יום חמישי, 23 בינואר 2014

מחלות, עוגה וקלמר ארנבת


אז מה היה לנו בזמן האחרון? המון דברים קרו... בואו נתחיל.

אמא שלי פרשה לגמלאות. לרגל הפרישה היא החליטה להזמין את כולנו לסוף שבוע במלון בת"א ממש על חוף הים.
איזה כיף, נכון?

כבר ביום חמישי תיקתקתי  את כל הסידורים והנקיונות של הבית וביום שישי אחרי שסוף סוף כל הילדים סיימו בית ספר וגן, נסענו לנו למלון, קיבלנו חדרים ומיד פרקתי את כל תכולת המזוודה (ארזתי תכולה לשבוע בערך, בעודנו ישנים שם לילה אחד כאמור) והלכתי לחדר של אמא שלי לקשקש קצת ולסרוג בנחת בזמן שהילדים רצים כמו משוגעים בין החדרים (התנצלותי הכנה לשאר אורחי המלון המנומסים שבילו סוף שבוע בגן חיות).

שעה, שעה על השעון מרגע שהגענו נהיה לי קר, מה זה קר? קפוא...בסדר, לבשתי סוודר, וגרביים עבות, ואחר כך כבר ממש לא התחשק לי לדבר, או לסרוג, או לראות מישהו בכלל, והרעש של הילדים התחיל להטריף אותי וכל הסימנים העידו שאני קודחת מחום.
מאותו רגע ועד שעזבנו את המלון במוצאי שבת שכבתי במיטה של המלון וצפיתי תוך שאני קודחת מחום וגם קצת קודחת לבעלי במוח (אני חולה, כאילו?) בתכניות המעפניות שהיו בכבלים של המלון (הם מן הסתם מניחים שאורח שמגיע למלון, יילך לטיילת ויאכל גלידה ויסתובב קצת בחוץ וישחה בבריכה המחוממת ויכנס לג'קוזי ולא יסריח יומיים תמימים במיטה). 
שאר בני המשפחה נהנו מאוד ועשו את כל הפעילויות שציינתי למעלה כולל פעילות נוספת שהם המציאו על הדרך והיא  לאבד את הקטנצ'יק על הטיילת, לגרום לאמא שלי להתקף לב ולריצה מטורפת בחיפושים אחריו ואז למצוא אותו במרחק כמה מטרים משם בזרועות מישהו שמצא אותו (וכבר חיפש שוטר....).

וזהו, חזרנו הבייתה ולמחרת הלכתי לעבודה כאילו לא היו דברים מעולם.

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

  זוכרים שסיפרתי לכם לפני כמה פוסטים איך לבעלי היה סיוט נוראי בלילה וההצלה היחידה שחילצה אותו מהסיוט ועליה הוא אפילו לא אמר תודה (על ההצלה, לא על הסיוט) היתה נחירה אדירה שלי?
ואיך אמרתי לבעלי שהצלתי את חייו בעצם? אז בעלי לא שכח את זה, ולא רק שהוא לא שכח, הוא אף חיכה לי בפינה.
ובאמת, לפני כמה שבועות נרדמתי לי על הספה בסלון, "אמא נרדמה" אוהב בעלי לספר לילדים, "פתאום שמתי לב שהיא התחילה לעשות קולות מוזרים, בסדר, בהתחלה חשבתי שהיא שינתה קצת את הרפטואר הקבוע שלה (של הנחירות), אבל אז שמתי לב שהיא גם מנסה להגיד משהו ולא יוצא לה, ומזיזה את הראש מצד לצד על הכרית (מדגים לקול צווחות האושר של הילדים) וכאילו מנסה להילחם באיזה תוקף (שוב הדגמה וצווחות), אז הבנתי שהיא בסיוט ומהר הערתי אותה ואז היא ניסתה להילחם בי ואחרי שהיא קלטה שהכל קרה תוך כדי שינה היא התעצבנה עלי שאני מעיר אותה בכלל...העיקר כשהיא העירה אותי היא עשתה מזה סיפור שלם.... 

מאז, דרך אגב היו לי לפחות עוד שלושה סיוטים...ומכולם בעלי העיר אותי באושר גדול תוך כדי רמיזות לזה שהוא הציל את חיי הרבה יותר פעמים ממה שאני הצלתי אותו (נאלצתי לומר  לו שכל הסיוטים היו עליו, כך שלא היה הבדל גדול בין חלום למציאות...).

 ♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___



הקטנצ'יק הפך ליצור חמודון ומתוקון (ואף טיפ טיפה על גבול הטמבלון...).
כל בוקר חוזר על עצמו אותו ריטואל בדיוק:
הקטנצ'יק: נו, אבא, בוא נלך כבר לגן
בעלי: אני צריך להתגלח, אחר כך נלך
הקטנצ'יק: להתקלח? ,אבל כבר התקלחתי אתמול, למה אני צריך שוב להתקלח?

הייתם מצפים שהוא כבר יפנים את המשמעות של הדברים...

