקולה אמר/ה...

חחחחחחח את בלתי נדלית!
החותמות מעוררות קנאה... אולי בסוף גם אני אתפתה....

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

יו קיל מי מקופלת... יו קיל מי... מצחוק, גם אצלי כולם חולים אבל איכשהו אצלך זה מצחיק אצלי בבית לא ממש... את יודעת שאני מתה על החותמות שלך!!

מושית10 אמר/ה...

זה מה שנקרא להרוג 2 צפורים במכה (סתם..חבל עליהן..). את כותבת נפלא, תענוג לקרוא..ואת מגלפת נהדר, החותמות שלך מדליקות. בבוא הזמן גם אני אזמין ממך, בתקווה שאפשר לעשות שימוש בחותמות האלה גם על חימר.. (בעצם אפשר)

groppit אמר/ה...

מקופלת היקרה

הכישרון שלך ראוי להערצה!! העבודות שלך מדהימות אחת אחת, הכתיבה שלך קולחת ונעימה מאוד (עכשיו אני מבינה שכישרון הכתיבה הוא משפחתי...) מאוד אהבתי את החותמות וכל התפירות המדוייקות והצבעים... בקיצור יש לך מעריצה נוספת.

תמשיכי כך - הצטרפתי לרשימת התפוצה :)
ואם תארגני איזה סדנה - אני בפנים...

חיבוקים חמים,

שלווה (שולי) גרופר
(חברה של אורלי אחותך...)

מור אמר/ה...

שלווה!!! איזה עולם קטן! מה את עושה כאן???
מור (שולחת לך מייל)

מור אמר/ה...

איזה כיף של פוסט ליום שישי בערב. יותר מכל ניסיתי לדמיין את הסיטואציה הכל כך מוכרת, רק שאצלך זה נשמע כל כך הרבה יותר פשוט ומצחיק!
תודה על מנת הצחוק היומית ונשיקות!
מור

אנונימי אמר/ה...

לבת היקרה והמוכשרת שלי,
אכן אמא שלך למדה להגיב והיא ממש לא אוהבת שאת מכנה את ילדיך קרציות. ככה לא מכנים ילדים. וגם אני מצטרפת לכל התגובות, ואני מאוד נהנית לקרוא את מה שאת כותבת ומתפקעת מצחוק, כי הכל יוצא לך טבעי ואמיתי. תמשיכי ככה מותק את ממש כיפית ואחותך שגם היא יודעת לכתוב מאוד יפה יכולה להזדהות על מנת שנוכל להנות גם ממנה מבלי להסתתר תחת שמות אחרים.
נשיקות לך ולאחותך באהבה רבה....אמא

BarBima אמר/ה...

אז הנה, גם אני נתתי לך פרס בבלוג שלי:
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=MyFavoriteGame

וחוצמזה, אם בא לך, את יכולה להשוויץ גם עם החותמות שלי - אני בהחלט משוויצה בהן הרבה... :-)

BarBima

liraz אמר/ה...

אהבתי מצחיק וכובש בצורה מעוררת השראה...