יום שני, 17 בפברואר 2014

יום האהבה

נכה 1
ביום שישי אני מורידה את הילדים מול בית ספר
ברור שאין חניה ואני מתייעצת עם הילדים מה לעשות והאם לעמוד דקה אחת בחניית נכה
הילדים: "אמא, את לגמרי יכולה לעמוד בחניית נכה, את נכה טכנולוגית"

נכה 2
באותו יום אנחנו אצל חמי וחמותי.
חמותי מספרת לי במטבח בסודי סודות: "את יודעת שסבא אוהב כל מיני דברים חדשים, נכון? אז קניתי לו את האייפד החדש".
אני (קצת נעלבת מזה שלמישהו יש אייפד יותר חדש משלי):"אה יופי יופי, הוא ייהנה מאוד"
חמותי: "כן, שלו כבר ישן אז עכשיו הוא יוכל להשוויץ מול החברים שלו עם האייפון החדש הזה".
אני (בהקלה גלויה): "אה, לא אייפד... אייפון"
חמותי: "קניתי לו את ה- 4S אז יהיה לו עכשיו כיף"
אני (מבולבלת לחלוטין): "אה, אז זה לא אייפון, זה של סמסונג, לא?"
חמותי:"מה? מה פתאום, זה הכי חדש"
ברגע זה אני מחליטה לסיים את השיחה הזאת לפני שיצוץ עוד מכשיר חדש שאני לא מכירה.
ולי עוד קוראים נכה טכנולוגית...הא.....

אני וגופי
הקטנצ'יק לומד כל מיני דברים בגן שלא דיברנו עליהם בבית
הקטנצ'יק: "אמא, כואבת לי מאוד הרגל" (כל הזמן כואב לו משהו, כפי הנראה ירש את הגנים של אבא שלו)
אני: "איפה בדיוק כואב לך?"
הקטנצ'יק: "כואב לי בגוף הפרטי" (מה, מה מלמדים אותם בדיוק בגן? זה כמובן לא מנע מאיתנו לשאול אותו כל כמה דקות: "איפה, איפה כואב לך?" רק בשביל לשמוע אותו עונה את התשובה המתוקה: "בגוף הפרטי שלי").

אמא עסוקה במטבח 1
אני טורחת קשות על איזה מאכל שאחר כך בולעים בעשר דקות ואפילו לא אומרים תודה (בסדר, אני יודעת, אז זה כתוב בפולנית...אז מה?)
הקטנצ'יק, שאהבת חייו זה לגזור, מזדמן למטבח ומתחיל לבלבל לי את המוח איפה המספריים הקטנות שלו.
אני: "נו, יש במגירה, תוציא ותגזור"
הקטנצ'יק: "לא זה אדום, אני רוצה רק את הכחול (בוכה קצת)"
אני: "אוף, זה לא משנה, יש לי שחורות אבל לא גוזרות טוב, אתה רוצה?"
הקטנצ'יק מיתרצה ולוקח את השחורות, אני שומעת אותו ממלמל משהו שנשמע כמו:"אני גוזר את זה, טוב?
אני: "נו, תגזור, תגזור כבר" (אפילו לא מסתובבת לראות מה הוא גוזר)
וכך הלכה לה מחברת חגים של אח שלו לזבל (אחרי שהוא גזר את כל הכריכה כולל מדבקה ועטיפה וגם את כל הדפים שהיה כתוב בהם משהו...והמספריים השחורות, דרך אגב, גוזרות מעולה...).