חוץ מזה בגן שלו יש כלל ברזל (שעליו עוברים כל ילדי הגן) ואומר שאסור להביא צעצועים מהבית לגן ולהשוויץ בהם בפני חברייך. הקטנצ'יק מאוד אוהב לעבור על הכלל הזה ומדי פעם מסליק איזה צעצוע באופן עברייני לחלוטין מתחת לבגד כדי להראות לחברים (היתה פעם אחת שבה הוא עשה את אותו דבר רק הפוך, מהגן לבית... ולמחרת נאלץ להחזיר את הצעצוע למגינת לבו, אחים שלו משום מה חשבו שזה אחלה דבר וקראו לו: "גבר גבר").
אתמול אחר הצהריים הוא עשה קעקוע של אוטו על גב כף היד, והיום בבוקר הוא שאל את אבא שלו: "אבא, מותר להביא את האוטו הזה לגן להראות לילדים?"

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___


תלמיד כיתה א' הצעיר קיבל תעודה ראשונה בחייו.
"איך תהיה התעודה שלך לפי דעתך?" שאלתי אותו יום לפני כן.
"אני חושב שהיא תהיה מצויינת, אני תלמיד ממש טוב" ענה התלמיד תשובה שמעט הפתיעה אותי (בהתחשב בעובדה שכל יום אני צריכה לרדוף אחריו ברחבי הבית כדי שיכין שיעורים, ואז, כשהוא כבר יושב עם החוברת, הוא מסוגל לבכות על השטיח רק כי אמרתי לו שצריך לקרוא גם את הכותרת של הסיפור שבעיניו מיותרת לחלוטין. זמן קריאת הכותרת, דרך אגב - כשלוש שניות, זמן הבכי והתירוצים למה הוא לא צריך לעשות את זה - 10 דקות לפחות....).
התעודה מנוסחת כולה בשפת קוד אותה צריך ההורה הממוצע לפענח.
בקריאה למשל כתוב לו: "עליך להתמיד בקריאתך על מנת לשפר את ביצועיך" (כפי הנראה גם בכיתה לא בדיוק בא לו לקרוא מילים שהוא מוצא אותן למיותרות...כמו כותרת למשל....)
ובזה"ב (זהירות בדרכים) מצאתי את השורה המסגירה הזו: "עליך ללמוד לפתור סכסוכים בדרכי נועם" 

"מה קרה בשיעור זה"ב?" אני שואלת אותו. 
"לא קרה כלום" מרמה אותי הילד בלי בושה
ובסוף אחרי שאני עוד קצת חופרת מסתבר שהיה סכסוך קטן, ואכן, הוא לא נפתר בדרכי נועם (נפתר בכאפה...)

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

ביום א' הודיע לי הבן הגדול שלי  שלמחויבות אישית בפעם הבאה הוא צריך להביא עוגה (מחויבות אישית היא פעילות התנדבותית שעושים בכיתה י', מסתבר שלמתנדב יש גם אמא מתנדבת שנודבה להכין עוגה).

"למה אני?" אני עונה לו בתשובה החביבה על אנשים בבית.... התשובה (גם פה) היא: "ככה" 

- קרה המקרה וביום שבת נותרה מחצית מעוגת הלימון ושבבי השוקולד המופלאה שהכנתי (שבבי שוקולד ולא ממש גושי שוקולד זה בגלל כל מיני אנשים בבית שלא מבינים שהשוקולד מיועד לעוגה ואוכלים את רובו...לצערי זה כולל גם אותי....)

 -קרה המקרה וביום שישי אפה הקטנצ'יק בגן עוגת שוקולד אישית בגודל בינוני שאותה אפילו לא פתחנו כי אנשים בבית לא סומכים על עוגות שנאפו בגן ובמיוחד לא על כדורי שוקולד שמונחים עליהן (כולנו יודעים באיזה חדווה רץ הקטנצ'יק לשטוף ידיים לפני פעילות כזאת....אפשר לומר כי העוגות וכדורי השוקולד מאוד מזכירים עוגות בוץ). 
 מה הייתם עושים? האם הייתם אופים עוגה שלישית במספר? או שהייתם לוקחים צלחת גדולה, מסדרים עליה לסירוגין פרוסה מכל עוגה, מפדרים את הכל בתועפות של אבקת סוכר ומשכנעים את הילד שהרגע הכנתם לו עוגת שני צבעים לפי מתכון מיוחד וסודי? (ואף מגדילים ראש וקוראים לה "סמפוניית דומינו בשחור ולבן").  

בני הנוער דרך אגב טרפו הכל

  ♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

שני אחיינים קטנים חוגגים יום הולדת רביעי.

הכנתי להם את הקלמר-ארנבת החמוד הזה.
את ההדרכה החינמית המעולה אפשר למצוא פה כולל גזרה להדפסה.
וזהו קובץ הPDF שנמצא באתר:
 Download the Pattern PDF










מקווה כי כולכם חשים בטוב (כולם מסביב חולים עכשיו...)
סוף שבוע מעולה וכייפי
מקופלת

23 תגובות:

הדס והחמישה אמר/ה...

