יום רביעי, 10 ביוני 2015

הליכה ברגל

קטנצ'יק צריך ללכת עם טנא וזר לגן לכבוד חג השבועות
אני מנסה להסביר לו מה זה החג הזה, ומה משמעות המילה "ביכורים" ואיך שמים בטנא פירות וירקות
קטנצ'יק (קצת מתבלבל עם ט"ו בשבט):"מה, עוד פעם החג הזה עם הירקות המיובשות?"

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥
"יש לך שיעורים?" אני שואלת את בן שמונה
"לא, אין, זאת אומרת היו שיעורים אבל עשיתי כמו תמיד בהפסקה"
"על מה היו השיעורים?" אני חופרת (כמו שאומרים הילדים שלי)
"על מה זה הנגב"
"ומה זה הנגב?"
"הנגב", מסביר לי בן שמונה בחשיבות רבה, "זה מין משטח גדול כזה שנפלו עליו מלא מלא עלים יבשים ואז הוא נהיה עמוק כזה וחלק ממנו התפרק"
"לך תביא את הספר והמחברת" אני אומרת בבאסה (דמיון זה נחמד אבל לא בשיעור גיאוגרפיה...).
___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥
בזמן שאח שלו מכין שיעורים,קטנצ'יק נאלץ לשבת עם אמא שלו וללמוד מספרים ואותיות ומה יוצא דופן.
אנחנו עוברים על האותיות ואני שואלת מה זה כל אות (לא סיפור ארוך בהתחשב בעובדה שהוא מכיר חמש אותיות בדיוק)
"אני לא מוכן להגיד איזה אות זאת" אומר לי קטנצ'יק בעצבנות, "די, אני לא מוכן להגיד את האות ג' הזאת"

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

 היינו בלונה פארק קטן וחמוד עם הילדים.
בן שמונה עולה על רכבת ההרים ויורד מבסוט כולו (אני שיקשקתי למטה).
"אמא", הוא אומר לי בהתלהבות, "ממש אין לי תחת גבהים"

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥
"נו, בוא נצעד קצת הערב" אני מפצירה בבעלי

"אין סיכוי" הוא עונה לי, "נשבעתי לעצמי שאני לא צועד איתך יותר"
"אבל למה? ממש מוגזם מצידך, נו, בוא נצעד, אני אתנהג יפה"
"את מבטיחה?" 
"נו, די, זה היה רק מקרה אחד, באמת שזה לא כזה סיפור...אני לא מבינה אותך..."
"טוב, אבל אם זה סיבוב גדול את לא בוכה לי"
"לא בוכה"
"אם בטעות ובמקרה ואחרי שאת בחרת את המסלול ויצא שהוא בחצי שעה יותר ארוך ממה שחשבת, את לא יושבת ובוכה ומאשימה אותי?"
"לא"
"את לא מנסה לעצור טרמפים"
"לא"
"את לא אומרת לי כל דקה : "לך תביא את האוטו, אני לא יכולה להמשיך"
"לא"
"את לא מתיישבת לי על כל גדר שאת רואה"
"נו, לא, ישבתי רק פעם אחת" (אבל ארוכה)
"את לא שוכבת על המדרכה ואומרת לי: "זהו, אני גמורה, הלך עליי, תעזוב אותי פה ותציל את עצמך כל עוד אתה יכול..."
"לא, זה לא יקרה יותר"(עונה  בלחש)
"את לא מוצאת איזה זוג אופניים שמישהו זרק ומנסה לחזור עליהם הביתה?"
"לא, נו, ובין כה הן היו שבורות.."
"את לא חוזרת הביתה ואומרת לילדים" "אבא ניסה לרצוח אותי"
"די, נו, אני לא אגיד את זה..."
"טוב, לכי תנעלי נעליים"
"בסדר, אבל קצר, כן? אין לי כוח...אם זה ארוך אתה הולך ומביא את האוטו..."

כל המשפטים האמורים לעיל (וההתנהגות הנלווית אליהם) קרו באמת ובהליכה אחת.

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥
וקצת חותמות מתוך הרבה שגילפתי (העיצובים בחלקם שלי ובחלקם של לקוחותיי המוכשרות):
















שיהיה לנו שבוע מוצלח
אני יכולה להריח כבר את החופש הגדול
אבל אני מתעלמת מהריח...
דורית






 

9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

חותמות מקסימות אחת אחת

נועה אמר/ה...

התגלגלתי מצחוק מסיפור ההליכה..! והחותמות משגעות!

Dafi אמר/ה...

החותמת של המורה מלי מהממת ביותר!!! מזל טוב שוב גם כאן!

Haya Schwartz אמר/ה...

הורסת כמו תמיד, יצירתית כמו תמיד - אין כמו השגרה המבורכת יקירתי ! הפעם הפתעת אותי והצחקת אותי עם רפרטואר התירוצים שלפני ההליכה הספורטיבית. בריאות ואושר ! ♥ ♥ ♥

Michal Meiri אמר/ה...

מצחיקה!! קטע ההליכה.. לא יכולת לתאר יותר טוב.. מעניין שגם אצלך הוא לא נכנע לכל הגחמות - הם לא יודעים שלפעמים קשה לנו??

לירון שבס אמר/ה...

קורעת כרגיל, איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

מותק חבל שאת לא יותר קרובה היינו יכולות ללכת ביחד....היציאות של הקטנים שוס והחותמות עוד יותר!

hadar ben-sade אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך! תענוג אמיתי
והחותמות מקסימות - כמו תמיד.

חתולי8 אמר/ה...

מדהימה אחת!!!
צחקתי כל כך.....