אמא עסוקה במטבח 2
הבת שלי: "אמא, כואב לי הגרון"
אני: "אז קחי סטרפסילס, יש בארון, זה כחול כזה"
אחרי דקה
הבת שלי: "אמא, זה כדור ממש ענקי, היה לי קשה לבלוע אותו עם המים"

אמא עסוקה במטבח 3
הגזרן הקטן מצא גם עבודת הגשה שהבת שלי הכינה לבית הספר בנושא האיחוד האירופי.
למרבה המזל הוא התחשב וגזר רק את השטח הלבן שהיה סביב המילים המודפסות (הגזירה כללה את העטיפה השקופה שהעבודה היתה בתוכה).
ככה הבת שלי הגישה את העבודה בבית ספר (תוך שימוש בתירוץ הידוע: "אחי הקטן גזר לי")

מקרה מעציב ומדאיג 1
הבן הגדול שלי הולך להוציא את הקטנצ'יק מהגן.
כשהם חוזרים, הוא אומר לי (בגאוה): "את יודעת אמא? כשהוצאתי אותו, הוא החזיק כוס חד פעמים קטנה עם עוגיות, ואז הכוס נפלה לו כשהיינו בגן הציבורי (מרחק דקה מהבית ודקה מהגן שלו) וכמובן שהוא בכה וצרח כמו משוגע, ולא רציתי להיסחב איתו חזרה לגן שלו, אז אמרתי לו שישב בשקט כמה דקות על הספסל בגן הציבורי בלי לזוז ואני אלך ואביא לו עוד עוגיות. והוא ישב כל כך יפה לבד לגמרי בגן הציבורי ולא בכה".
(אני, אני בכיתי כששמעתי את הסיפור הזה, גם מהבהלה, וגם מהמחשבה שאולי מעכשיו אני אצטרך להפסיק לסמוך על הילדים הגדולים שלי ולהוציא את הקטן מהגן במקום לנחור 20 דקות על הספה בסלון....)

מקרה מעציב ומדאיג 2
הבת שלי קיבלה להכין עבודת שורשים (כאילו לא היינו כבר בסרט הזה...) מיד שמחתי מאוד (בסדר, לא שמחתי מאוד, שמחתי קצת) , כי כבר הכנו את כל העבודה לבן הגדול והייתי צריכה רק להיכנס לקובץ המחשב, לשנות מה שצריך מזכר לנקבה (10 דקות עבודה גג), ולהגיש.
אבל אז גיליתי שאין לי את הקובץ בשום מקום, לא במחשב בבית, לא במחשב בעבודה, אפילו לא במחשב הנייד שהקטנים השתלטו עליו ופירקו לו את כל ריבועי הפלסטיק של המקשים (מזל שאני מקלידה עיוור 1...). אז אם אתם רואים אשה יושבת ומקלידה עבודת שורשים שלמה למחשב (מזל שהעבודה המודפסת של הבן הגדול לא הלכה לאיבוד, ככה שאני רק צריכה להקליד אותה (מזל שאני מקלידה עיוור 2...) ומקללת בלי הפסקה), תדעו שזאת אני.

מקרה מעציב ומדאיג 3
רבים מכם לא שמו לב, ואף אמרו לעצמם שיש המון זמן עד הנקיון של פסח, אבל אני יודעת שזה לא נכון, פסח זה כבר פה, זאת אומרת, הוא פה אם יש לך בערך 20 דקות ביום (במקרה הטוב)  להקדיש לסיפור הזה וגם המון בלאגן וזבל בבית.  הקיצר, גמרתי לסדר את החדר של הבנים, הוצאתי 7 שקיות זבל ענקיות מפוצצות בגדים שקטנים עליהם וצעצועים שבורים (או גזורים) ובאופן בלתי ברור לי לחלוטין, החדר נראה לגמרי אותו דבר.
איך זה יכול להיות?

תוכים 1
אני: "די, נמאס לי מהתוכים החמורים האלה, תראה כמה לכלוך הם עושים..."
הבן הגדול שלי: "אמא, איך את יכולה לקרוא לחיה אחת בשם של חיה אחרת? ועוד כזאת שיותר חכמה ממנה?"
צודק, טרם מצאתי קללה חדשה (בעיקר כי המילה "חמור" כל כך חביבה עליי ואני מרבה להשתמש בה)

תוכים (חמורים) 2
קיים סיכוי כי התוכית החמודה והעדינה שלנו היא בעצם זכר. היא לא ממושמעת, לא באה כשקוראים לה, עושה המון המון רעש ומפזרת פירורים מהאוכל שלה בכל פינה  (כל הזכרים בבית מתנהגים ככה).