מתה על הכתיבה שלך, לא משנה מה את כותבת אני תמיד יוצאת מחויכת.

יותר מסתם יעל אמר/ה...

כרגיל כל שורה זהב (: אין על החיוך שעולה בקריאה של הפוסטים שלך (: והקלמר ארנבת - שוס.

עינת אמר/ה...

הילדים האלה אוכלים הכל
תכיני להם עוגת בוץ והם יטרפו את זה!
:)
הקלמרים מקסימים, תודה על הרעיון :)

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

חשבתי שלא שמענו ממך ה-מ-ו-ן זמן... מזל שאת מפצה בהמון חוויות.

Sarah Livne אמר/ה...

וואו! סידרת פרוסות לסירוגין ועשית מהן עוגה שנראית ממש שלמה ואפילו המצאת לה שם? איזה אמא משקיענית את, אני הייתי אורזת בשתי קופסאות ומסבירה לילד ששני חצאים זה עוגה שלמה... כל הכבוד, מקופלת. גם משקיעה וגם יצירתית... :)

טליה אמר/ה...

את ראית כבר "איך היא עושה את זה ?" כי יש שם בול את הקטע הזה עם האמהות שמכינות עוגות ביתיות מדהימות והאמא
הזו , גיבורת הסרט, שקונה עוגה מוכנה ועושה כאילו היא הכינה בבית כולל הסיפור הזה עם זריית אבקת הסוכר מעל.
אם לא ראית - שווה לראות בשביל כמה רגעי הזדהות נחמדים. עם שרה ג'סיקה פרקר אמנם, אבל בטוחה שתוכלי להתנתק מהאישיות שלה ולהאמין שהיא באמת עושה את זה...

Dafi אמר/ה...

הקלמרים מתוקים כל כך וזאת מתנה מצויינת!! מה שמעל הקלמרים -קורע :)

רחלה אמר/ה...

סוכריות לשבת...
מתה עליך!
שבת שלום ונשיקות :-*

מושית10 אמר/ה...

תמיד כיף לקרוא אותך..תמיד הכתיבה שלך מעלה חיוכים. מתי הספר?

אסנת ברק אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך! והעוגה שוס אמיתי! רק בריאות ושבת שלום.

אנונימי אמר/ה...

הלוואי שידעתי לכתוב כמוך

Tamar אמר/ה...

תודה, כרגיל את מצליחה להצחיק אותי גם אני שואלת מתי הספר.

יעל מיכאלי אמר/ה...

כיף לקרוא אותך :-)
הפעם אפילו הקראתי קטעים נבחרים לבעל.

אפרת אמר/ה...

התגעגעתי אליך!
מצחיקה כתמיד!!
אוהבת-
אפרת

חתולי8 אמר/ה...

חזרת! התגעגעתי!!
יופי של פוסט, כרגיל צחקתי ונהניתי עד הגג!
מקווה שכולם בריאים מסביב....
נשיקות♥

caspit אמר/ה...

איזה קלמרים שוס!!! והסיפורים נהדרים :):):)

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כבר מזמן חיכיתי לשמוע משהו חדש ממך, מי שעידכן אותי היה
כפיר החמוד שלנו שגם קורא את זה בשקיקה.
הכתיבה שלך מענגת ומצחיקה בטירוף. אצלך הכל גלוי, הנחירות,
שזה קטע שכולם אוהבים להכחיש,
והקומבינה של העוגות - מטרפת. וכמובן הקטנים המתוקים שלנו שרק שיהיו בריאים.
שלא נדבר על הקלמרים המקסימים, עם השקעה כל כך גדולה, שממש חבל לתת אותם לבני 4
שלא יחזיקו מעמד אצלם הרבה זמן.
נשיקות.....אוהבת.....אמא

מיכליקה אמר/ה...

מצחיקה כל כך! ומוכשרת בטירוף.. איזה יופי של קלמרים (ותדה על הקישור) - אבל הפוסט עצמו שווה יותר מהכל :)

טושטוש אמר/ה...

היית חסרה לי!
כמה כיף לצחוק לפני השינה :-)
והקלמרים מקסימים

gallish אמר/ה...

התגעגעתי!!!!
מקסימה כתמיד :-)
הכתה א' שלך מזכיר מאודדדד את שלי:-), במיוחד עם הכותרת ובזבוז הזמן שבלקטר...

ColourfulWay אמר/ה...

הרסת אותי עם העוגה! אני עוד בשלב שרק מהלחץ, מכינה עוגה אחת טסט ואחת אמיתית, וכמובן עם האיבזור המפונפן ביותר :)

ליליאת אמר/ה...

נהדרת את!
הבן של חברה שלי לא הפנים את המשמעות של ד"ש אז הוא מוסר לי "ד"ש תודה על הבגדים שהעברתי לו" או "ד"ש שתרגיד טוב" :-)

עדי אמר/ה...

כבר שכחתי איזה תענוג זה פוסט שלך. ואני לשם שינוי חייבת להתייחס ליצירה - מאוד יפים הקלמרים. ותשובה ניצחת, שהסיוט היה עליו :)