יום שישי, 13 בפברואר 2009

וידוי

כן, הגיע הזמן להתוודות, אני, שם פרטי "מקופלת", שם משפחה "1", חולה במחלה חשוכת מרפא, מחלה גנטית שלמיטב ידיעתי אני היחידה במשפחה שירשה אותה (מאמי), מחלת הסדר והנקיון.

למחלה מספר סימפטומים:

  • נטיה להצמחת איבר נוסף בקצות האצבעות של יד ימין, צבעו ורוד (לפעמים תכלת או צהוב-אפרפר) וקרוי בפי הבריות "סמרטוט".
  • נטיה איומה ללכת אחרי בני המשפחה האחרים תוך השמעת משפטי מפתח כגון: "אני לא העוזרת שלכם", "המקרר הוא לא מוזיאון", "תעיפו את הנעליים מהסלון" וכן המשפט האלמותי "תאכלו מעל הצלחת".
  • אני רואה את הפה שלי זז כשאני מדברת, אני בעצמי שומעת את המילים שאני הוגה אבל אף אחד אחר לא שומע אותן, האם אני שומעת קולות בתוך ראשי?
  • נטיה לאסוף גם זבל מהרחוב ולזרוק אותו בפח תוך זריית מבטים מעוררי אימה בילדי השכנים (לרוב הם לא אשמים אבל מישהו חייב לשאת באחריות).
  • נטיה להסתובב עם המטאטא ברחבי הבית (התינוק דוהר אחרי עם המטאטא הנוסף) ולטאטא תחת רגלי העוברים ושבים.
  • נטיה לקנות כל זבל'ה שמוכרים בערוץ הקניות ומבטיח את הניקיון המושלם לבית, להשתמש בו פעמיים בדיוק, לראות אותו מתפרק בניקיון השלישי, להעיף אותו לזבל ולרוץ לראות אם יש משהו חדש בערוץ שיבטיח לי בית נקי ומבהיק בשתי דקות.

לרוב בני המשפחה נוהגים להתעלם ממני לחלוטין וממשיכים בשלהם, מדי פעם בעלי אומר לי: "צ'רגעי" (שזה "תרגעי" במבטא מרוקאי כבד), "בואי, תשבי, תנוחי, אפשר לאכול מהרצפה" (התינוק מיישם הלכה למעשה, כל פירור שנראה לו אכיל הוא דוחף לפה, להפתעתו לפעמים הוא מגלה שזה לא באמת אכיל והוא פשוט יורק אותו, לרצפה, אלא מה?).

הילדים נוהגים לתפוס את רגליהם ולברוח בכל פעם שאני חוטפת התקף של המחלה ולחפש מקלט בחדריהם. למרבה הפלא, המחלה תקפה רק לתחומי הבית (וגם קצת הרחוב), באוטו זה כבר סיפור אחר, המושבים מרוחים בפירורי במבה, אני נוהגת לי ושקיות חטיפים מעופפות להן באוטו סביב ראשי, על הרצפה שכבה חביבה של בקבוקי שתיה ריקים, "מה זה הטינופת הזאת" אומר לי בעלי, "מה?" אני נוהגת לענות בתדהמה, "על מה אתה מדבר? תירגע (או, "צ'ירגע", בשפתו) האוטו נקי, אפשר לאכול מהריפודים".

רק תיראו איזה חוסר צדק יש בעולם, השבוע הילד חזר עם נעליים מלאות בוץ מביה"ס (באותו יום חוקק בבית חוק חדש האומר כי עליו לחלוץ את נעליו בכניסה בכל יום ללא הבדל גשם או שמש, חוק זה הופר למחרת), במקרה בעלי היה בבית וידע שאחטוף התקף מיד כשאחזור מהעבודה, הוא הצליח בכוחות עצמו למצוא את המטאטא ולטאטא את הכניסה, זאת היתה הפעם האחת והיחידה שהוא אחז בו. יומיים לאחר מכן ניקיתי את הבית והשכנה ממול ראתה אותי (כרגיל) עם המטאטא ביד מטאטאה את הכניסה, "אני רואה שאת מורידה עוד שכבה מהבלטות" היא אמרה לי בחביבות, "ואללה, את ובעלך, כל היום מנקים את הבית". בעלי מאוד אהב את הסיפור הזה, אחר כך הוא שינה את דעתו והכחיש כל נגיעה במטאטא בטענה שהוא לא יודע איפה מקומו בכלל מפחד להישנות הסיטואציה.


ולסיום, אני מעלה עוד חותמות חדשות שגילפתי בתקופה האחרונה, כמו כל חותמותי המגולפות, חלקן נעשו בעיצוב שלי וחלקן בעיצוב של הבנות המוכשרות שהזמינו אותן:








שיהיה לכם שבוע מקסים ומלא בזמן פנוי (אני אגש רגע לנקות את הידיות של המקרר)

שלכם כתמיד

מקופלת






שיהיה לכם שבוע מקסים ומלא בזמן פנוי (אני אגש רגע לנקות את הידיות של המקרר)
שלכם כתמיד
מקופלתשיהיה לכם שבוע מקסים ומלא בזמן פנוי (אני אגש רגע לנקות את הידיות של המקרר)
שלכם כתמיד
מקופלתשיהיה לכם שבוע מקסים ומלא בזמן פנוי (אני אגש רגע לנקות את הידיות של המקרר)
שיהיה לכם שבוע מקסים ומלא בזמן פנוי (אני אגש רגע לנקות את הידיות של המקרר) .
שלכם כתמיד
מקופלת

19 תגובות:

MIRA DAVIS אמר/ה...

את תמיד, אבל תמיד מעלה חיוך על פניי!