יום האהבה
בבוקר יום האהבה אני מעירה את בעלי ומודיעה לו שזה יום האהבה, במקרים כאלה לרוב בעלי מסתובב לצד שני וממשיך לישון, הפעם הוא אומר לי: "אז מה את רוצה ליום האהבה?"
"מה?" אני אומרת לו בבלבול מופתעת מזה שהוא ממש הקשיב לי, "אה, אני רוצה...אה...רוצה לב משוקולד" אני עונה תשובה טיפשית לחלוטין (בגלל גורם ההפתעה, אם הייתי חושבת על זה כראוי בחיים לא הייתי מבקשת דבר כל כך טיפשי) ומדמיינת בעיני רוחי איזה לב ענקי משוקולד עם כיתוב "לאהובתי".
כמובן שביום האהבה (הוא יום שישי) אנו חוגגים בקניות בסופר ואחר כך קונים מנורה למקרר במקום זאת שנשרפה (רומנטיים זה אנחנו) ומסיימים בחנות של הפיצוחים.

אז מסתבר שבעלי לא שכח את הלב, וכשהיינו בחנות של הפיצוחים היו שם לבבות עטופים פצפונים שקונים במשקל, ומאחר וביקשתי "לב" (ביחיד, כאמור, ולא ביחידות של קילו...) הוא קנה לי לב זערורי עטוף בעטיפה אדומה, הצליח להחביא את זה ממני (לא, באמת, ממש בעיה, בקושי הצלחתי לראות את הלב הזה גם אחר כך) וכשישבנו באוטו הוא אמר לי (כמו שתמיד הוא אומר לילדים*): "מה זה, מה יש לך באוזן?" ואז בתנועות של קוסם שלף מתוך האוזן את הלב הקטן, הגיש לי אותו באהבה ואמר לי: "אכלת לי את הלב".
כשהתלוננתי על גודלו של הלב, בעלי טען שזה בגלל שהאוזן שלי קטנה וזה מה שהצליח לצאת משם.
אני חושבת שזאת פעם יחידה בחיים שהצטערתי שיש לי אזניים ממש קטנות.

* ולמה הכוכבית אתם שואלים? כי כשהבן הגדול היה קטן, בעלי כל הזמן "שלף לו דברים מהאוזן" לשמחת כולם, ואז, הילד איבד את משחק הגיים-בוי שלו והפכנו את כל הבית ולא הצלחנו למצוא אותו ואחרי שהתייאשנו לגמרי הוא אמר לבעלי: "אז מה הבעיה, תוציא לי מהאוזן" ומאז הפסקנו עם זה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לבן דוד שלי (שאף קורא בבלוג, מסתבר) נולד תינוק קטן ומתוק
הכנתי לו את הארנב-שמיכה הזה וצילמתי בשלל פוזות מחמיאות (יותר ופחות).
שיהיה המון מזל טוב



ותודה שהייתם פה
באהבה
מקופלת

50 תגובות:

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

תענוג לקרוא אותך על הבוקר! איזה כיף. וגעגועים.

Unknown אמר/ה...

אני לא יודעת אם זה החיים שלך או צורת הכתיבה, בכל מקרה אני פה כרגיל קרועה מצחוק, כולל דמעות קטנטנות ששמורות באופן אקסקלוסיבי רק לבלוג המיוחד שלך.... תודה לך!

אנונימי אמר/ה...

צחקתי מאוד מהסיפור על לב השוקולד והגיים בוי :)

אנונימי אמר/ה...

את פשוט נהדרת! תמיד עונג גדול לקרוא אותך. כולנו פה במשרד נקרענו מצחוק ביחד :)

galit.rizcan@gmail.com אמר/ה...

ואם תראי מישהי שיושבת לבד בחדרה וצוחקת עם עצמה בקולי קולות, תדעי שזה בזכותך !!! התגעגעתי אליך.
חג פסח שמח וכשר.

ורד לבר אמר/ה...

נהדר לצחוק סתם כך בבוקר. טוב, לא סתם כך. בזכותך. תודה

אסנת ברק אמר/ה...

אני לא יודעת ממה להתחיל או להפסיק לצחוק...הסטרפסילס גמר אותי...אין עלייך.

גילי פיינר - בית קטן בערבה אמר/ה...

משובחת ומרהיבה כתמיד...תענוג! 

אנונימי אמר/ה...

יו, אני יושבת וצוחקת פה לעצמי כבר כמה דקות .... תודה על הפוסט הנפלא !

טליה אמר/ה...

הטיימיינג הזה שאני קוראת את הפוסט המשובח הזה שלך ב 5 דקות שקט שיש לי היום, צוחקת ואז קולטת שגם אצלי האמצעי הלך לקחת את הקטנצ'יק מהגן ופתאום מתמלאת חשש מה ... לבד בגן שעשועים ...ויי זמיר..

פרח46 אמר/ה...

אוי נהדרת שכמוך. את גדולה ומוכשרת ומצחיקה בטירוף.
אל תפסיקי.

דפנה י. אמר/ה...

ממעמקי הבטן שלי גילגלתי צחוקים בזכותך. אולי זה ישכנע את הצאצא לצאת כבר?

את אדירה, כתמיד. תודה :)

חיה שורץ אמר/ה...

דורית יקרה,
כתמיד את מצליחה להצחיק אותי עם משפחתך המורחבת (כולל החמורים שלא היית תופשת אותם אצלי בבית).מה שתיארת מתרחש בהמון בתים אבל התיאור שלך הוא יחודי ומקסים. טוב שאת יכולה להתייחס בהומור למה שנעשה,זו מתנה מיוחדת. אני מאחלת לך ולמשפחתך הרבה שמחה ביחד, בלגן והשמדת מחברות עי זה החלק הטוב של החיים. מי שאין לו את זה היה מאד שמח לו היה לו.
חזקי ואמצי יקירה.

סיגל בן נון אמר/ה...

אין עליך!
גם אצלנו הרומנטיקה חזקה כמו אצלכם. אפילו יותר. לפחות בתחום הטקסים והחיגוגים. אבל אני לא מתלוננת (רק קצת) כי גם אני כזו...
ולידיעתך, גם יהלום יקר אפשר להוציא מאוזן קטנה ♥

Olie אמר/ה...

התגעגתי..
ולכבוד יום האהבה אני (גם) אוהבת אותך
יפעת

ליליאת אמר/ה...

רק שתדעי לך - אם תכבי את כל האורות בבית ותפתחי את הדלת של המקרר - יהיה אור רומנטי :-)
אם את מסיימת בזמן נקיונות פסח, את יכולה לעבור אלי

הדר בן-שדה אמר/ה...

קראתי והתענגתי....
למה, למה הפוסט הזה נגמר? אי אפשר עוד קצת?
כ"כ כיף לקרוא אותך!

טושטוש אמר/ה...

איזה כיף לפתוח את הבוקר עם קריאה כאן (במקום לעבוד...)
אולי תפנקי אותנו ביותר סיפורים? :)
והשמיכה מקסימה!!!

שריק אמר/ה...

מקופלת יקירה.... את גורמת ליל חייך ולצחוק ולהבין שאצלי בבית כנראה הכל בנורמה. תודה!

Unknown אמר/ה...

מעולה כרגיל!
איזה כייף לפתוח ככה את הבוקר, בצחוק, בחיוך, בהזדהות...
אבל היי! קיבלת לב משוקולד כמו שביקשת, אז מישהו בכל זאת ממושמע קצת בבית...:-)

טלא אמר/ה...

פוסט נהדר ומצחיק ביותר

בתיה אמר/ה...

התחלתי את היום עם צחוק בריא. אני יודעת שאת נורא עסוקה אבל תכתבי יותר, זה עושה טוב לאנושות :-)

Tal אמר/ה...