מתה על החותמות שלך..
אני ממש חייבת לעצב לעצמי ולבקש שתכני לי (כמובן שבתשלום!).

את צריכה לכתוב לעתים קרובות יותר!!!

אילאיל אמר/ה...

הנה, מצאתי!
מצאתי את ההבדל ביננו (אז בכל זאת אנחנו לא תאומות שהופרדו, באסה!) אצלינו נקיון זו מילה כ"כ גסה, שרק שבני הבית מתחילים לגבוה באופפן תמוה בכמה ס"מ, הגיע הזמן לשטוף :)

פיציקולה אמר/ה...

את מוזמנת לבוא אלי,
ארשה לך לקבל כמה התקפי מחלה שאת רוצה ביום...חחח
פה לא יסתכלו עלייך מוזר ברגע ההיתקף, אלא יקדמו אותו בברכה....

החותמות מקסימות, כרגיל

gallish אמר/ה...

מתה על איך שאת כותבת,
את משעשעת אותי!

והחותמות.... מדהימות!
הכבשה הסורגת הקטנה.... מהממת :-)

זהבית שקד אמר/ה...

חחחחחחחחחחחח הרגת אותי מצחוק אני אוהבת איך שאת כותבת החותמות מהממות
יום אחד גם לי תהיה חותמת משלי

Big Mook Craft אמר/ה...

תסבירי לי איך בנאדם שיוצר שומר על ניקיון? אצלי חדר היצירה ו....כל הבית כמובן מלאים ומכוסים בפתיתים קטנים של חוטים שאריות בדים וניירות גזורים. כולם התרגלו כבר לקום בבוקר אחרי לילה של יצירה לתוך באלגן. בעלי מתעלם באלגנטיות ובשביל לשכוח את הכאב שבטינופת מפטיר מחמאה לבבית לאיזו בובה קטנה שמתביישת בפינה.....זהר (לונדון)

hadas אמר/ה...

לדעתי אפשר לקחת את כל הקטעים שנכתבו כאן ולהתחיל לערוך ספרון. יש לך את זה (גם) בכתיבה ביג טיים!
החותמות מקסימות ואני עדיין מתלבטת לגבי החותמת שלי איך היא תיראה...
יש לך רעיון?

אנונימי אמר/ה...

שזו תהיה המחלה היחידה שממנה "תסבלי" !!! אצלי המצב ממש לא כזה - מה לעשות?!
החותמות שלך יפיפיות ויחודיות

שיהיה שבוע נפלא
חיפושולי

מושית10 אמר/ה...

קריאה בבלוג שלך תמיד מעלה חיוך...לפני זמן לא רב היתה לי שכנה גם כן חולת ניקיון שרוחצת את הקירות בבית ועובדת יחד עם העוזרת בניקיון הבית. ובעניין אחר: החותמות שלך נהדרות!

Inbal Weisman אמר/ה...

ה"מחלה" שלך נשמעת לי כמו פיצ'ר מוצלח.
החותמות מקסימות!

עינבל ויסמן אמר/ה...

ה"מחלה" שלך נשמעת לי כמו פיצ'ר מוצלח.
החותמות מקסימות!

sefi אמר/ה...

גיליתי את הבלוג שלך אצל מורן. מאוד נהנתי לקרוא וגם נהנתי מהיצירתיות שלך.
החותמות הורסות וגם מכונת התפירה מכמה פוסטים אחורה. שבוע מעולה!

אמא של ניבי אמר/ה...

אני ממשיכה להתמוגג מהכתיבה שלך.
אם תחליטי יום אחד לקבץ את כל הרשימות הללו לספר- אין ספק שהוא יהפוך לרב מכר.
הכתיבה משגעת והיצירות שלך גם.

הדסית אמר/ה...

מקסים!!!
פשוט מקסים!!!

אנונימי אמר/ה...

לבתי היקרה,
הבהלת אותי לרגע על המחלה שדיברת.
ניקיון אינו מחלה, אבל כמובן שלא צריך להגזים גם איתו (גם אמא שלך כבר פחות משפשפת) וכל עוד יש ילדים קטנים בבית, הבית לא יכול להראות תמיד כמו בית מרקחת. וכמה שאני נהנית מהכתיבה שלך.
המשיכי עם ההומור והצחוקים שטובים לבריאות. והמון נשיקות......אמא

אנונימי אמר/ה...

לרגע ממש ממש נבהלתי,חשבתי שאת רצינית חחחחחח.פוסט נהדר כמו השאר,בקשר ל"מחלה" את לא לבד יש עוד הרבה נגועות ב"מחלה" חחחח. החותמות מקסימות הראשונה מיוחדת זו עם הכבשה ממש מצחיקה זו עם החוט צמר מיוחדת והשא כמובן מתוקות,לבנות שהזמינו-תתחדשו.
סתיוlove

afro dita אמר/ה...

כל כך שמחה להכירך, הרגת אותי מצחוק.
ומכיוון שחצי מדמי מרוקאי, הרי שמשתמע מכך שאקונומיקה שזורמת בעורקי. מבינה לליבך, מזל שיש את הרכב להשאיר דומיין לפיצול האישיות הזה.....
אה כן, ויופי של חותמות!
אפרו

פיית מרציפן אמר/ה...

החותמות שלך נהדרות והסיפורים עוד יותר.
כייף לקרוא אותך.
אני אתחיל לחשוב על ציור בשביל חותמת פייתית מרציפנית ..

handmade69 אמר/ה...

יקירתי.
אני נבושה שרק היום עיינתי בבלוג המשעשע שלך...
החיוך לא נמחק לי מהפרצוף כבר כמה דקות וכולם פה תמהים מה עובר עלי....

איזה כיף של מקום!