כמו תמיד אני נקרעת מצחוק (לפחות הפעם זה במשרד ולא באמצע האוטובוס...)!!!
ולא שאני לא מתה ומעריכה עד מאוד את הציניות שלך וההזדמנות הציץ אל עולמך (וכאמור להיקרע מצחוק מהשנינות שלך) אבל יש פה גם כאלה שעוד אין להן ילדים (אהם אהם.... אני...) בגלל שהן קצת חוששות מכל עניין הגידול והחינוך..... רק אומרת שאת לא ממש מעודדת ילודה בבלוג..... חחחחחחח

michal meiri אמר/ה...

הבלוג הכי. הכי מצחיק, הכי אמיתי, הכי מעורר הזדהות.. הכי בשבילי.. תודה!
אפילו את הארנב צילמת בפוזות מצחיקות.. אדירה.

רותם אמר/ה...

יו, הארנב מקסים (גם הסיפורים) - אפשר הדרכה איך עושים? כבר מזמן רציתי להכין כזה....
תודה!!!

מיס ביס - ביס אוף קייק אמר/ה...

מודה! קוראת פעם ראשונה עד הסוף את הפוסט שלך ופשוט הרגת אותי מצחוק...
נדמה לי שלכל אחד נדמה לו שזה רק אצלו ככה

Smadar אמר/ה...

משעשעת עם המציאות כתמיד !
הארנב משגע !!!

אמא של ניבי אמר/ה...

ענק!! פשוט התגלגלתי מצחוק (בעבודה...)
את נהדרת!!!

קפה ויפה אמר/ה...

מצחיקולה. בדיוק כשהתחלתי להתארגן עם פסח בחדר הבנים נזכרתי בך ובאשפתונים :)

Unknown אמר/ה...

דודתי היקרה!!
אז דבר ראשון, ההגדרה הנכונה היא מכור לבלוג ולא אפילו קורא אותו...
מה שאנשים לא מבינים זה כמה הבלוג מצחיק כשאתה מעיר את הנפשות הפועלות (או מפעילות בדרך כלל)...
דרך אגב, בעלך תמיד מצא לי מאחורי האוזן חמסות על הגב :-) חחחח....
תודה רבה על הארנבון המקסים, ברגע שיעניין אותו משהו חוץ מהציצי של אמא שלו - הם יכירו :-)
בלוג מעולה כרגיל!!!

אנונימי אמר/ה...

יושבת בעבודה וקוראת אותך
ומרגישה מרחפת, כמה שגרמת לי לחייך ולהנות - מלכה !!!!!!

מושית10 אמר/ה...

כמה כיף לקרוא אותך. כל סיטואציה פשוטה ככל שתהיה אצלך היא נשמעת ונקראת בחיוך גדול.
השמיכה נפלאה, מתנה נהדרת ושווה

אנונימי אמר/ה...

מדהימה!
איזה כייף. פחד אלוהים עם הישיבה בגינה....
ארנב מתוק וגם התמונות!!!

רקבשמחה אמר/ה...

זהו. הרגת אותי :)
אוי, הילדים שלך קורעים - כנראה שזה תורשתי...
השמיכת ארנב הורסת!!
שיהיו לך ימים טובים, רגועים ומצחיקים - שיהיה לך עוד מה לספר לנו בקרוב... :)
אין עלייך :)

חתולי8 אמר/ה...

השמיכה הורסת!!!!
ואת עוד יותר! מתה עליך!!!!
מ ת ה ♥♥ הנה, קחי לב גם ממני....

gonnabe40 אמר/ה...

נהדרת. צחקתי כל כך... מזל שאני לבד במשרד ואף אחד לא שמע. וגם לא ידע שזה מה שאני עושה....{חייבים הפסקה פה ושם}. הסטרפסילס- גדול {תרתי משמע} ולגבי הלסמוך על הגדולים- תארי לך שסגנון החשיבה הזה והביצוע מצויים גם אצל מבוגרים. לא חשוב מאיזה מין. לא משלנו..... :)

gonnabe40 אמר/ה...

מבקשת סליחה מהארנב החמוד שמרוב שצחקתי שכחתי להתלהב ממנו :) מקסים.

רותם אמר/ה...

מקסים ונהדר!
נכנסתי וקיוויתי שיהיה משהו חדש לקרוא ליד הקפה. והיה :)
תענוג צרוף

טלי אמר/ה...

רק היום התוודעתי במקרה לבלוג הזה וביליתי עכשיו כמה שעות טובות בקריאה. אני מאלו שבאים בשביל הסיפורים, על היצירות אני רק מציצה (ומתפעלת!) כי עכשיו שילדי בגרו אין סיכוי שאני אעשה בהתנדבות משהו שנופל לקטגורית "יצירה".

רק רציתי הגיד לך שאת הורסת! אני רוצה להיות את (כמו שאומרת בתי בת ה 17. למען הסר ספק, היא לא אומרת את זה עלי)!
טלי

לימורוש אמר/ה...

אני קוראת את הבלוג שלך בהמשכים... ככה זה כשיש תינוק בן שלושה שבועות על הידיים ועוד שלוש ברקע. הצחקת אותי , הכתיבה שלך מדהימה! אני מציעה לעשות מכל הבלוג הזה ספר :-) אהיה הראשונה שתקנה!

עלמה7 אמר/ה...

אויש, צחקתי כל כך (ועוד בשקט, כי נורא מאוחר כבר).
אני תמיד שמחה לראות שלא רק אצלי כולם אסטרונאוטים ובלגניסטים (חוץ ממני, כמובן), שהפעוט משמיד כל דבר שהוא רואה, ושהבעל רומנטי כמו... בעצם, הוא לא.
חודש אהבה שמח!

שלומית חי אמר/ה...

הבלוג שלך פשוט הורס אותי כל פעם מחדש את נורא מצחיקה אותי פשוט תענוג.

orly אמר/ה...

פוסט מקסים שגורם לי לחייך כמו תמיד !
:-)

caspit אמר/ה...

די, איך את עושה את זה....... ממלאת פוסט במילים שמשמחות את כל מי שקורא אותן, ואז, ככה כבדרך אגב, מכניסה איזה יצירה יפיפיה, מדהימה, מושלמת ומעוררת השתאות... את פשוט פלא!!!
(הצילום השני? ענק :-))

ציפי לוין אמר/ה...

מזל טוב לבן דוד, ולמזלו יש לו כזו דודה! מלא דברים מצחיקים, ברור כי אני מהצד, ואולי גם בגלל המשותף הרב. אני גם הייתי ככ נבהלת מזה שהגדול השאיר את הקטן לבד בגן.....מאיפה באים להם הרעיונות האלה.....תודה על השיתופים!

עדי אמר/ה...

מצחיקה. הלחצת אותי עם הסטרפסילס. מזל שזה לא נתקע לה בגרון...
וסליחה, כמה תוכים יש לכם בבית? לא היה רק אחד? מתי זה התרבה?
תגידי, מה הקטע עם עבודת שורשים? את לא הראשונה שאומרת לי שהיא צריכה להגיש את זה. זה לא עבודה של הילדים אמור להיות? ומה הבעיה אם הקובץ הלך לאיבוד? שבעלך יוציא לך את זה מהאוזן :)

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף כמה צחקתי... נהדר לשעת ערב אחרי ההשכבות של הילדים!
תודה!

אנונימי אמר/ה...

אז יש אנשים שבמקום לעבוד קוראים בבלוג שלך במקום העבודה. ואז מתפלחים להם געיות של צחוק שמרב שהם מנסים להחניק אותן הם כמעט מרטיבים במכנסיהם.

זה מאוד לא יפה מצידך.

אבל לגמרי הארת לי את היום.

רונית אמר/ה...

אני לא מכירה אותך ואת לא מכירה אותי, לפחות לא אישית, אבל הייתי חייבת לכתוב לך...
את כותבת נפלא! מצחיק ואינטילגנטי ומאתגר ומשתף ונעים וכייף גדול מאוד לקרוא אותך! תודה!
עושה חשק להיות חברה שלך :-)

אנונימי אמר/ה...

בלוג נהדר. קרעת אותי מצחוק!

שפרה
מאתר מתנות לטו באב

רק טוב!